אישה יפה ב
on
אוקטובר 13, 2021
כריס סן פרנסיסקו
כריס סן פרנסיסקו

כריס

אני לא מאמין כמה טעויות אני עושה, כמה פעמים אני פוגע באישה שאני אוהב. השדים שלי בועטים כעת בתוכי, מגרדים לי את העור מבפנים, גורמים לי לחוסר מנוחה שלא ידעתי מזמן.

אני יכול להבין את סול שקמה והלכה עם טאי.

"אני כזה אידיוט," אני אומר לפול, "אני לא מאמין שלא חשבתי על ההשלכות של מה ששאלתי. בסך הכל רציתי להראות מה כתבתי למאיה שלא מבינה את מה שאני אומר לה גם כשאני אומר את זה במילים מפורשות. עובדה שכולם הבינו זאת.

עשיתי את זה כדי להראות לסול שאין ביני לבין מאיה כלום, למרות שמאיה תמיד אומרת שכן.

לרגע לא חשבתי על מה שאמרתי לסול. אולי כי כתבתי את הסליחה כל כך הרבה פעמים. רק שאני שוכח שזה מעולם לא הגיע לעינייה."

"אתה חייב לדבר איתה אח שלי," אומר לי פול.

"אני רוצה שהיא תהייה מאושרת. אם היא מאושרת עם טיילור אסור לי להפריע," אני אומר ומבטי תקוע אי שם בחול.

"אתה לא תדע אם לא תדבר איתה," הוא לא מרפה ממני, "כריס אף פעם לא ראיתי אותך ככה למטה. אני מרגיש שוב את חוסר השקט שבך. אני יודע שאף אחת אחרת לא יכולה להשקיט אותך.

אין בעיה למצוא זיונים, אבל אחת שמכירה את החדרים הכי ניסתרים של הלב שלך ישנה רק אחת," פול מדבר כאילו שאני לא יודע זאת בעצמי.

"אבל לה אין מושג. אף פעם לא אמרתי לה במפורש שאני אוהב אותה, כמה אני אוהב אותה.

וכאשר כבר כתבתי את זה זה נשלח לאישה אחרת. הייתי צריך להבין שזאת לא היא בגלל שלא הגיבה בכלל. כפי שאמרתי לך, אני אדיוט." אני מרגיש שכוחי אוזל.

ואז משום מקום מופיע גבר לבוש בטרנינג כחול שידע ימים טובים יותר. הוא דוחף לפניו עגלה ישנה ובתוכה דוד גדול.

 שירו של בלק קלטון תירס בוקע ממקלט רדיו ישן שתלוי על העגלה שלו.

Blake Shelton – Corn (Lyric Video) – YouTube

"איפה הילדה הכי יפה בכל קליפורניה?" הוא צועק.

אין לי מושג מאיפה סול הגיעה. היא ניגשת אליו, מסירה את המכסה מעל הדוד הרותח ומריחה אותו. "מושלם," היא אומרת.

"תנגן לנו מהתחלה," היא מבקשת ומסמנת לכולם לקום.

הם מתחילים לרקוד. אני מנסה לעקוב אחרי הצעדים אבל מתקשה. אני לא רגיל לריקודי שורות.

השיר מסתיים וסול שוב ניגשת אליו. "אנחנו משחקים היום סביב למדורה היא אומרת ומצביעה לעבר המקום הסמוך לבית מונטאן בו אנחנו יושבים.

"שלום סם," קוראת לעברו שלי.

"סם המשוגע," הוא עונה לה.

"אני חושבת שאתה יותר נורמלי מהרבה גברים שאני מכירה," היא עונה לו ברצינות תהומית.

"אם כך אני אתן לך את התירס הראשון," הוא אומר ונעמד לידה.

הוא מוציא מהעגלה כפפות לבנות כשלג, מניח מגבת לבנה על זרועו וקד לפניה. "מה הגברת שלי רוצה על התירס שלה. כרגיל?"

"כרגיל," היא נדה בראשה לעברו. הוא מניח תירס על עלה ירוק, בוזק עליו מלח ומניח עליו ריבוע חמאה.

