קטגוריה: כותבת אותי – הבלוג שלי

"בלי אמון המילים הופכות לצלילים החלולים בפעמון עץ. עם אמון המילים הופכות לחיים עצמם" _אינקוגניטו_ #healthyplace.com 

אתה אוסף בליבך רסיסי אהבה בשבילי, מרווה במילותיך את ליבי הצמא. ב.א. #pixabay

יש אש קרה, ואש מחממת. כזו שמכלה, וכזו שנותנת חיים. בדיוק כמו הקרח, שלעיתים מקפיא ולפעמים מעניק חיים חדשים. ותמיד יחיו זה לצד זה, לעיתים בשלום ולפעמים בהעדרו. ב.א.

אני בוחרת בצבע האדום הדובדבני לקשט את ציפורניי. ניגשת אליו , מניחה ידי על מסך המחשב שלו, זה שמונח על ברכיו. "תראה," אני אומרת לו בשקט. הוא מביט על המסך ומנסה להבין. "אני לא מבין על מה את מדברת." "תראה," אני לא מרפה. הוא מסתכל, הפעם בעיון על החלונות הפתוחים על גבי המסך. "אני עדיין…

אם למדתי משהו, זה לשחרר. למדתי שכך העניינים מסתדרים טוב יותר. שאי שלמות היא דבר מושלם. כמה קל לנשום כשמבינים זאת. * בר

עלה כזיכרון…     המבט הזה המרוכז, מלא בטרוף של תשוקה, האישור שהוא צריך לראות שאת מבינה מה עומד לקרות.   המבט הזה שגורם לך לעצום עיניים בצפייה, בדריכות לרגע שהסערה שלו שתרגיע את כולך, תתחיל.   המבט הזה אם תשירי מבטך לתוכו, תראי את כל הרגשות שטמונים בו בשעה שהוא כ ו ל ו…

אתה כובש אותה עושה בה כרצונך. ואין זה משנה באיזו דרך אתה מטפס איתה ל פ י ס ג ה. צייד וניצודה. אתה חוזר לנשום למול החיוך שובה הלב שלה. רק אז אתה מבין. זו היא שכבשה אותך, הכל היה בידיה. כך או כך, מה שחושב הוא שטיפסתם יחד לשיא השיאים. שלך…. שלה….. בר #breakfastelsieblogcrosscoolru 

3.4.2019 זה לא באמת שלב יכול לקפוא. הוא פשוט סוגר הכל בתוכו, לא נותן לאיש לראות, לאיש לגעת. הוא תולה שלט: "הכניסה אסורה" ונכנס להשרדות. שם יש לו רק את עצמו. לו היה נותן, אפילו במעט, לידיים המושטות אליו לעטוף אותו בחיבוק, היה מפשיר כבר מזמן. רק בחלוף הסערה הוא יבין. * ואתה שנגעת בו,…

לעיתים … גבר עומד נבוך מול דמעותיה של אישה.   יש מי שגוער בה- "נו באמת! על מה את בוכה?"   אבל אתה, מניח את ראשי עלייך מלטף את שיערי ואומר: "תבכי את הכל החוצה, עד שתגמרנה לך הדמעות. אני פה, שומר עלייך."       בר? #pinterest.ca