אישה יפה ב
on
אוקטובר 6, 2021
כריס
כריס

כריס

השעה שעת ערב מוקדמת.  אני יושב עם הטאבלט שלי ומנסה לקרוא ספר. אני מרגיש חוסר שקט. ליאונה מפתיע אותי כשהיא מניחה לפני כוס יין וצלחת עם חטיפים.

"אתה נראה חסר שקט," היא אומרת לי  והולכת.

אני בוהה ביין וחושב לעצמי 'זה כל כך בולט?'

המבט בעיניה כשהביטה בי אמר המון. יש לי הרגשה שהיא יודעת מה, או יותר נכון מי, הגורם לכך שאני חסר מנוחה, ועדיין מכבדת את הפרטיות שלי ולא מדברת על זה.

אני מריח את היין, משחק עם הכוס בידי, נותן לו לגעת בדפנות מבפנים, ושואף את ריחו.

"נראה אותך," מתגרה בי צ'ארלי.

"נו באמת," אני עונה לו, "זה היין שלך. קברנה סובניון- שארל קרטייה."

"אז בלי שום קשר אליי, אני מת על היין הזה," הוא עונה לי וניגש למזוג גם לו כוס.

"אתה נראה מותש כריס," הוא אומר לי, "דאגת לה?"

"זה כל כך ברור שזה בגללה?" אני מתפלא.

"למדתי להכיר אותך. אתה באמת גבר מעורר הערצה. אלפא רציני. אני רואה איך בנות נמשכות אליך כמו דבורים לצוף הפרחים.

תודה שיש לנו בנות מאד יפות בעמק נאפה. ויותר מזה, הן לא טיפשות בכלל.

אבל כשאתה נמצא ליד סול, שפת הגוף שלך משתנה. יש מין אש רותחת באוויר.

ראיתי את הכעס העצור על פניך כשהגעת לבניין ההנהלה. אני יודע שסול חזרה לפה. זה לא ענייני אבל אני חושב שיש קשר בין הדברים.

אני מחבב אותך מאד, אני גם יודע מה אתה בשבילה, אז באתי להיות איתך."

אני מופתע מהמילים שלו.

"אתה יודע שהיא עם הפרופסור, אז מה זה משנה כבר," אני עונה לו, מנסה לשוות לקולי אדישות.

"אני יודע שלא מזה אתה פגוע. ובקשר לפרופסור…טוב לא משנה," הוא אומר.

"היה לנו יום מאד קשה פה. הייתה תקלה במערכת המחשוב," הוא משנה את הנושא בחדות, "אני לא יודע אם אתה יודע שההשקייה שלנו ממוחשבת, והשליטה על הצנרת בעצם נבדקת בחדר הבקרה ורק אז בשטח."

"האמת שלא חשבתי אף פעם איך זה נעשה," אני עונה לו וגולש איתו לשיחה על הכרם.

אני מודה לו בליבי על שהסיט את הנושא ממנה, כי הייתי קרוב מאד לספר לו מה שקרה.

אנחנו שקועים בשיחה ערה כאשר החברים מתחילים להתאסף לקראת המשחק.

רבע שעה למשחק .

קבוצת קרטייה פותחת את שעריה להרשמה למשחק.

צ'ארלי, אדם ורובי כבר נרשמו. פול ואני מצטרפים ועוד שניים מחבריהם שאני מכיר ממשחקי הבקבוק. סול לא נרשמה עדיין.

"הלכתי לראות מה עם סול," אומר אדם , "היא אמרה שהיא ממש לא מרוכזת. מסתבר שהיא קיבלה משככי כאבים ממש חזקים. היא באמת נשמעת ממש לא מאופסת."

'האם אני מאוכזב?' אני לא בטוח.

"הבנות הגיעו," אומר צ'ארלי וניגש לפתוח להן את הדלת.

"הן לא משחקות, אלא באו כדי 'לארח לנו חברה' כדבריהן," הוא מגחך, "פעם עוד הסברתי להן שזה מיותר כי אנחנו מרוכזים במשחק, אבל התייאשתי."

המשחק בעיצומו כאשר סול מופיעה פתאום. היא לבושה שמלת טריקו ארוכה ונראית כאילו עוד לא התעוררה משינה.

"תראו מי הגיעה," אומרת בלונדית אחת שעוד לא פגשתי.