הוא הולך מאחד לאחד ומגיש להם באותו אופן את קלח התירס שלהם.

כשהוא מגיע לסול היא מוציאה מכיסה שטר של מאה ומגישה לו.

"שוב פעם אין לך שטר קטן יותר? את יודעת שאני לא מאמין לך." הוא אומר לה.

"זה כולל את התשר, והיחס הטוב והמיוחד שלך לכל אחד מאתנו," היא עונה לו, "ואל תתבייש לקחת כסף מאלה שממתינים לך שם," היא מחווה בראשה לעבר קבוצה שמחכה מרחוק לתורה בסבלנות.

 אני שם לב שהוא מתעכב ליד כל אחד ומדבר איתו באריכות.

ואז הוא מגיע אליי.

"אותך אני לא מכיר," הוא אומר. נעים מאד אני סמואל." הוא מוריד את הכפפה ומושיט יד ללחוץ את ידי.

"כריס," אני עונה לו ולוחץ את ידו.

"כריס זה קיצור של?" הוא שואל.

"כריסטופר," אני עונה לו בחיוך.

"אתה מבין כריסטופר, שם כמו שלך שמכיל כל כך הרבה אותיות קשה למחוק מהלב. אתה לא רואה שהשם שלך מקועקע על הלב שלה? והלב שלה.." הוא אחוז בכף ידי והופך אותה, הנה הוא פה. בכף ידיך."

"אתה טועה ," אני עונה לו, "זה שהיא יושבת לידו הוא זה שאוחז בלב שלה."

"אני אולי סם המשוגע, אבל אני לא טיפש. אין לך מושג מי אני. או אם לדייק מי הייתי.

היה לי הכל כסף שלא יכולתי לספור, בית מפואר ואישה שלא ידעתי לשמור עליה. היא הלכה ואיתה הלך הכל.

אני רואה אותה בעיניים שלך. אני יודע שאם אסתכל בשלה, אראה אותך. אתה חייב להראות לה שהיא חרוטה על הלב שלך."

"מאיפה לך כל התאוריות האלה?" אני צוחק.

"כאשר אתה על גבול הטירוף, המלאכים מדברים איתך," הוא עונה לי, "איך זה בתור תשובה?"

אני מסתכל עליו.

"או בגלל שאי אפשר להתעלם משניכם כאשר אתם אחד בקרבתו של השנייה.  ועדיין לא ענית לי כריס," הוא אומר ברצינות, "איך אתה רוצה את התירס שלך?"

אני רוצה לענות לו שהוא לא שאל אבל אז הוא ממשיך. "אני משער שכמוה. רק עם מלח."

אני מחייך, מוציא שטר של מאה דולר ונותן לו.

"אתה יודע שהיא שילמה לי עבור כולם," הוא אומר לי מופתע.

"זה בעבור המילים שאמרת לי," אני אומר לו.

הוא לוקח את השטר, מניח אותו יחד עם השטר שלה, מקפל אותם יחד ופותח שוב.

"זה השטר שלה. קח אותו ותן לי אחר במקומו."

אני עושה כדבריו.

אני מגניב מבט אליה ורואה שהיא מחייכת.

כיוון שהוא עצר ליד כל אחד ודיבר איתו מספר דקות, אין לי מושג אם יש לה קשר לכל מה שהתרחש פה. אני מגרש את המחשבה מיד שכן איך יכלה לדעת שגם אני אתן לו שטר?

הוא מסיים לתת תירס לכל אחד סביב המדורה ומפעיל שוב את השיר על התירס, שגורם לאחרים בחוף להאסף סביבו.

המילים שלו מהדהדות בי. אני מסתכל כל כף ידי, היכן שהצביע שליבה נמצא.

"מה אתה רואה שם? הוא קרא לך בכף היד?" שואל פול ומקמט את מצחו. הוא יודע כמה שהדברים האלה לא מדברים אליי.

"אני לא יודע מה לאמר לך. האיש על הרצף בין מטורף לגאון," אני עונה לו מהורהר.

איכשהו כולם עוזבים כאילו לא היה פה משחק בכלל.

