אישה יפה ב
on
אוקטובר 13, 2021
פרופסור טיילור (טאי) פיירסטון
פרופסור טיילור (טאי) פיירסטון

טאי

כמעט התקשרתי להודיע שאינני מגיע להעביר את השעעור. השיחה עם סול מאד השפיעה עליי. אני לא בטוח אם זה בגלל הנוכחות של כריס או המילים שסול אמרה שגרמו לי לשקוע בהרהורים.

כאשר אני מסתכל מהצד על ההתנהגות שלי בעיניה, היא צודקת. אני חסר סבלנות ולוחץ עליה להאיץ את מהלך העניינים בינינו.

אני צריך לזכור שעם כמה שהיא אישה חכמה ובוגרת, היא עדיין ילדה בת עשרים ושתיים. היא לא ממהרת לשום מקום, ובטח לא נראית לחוצה להתמסד.

אני מטורף עליה ועליי להשתנות בשבילה. המחשבות שלי גורמות לי לחוסר ריכוז בנהיגה ואני מוצא עצמי יורד מהשוליים ובנס לא נגרמת תאונה.

אני לא מעביר את מערך השיעור שתכננתי אלא נותן לתלמידים לשאול שאלות ולהעמיק בהסברים לגבי מה שהם לא כל כך מבינים. למרות שהם כבר בשנה אחרונה של תואר שני, לא כולם כמו סול שחייה את העולם הזה. ואת זה עליי לזכור.

אני נוסע ישר אחרי השיעור לדירה שלי, בוחר בקפידה את הבגדים שלי כיוון שאני רוצה להראות במיטבי בשבילה.

אני לא בדיוק מבין את הקשר שלה עם משפחת פאפאדופולוס. הוא היה השופט במשפט שלה ולא נראה היה אז שהיא מכירה אותו. מדוע אם כך אישתו הוזעקה לבית החולים להיות לידה?

יש לי עוד הרבה ללמוד עליה, אבל אני חייב להיות סבלני, לחכות שהיא תספר.

היא צודקת כשאמרה לי ששיחות הטלפון באמת קרבו מאד בינינו. הרגשתי חופשי לדבר איתה על הכל, צחקנו הרבה, וגם השתטינו יחד.

אני צריך לזכור שהיא עובדת ולא תמיד פנויה לנהל שיחות נפש. אסור לי לקחת את זה באופן אישי.

היא נגעה בי במקום שאני לא רגיל וגרמה לי להיות רגיש לדברים שבעצם אני לא צריך להיות. מה גם שאני לא מבין מאיפה הרכושנות הזו פתאום צצה. זה לא דבר בריא ואני צריך להיגמל ממנה.

אני מסיים להתלבש, לאחר שבחרתי לוותר על החליפה, ומחייך מרוצה למראה דמותי. חולצת טריקו שחורה ומכנס שחור בהחלט משווים לי מראה קליל יותר.

אני יוצא מהדירה ועובר דרך מרכז החנויות הסמוך לביתי ובוחר יין.

אני צוחק כשאני שם לב שהוא תוצרת יקב קרטייה, אני קונה גם זר פרחים גדול ויוצא לדרכי.

מכשיר הניווט מראה לי שתוך חצי שעה אגיע ליעד. אני לוחץ על דוושת הגז ומאיץ מה שמקצר לי את הזמן.

חומה גדולה מקיפה את ביתו של השופט והקומה השנייה שלו בולטת בלבן על רקע השמים. בהחלט בית מרשים.

אני מחנה את הרכב ורואה שלושה גברים צעירים יוצאים מבעד לשער הצדדי לכיוון הג'יפ הכחול לידו אני חונה. אני בטוח שזה של סול, לכן אני מופתע לראות אותם נכנסים אליו.

כנראה שההפתעה ניכרת על פניי כיוון שהנהג שמבחין בי ניגש אליי.

"אתה טאי? אני לירוי האח הגדול. אחותי באזור הבריכה. אנחנו עושים סיבוב ונחזור לארוחה.," הוא אומר לי וניגש להקיש את הקוד כדי לפתוח עבורי  את השער.

הוא לא מספיק לסיים כשהשער נפתח וסול עומדת בפתח.

"טאי, היא אומרת ופוערת את פיה בהתפעלות, "אתה נראה..אין לי מילים."

