קטגוריה: מעבר לגבולות היגיון

החלטות לחוד ומעשים לחוד. אני מחליט להתרחק ממנה. אולי היא צודקת שאסור לי להתקשר אליה כך. אני חייב לזכור ש… שמה בעצם? הרי אני יודע שהיא לא ליליאנה, בזה אי אפשר לטעות. ליליאנה הייתה ילדה חסרת מנוחה, ואן היא אישה שיודעת מה היא רוצה מהחיים. אבל איפה זה שם אותי? אני מצלצל לחברי פרופסור גורדון…

"פרופסור דהרמה מבקש שתגיע למשרדו עם המחשב שלך," אומרת לי מזכירתו של דיקן הפקולטה למדעים. אני מגיע למשרד ומתבקש להמתין. אני רואה את פרופסור ברנס יוצא עם המחשב שלו. הוא איננו מבחין בי כיוון שהוא מחפש משהו בכיסיו. לבסוף הוא מוציא ממחטה מבד ומנגב את אגלי הזיעה שנאגרו על מצחו. "אתה בסדר פרופסור?" שואלת אותו…

אני לא מסוגל להרדם. אני מנסה לברר עם עצמי מה עשה לי המפגש עם אן. אני נסער במידה שלא חשבתי שאהיה. 'האם באמת העובדה שאני מרגיש שהיא הקשר שלי עם ליליאנה, שבעזרתה אני משמר את נוכחותה של ליליאנה בחיי, היא שגורמת לי להיות חסר שקט ורגוע בו בזמן?' ההבדלים בין ליליאנה לאן הם כל כך…

אני שומע את מילותיה של אן ומרגיש כאילו אני מדבר מגרונה. היא מדייקת כל כך את הרגשות שסוערים בי, ובעצם היא מספרת לי אותה. נראה לי שאין לי צורך להסביר לה מה אני מרגיש, ועדיין אנחנו נמצאים במקומות אחרים. ליליאנה הייתה הבת שלי, ועם כל הקירבה בינינו היא לא שיתפה אותי בחייה כמו ששיתפה את…

אני מקשיב לקולה של אן לואיז. אני לא יכול שלא להשוות אותה לליליאנה שלי. הן כל כך שונות ועדיין היו חברות כל כך טובות. הקול של אן לואיז רגוע. יש בו משהו שמשקיט לי את הלב. השיחות עם ליליאנה תמיד היו מלאות באנרגיה שופעת. היא תמיד דיברה מהר כאילו שידעה ששעון הזמן שלה עומד להגמר,…

אני נסערת מהשיחה עם פרופסור רוקפורד. שוב אני נזכרת איך ליליאנה הייתה מדברת עליו בהערצה, והרבה אהבה. היא נהגה לספר לי על הטיולים שהוא לקח אותה, אבל אף פעם היא לא הציעה לי להצטרף. לעומת זאת היא לא פעם הזמינה את עצמה להצטרף להפלגה עם משפחתי בסופי השבוע, או לנסיעה לכפר נופש בהרים בחורף. עכשיו…

אני חסר מנוחה. אני לא מבין מה כל כך בער לסוזן לערוך את ההלוויה. אני רוצה לחשוב שזה בגלל שהיא שרויה בהלם, אבל משום מה אני לא מאמין שכך הדבר. החודש האחרון עובר לנגד עיני כמו סרט, אבל בהילוך לאחור. אני זוכר את צחוקה של ליליאנה שהבטיחה לי שלא תשתה, ואת התלונות שלה על כך…

"אתה בטח מרוצה מכך ששום דבר לא קושר אותך יותר אליי," אומרת סוזן אימה של ליליאנה. אני נושם עמוק, סופר בליבי עד עשר, עושה הכל כדי לא לענות לה. "בואי לא נעמיד פנים שהיה בינינו קשר. אני לא זוכר מתי דיברתי איתך לא באמצעות עורך דיני," אני אומר לה לבסוף. "האם אתה רומז שאני צריכה…

זה היה לילה רגיל, זרוע כוכבים, השמים נצבעו בכחול כהה, והיו נטולי עננים. מי יכול היה לנחש את שעתיד לקרות? בבוקרו של יום המחרת הייתה אן לואיז עסוקה בחזרה אחרונה לקראת המבחן המסכם של התואר השני במחשבים ובינה מלאכותית, כאשר צלצל הטלפון הנייד שלה וקול של גבר לא מוכר נשא עימו בשורה שהיא התקשתה לקלוט.…