פול ואני קמים והולכים לאורך הטיילת לכיוון החניה. "אף פעם לא שמתי לב שיש פה אוהלים," אני אומר לפול בפליאה.

"אני משער שזה בגלל שתמיד המשחק נמשך עד מאוחר. אני לא יודע מה קרה שכולם התפזרו היום," הוא עונה לי מהורהר, "בכלל כל מה שקרה היום מוזר."

אנחנו עוברים ליד דוכן התכשיטים של מינדי. סול סיפרה לי שזה המקום האהוב עליה.

"תכיני לי צמיד לרגל?" אני שומע את קולה של סול מתוך האוהל, "שלי נקרע ומרגיש לי ערום בלעדיו."

"בטח ילדה יפה. איזה בא לך?" היא שואלת.

"ממתי אני אומרת לך מה לעשות?" היא עונה לה.

"צודקת לא שואלים מישהו מה הוא רוצה מתנה , פשוט מפתיעים אותו."

"מינדי! את יודעת שאני שונאת מתנות," היא עונה לה מייד.

"טוב. אני כבר אמצא לך משהו שיתאים לך," עונה לה מינדי.

אני ממהר לעזוב את המקום. אני לא רוצה שהיא תראה אותי עומד ומקשיב לשיחות שלה.

"אף פעם לא ראיתי מישהי ששונאת מתנות כמוה," אני אומר לפול, "אני פשוט לא מבין את זה. כל אישה שהיכרתי שמחה לקבל והרבה."

"היי יפיוף. מה עם קעקוע?" קוראת לעברי.

"אני?" אני צוחק.

"נו באמת אתה יודע שאתה גבר מעלף. אל תשחק אותה מופתע," היא אומרת לי.

"את לא מבינה," אני מתחיל לאמר לה ומישיר מבט אליה.

"מה שאני רואה בעיניים שלך, אני רוצה לצייר לך על העור," היא עונה לי ברצינות.

"ספרי לי. מה את רואה לי בעיניים?" אני עונה משועשע ועומד מולה בידיים משולבות על החזה.

"אני רואה שם מישהי שנמצאת לך בלב. יש בך געגועים אליה," היא אומרת.

"זה משפט הפתיחה שלך לכל לקוח פוטנציאלי?" היא בהחלט משעשעת אותי.

"תבין. גם אם השם שלה מרוח לך על הלב היא לא יכולה לראות את זה, וכאן אני באה לעזרתך. אתה יכול לבחור משהו סימלי שיזכיר לך אותה כל היום. אני בטוחה שהיא תתרגש כשתראה את זה. מה אתה אומר?"

"אני כבר חוזר," אומר לי פול שלא מקשיב לשיחה כיוון שהוא שרואה מישהי שהוא מכיר וכנראה מעניינת אותו.

"כמובן," היא ממשיכה את התאוריה שלה, "שאם היא לא האחת לנצח שלה, אז אני מפטפטת שטויות." היא מושכת בכתפיה.

"ואיך את יודעת איזה סימן לצייר?" אני שואל אותה מתוך סקרנות.

"זה הקטע הכי פשוט. אתה עוצם את עינייך ואומר מה עולה לך בראש," היא אומרת.

"אני אדם רציונלי לא מתחבר לדמיון," אני עונה לה.

"איך קוראים לה?" היא שואלת.

"מאיפה את כל כך בטוחה שיש אישה כזו? אני זאב בודד. לא גבר של אישה אחת," אני עונה לה.

"תשקר את עצמך," היא מרימה גבה מולי, "אני רואה את השמש זורחת בעינייך ואתה מספר לי שאתה זאב בודד. אולי אתה בודד אבל לא זאב. זאבים מיללים לירח, והעיניים שלך זורחות."

"קוראים לה סול," אני עונה לה.

"אמרתי לך שמש. אתה יודע שסול זה שמש בספרדית, נכון?"

"ציירי לי אותה," אני אומר ומגיש לה את זרועי השמאלית.

"איפה?" היא שואלת ואני מסמן לה באצבעי.

היא יושבת ומציירת על נייר ציור של שמש.