"תעזבי אותה," נוהם לעברה צ'ארלי.

"מה אתה נובח עליי," היא עונה לו נעלבת.

"הרופא שלי צריך להגיע כל רגע," אומרת סול ומתיישבת על הספה עליה אני יושב.

בדיוק כשהיא מתיישבת נשמע צלצול בדלת. ליאונה ממהרת לפתוח את הדלת.

"ערב טוב, אני ד"ר בלקפילד," אני שומע את קולו לפני שהוא נכנס, "באתי לבדוק את סול."

הוא נכנס, סוקר את החדר במהירות ומאתר את סול שמנסה לקום לקראתו.

"אני בא אלייך אל תקומי," הוא אומר לה ופוסע לעברה בצעדים גדולים, נושא בידו תיק גדול.

הבנות מסתכלות עליו, מנסות למשוך את תשומת ליבו. אין ספק שהוא גבר מרשים, אבל אני בטוח שהחלוק הלבן מוסיף לא מעט לעובדה שהוא מעורר את סקרנותן.

הוא כורע ליד סול, אוחז בידה, ומביט בשעון שעל ידו.

"איך את ילדה. את מרגישה מסוחררת?" הוא מדבר אליה בשקט.

"אני מרגישה שאני מרחפת בין העולמות. חוץ מהטיפול שקיבלתי אני לא זוכרת שנזקקתי פעם לתרופות. אני מרגישה שהגוף שלי בהלם," היא מדברת לאט אבל דיבורה ברור, "אני נשמעת לך הגיונית?"

אני כבר לא מרוכז במשחק ויוצא ממנו.

"מזה בדיוק פחדתי כשהתעלפת. פחדתי שהגוף שלך יכנס לשוק. לשימחתנו התחלנו את הטיפול בזמן ואת יצאת מזה. אין ספק שמה שעברת התיש את הגוף שלך גם בלי התרופות. את זוכרת מה שקרה?"

"אני זוכרת את השיחה שקדמה לכניסה לחדר שלך. שהאחות שאלה אותי אם איכפת לי להיות מטופלת על ידי גבר," היא עונה לו.

"ואת ענית שרופא נשים מסתכל על אישה כמו שרופא אף אוזן גרון מציץ לתוך הגרון.

המשפט הזה נשאר לי תקוע בראש ואמרתי לד"ר ג'יני שבעצם אנחנו צריך גם לבדוק את הגרון בגלל שסקס בא בכמה אופנים. היא חשבה שירדתי מדעתי," הוא מספר לה.

"אתה רומז שאני אשמה? כי ממש לא לזה התכוונתי," היא משמיעה קול צחוק.

"ברור שלא. זה היה לגמרי שלי," הוא עונה מייד, "את זוכרת מה קרה בחדר?"

"אני זוכרת שאחזתי בחלוק שלך והשאר מחוק לי," היא עונה לו, "גם עכשיו אני לא בדיוק איתך."

"דבר ראשון אני אשלח דם למעבדה הניידת. הם אמורים להגיע כל רגע ונראה מה המצב. בכל מקרה את נראית לי קצת מסוחררת, לחץ הדם שלך נמוך ואני רוצה לתת לך חיזוק בעירוי."

סול מנסה לקום, אבל מתיישבת חזרה. "את נשארת פה," הוא אומר לה ומוציא שקית עירוי מהתיק שלו.

סול שוכבת בעיניים עצומות ונאנחת קלות.

"רצוי שהיא תרים קצת את הראש," הוא אומר לי ומצביע על כרית שמונחת על הספה השניה.

אני מרים מעט את ראשה, מתקרב אליה ומניח אותו על ברכיי. היא מעיפה בי מבט, עינייה עצובות, מקיפה את ברכיי בידה הפנויה, פולטת אנחה ועוצמת שוב את עינייה.

"היא נרדמה. שים לב לנשימה שלה, למרות שהיא נראית לי בסדר," אומר הרופא, לוקח איתו את המבחנות עם הדם  ויוצא החוצה.

"מה קורה איתך כריס," אומר לי אדם, מתעלם לגמרי מסול שישנה עליי.

"הדיבורים של הרופא הוציאו אותי מהריכוז. אני אצטרף בשלב הבא," אני עונה ואוחז שוב בשלט בידי.

"אתה מצטרף בריאן?" שואל אדם את הרופא שחזר.