"אני שמח שאת אוהבת," אני אומר ומחבק אותה בלי לחשוב. היא מניחה את ראשה עליי. אני מתרגש מהמחווה הזו. סוף סוף היא הולכת לקראתי.

אחרי דקה ארוכה שאנחנו עומדים מחובקים היא אוחזת בידי ומובילה אותי אחריה. "זו לילה, מלאכית האדמה שלי," היא מציגה אותה בפניי.

"טוב לראות אותך טיילור," אומר לי השופט פאפאדופולוס שיוצא מהבית. הוא נראה כל כך שונה כשאינו לבוש בגלימת השופט. נינוח ועוצמתי לא פחות.

"תשתה משהו?" הוא שואל אותי.

אני מביט על סול ומתלבט.

היא מהנהנת לעברי בראשה. "הלילה עוד צעיר."

הוא מוביל אותי לתוך הבית וניגש לבר. "מה אתה אוהב לשתות?"

סול

אני ניגשת לפתוח את השער לטאי.

הוא נראה מעלף. כל כך מתאים לו המראה הזה בחולצת טריקו שחורה,  כששרשרת ענודה על צווארו מציצה מתוכה.

הוא מריח נפלא וניכר שסידר גם את הזיפים שלו.

כל אלה מספרים לי שהיה חשוב לו להשקיע במראה שלו עבורי.

אני מניחה עליו את הראש. נעים לי שוב להתכרבל בזרועותיו של גבר. אבל הלב שלו, שאמנם החסיר פעימה למגעי, לא שר את המנגינה שתמיד מרגיעה אותי, המנגינה שרק כריס יודע להשמיע לי.

אני לא מראה לו את זה, אלא נשארת לעמוד חבוקה איתו דקות ארוכות. אני יודעת שאני חייבת להקנות לו בטחון.

עכשיו הוא שותה עם פאפא ואני הולכת לעזור ללילה עם ארוחת הערב.

"איפה הבנים?" שואל פאפא.

"איפה הם יכולים להיות? הם ראו את הג'יפ של סול ולקחו אותו לסיבוב," עונה לילה, "ועוד בלי לשאול אותה."

"די מאמי," אני עונה לה, "את יודעת שאני מרשה להם."

לילה מחייכת אליי. "אני אוהבת שאת קוראת לי מאמי," היא עונה לי.

"אחרי לילה שלם שכולם חשבו שאת אימא שלי, כבר התרגלתי," אני עונה לה.

"את רואה שיש דברים שאת כן זוכרת," היא מעודדת אותי.

"אני לא יודעת מה אמת ומה לא," אני עונה לה בשקט.

"למה את מתכוונת?" היא שואלת.

"יש לי זיכרון שכריס נרדם איתי בלילה בסלון. אני יודעת שזה לא הגיוני כי בצהריים התעוררתי במיטה שלי. את מבינה שזה לא הגיוני?" אני תולה בה מבט , מבקשת שתיתן לי תשובות למה שעובר עליי.

"את יכולה לשאול," היא אומרת לי בקול רגוע.

"השתגעתי? הוא יחשוב שירדתי מדעתי," אני עונה לה ופונה לארון להוציא צלחות כדי לערוך את השולחן.

אני חוזרת לחדר האוכל לערוך את הצלחות. פאפא יושב עם טאי ומנהל איתו שיחה ערה. שפת הגוף של טאי מקרינה נינוחות.

אני מרגישה שאני מתחילה להרגע. המסר שלי הובן.

אנחנו יושבים לאכול ומתענגים על המעדנים שהכינה לילה. האווירה רגועה וטאי שיושב לידי מניח את ידו על גב הכיסא שלי ומידי פעם מלטף לי את העורף.

אני נהנית מהמגע שלו. אמנם הוא לא מבעיר בי אש, אבל הוא בהחלט נעים לי.

אחרי הארוחה אנחנו עומדים לצפות בסידרה כאשר מתקבלת ההודעה שיש הלילה משחק סביב המדורה.

"שנלך?" שואל לירוי את טאי.

"שנלך?" שואל אותי טאי.

"אני אתכם. מה שתחליטו," אני עונה לו.

"אז נלך," קובע לירוי.

