אישה יפה ב
Lali's אישה יפה ב - פרולוג אישה יפה ב' (יולי 2021)

אישה יפה ב’ / קליפורניה – פרולוג

on
יולי 7, 2021

אתה מבין,

זמן שעבר אי אפשר להחזיר.

גם אם אתן את כל הוני תמורתו,

לא אוכל לקנות אותו חזרה.

זמן שלא ניצלת,

זמן שביזבזת,

זמן שלא היית

עם אלה שאתה אוהב,

לא תוכל לקנות.

הזמן האבוד שלה,

הוא גם הזמן האבוד שלי.

ואתה,

תלמד לנצל כל דקה,

כי היא לא תחזור.

פייר קרטייה

רפאל קרטייה
רפאל קרטייה

רפאל קרטייה

1998

אני רושם לעצמי עוד נצחון. אין ספק שזה אחד הנצחונות הגדולים שלי בבית המשפט, לאחר שהתביעה שלי בנושא הקרקעות של משפחת פיירסטון זכתה בכל הסעיפים. ולא רק, נפסקו לה גם פיצויים.

מר פיירסטון הזקן מחבק אותי חזק. “הם צדקו כשאמרו לי שאתה הטוב ביותר.”

“עורך הדין קרטייה. אני רוצה לראות אותך בלשכתי,” פונה אליי להפתעתי השופט ליוינגסטון.

אני מרים מולו גבה בפליאה. ‘מה עשיתי שאני נדרש להגיע ללשכתו?’ אני תוהה.

“העיתונאים שצובאים על מדרגות בית המשפט יצטרכו להסתדר בלעדייך. אני מחכה לך,” הוא מוסיף בקולו חמור הסבר ויוצא מהאולם.

אני ממהר לאסוף את הניירת שמונחת על שולחני ופונה ללכת ללשכת כבוד השופט.

אני נוקש על הדלת. “כנס,” הוא מורה לי.

אני מיישר את העניבה, מותח את הז’קט ונושם. רק אז אני פותח את הדלת ונכנס.

הוא מסמן לי בידו שאשב.

‘מאיפה להתחיל?’ הוא ממלמל לעצמו.

“אתה יודע, כס השופט הוא מקום מאד בודד. אתה כל יכול, קובע גורלות. עם זאת, אתה לא מורשה להביע את מה שאתה מרגיש.

אתה מזכיר לי אותי בצעירותי. הייתי חייב לאמר לך שאני לא זוכר שניתקלתי באולם שלי בעורך דין מוכשר כמוך. אני צופה לך עתיד מזהיר.”

אני משחרר אנחה.

“אתה מבין שלא יכולתי לאמר לך ליד כולם שיש לי רק תשבוחות לתת לך. הפתעת אותי בגדול. ריתקת אותי בדרך שהובלת את הנתבע לחשוב שהניצחון בידו, וגרמת לו לפטפט יותר משהיה צריך.

אתה פשוט עורך דין מבריק. אתה בהחלט יכול לטפוח לעצמך על השכם ולדעת שעשית את זה. זה היה משפט מאד קשה ומסובך ואני בעצמי לא ידעתי איך הוא יסתיים.”

“אני מודה לך על המילים.” זה כל מה שאני מסוגל לאמר לו. הלב שלי רוקד מרוב אושר.

זה בהחלט היום המאושר בחיי!

“כמובן שאיני צריך לאמר לך שהשיחה הזו תשאר בינינו,” הוא אומר בחיוך נדיר.

“ברור,” אני עונה לו, “לא חשבתי אחרת.”

אני יורד את מדרגות בית המשפט בריצה. בא לי לצעוק מרוב אושר, בא לי לרקוד. אני כמעט עושה את זה עם אישה זרה שבאה מולי ומחייכת אליי בבישנות.

ברגע האחרון אני מתאפס ומזכיר לעצמי שעליי לנהוג באיפוק.

ואז מצלצל הטלפון ושמה של סוזן מופיע על הצג.