"הייתי שמח אבל אני ממוטט. הילדה הזו החזיקה אותי הלילה ער, ונוספה לזה משמרת שסיימתי לא מזמן," הוא עונה לו.

"בכל מקרה, הבדיקות שלה חזרו בסדר. עכשיו זה סופי שהיא איננה צריכה מנת דם. נתתי לה מנה של משככים והיא בטח תישן עד הבוקר.

אם יש משהו חריג, ואני לא מאמין שיהיה אחרת לא הייתי משחרר אותה מבית החולים, יש לאדם את הנייד שלי," הוא אומר לי כאילו שאני אחראי עליה.

אנחנו נסחפים במשחק ולא שמים לב לשעה.

"מחר חופש?" אומרת ליאונה שנכנסת להוריד את הדברים מהשולחן.

"אני לא מאמין שכבר אחרי חצות," אומר צ'ארלי, "אבל היה בהחלט שווה."

 "אז זהו?" אומרת הבלונדינית.

"ומה ציפית שיקרה בערב שבנים משחקים?" עונה לה אדם.

"תקח אותי הביתה?" היא שואלת אותו בקול מתחנחן.

"אישתי לא מרשה לי להסיע נשים אחרות בלילה," הוא עונה לה והולך.

היא מסתכלת עליי.

"מה את מסתכלת עליי, לא ברור לך שאני איתה?" אני אומר לה בקור.

רגע לפני שהבית מתרוקן ניגש צ'ארלי ורוכן לעברה של סול. "התרופות הפילו אותה לגמרי," הוא אומר, יוצא מהחדר וחוזר עם שמיכה.

אני מחכה שהוא ילך משנה את התנוחה שלי לשכיבה, וסול, למרות שהיא ישנה שוב מוצאת את הדרך להתכרבל בי , ממלמלת משהו לא מובן, מחפשת את המקום האהוב עליה סמוך לליבי ושולחת יד ללטף לי את השיער כמו שאני אוהב.

אני מקשיב לנשימה שלה ומבין שהיא נרדמה מייד.

אני עוצם עיניים בחיוך. סוף סוף אני יישן איתה. אני מרגיש את החום פושט לי בכל הגוף. אני כל כך מאושר ונרדם מייד.

אין זה משנה מתי אני הולך לישון, הגוף שלי רגיל להתעורר בשש וחצי. הבוקר הזה לא יוצא מהכלל.

אני פוקח עיניים ומרוגש כשאני מרגיש את סול בזרועותיי.

השלפוחית לוחצת לי וגם זיקפת הבוקר שהתעוררה לחיים למגעה של סול עליי. אני מוריד אותה בעדינות ממני והולך להתרוקן.

אני לא מאמין איזו כמות נצטברה בי הלילה. אולי בגלל ששתיתי ולא התרוקנתי לפני השינה. אני הולך למטבח, מוציא כוס מהארון וממלא אותה במים. אני רגיל להתחיל את הבוקר עם כוס מים ולמרות שאני מתכוון לחזור לשכב לידה, אני לוגם את תוכן הכוס כולו.  

כשאני חוזר אני מתפלא לראות שסול לא פה.

"בוקר טוב כריס," אומרת לי ליאונה שתמיד צצה פתאום.

"איפה סול?" אני שואל אותה.

"סטאר לקחה אותה הביתה," היא עונה לי וניגשת לקפל את השמיכה, לקחת אותה כדי להחזיר אותה למקומה.

אני מרגיש ריקנות פתאום. שוב קר לי בחזה. כל החום שנאגר בו הלילה כאילו לא היה.

ככל שעוברות השעות אני חוזר למציאות של חיי. סול ואני לא יחד, היא שייכת לאחר שמשום מה לא בא להתעניין בה, ואין לי מושג מה קורה איתו. שוב צף ועולה העלבון שבדבריה כשאמרה לי לא לגעת בה.

אני בוחר להשקיע את עצמי בעבודה. גם פול עובד במלוא המרץ והוא מזמין לנו את הארוחות למשרד. אנחנו מסיימים בשעה מאוחרת, חוזרים לחדר ונשארים בו עד בוקר המחרת.

בבוקר פול ואני יוצאים לריצה. הפעם אני בוחן את האחוזה בחיפוש אחרי 'הדלת הכחולה'.  לפני שיצאנו לריצה ראיתי שהג'יפ הכחול של סול לא חונה בחניה כמו כולם ולכן אני מחפש גם אותו, אבל כלום. אין שום סימן שיראה לי איפה היא.