"אתה מדבר על הילדה יפה נכון?" היא מלכסנת אליי מבט.

"ילדה?" אני מחייך.

"סול בת עשרים ושתיים. היא ילדה. למרות שהיא בוגרת מאד,  בגיל היא עדיין צעירה," היא מנתחת את סול.

"אתה הגבר מניו יורק," היא קובעת, "בגללך היא לקחה את דילן למשפט."

"אתם יודעים פה הכל על כולם," אני אומר לה.

"לא בדיוק. חברה שלי מאיה, היא רכלנית לא קטנה. ממנה אני יודעת הכל. גם אם אני לא רוצה לשמוע, היא חייבת להשמיע."

"הנה השמש שלך," היא אומרת לי ציור שמש בתוך גלי ים, "תודה שזו היא בדיוק."

הציור הוא עדין ולא בולט. מספר קווים בודדים שאומרים הכל.

מלאכת הקעקוע לא אורכת זמן רב. היד שלה יציבה ומדוייקת. זה לא נעים, אבל נסבל.

"עכשיו היא שלך לנצח," היא אומרת לי, עוטפת לי את היד, ומסבירה כיצד עליי לנהוג עם המקום.

אני ממהר ללבוש עלי את ז'קט העור שלי. אין לי רצון להצדיק כעת את מה שעשיתי בפני פול.

המעשה שעשיתי הוא רק שלה ושלי.

סול

בבוקר יום המחרת קורא לי פייר לחדרו. "מה רצית מכריס?" הוא שואל אותי להפתעתי.

"אני? מכריס?" אני שואלת ומרימה גבה.

"הוא אמר שחיפשת אותו אתמול וביקש את מספר הנייד שלך."

"אה, זה… זה כבר לא רלוונטי," אני עונה לו. אני מתלבטת אם לאמר משהו על רוז, אבל מוותרת.

"כן, רצית לאמר משהו?" הוא שואל.

"סתם. חשבתי שמאז שהוא הגיע לפה המשרד שלו ממש גדל. הוא הכניס שותפה נוספת לעסק."

"ובכל זאת מה רצית ממנו?" הוא לא מרפה ממני.

"פרופסור פיירסטון מבקש לדבר עם סול," נשמע קולה של מארי באינטרקום הפנימי.

אני נושמת לרווחה. עם כל הקירבה לסבא שלי אין לי רצון לשתף אותו במה שאני מרגישה.

"תעבירי את השיחה לחדרי," אני מבקשת והולכת לחדר.

"איך ישנת מתוקה מדבש?" הוא שואל אותי.

"ישנתי מעולה," אני משקרת לו.

"אני שמח לשמוע. קיבלתי פנייה בקשר להרצת סטראט אפ. הידיים שלי מלאות עבודה. חשבתי שאולי תסכימי לצאת קצת מאזור הנוחות שלך ולעזור," הוא אומר.

"לא הייתי קוראת לזה איזור נוחות. אני צריכה להתפרנס והעבודה הזו הייתה זמינה באופן מיידי.

בכל מקרה אני אשמח להיפגש איתו ולראות במה אני יכולה לעזור לו."

"זאת… אישה," הוא אומר ואני שומעת את ההיסוס בקולו.

"מישהי שאני מכירה?" אני שואלת.

"אחת שהייתה לי איתה מערכת יחסים," הוא מודה.

"אם לה אין בעיה, גם לי לא," אני עונה לו ותוהה האם זו הסיבה שאיננו רוצה להתנהל מולה, "אם היא תהיה מעוניינת תשלח לי מסרון ואצור איתה קשר."

אנחנו מסיימים את השיחה ואני שוקעת הירהורים.

'בעצם למה לא?'  

עכשיו כשאני כבר לא בניו יורק העבודה שלי מתנהלת על מי מנוחות, אני לא ממש עסוקה. אולי הגיע הזמן לחזור למה שאני באמת אוהבת לעשות.

אני משתעשעת ברעיון לפתוח חברה משלי ונכנסת לרשם החברות לראות איזה חברות רשומות תחת השם קרטייה בקליפורניה.

