קטגוריה: משחקי הבקבוק
-
דרכים נפרדות 21 – מכתבים לאימא
"רגע, איך בדיוק הגיע החבילה?" שואלת אפרת. "את מכירה את מיקה. היא הפעילה את קסמיה," אני מתחמק מלענות לה. "איך היא לא סיפרה שאתם בקשר?" אומרת אפרת ומעקמת את פרצופה. "תניחי לזה כעת. ראית כמה היא השקיעה במתנה עבורך. אני חייב לחזור לבנים. תהני מהמסיבה," אני אומר ופונה לכיוון היציאה. "אז מסתבר שאתם כן בקשר,"…
-
אהבה כפויה 7 – הספק מנקר
הייתי חייב להתרחק ממנה. אני נמשך אליה בטירוף, אבל מרגיש שאנחנו שני אנשים זרים. אני יוצא עם חבריי, למרות שאני פגוע מאד מהאופן בו הם מתנהגים. אני מרגיש שאני חייב לבדוק את הגבולות של עצמי. העובדה שלא הפריע לה שאני יוצא לבד, כאילו זה מובן מאליו, צרמה לי מאד. ראיתי מישהו בא לקחת אותה במכונית…
-
דרכים נפרדות 20- שקית ורודה
אני נפגשת עם מרים, חברתה של אנדריאה, בבית הקפה של לאונרדו ומוסרת לידה את החבילה. "מתי את צריכה להיות בשדה התעופה?" אני מתעניינת. "הטיסה יוצאת עוד ארבע וחצי שעות, מה שאומר שעליי להיות עוד שעה וחצי בשדה," היא עונה בעצב, "הזמן עבר מהר מדי. אני אוהבת את הארץ, אבל קשה לי לחיות רחוק מבני משפחתי.…
-
אהבה כפויה 6 – אני מאשר
"את מפחדת ממני?" הוא שואל אותי. "לא," אני עונה ללא היסוס, "אני לא מכירה אותך. איני יודעת אפילו בן כמה אתה." "את רוצה לומר לי שלא הצצת בדף שלי ברשתות החברתיות?" הוא מרים מולי גבה. "לפני החתונה אפילו לא ידעתי את שמך, וגם אם הייתי יודעת זה לא היה משנה את העובדה שהחתונה תתקיים," אני…
-
דרכים נפרדות 19 – הגורל מתערב
"היא חוזרת," אומר לי אייל בשמחה מייד כשאני עונה לשיחת הטלפון ממנו. "איזה יופי," אני עונה לו. כמה הייתי רוצה להיות זה שאומר את המילים האלה. "אני מארגן לכבודה מסיבה ליום הולדתה; ומתכוון להראות לה כמה היא חשובה לי," אומר אייל. "אני שמח שאתה במקום הזה. בסופו של דבר הבית הוא הדבר החשוב ביותר," אני…
-
אהבה כפויה 5 – ההצקות ממשיכות
אני מתפלאת שנתבקשתי להגיע למטבח, למרות שכבר אמרתי לעובדות הבית שאיני מתכוונת לשנות את הסדרים בו, ובכל זאת אין לי רצון לשאול את דזירה במה מדובר ליד חבריו של קרטר, ולכן אני קמה ונכנסת לבית. "אני יודעת שאמרת שנמשיך להגיש את הארוחות כמו תמיד, אבל בכל זאת רציתי להתייעץ איתך," אומרת לי טופסי. "אני מקשיבה…
-
דרכים נפרדות 18 – בדרך לעצמה
"אני חייב לדבר עם מישהו אחרת אשתגע," אומר לי אייל בקול רועד. "מה קרה?" אני שואל בחשש. "אנחנו יכולים להיפגש?" הוא שואל. "אתה רוצה שנפגש בקפה מול הים?" אני שואל לו. "לא," הוא ממהר לענות, "אני רוצה להיפגש איתך לבד," הוא אומר, "במקום בו אין איש. אני מרגיש שאני מתמוטט." "אני עובד מהבית," אני עונה…
-
אהבה כפויה 4 – בראנץ' ליד הבריכה
"למה את חיוורת?" שואלת אווה את נטלי. "את מדמיינת," אומרת נטלי, "זה פשוט לא יאומן כמה שקרים האישה שלך ממציאה," היא אומרת לקרטר בלעג. פתאום אני מבינה איזו טעות עשיתי. "אני מניחה שהעתקת ממנו את העגילים, מה גם שהם לא כאלה מיוחדים," ממשיכה נטלי. בכל מקרה אחר הייתי מזכירה לה שהיא שילמה חמישים אלף דולר…
-
דרכים נפרדות 17 – חיבוק ראשון
איך את אומרת לחברה הכי טובה שלך, שעם כל זה שאת מודה לה שעמדה לצידך ברגעים הקשים, הגיע הזמן שהיא תעזוב? "שמעת מה אמר הרופא, אמה מתפתחת יפה. בקצב הזה היא תצא בקרוב מבית החולים," אני אומרת לה. לשימחתי היא לא מבינה איטלקית ולכן אני מרשה לעצמי לא לדייק בפרטים. "איזה יופי!" היא קוראת בהתרגשות,…
-
אהבה כפויה 3- תעודת לידה שישים ושש
ברור לי שג'וי לא שמה לב שכשענתה לשיחה היא לחצה בטעות על הרמקול. אני לא יודע מה אני מרגיש כשאני שומע את השיחה ביניהן. עדיף שאעמיד פנים שאינני מקשיב. אני מתיישב בפינה שלי ומעמיד פנים שכולי מרוכז בספר, בעוד שאינני מסוגל לקרוא אפילו שורה אחת. 'האם היא מאמינה לי?' אין לי מושג, וגם לא איכפת…