"ראית באישזהו מקום דלת כחולה?" אני שואל את פול ברגע של חולשה.

"ממש לא? מאיפה השאלה הזאת פתאום," הוא שואל מופתע.

"עזוב," אני אומר לו.

"זה קשור אליה?" הוא שואל, "למה אתה לא שואל מישהו מהבית?"

"שכח מזה ששאלתי," אני עונה לו.

אנחנו מאריכים בריצה הבוקר. האוויר קריר ונעים, ולמרות המאמץ הגופי שבטיפוס על הגבעות אני כמעט ולא מזיע.

אנחנו חוזרים לחדר, מתקלחים ומתלבשים ליום עבודה.

"מה עם ארוחת בוקר?" קוראת אחרינו ליאונה.

"נאכל כבר בעבודה," אני עונה לה.

"זה לא עובד ככה," היא אומרת, "עוד רגע ויהיו לכם כריכים."

בלית ברירה אני ממתין שהיא תארוז לנו את הכריכים, מודה לה והולך למשרד.

אני ניזכר שעורכת דין בשם רוז מקנזי באה היום לריאיון עבודה.

"עברת על קורות החיים של רוז?" אני שואל את פול, "הייתי רוצה שתראיין אותה. יש לי משהו דחוף לשלוח לבית משפט. מישהו מנסה לעשות מחטף קרקעות ואני חייב להגיש התנגדות. קיבלתי עכשיו הודעה בקשר לזה ואני רוצה שזה יוגש לפני הצהריים."

דקות ספורות אחרי שאנחנו נכנסים למשרד מגיעה רוז. היא ניגשת ישר לחדרי. אני מרים עיניי מהמחשב וסוקר אותה במהירות. גם אם לא הייתי יודע מי היא אין ספק שהלבוש חסר המעוף שלה היה מסגיר אותה. היא אישה יפה אבל המראה השמרני שלה בהחלט מוריד מכך.

היא מתחילה לדבר בשטף, אבל אני מסמן לה שתעצור.

"פול יקבל אותך לראיון," אני אומר לה.

"ראיון? לא קראת את קורות חיי? ברור לך שאני מתאימה אז בשביל מה המשחקים," היא אומרת לי בהתנשאות.

"אני מקווה שברור לך שאני עסוק במשהו, וכעורכת דין מנוסה את אמורה לדעת שלפעמים הזמן הוא גורם חשוב מאד ועלול להטות את הכף לכאן או לכאן," אני אומר לה בטון שלא משאיר ספק מה אני מרגיש.

היא מסתכלת עליי לא מרוצה.

ואם זה לא הספיק לי כעת אני שומע את טיפוף עקבים במסדרון. אין לי ספק שזו סול.

אני ניגש לחדרו של פול ומבקש ממנו שיכנס עם רוז לחדר הישיבות.

ואז אני שומע את סול מדברת בטלפון, ועוצר להקשיב.

סול

"אני רוצה להסביר לך משהו," אני אומרת למר פרדריק, "כשם שילדה לא נולדת עם הכושר ללדת מיד, גם הגפן לא מניבה בשנה הראשונה שנוטעים אותה באדמה. עוברות כמה שנים עד שאנחנו מקבלים ענבים ראויים לייצור יין. אחרי הבציר אנחנו סוחטים מהם את המיץ ונותנים לו להתיישן בחביות.

כשם שאני לא מתערבת לך בכמה אתה מוכר את היין שאתה קונה ממני, ואין ספק שאתה עושה עליו רווח יפה, כך אתה אל תכנס לכיס שלנו.

אנחנו אוהבים מאד את הגפנים שלנו, ומידי בוקר אנחנו קמים בשמחה לעבודה. אין זה אומר שאנחנו מוכנים לעבוד ללא תמורה. האדמה שלנו מפרנסת עשרות אנשים ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לא להיות רווחיים."

"את חוצפנית," הוא עונה לי מר פרדריק, "אני לא אתן לפקידה  לקבוע לי בכמה לקנות את היין."

"בוא  נדייק מר פרדריק. אני בוגרת תואר שני בכלכלה ומינהל עסקים. אני כנראה מבינה משהו בנושא של מכירות. אני אחזור על דבריי אני לא קובעת לך בכמה למכור את היין שאתה קונה מאתנו, ואתה לא תקבע לי בכמה למכור לך."

