אישה יפה ב
on
יולי 7, 2021
כריס

כריס

כריס

“אני חייב לחזור לעבודה. יש לי פגישה עם לקוח מהמערב.” אני נפרד מסבתא שמעדכנת אותי שהיא תשתחרר עוד שעתיים הביתה.

“תמסור ד”ש לילדה היפה שלך,” היא לוחשת לי כשאני רוכן לתת לה נשיקה על הלחי.

“בשמחה סבתא.” הלב שלי מאושר לשמע המילים האלה.

“אימא הראתה לי את התמונה שלך ושל ילדת קליפורניה,” היא משתפת אותי בגאווה.

‘חבל רק שזה תמונת במדור הרכילות,’ אני חושב במרמור, אבל מחייך אליה.

אני עוזב את בית החולים ומפעיל את הנייד שלי. מייד מתחילות השיחות להיכנס. ‘נו באמת! העולם לא יכול להסתדר בלעדיי?’ אני חושב, ‘אפשר לחשוב שנעדרתי יום שלם.’

רק כאשר אני נכנס למגדל אני עובר על ההודעות.

בצ’אט האישי נכנסת בדיוק הודעה מסול.

מיה מקסימה.

האם היא מתאימה לפול?
נשאיר לו להחליט.

אני חזרה במשרד נכנסת לישיבה.

ס.

היא מצרפת להודעה תמונה של עצמה מהמעלית. החיוך שלה ממיס לי את הלב.

‘ישיבה או לא, אני חייב לטעום אותך’ אני ממלמל אל התמונה.

“שלום מר ברוקלין, סול חזרה והיא בחדרה בישיבה,” מקבלת את פניי שילה כשאני נכנס לקומת ההנהלה.

“תודה לך. האם יש לי הודעות?” שילה היא האחרונה שאשתף אותה במה שאני מרגיש.

היא מגישה לי את פנקס ההודעות. “אני מבקש שההודעות האלה תשלחנה לצ’אט שלי,” אני אומר לה בטון מורה. אני יודע שסול הורתה לה לעשות כן ולא ברור לי מדוע זה לא בוצע.

דלת חדרה של סול פתוחה ואני שומע אותה מדברת בקול סמכותי. אני נעצר ומקשיב לשיחה.

“כבר דיברנו על זה מריאנה. את צריכה ליזום יותר. אני רוצה לראות שאת חוקרת את הדברים לעומקם מיוזמתך. אם אני צריכה לעשות זאת עבורך, אני יכולה לעשות את העבודה בעצמי.

אני נותנת לך הזדמנות לגדול ולהתפתח, אבל את חייבת לתת את חלקך ולא לצפות שאלעס עבורך את הכל.

אם את מרגישה שאני דורשת ממך יותר מידי תשתפי אותי, ואדע כיצד לנהוג.”

“אני לא כמוך סול. לך הכל בא בקלות,” היא עונה לה.

“עבדתי קשה מאד לרכוש את המיומנות הזו. שום דבר לא נעשה מאליו,” היא עונה לה ואני מרגיש את הטון שלה משתנה. היא לא אוהבת את ההערה של מריאנה.

אני מקיש כל המשקוף ונכנס.

“מריאנה אני צריך את סול לכמה דקות. אני מבקש שתשאירי אותנו לבד.”

אני רואה בזוית עיני שמריאנה מסתכלת עליי, אבל המבט שלי מרוכז כולו בסול.

“תחשבי על מה שדיברנו.” סול קמה, מלווה את מריאנה לדלת וסוגרת אותה אחריה.

אני מצמצם מייד את המרחק בינינו ומצמיד אותה לקיר.

“אני חייב נשיקה ממך,” אני אומר ושפתיי נצמדות לשלה.

סול נענית לי מייד, אבל עדיין שומרת מרחק בינינו.

“ברור לך שאני רוצה יותר,” אני לוחש לאוזנה, “כל כך צריך יותר ממך.”

“אתה לא הוגן. אתה חושב שהמילים שלך לא משפיעות עליי? כבר אמרתי לך שזה לא נעים להסתובב עם תחתונים רטובים.”

הפעם זו היא שיוזמת נשיקה. ואיזה נשיקה זו. אני צריך להלחם בגוף שלי שלא יבער.

“אז תלכי בלי,” אני אומר לה בחיוך ממזרי.

“מעניין מה יאמר הגבר שלי כשידע שאני מסתובבת כך במקום עבודה שמוקף גברים,” היא עונה לי ומבט תמים על פניה.

