קטגוריה: מאמינה באהבה – סיפורים קצרים

מילי אחרית דבר אני יושבת במשרדי בקומה הארבעים ומביטה מבעד לחלון הגדול על עלי השלכת האדומים. שלווה גדולה אופפת אותי. אם בימים רחוקים הייתי מתמלאת עצבות למראה השמים האפורים, אני כבר לא שם. אני מלטפת את בטני התופחת. "כשיבוא האביב," אני לוחשת לה, "ילבלבו שוב העצים בתצוגה מרהיבה ויקשטו את העולם לכבוד בואך, ילדה קטנה…

"את והרומנטיקה שלך. ממש לא מתאים למדענית לשגות באגדות של הנסיכה והאביר," אני עונה לה, ולא מספרת לה שבדיוק כך אני מרגישה כמו הנסיכה ההיא, רק שהאביר שלי הוא גבר מסתורי

ברונקס אני מחכה בקוצר רוח שהישיבה הזו תגמר. כמה כבר אפשר לדון בנושא שכולו בעצם מאוגד בחוברת ובה ניתוח החברה בגרפים שמסבירים את כל הנתונים. לפעמים נדמה לי שאנשים מורחים את הזמן רק כדי להראות שהם עושים משהו. רק שמי שעשה את כל העבודה זה אני ואת שלי כבר אמרתי. אני משתוקק כבר להתיר את…

שני הדבר האחרון שציפיתי כשהצעקות שברו שיא חדש יחד עם בקבוק הבירה הריק שהעיף על הקיר ופספס בנס את מקלט הטלוויזיה, היה שכך אתחיל את חיי בלעדיו. וגם את כל מה שקרה אחר כך… את הלילה ביליתי אצל דלית אחותי על הספה בסלון ביתה. לשמחתי גיסי היה במשמרת לילה, וגם אם לא, היא לא הייתה…

אור אני עוטפת את גופי הערום בסדין ויוצאת למרפסת בבית הוריי, משקיפה על עצי המטעים עמוסי הפרי. ** הרגשתי שאין לי יותר אוויר. הייתי חייבת לברוח. הפכתי לעיוורת אחרי שנישאנו. לא בדיוק עיוורת, אבל יום אחד פתאום לא ראיתי טוב. בהתחלה הוא חשב שאני מעמידה פנים. "מה זאת אומרת את לא רואה?" "אני פשוט לא…

קטיה עכשיו כשאני חושבת עליו, אין לי הסבר איך לא ראית בו דבר פרט לשרשרת עם תליון העוגן. לא צבע עיניו, לא שפתו התחתונה הבשרנית כמו שאני אוהבת, לא כפות ידיו שהן אצלי בראש סדר העדיפויות, ובכלל לא ניסיתי לאמוד את גילו. עיניי התקבעו על השרשרת שעוררה בי זכרונות כואבים במיוחד. הוא דווקא נראה מתעניין…

טליה "נו באמת טליה, מה אני עוד יכולה לאמר לך שתשתכנעי לבוא למסיבת יום העצמאות?" שואלת אותי שרי בקולה המתפנק. "את כזו עקשנית," אני מפהקת, אפילו לא טורחת לכסות את פי בידי, "אני רוצה לנוח. ל-נ-ו-ח. חזרתי מטיסה שנתקעה בגלל תקלה במטוס, כבר שכחת?" "את לא מבינה שאת צריכה שיואב יראה אותך מחייכת ויצאו לו…

רייצ'ל (שלי)  אני עומדת על מרפסת בית הוריי והזכרונות צפים ועולים. * אני זוכרת את מראה סוסי המוסטאנג הפראיים רצים בעמק, כאשר שדות ירוקים בהם נבטה החיטה הפרידו בינינו . שדות שהיו מוקפים בגדרות עץ שמנעו מהם להתקרב אלינו. היה ביניהם אחד שכל פעם היה נעצר ונועץ בי מבט עצוב. לא הבנתי למה הוא נעצב…

בלילה שנהרג הוא בא אליי בחלומי וביקש שאבוא אליו. "תבוא אתה," עניתי לו, רק בגלל שהוא עמד בראש הגבעה ואני למרגלותיה. "אני לא יכול, אני צריך אותך. בואי," הוא הושיט יד לקראתי. כשקמתי בבוקר חשבתי לעצמי 'איזה חלום ממש מוזר.' הייתי אז בביקור משפחתי בניו יורק והתקשרתי הביתה בחשש. מילה לא נאמרה לי עד שחזרתי…

לזיכרם של בני משפחתי שנספו בשואה גרמניה אווה "אני לא מבין מה אתה מוצא בה," הוא אמר לאחיו בלעג. היא שמעה ושתקה. כאב לה שהוא רואה בה רק נערה עניה, ולא את מי שהיא באמת. "אל תעצבי אל ליבך," נהג ג’קוב לאמר לה, "את יודעת שכנער שבא מבית עשיר אני יכול להשיג כל נערה שאחפוץ.…