"כיוון שטאי שתה," מתחיל טרוי לאמר ושנינו מסתכלים עליו, "אני חושב שעדיף שלא ינהג."

"אתה צוחק עלי? עליו? מה בדיוק הסיפור," אני קמה להגן על טאי.

"אל תכעסי עליו. זו הדרך שלו לבקש את המפתחות של הרכב," הוא אומר ואני ניזכרת ברכב הספורט הדו מושבי שלו.

"ברור," אני משנה כיוון, "לא טוב שהוא ינהג."

"שיהיה לך ברור שגם את רק על תקן נוסעת," אומר לי לירוי, "אני לגמרי מאוהב בג'יפ סהרה שלך."

"אם כך אני יכול לשתות עוד?" שואל טאי בקול רציני שגורם לבנים להביט בו בפליאה.

"סתם צחקתי. שתיתי רק בשביל החברה. אתם לא באמת חושבים שהשתכרתי מכוס אחת של ויסקי," הוא עונה להם.

"אני חייב לציין פרופסור שהקירבה לאחותי משפיעה עליך. ראה הוזהרת. אתה עומד להשתנות," אומר לו לירוי בקול רציני שגורם לנו להתפרץ בצחוק.

"אני רוצה שתבין לירוי איך אני רואה את המצב עם אחותך. אני בן תשעים, אוחז במקל ביד רועדת, ואילו האחות שלך קופצת על הספות כמו עז צעירה."

"גדיה," קוראים לזה, מתקן אותו פאפא.

"שיהיה, אבל תסכים איתי שצדקתי בתיאור?" הוא פונה לפאפא.

"כיוון שהיכרתי את אביה, אני נוטה הפעם להסכים איתך," הוא אומר ומהנהן בראשו לאות הסכמה.

"אם כבוד השופט קבע, מי אני שאתווכח," אני עונה לו.

"לאיפה אתם הולכים?" שואל פאפא.

"לאיפה הם יכולים ללכת?" עונה ג'וניור האח הצעיר, "למשחקי סקס."

פאפא פותח זוג עיניים גדולות. הוא רוצה לאמר משהו אבל מתאפק.

"למשחקי הבקבוק ליד המדורה אבא. מדברים גם על סקס, לא רק,  אבל למרות שיש אפשרות למשחקי חובה…כולם רק משחקים רק משחקי אמת. ואתה ג'וניור .." הוא לא מסיים את המשפט

"על זה יש לי השגות, אבל מכיוון שהמשחק הוא משחק של אמת או חובה, נוטים לחשוב שכולם מדברים אמת," אני אומר ללירוי.

"אני חושב ששמעתי מספיק," אומר פאפא, "אני עולה לחדרי לקרוא ספר. את באה לילה?"

כריס סן פרנסיסקו
כריס סן פרנסיסקו

כריס

אני מגיע עם פול למשחק אצל משפחת מונטאן שהחצר האחורית שלה נושקת לחוף.

אני יודע שסול לא תהיה פה הלילה כיוון שהיא אצל משפחת פאפאדופולוס, מה שמקל עליי. אין לי שום רצון לראות אותה עם הפרופסור שלה.

המשחק כמעט מתחיל כאשר רעש של מנוע נוהם בטורים גבוהים בהיכנסו מבעד לשערי הברזל הפתוחים של האחוזה. שלא כבאחוזת קרטייה, אין כאן שומר בכניסה, ולא נראה שיש כאן מערכת הגנה.

גם כאן יש כרמים, אבל אין להשוות את את גודל השטח לגודלה העצום של נחלת קרטייה. אין ספק שפייר קרטייה הוא המלך הבלתי מוכתר של עמק נאפה.

תשומת לב כולם מופנית לרכב הספורט שחונה בצד ואחריו…ג'יפ כחול.

"משפחת פאפאדופולס הגיעו וגם טיילור פיירסטון," אומר מישהו לידי. אני רואה רק אותה.

אני רואה שטיילור מעיף אליה מבט בשאלה. הוא מושיט יד מהסס לאחוז בידה. היא מחייכת אליו ואוחזת בידו.

אם היה לי ספק, אין לי יותר. הם זוג.

אני שמח על הזמן שהיה לי לפני שהם באו, וסימנתי כבר כמה מבנות המקום שנראות לי מועמדות ללילה.