“שלא תעיזי! אני אבער מקינאה,” אני יורה מייד בלי לחשוב.

“זאת הייתה הצעה שלך ברוקלין,” היא עונה לי.

“ברוקלין? את עוד תשלמי על זה ילדה יפה שכמוך,” הוא אומר.

“אבל אתה התחלת,” היא מתרעמת.

“תינוקת!” אני מחזיר לה.

“תינוקת אבל..”  היא משתתקת.

אני יודע בדיוק מה היא רוצה לאמר. את המילים שאני לא מסוגל לאמר לה.

“נכון,” אני אומר לה ומחבק אותה חזק. היא מתמסרת לי.

“אני.. חייב לחזור לעבודה,” אני אומר לה, נותן לה נשיקה מרפרפת על השפתיים ונאנח.

“תחשבי אם בא לך לעשות היום משהו,” אני אומר .

“היי, לא סיפרת לי מה שלום סבתא,” היא עוצרת מבעדי לצאת מהחדר.

“מאוהבת בך לגמרי. מסרה לך ד”ש. היא צריכה להשתחרר עוד שעתיים.”

“איזה כייף. בכל מקרה טוב שבדקו אותה. זה מרגיע לדעת שהיא בסדר. היא מקסימה בעיניי.” המבט בעיניה מראה שדבריה כנים.

“ואת מקסימה בעיניי,” אני אומר ומלטף את לחיה.

“כייף לי,” היא אומרת ומפריחה לי נשיקה באוויר.

אני מצביע באצבעי על שפתיי, וזוכה לעוד נשיקה מתוקה ממנה.

אני אוהב שהיא מבינה אותי בלי מילים.

“תבקש מפול שכשהוא מתפנה שיכנס אליי,” היא אומרת, מתיישבת ליד השולחן ושוב מרוכזת במחשב שלה.

פול
פול

פול

 אני מביט בסיפוק על החוזה שיצא מהמדפסת. זאת הייתה עיסקה מאד מסובככת והצלחתי להשחיל לתוכה סעיפים שיגנו על הלקוח שלי בצורה כזו ששום דבר לא יוכל להכשיל אותו בעתיד.

אני אוהב את האתגרים האלה כשאתה לוקח משהו שנראה לכולם בלתי אפשרי ובמגע ידייך הופך אותו ליצירה מושלמת. אם הייתי צריך להצביע על הדבר הכי חשוב שלמדתי מכריס זה זה.

***

“החוכמה בעריכת דין, בכתיבת חוזים בעיקר, היא לראות הרבה צעדים קדימה. להתווכח עם עצמך איזה דברים יכולים להשתבש ולפתור אותם מראש,” אמר לי כריס בראשית דרכי במשרד.

“העובדה שאתה יודע לשנן בעל פה את החוקים זה טוב ויפה וישמש אותך בעבודתך בעתיד. אבל ההבנה איך דברים צריכים להעשות חשובה מהן.

אל תשכח שיש לך יתרון בכך שאתה נכנס מיד לעבודה כחבר הנהלה. בחופשות מהלימודים אבא נתן לך להתנסות כשאר העובדים, אבל עכשיו כשתעודת הגמר והרישיון בידך, אתה עולה מייד לקומת ההנהלה.

יש לך עורכי דין שאתה יכול להפעיל אם אתה צריך תקדימים, גם אם הם ותיקים ממך.

מי אמר שאין יתרונות בלהיות הבן של בעל החברה?

ועדיין, תשתדל לסמוך רק על עצמך, לשתף כמה שפחות. זה חשוב לך למען בניית הבטחון העצמי שלך, ולמען בניית הכבוד כלפייך מצד העובדים.

***

הימים שכריס לא היה פה היו לי קשים מאד. אני מרגיש שסול ברוב חוכמתה מחזיקה את הקומה הזו שפוייה. הגענו למצב כזה שכל אחד עסוק בלקוחותיו, כל אחד בתחום שונה מהשני ועדיין יש פער כזה בין אד וויל לבין כריס ואני.

אני מצטער בשביל אבא שזה מה שהוא חווה. אני שמח על הקשר שלו עם סול. אני לא יודע על מה הוא מדבר איתה, אבל נראה לי שהיא מחזקת אותו בדרכה.

ברור לי שהיום שכריס יעבור למערב יגיע ואני תוהה מה יקרה במשרד אחריי שהוא וסול יעזבו, כי ברור לי שסול תסע עם כריס. הזוגיות בינים מתחזקת ואני יודע שכריס מאד רציני לגביה.

