קטגוריה: לומד לשחרר (יוני 2025)

אני מרגישה יד חמה מלטפת את פניי. ג'ון קורא בשמי, ולרגע אני לא יודעת היכן אני. אני נזכרת שהוא יצא לדייט עם איב. אני מבינה שהוא חזר הביתה לבד. אני לא נותנת לו להבין שהוא גרם לי להתעורר לגמרי.  אני ממהרת ללכת לחדרי, ושלא כהרגלי, אני סוגרת אחריי את הדלת, ונשענת עליה בניסיון להסדיר את…

אני מתקשה להתנתק. המגע של גופה עליי, גם אם הוא משולב בחיבוק של הילדים, עושה בי שמות. אני כל כך רוצה לסחוף אותה איתי בנשיקה מלאת תשוקה. הריח של הבושם העדין שלה גורם לי לעצום את עיניי, לשאוף אותו לתוכי בהנאה. איזה טעם משובח יש לה.  * אני זוכר את הפעם הראשונה שפלייר התקרבה אליי.…

אני לא יודעת מי מבין שנינו יותר המום מהידע שמפגין ג'ון, ג'ורג או אני. אין לי ספק שג'יימס חושש ממה שג'ון עלול לומר לו, והוא מתרחק, מנסה לשוות לפניו מבט אדיש. רק אחרי שג׳יימס נעלם, אני חושבת לעצמי שלא הרגשתי כלום למראהו, ולא כי הייתי מופתעת מקרב התרנגולים שנערך לנגד עיניי. ״אני חסרת מילים,״ אני…

אני מוציא את כל הכעס שלי על רוזלי. אני יודע שזה לא מגיע לה, אבל איני שולט בזה. אני מסתגר בחדר העבודה שלי. גם כשפלייר הייתה בחיים, היה ברור שזה המקום הפרטי שלי, ואיש לא רשאי להיכנס לכאן ללא רשותי. לא היה לי צורך לומר שאני זקוק למרחב נשימה. הייתי נכנס לחדר ושם יכולתי להיות…

אני מתרגש מהתגובה של הילדים שמביעים שמחה כאשר אני אומר להם שאבוא לקחת אותם יחד עם רוזלי, למרות שלא שאלתי אותה אם היא מוכנה לבוא איתי. עוד לפני שאני מספיק לשאול אותה, אני רואה שהיא מכבה את הגז, שוטפת את ידיה, לוקחת את הטלפון הנייד שלה איתה, ומצטרפת אליי. "שמעת את התגובה של הילדים?" אני…

אני מסיימת את ארוחת הבוקר, וחוזרת לחדר כדי לתכנן את היום שלי.  המחשב מונח פתוח על השולחן, ועל הצג מוצגת תוכנת תכנון סדר היום, בה אני רושמת נקודות שעליי לטפל בהן. לשמחתי יש לי מכונת קפה בחדר, כך שאיני צריכה לרדת לבית הקפה להביא לשתות. הצורך שלי בכוס קפה נוספת, גורם לי לקום בעצלתיים ולגשת…

אני מרגישה כל כך מושפלת. אפילו לטפל בילדים אני לא מסוגלת? * עמדתי המומה מול ההזנחה בחדרי הילדים. סלי הכביסה היו מפוצצים בבגדים מלוכלכים שנשפכו מהם על הרצפה. מדובר בבגדי ילדים, שגודלם קטן כך שכמות גדולה יותר מהם נערמה בהם. זה רק מראה שהרבה זמן לא רוקנו את הסלים. החדרים עצמם היו לא מסודרים, נראה…

אני לא מרגיש טוב. הכנתי לעצמי תה עם דבש, אבל הגרון עדיין מציק לי. זה קרה פתאום, בלי שום סימן מקדים. אני תוהה האם זה בשל הנדנדה המטורפת של מזג האוויר בימים האחרונים. לא פשוט לגוף לעבור תוך שעות מחום קיצוני, לגשם שוטף, ושוב חם. מה עובר על העולם? הטבע השתגע. אני עולה לחדר השינה…