הם מתקרבים למדורה. סטאר שכאן קמה לעברה של סול ומסמנת לה היכן לשבת.

"נראה לי שכל הנרשמים הגיעו," אומר אנריקה רק אז אני קולט שיכולתי לבדוק מראש מי מגיע "מי מתחיל?"

מייד קופצת בחורה בלונדינית עם שיער קארה. "אני," היא אומרת.

"הנה לך הבקבוק תמרה. המשחק מתחיל,"  אומר אנריקה.

תמרה מגניבה לעברי מבטים לפני שהמשחק מתחיל ואני תוהה אם הבקבוק יצביע עליי מה היא תשאל.

הבקבוק מצביע על טיילור.

"פרופסור," היא מתחילה לאמר ואדמומית נצבעת על לחיה.

"אני נראה לך כמו פרופסור? כל כך הקפדתי על לבושי היום שלא להראות כזה. קראי לי טיילור," הוא אומר לה בקול רגוע.

"אתה אוהב…כלומר.. אתה יודע," היא מגמגמת מולו.

"לא אני לא," הוא עונה לה.

"…שהיא יורדת לך," היא שואלת.

"מין אוראלי," הוא אומר בהבנה, "אני חושב שכל גבר בריא אוהב  את זה."

"אתה יכול לאמר לי מי הנשים שעומדות בראש הדרוג שלך?"

"זה אמיתי?" הוא שואל את סול, "אני אמור לתת פה ציונים?"

"אני מניחה שכן," היא מחייכת.

"חשבתי שבגלל הכוסית ששתיתי, את  וודאי יודעת שאני," הוא אומר לה.

"ממש," היא עונה לו.

"את לקחת ממני את המפתחות," הוא אומר לה.

"בוא נדייק זה טרוי שרצה לנהוג ברכב הספורט שלך, ולירוי שרצה לנהוג בג'יפ."

"ובכן לשאלתך," הוא מרצין, "אני יכול להעיד שאף אחת מאלה שהייתי איתן לא נמצאת פה, ועדיין אני חושב שזה בגדר רכילות לנקוב בשמות.

אני יכול לערוך לך ניתוח סטטיסטי ולאמר שנשים מתחלקות לשתי קבוצות. יש כאלה שממש טובות בזה ויש כאלה שאתה מתפלל שזה ייגמר כבר.  גם את אלה שטובות אפשר לחלק לשתי קבוצות אלה ש….

אך כיוון שזה משחק שנדרשת בו אמירת האמת, אז בואי נהיה כנים, מה שאת רוצה לדעת איזה ציון מקבלת סול.

כל דבר שסול עושה היא  מצטיינת בו. אבל בקשר לנושא הספיציפי הזה, אני אשאיר את זה בינה לביני."

"המינוח במשחק הוא 'אישי מידי,'" אומרת לו סול ואין בה טיפת מבוכה.

"מאד אישי מתוקה מדבש שאת," הוא אומר בשקט מניח את ידו על רגלה.

עכשיו תורו של טיילור לסובב את הבקבוק. 'מעניין על מי הוא יצביע,' אני חושב בליבי, 'ועוד יותר מעניין מה ישאל.'

הבקבוק כמעט נעצר עליי אבל ממשיך לפול.

 "האמת שאין לי מה לשאול," אומר טיילור.

"אתה יכול לשאול מה שבא לך. אני אענה לך בכנות," מתגרה בו פול.

"אני מעריך את זה, אבל באמת אין לי מה לשאול. את התשובות יש מי שמספק לי."

"בניו יורק משחקים את המשחק הזה בשני אופנים," אני אומר אחרי ששתיקה ארוכה משתררת סביב למדורה.

"יש שמשחקים אותו ברשת, ויש שמשחקים כמו כאן פנים מול פנים. רק שהוא מתנהל אחרת.

הוא תמיד מתחיל בשאלה אחת משותפת לכולם. מה דעתכם?" אני שואל ומחכה לראות את תגובתם.

"נשמע מעניין," אומר אנריקה, "יש לך שאלה בראש?"

"דווקא יש לי אחת," אני עונה, "אני רוצה להקריא לכם מסרון שכתבתי למישהי ורוצה לשאול איך אתם הייתם מגיבים למילים האלה."