אני עוקב אחרי הגדילה המטאורית של כריס ומתחיל לחשוב שאולי אצטרף אליו. אני לא רואה את עצמי נשאר פה בלעדיו. ימי לונדון הספיקו לי.

“סול מבקשת שתכנס אליה כשתתפנה,” אומר לי כריס.

“מה עשיתי?” אני שואל בטון של ילד נזוף אבל מייד מחייך, “אני כבר מסיים וניגש אליה.”

“היא דיברה עם ליב בקשר למיה. היא מעניינת אותך?” הוא משתף אותי בסיבה שבגללה סול רוצה לדבר.

“אני מרגיש שיש בה יותר מסתם אישה יפה,” אני עונה לו, “יש בה משהו שמסקרן אותי.”

אני נכנס לצ’אט הפרטי.

פול ברוקלין-  נקבע דייט קפה?

אישה יפה-  מתאים לי. ומשהו מתוק ליד?

פול ברוקלין- ברור. מכיר אותך. חמש דקות מתאים?

אישה יפה- אחכה לך.

אני ניגש למטבחון. ריח של כרוכיות גבינה ותפוחים טריות מקבל את פניי וגורם לי לחייך.

אני בוחר שתי טבליות ומכין קפה לשנינו. בזמן שהקפה נעשה אני ממלא צלחת עם הכרוכיות.

כאשר אני מגיע לחדרה של סול היא כבר יושבת ליד השולחן בפינה, אבל העיניים שלה הרחק מכאן. היא מביטה  על האופק מבעד לחלונות הגדולים של החדר.

אני נכנס בשקט אבל היא מרגישה בי מייד.

ללא מילים היא לוקחת את הנייד שלה מקלידה משהו ומניחה אותו לפניי. “נפגשתי היום עם ליב כדי לשאול אותה על מיה. האופן שהיבטת בה גרם לי לחשוב שאולי היא מעניינת אותך. הנה כמה דברים שלמדתי עליה. תקרא.”

“אין ספק שהיא אישה יפה, אבל זה לא רק מה שאני מחפש.” אני קורא מה נכתב עליה, “דווקא נשמע מעניין.”

“ליב אמרה שהיא מקסימה. כמובן שההכרות ביניהן היא על בסיס עבודה בלבד. ליב כמוני, היא נראית טיפוס חברתי, אבל שומרת בקנאות על פרטיותה. היא כמעט לא מבלה עם מי שהיא עובדת איתו.

אתה יכול לשלוח לעצמך את התמונות והמילים. אני משאירה לך להחליט אם היא מעניינת אותך. אני רוצה לראות אותך מאושר אבל אינני מכירה אותך כל כך לעומק כדי לדעת אם מיה תעשה לך את זה.

אם אתה רוצה לשאול עוד משהו, או רוצה להמשיך לבד, או בכלל לא, את זה אני משאירה לך.”

“את מרגשת אותי שאת דואגת לי כך. הרגישות שלך בכלל כשהבחנת במה שעובר עליי נפלאה בעיניי ואני מודה לך על כך.”

“החיים שלך שזורים בחיים של כריס. הקשר ביניכם נדיר. היית קרוב אליי לפני שהיכרתי את כריס, עכשיו זה רק מתעצם. אני אעשה הכל כדי שכריס יהיה מאושר. אני יודעת שאושרך חשוב לו,” היא עונה לי בפשטות.

“אני לא יכול להסביר לך מה היה שם בראיון שלך להתקבל לחברה, אבל הרגשתי שאת המועמדת הכי נכונה לחברה שלנו. אני שמח שגם אבא שלי חש כמוני ונתן לך לנהל אותנו. זה היה צעד מבריק מצידו,” אני משתף אותה במה שאני מרגיש.

“אני רוצה שתדע שהעובדה שאני גרה עם כריס לא צריכה לשנות דבר ביניכם. אתה מוזמן תמיד לבוא, שלא תרגיש שאתה מפריע אף פעם. מצידי תבוא כל יום. אנחנו תמיד מוצאים לנו את הרגעים הפרטים שלנו.”

יש לי כל כך הרבה מה לאמר לה. השינוי שחל בכריס מאז שהיא בחייו. תמיד ראיתי בו גבר כריזמטי ועוצמתי, אני מרגיש שהיא מעצימה אותו ועוזרת לו לגדול עוד יותר.

זה היה לי ברור שכריס יבחר באישה חזקה. לא פעם הם עומדים אחד מול השנייה ואף אחד לא מוותר. אבל עדיין היא תמיד זו שתוריד את הראש מעט כדי לתת לו להוביל אותה. לא מתוך חולשה, אלא מתוך נתינה והכלה אינסופית. ועל כך אני מעריך אותה מאד.