לנגד עיניי עולות כל החברות שמקושרות ליקב קרטייה. ואז עולה השם שלא ציפיתי לו.

רפאל קרטייה השקעות.

אני מודה על כך שיש לי מנוי ברשם החברות ואני יכולה לקבל מידע על החברות ביבשת.

אני נכנסת לקרוא פרטים על החברה.

החברה נוסדה בשנת 1998

בעלי מניות-

רפאל קרטייה – תשעים ותשעה אחוזים

גאורגיו פאפאדופולוס – אחוז אחד.

אני שולחת את הדף להדפסה, ניגשת מיד לקחת אותו ויושבת לכתוב לפאפאדופולוס הודעה.

סול ברנרד

אני שמה לב שלא שיניתי את השם בנייד ומשנה אותו מייד.

אל סוליי קרטייה-

אשמח להיפגש איתך כדי להתייעץ בעניני עבודה.

השופט גאורגיו פאפאדופולוס –

נכנס כעת לדיון בן שעתיים.

 ניפגש לצהריים?

אל סוליי קרטייה-

אגיע לעיר.

מחכה לשמוע ממך.

בהצלחה בדיון.

אני שולחת את ההודעה וצלצול הטלפון מקפיץ אותי. אני מחייכת כשאני רואה את שמה של לילה.

"יש משהו שאני יכולה לעשות בשבילך בייבי גירל?" היא שואלת.

"יש לך כמה דקות בשבילי?" אני שואלת ויוצאת מהחדר לכיוון הלובי. כיוון שיש בו אנשים אני יוצאת מהבניין ומתיישבת על הספסל ברחבת הכניסה.

"תמיד," היא עונה לי.

"טאי הציע לי ללוות סטארט אפ. זה בדיוק מה שאני אוהבת. הוא אגב של מישהי שהיה לו רומן איתה, אבל לי זה לא איכפת," אני מתחילה לספר, "אין לך מושג איך הרעיון הזה הדליק אותי."

"אני מבינה לגמרי. הרי זה בדיוק במה שרצית לעסוק. אני איתך לגמרי," היא אומרת.

"התחלתי להשתעשע עם הרעיון," אני אומרת ומביטה על התדפיס של החברה בידי, "ונכנסתי לרשם החברות לראות מה רשום על שם משפחת קרטייה. את יודעת מה גיליתי?"

"אני שומעת את ההתרגשות בקולך וכבר מנחשת," אומרת לילה.

"לפי הנתונים החברה קיימת!" אני אומרת בהתרגשות ומנפנפת בנייר בהתרגשות.

TAGS
RELATED POSTS
בר אבידן
Toronto, Ontario

בר אבידן הוא שם העט שלי ובו מונצחים שם נעוריי ושם נעוריה של סבתי.למי שלא יודע, אני מתגוררת באזור טורונטו. עם זאת כיוון שרציתי את הקירבה לאוקיינוס ברבים מסיפוריי, בחרתי דווקא בניו יורק ולונג איילנד, המוכרים לי, כסביבה ליצירת עולם שלם המורכב מ"משחקי הבקבוק" (עדיין בכתיבה.)מאז, אני שוזרת קטעים מהם בסיפוריי. למשל את חברת האופנה "מיו מילאן" בבעלותה של ליאה מק'ליין, המוזכרת לא פעם, או רשת המלונות "אורכידאה" של אלכס רוטשיילד אהוב ליבה. מידי פעם כשאני נזקקת לעורכי דין בסיפור זה או אחר אני מזמינה את אחד מצוות עורכי הדין של חברת "ל.א.ר" לייצג את גיבור הסיפור.במקביל לכתיבת "משחקי הבקבוק" פתחתי בלוג אישי בו התחלתי לספר גם סיפורים אחרים.מקווה שתיהנו מסיפוריי בדיוק כשם שאני נהנית לכתוב אותם.תודה לצוות שמלווה אותי ובראשם ה-אחת שיודעת ענת כהן-שמש.קריאה נעימה!בר אבידן

הרשמו לקבלת הסיפורים למיייל שלכם