♦️♦️♦️

אני רגיל שנשים יפות מסתכלות עליי. לא התרגשתי מכך שסוזן קולינס, אחת הנשים היפות שפגשתי בחיי,  ניסתה לחפש כל דרך למשוך את תשומת ליבי.

היא הייתה בשנה האחרונה של לימודי המשפטים ואני בסמסטר האחרון של התואר שני ורכשתי כבר ניסיון ומוניטין כעורך דין.

בין זה לבין הרצון שהיא תהיה הנצח שלי הדרך הייתה  מאד רחוקה. נתתי לה להתקרב אליי דווקא בגלל שלא חיפשתי מישהי קבועה. אמרתי לה זאת בגלוי. “אני לא מחפש קשר קבוע כעת. אני רוצה לבנות את הקריירה שלי לפני שאחשוב בכלל להקים משפחה.”

אמרתי לה במפורש שאינני מוכן להיות אבא ודרשתי ממנה שתדאג להגן על עצמה. ביום שהראתה לי את חפיסת הגלולות שקיבלה מרופאת הנשים שלה, שכבתי איתה.

לאמר שזו הייתה חוויה יוצאת מגדר הרגיל, לא יהיה נכון.

♦️♦️♦️

“אנחנו בהריון,” היא מכריזה מייד ומחשיכה לי את היום.

לרגע לא חשבתי שהיא תכננה זאת כדי לגנוב ממני זרע ולהעמיד אותי בפני עובדה.

“אני אתמוך בך,” אני עונה לה בקור, “אבל לא אכיר בתינוק אלא אחרי שאקבל אישור שהוא שלי.”

“אתה לא מבין רפאל. אני רוצה חתונה, אני לא רוצה ללדת תינוק ללא נישואים,” היא עונה לי בכעס.

“זו בחירה שלך. תלדי או לא זו בעיה שלך. את לא תשני את דעתי. אם תמשיכי את ההריון אני אתמוך בך כספית, אבל לא אשא אותך לאישה.”

“עוד נראה רפאל קרטייה. אתה תהיה שלי אם תרצה או לא,” היא אומרת לי בשחצנות, אבל יכול להבחין ברעד קל של קולה בשעה שהיא אומרת זאת.

שלושה חודשים עברו  

“אתה זוכר שיש לנו היום בדיקת אולטרסאונד? סוף סוף נדע מה עומד להיוולד לנו,” אומרת סוזן בעליצות מזוייפת.

“כבר אמרתי לך שזה רשום בלוח הזמנים שלי. אני אגיע לשם ישר מבית המשפט,” אני עונה לה. אני לא משתף אותה  שעליי להגיש חומר למזכירות בית המשפט ולא להיות נוכח בדיון. את כל מה שעובר עליי אני שומר לעצמי.

בשעה היעודה אני עומד בחדר הבדיקות בבית החולים. על הצג פועם לב הקטן. אני עוצם את עיניי ומקשיב לפעימותיו. אני מרגיש שהדופק שלי מתאים את עצמו אליו. אני יכול לדמיין אותי מנגן את המנגינה שהוא שר, על הפסנתר.  

 “שיהיה בשעה טובה, מר קרטייה,” אומרת לי האחות, “עומדת להיוולד לך בת.

כמובן שלא שיתפתי את סוזן ברגשות שהציפו אותי.

“ראיתי אותה היום!” אני אומר בהתרגשות לחבריי ג’ורג’יו פאפאדופולוס ומיגל גומז בזמן שאנחנו מחכים שארוחת הצהריים תוגש לנו במסעדת הדגים על החוף.

 ‘ (שמש בצרפתית) כך אקרא לה אני מחליט.Soleil’

“אני יודע שהיא תהיה השמש שתאיר את חיי,” אני אומר בהתלהבות.

“זו השמש הלוהטת ששיבשה את דעתך?” צוחק מיגל.

“איך אתה לא מבין?” אני עונה חסר סבלנות, “ראיתי אותה. שמעתי את הלב הפועם שלה. זו היצירה שלי! אתה קולט מה המשמעות של זה?”