"…ואם לא היה ברור, אינני מעוניין בקשר איתך," אני קורא. אני שם לב שסול מקשיבה אבל ממשיכה מייד לדבר.

"היית חייב," מסננת מאיה בטון כועס.

"אני גבר שמנסה להבין את שפת הנשים. לפעמים אני מרגיש שאנחנו מדברים שפה שונה לגמרי."

"זה לא קשור לגבר ואישה," אומרת שלי, "אלה בהחלט מילים שלא משתמעות לשתי פנים."

"מה את אומרת סול?" אני פונה אליה, כאילו רק היא ואני כאן.

"כשלי נאמרו המילים האלה, אמנם לא במסרון אלא בעל פה, הבנתי בדיוק את כוונתן והיא בהחלט לא משתמעת לשתי פנים," היא עונה לי.

רק אז אני קולט מה אמרתי.

סול

"אני מצטערת אם הבכתי אותך," אני אומרת לטאי.

"הרגשתי חשוף מידי. אני לא חושב שאני צריך לחשוף את הרגשות שלי כלפייך לעיניי כולם," הוא עונה לי.

"זה מובן לי לגמרי. אתה יודע שהזמנתי אותך לבית פאפאדופולוס כדי להתרחק מברוקלין. הייתי צריכה לבדוק אם הוא יגיע היום למשחק. זה לא יקרה יותר," אני אומרת ואוחזת בידו בזמן שאנחנו מתרחקים קצת מהמדורה.

"אני מרגיש שהוא בוחן אותי. אולי הוא רוצה לדעת מה הציון שאת נותנת לי," הוא עונה לי בחיוך.

"אני שמחה שאתה מחייך. אולי תבין כבר שהוא לא מעניין אותי? אני פה איתך  כי אני רוצה להיות איתך.

כולם צוחקים שאני הפנטזיה שלך. אז תרשה לי לגלות לך שלא נשארתי אדישה כשראיתי אותך נכנס לכיתה, למרות שהייתי בקשר עם דילן. כן, כן, אתה יכול לנפח את החזה שלך," אני אומרת לו.

"את יודעת בדיוק לאמר את המילים הנכונות. אני מודה לך שאת גלויה איתי ולא משחקת משחקים כמו נשים אחרות, ביחוד שלהן אין מה להציע כמו שלך יש. את מתוקה מדבש אמיתית,"  הוא כורך את ידו סביב מותני, מושך אותי אליו ומנשק אותי.

השפתיים שלו מספרות ליעל הכמיהה שלו לגעת בי כבר. הוא מנסה לגשש את דרכו, לא בטוח איך אגיב.

אני נענית לו, מה שמעודד אותו להעמיק את הנשיקה. אני מכבה את כל המחשבות בראשי ומתמסרת לו.

TAGS
RELATED POSTS
בר אבידן
Toronto, Ontario

בר אבידן הוא שם העט שלי ובו מונצחים שם נעוריי ושם נעוריה של סבתי.למי שלא יודע, אני מתגוררת באזור טורונטו. עם זאת כיוון שרציתי את הקירבה לאוקיינוס ברבים מסיפוריי, בחרתי דווקא בניו יורק ולונג איילנד, המוכרים לי, כסביבה ליצירת עולם שלם המורכב מ"משחקי הבקבוק" (עדיין בכתיבה.)מאז, אני שוזרת קטעים מהם בסיפוריי. למשל את חברת האופנה "מיו מילאן" בבעלותה של ליאה מק'ליין, המוזכרת לא פעם, או רשת המלונות "אורכידאה" של אלכס רוטשיילד אהוב ליבה. מידי פעם כשאני נזקקת לעורכי דין בסיפור זה או אחר אני מזמינה את אחד מצוות עורכי הדין של חברת "ל.א.ר" לייצג את גיבור הסיפור.במקביל לכתיבת "משחקי הבקבוק" פתחתי בלוג אישי בו התחלתי לספר גם סיפורים אחרים.מקווה שתיהנו מסיפוריי בדיוק כשם שאני נהנית לכתוב אותם.תודה לצוות שמלווה אותי ובראשם ה-אחת שיודעת ענת כהן-שמש.קריאה נעימה!בר אבידן

הרשמו לקבלת הסיפורים למיייל שלכם