אני מרים עיניי אליה והיא מחייכת.

“למה את מחייכת?” אני שואל ומקמט את מצחי.

“אני מכירה היטב את הרגעים האלה שכריס שוקע במחשבות. אני רואה את השיחות שהוא מנהל בתוכו, כמובן שאינני שומעת את המילים. כאילו המילים האלה מבקשות לצאת אבל השכל אומר להם – לא כעת.  בדיוק כך אתה נראה ברגע זה.”

“אני אוהב שאת שמה לב לדקויות שאחרים לא מבחינים בהם. רק אדם רגיש שם לב לפרטים כאלה. האופן שאת קוראת את כריס מופלא בעיניי. ובעצם, גם אותי.”

“היה נעים לדבר איתך פול, אבל מחכה לי עוד עבודה היום. אם בא לך לצאת היום תדבר עם כריס,” היא אומרת וקמה, “תודה על הקפה והכרוכיות.” הפנים שלה שוב מקרינות רצינות, כאילו לא ישבנו כעת בשיחה מאד אינטימית.

אני יוצא מהחדר ונכנס לחדרו של כריס.

“תראה מה קיבלתי מסול.” אני מראה לו את התיקיה ששלחה לי על מיה.

“נו מה אתה מצפה מאנליסטית?” הוא צוחק, “נכון שהיא מדהימה?”

“אל תשכח מי קיבל אותה לעבודה,” אני מזכיר לו.

“שאלתי אותה אם בא לה, וזה כולל אותך, לעשות משהו הלילה,” הוא משתף אותי.

“שנלך למועדון השחקים? זה יהיה מעניין לראות את התגובות אליכם כזוג,” אני מרים גבה בשאלה.

כריס לא מתרגש. “בטח, אני אודיע לסול.”

“פול, אני חושב לעבור לתקופה לקליפורניה. אני רוצה לחזק את הקשרים שלי שם. ברוקלין חוף המערבי מתפתחת בקצב ממש מהיר. אני חייב לפתוח שם משרד כדי להקל על התקשורת. זה מאד מעייף לעבוד לפי השעון של החוף המערבי בנוסף לזה שלנו.

אני מבקש שתשקול לעבור איתי לשם. כאשר המשרד יתבסס נוכל לחזור לניו יורק אם תרצה.

התקופה בלונדון הוכיחה לי שאני לא רוצה להיות שוב לבד.”

אני שמח שזה הוא שמעלה את הנושא. “ומה עם סול?” אני די מתפלא שהוא לא מזכיר אותה.

“עדיין לא דיברתי איתה, אבל אני מאמין שהיא תרצה לעבור איתי. זה המקום הטבעי שלה. ברור שאם תסרב אני אשקול מה לעשות. אני לא מתכוון לוותר עליה.”

“אתה חושב עליה ברצינות?” אני שואל למרות שהתשובה ברורה לי.

כריס
כריס

כריס

“היא האישה שלי. היא תהיה אם ילדיי,” אני עונה לו בבטחון מלא, “אין לי ספק בכך.”

למרות הדחיפות בהקמת הסניף בחוף המערבי, אני מתמהמה ומושך את הזמן. חודשיים עברו מאז שקיבלנו, פול ואני, את ההחלטה על ריכוז הפעילות במערב.

“בואי איתי,” אני מבקשת מסול בשעה שאנחנו עולים לחדר השינה.

“כבר הסברתי לך שלא אוכל לבוא בימים הקרובים. אלה הימים הקריטיים של הטיפול שלי. אני מאד קרובה לסיים אותו. חבל לי לוותר על ההישגים שהישגתי עד היום. דניאל אמרה שכל חודש כעת קובע,” היא נאנחת, “אתה חושב שיהיה לי קל בלעדייך? בלי להריח אותך, לגעת בך, בלי להיות קרובה אלייך?”

“ספרי לי על זה,” אני מעוות את פניי בחוסר שביעות רצון, “אני לא יודע איך אשלוט בשדים שלי כשלא תהיי שם להשקיט לי את הנפש ואת הגוף.

אני מודה שהרגלת אותי לקצב חיים מסויים, בנית לי את השקט שכל כך היה חסר לי.”

“אתה נוסע רק לכמה ימים. תוכל לרכז את כל תשומת הלב שלך בעבודה ותחזור אליי מהר,” היא עונה לי , אוחזת בראשי וסוחפת אותי בנשיקה שמבעירה אותי מייד.