“ומה הצעד הבא?” לא מרפה מיגל, “אם אתה זקוק לעורך דין שייצג אותך, תרשה לי להציע את עצמי.”

“אתה גאון!” אני עונה לו, “אני רוצה להחתים אותה על חוזה.   ברור שהילדה הזו תהיה שלי. כל בית משפט יפסוק לזכותי. המשפחה ממנה אני בא, שלא לדבר על ההון שצברתי בעצמי, לעומת הכלום שהיא באה ממנו, יתנו לי את הזכות עליה.”

“ואם היא בכלל לא ממך?” מנסה ג’ורג’יו לדבר אל ההיגיון שלי.

“אני מרגיש אותה. אין לי ספק שהיא הבת שלי,” אני עונה, “אבל כפי שאמרתי לגברת, אני אצהיר אבהות רק לאחר שאראה אישור התאמה גנטית.”

“דבר אחד בטוח. היא תהיה יפיפיה, ולא משנה למי היא תהיה דומה,” אומר ג’ורג’יו, “אני רק חושש שהיא תירש ממך את האופי הקופצני שלך.”

“ולמרות האופי הקופצני שלי,” אני אומר לו, “תראה לאיזה הישגים אני מגיע בקריירה שלי כעורך דין. מצידי שתהיה קופצנית.”

אני כל כך מאושר. אני מביט על האוקיינוס שניבט מכל חלון וחושב לעצמי שאני כבר לא יכול לחכות לקחת אותה איתי למים.

אני חוזר הביתה מאוחר במכוון.

“התגעגעתי,” היא אומרת לי בקול מתפנק, “אז מה אתה אומר על זה שיש לנו ילדה?” ידה מונחית על ביטנה וכל כך מתחשק לי לאמר לה שלא תגע בה.

“בינתיים הילדה הזו רק שלך. אם היא שלי גם, עוד נדע,” אני אומר לה כאילו שאני כבר לא מאוהב בקטנה הזו לגמרי.

“עוד תראה,” היא אומרת לי, “בוא תראה איתי חדשות.”

“יש לי מלא עבודה,” אני מפטיר לעברה, נכנס לחדר השני וסוגר מאחוריי את הדלת. אני יודע שלפחות את זה היא מכבדת. היא לעולם לא תיכנס לחדרי כשהדלת סגורה.

אני מוציא את המחשב ומתחיל לנסח את הסכם הפרידה שלנו. הקטנה שלי תמורת סכום מכובד…

TAGS
RELATED POSTS
בר אבידן
Toronto, Ontario

בר אבידן הוא שם העט שלי ובו מונצחים שם נעוריי ושם נעוריה של סבתי.למי שלא יודע, אני מתגוררת באזור טורונטו. עם זאת כיוון שרציתי את הקירבה לאוקיינוס ברבים מסיפוריי, בחרתי דווקא בניו יורק ולונג איילנד, המוכרים לי, כסביבה ליצירת עולם שלם המורכב מ"משחקי הבקבוק" (עדיין בכתיבה.)מאז, אני שוזרת קטעים מהם בסיפוריי. למשל את חברת האופנה "מיו מילאן" בבעלותה של ליאה מק'ליין, המוזכרת לא פעם, או רשת המלונות "אורכידאה" של אלכס רוטשיילד אהוב ליבה. מידי פעם כשאני נזקקת לעורכי דין בסיפור זה או אחר אני מזמינה את אחד מצוות עורכי הדין של חברת "ל.א.ר" לייצג את גיבור הסיפור.במקביל לכתיבת "משחקי הבקבוק" פתחתי בלוג אישי בו התחלתי לספר גם סיפורים אחרים.מקווה שתיהנו מסיפוריי בדיוק כשם שאני נהנית לכתוב אותם.תודה לצוות שמלווה אותי ובראשם ה-אחת שיודעת ענת כהן-שמש.קריאה נעימה!בר אבידן

הרשמו לקבלת הסיפורים למיייל שלכם