"אני רוצה לדבר עם הבוס," הוא אומר, "אני אספר לו בדיוק איך דיברת איתי."

"אני אבקש מהמזכירה שלנו שתקשר ביניכם. שיהיה לך יום נפלא," אני אומרת והולכת לדבר עם מארי.

"תמסרי לפייר שמר פרדריק רוצה לדבר איתו," אני אומרת לה.

"שמעתי את השיחה ביניכם. אני בטוחה שלפייר יהיה מה לאמר לו. הוא עוד יתחרט שביקש לדבר איתו."

אני עומדת להיכנס לחדרי ואז רואה את כריס עומד מחוץ לחדרו, ידיו בכיסיו והוא נועץ בי מבט. הוא לא נראה שמח לראות אותי ואני יכולה להצדיק אותו. אני חייבת להתנצל בפניו על האופן בו דיברתי אליו.

אני פונה לכיוונו אבל אז פייר קורא לי לחדרו.

"קראתי לך כדי לנזוף בך," הוא אומר לי, "רק שאין לי על מה. העמדתי את מר פרדריק על מקומו. אמרתי לו שהוא עשה טעות בכך שפנה אליי כיוון שאת הולכת לקראת הלקוחות הרבה יותר ממני, את משתדלת עבורם אצלי.

המחיר שנתתי לו היה כמובן פחות אטרקטיבי ממה שאת נתת. הוא ביקש לקבל את המחיר שאת הצעת לו, אבל הבהרתי לו שכיוון שהוא התלונן עלייך אין טעם שיפנה אלייך. מה את רוצה שאעשה?"

"אתה הבוס," אני מחניקה חיוך, "כפי שאני מכירה אותך אתה תתן לו להתבשל ותספר לו לבסוף שרק בגללי הוא קיבל את המחיר שקיבל.

עכשיו אתה מבין למה אני נותנת הנחות בשלבים ולא מייד את ההנחה כולה?"

אני עוזבת את חדרו של סבא שלי והולכת לאגף של כריס. אני לא יודעת מה אומר לו אבל יודעת שלא משנה מה הוא חושב עליי אני חייבת להתנצל.

אני מופתעת לראות שם את רוז מקנזי שעבדה אצל הוריי.

"לאיפה את חושבת שאת הולכת סול?" היא שואלת אותי בטון מתנשא.

"אני מבקשת לדבר עם עורך הדין כריסטופר ברוקלין," אני עונה לה.

"מצאת עוד מישהו לתבוע?" היא שואל בטון מזלזל.

"לא," אני עונה לה ולא נותנת לה להרגיז אותי.

"מעבר לעובדה שהוא עסוק כעת. הוא אמר שהוא לא רוצה לראות אותך," היא עונה לי.

TAGS
RELATED POSTS
בר אבידן
Toronto, Ontario

בר אבידן הוא שם העט שלי ובו מונצחים שם נעוריי ושם נעוריה של סבתי.למי שלא יודע, אני מתגוררת באזור טורונטו. עם זאת כיוון שרציתי את הקירבה לאוקיינוס ברבים מסיפוריי, בחרתי דווקא בניו יורק ולונג איילנד, המוכרים לי, כסביבה ליצירת עולם שלם המורכב מ"משחקי הבקבוק" (עדיין בכתיבה.)מאז, אני שוזרת קטעים מהם בסיפוריי. למשל את חברת האופנה "מיו מילאן" בבעלותה של ליאה מק'ליין, המוזכרת לא פעם, או רשת המלונות "אורכידאה" של אלכס רוטשיילד אהוב ליבה. מידי פעם כשאני נזקקת לעורכי דין בסיפור זה או אחר אני מזמינה את אחד מצוות עורכי הדין של חברת "ל.א.ר" לייצג את גיבור הסיפור.במקביל לכתיבת "משחקי הבקבוק" פתחתי בלוג אישי בו התחלתי לספר גם סיפורים אחרים.מקווה שתיהנו מסיפוריי בדיוק כשם שאני נהנית לכתוב אותם.תודה לצוות שמלווה אותי ובראשם ה-אחת שיודעת ענת כהן-שמש.קריאה נעימה!בר אבידן

הרשמו לקבלת הסיפורים למיייל שלכם