“מנוולת,” אני לוחש לה בקול חרוך יותר משהתכוונתי להראות לה, “יש לך דרך מאד מיוחדת לסיים ויכוחים.”

“לא ידעתי שאנחנו מתווכחים,” היא עונה לי בחיוך מסויים תוך הרמת גבה מולי, מבהירה לי שהראש שלה לגמרי בעניין אחר.

“אני אלמד אותך לקח,” אני לוחש לה, “את תלמדי להתאפק.”

“אתה רציני?? אתה הולך להרעיב אותי ארבעה ימים ומוסיף לזה גם את הלילה הזה? אתה באמת חושב שלא תחסר לי?” היא מסתובבת ממני נעלבת.

“את לא באמת רצינית?” אני מופתע מהתגובה שלה.

“לגבי מה שאמרתי כן. לגבי זה שנעלבתי, אז לא. אני רוצה אותך בטרוף. בוא אליי כבר.” מול המילים האלה אני לא יכול לעמוד.

“בואי תראי לי כמה,” אני מבקש ממנה.

סול פושטת את השמלה, בתנועה חדה היא מורידה את תחתוניה והודפת אותי לעבר המיטה.

אני לא בטוח לאן היא מכוונת. האם היא שוב בוחנת אותי ורוצה לרדת על ברכיה לפניי?

“איך אתה אוהב את זה כריס?” היא לוחשת לאזניי בזמן שאני אוחז בה חזק ומונע ממנה לזוז.

אני מושך אותה למיטה, משכיב אותה על גבה וחודר אלייה מייד. “ככה,” אני אומר וגורם לה לנוע מתחתיי.

אני תמיד מופתע מהמהירות שהגוף שלה מתאים את עצמו לקצב שלי. חודשים אנחנו יחד ועדיין אני מתקשה להאמין שהריקוד בינינו כל כך מושלם.

אני שאוהב להיות שליטה, מאבד שליטה מוחלטת לידה וגונח מרוב עונג.

את הלילה אנחנו מבלים במעשה אהבה אחד מתמשך ונרדמים בשעות הבוקר המוקדמות לשעות ספורות בלבד.

הבוקר יש משהו שונה באוויר. הפרידה שלנו קשה לשנינו. שלא כתמיד, הבוקר אנחנו משאיריםש את הגוף על אש שקטה.

הכל מתנהל בשקט. בלי הרבה מילים מיותרות.

סול אורזת עבורי את הבגדים במזוודה. “תראה אם חסר לך משהו, אם שכחתי לשים משהו.” הקול שלה מאופק, והעצב ניכר על פניה.

“ילדה יפה שלי, זה רק לארבעה ימים,” אני אומר לה.

“אני כל כך מתגעגעת,” היא אומרת, “איך אני אעביר יום שלם במשרד בלעדייך?”

חסר מאפיין alt לתמונה הזו; שם הקובץ הוא המשך-יבוא-1-791x1024.jpg
חסר מאפיין alt לתמונה הזו; שם הקובץ הוא זכויותיי.png
TAGS
RELATED POSTS
בר אבידן
Toronto, Ontario

בר אבידן הוא שם העט שלי ובו מונצחים שם נעוריי ושם נעוריה של סבתי.למי שלא יודע, אני מתגוררת באזור טורונטו. עם זאת כיוון שרציתי את הקירבה לאוקיינוס ברבים מסיפוריי, בחרתי דווקא בניו יורק ולונג איילנד, המוכרים לי, כסביבה ליצירת עולם שלם המורכב מ"משחקי הבקבוק" (עדיין בכתיבה.)מאז, אני שוזרת קטעים מהם בסיפוריי. למשל את חברת האופנה "מיו מילאן" בבעלותה של ליאה מק'ליין, המוזכרת לא פעם, או רשת המלונות "אורכידאה" של אלכס רוטשיילד אהוב ליבה. מידי פעם כשאני נזקקת לעורכי דין בסיפור זה או אחר אני מזמינה את אחד מצוות עורכי הדין של חברת "ל.א.ר" לייצג את גיבור הסיפור.במקביל לכתיבת "משחקי הבקבוק" פתחתי בלוג אישי בו התחלתי לספר גם סיפורים אחרים.מקווה שתיהנו מסיפוריי בדיוק כשם שאני נהנית לכתוב אותם.תודה לצוות שמלווה אותי ובראשם ה-אחת שיודעת ענת כהן-שמש.קריאה נעימה!בר אבידן

הרשמו לקבלת הסיפורים למיייל שלכם