קטגוריה: כותבת אותי – הבלוג שלי

ישנם דברים שנצרבים בזכרון, נשארים בו לעולם. ישנם דברים שבדיוק ההיפך. עם הזמן המתעתע הם נמחקים. טעמם נעלם, ריחם מתפוגג והם נבלעים בעמק השיכחה ומתפוגגים כאילו לא קרו מעולם. ב.א. #infinite-paradox.tumblr.com

לעיתים… אדם מוצא את האי השקט שלו, כשהוא לגמרי לבד. אין איש שמפריע, רחוק מעיניים סקרניות. באמצע אוקיינוס של רגשות, או בתוך אבק של סופת מדבר. יתכן… שדווקא בעיר סואנת ימצא את השפיות, כשהוא ימצא את האחת, כשהיא תמצא אותו. גם אם יעמדו, בתוך הלבה הרותחת. אם ליבם יפעם את אותה המנגינה, דבר לא יהיה…

פעם כשדיברנו על המילים שלי, על המילים שלו, הוא צחק כשראה מה כותבים לי.   "מנתחים אותך כאילו את ביאליק," אמר. הוא ידע מאיפה נולדות המילים.   הוא אמר לי אז שהכתיבה שלנו נובעת מבריחה, ואני אמרתי לו שממש לא, שכתיבה זה צורך.   בימים אלה  הבנתי אותו. הבנתי כמה מנחמת הכתיבה, כמה היא עוזרת…

רואה את העולם בקשת של צבעים, עם הרבה סבלנות, סובלנות, והכלה. אבל יודעת שישנם דברים שהם רק שחור או לבן. או שהם ישנם או שלא קיימים. דברים שאין בהם אמצע. כמו אמון ונאמנות. בר #vk.com

החברים שלך, החברים שלה… בזוגיות חשוב לזכור שלא הכל זה אנחנו. הבית כן, הרכוש כן, ילדים, אם יש, כן החברים,לא תמיד. חברים שמלווים אותך לפני שנכנסה לחייך, אלה מהילדות, אלה מהצבא, אלה מהלימודים אלה שרכשת בהמשך החיים. אלה שהם חברים שלך הם לאו דווקא חברים שלנו. בזוגיות חייב להיות מקום, שאתה רק אתה. וזה לא…

זה היה ברור שיום אחד יכתב הפוסט הזה. זו היתה רק שאלה של זמן. יש דברים שגברים לא יבינו לעולם. אחד מהם זה מסיבות הלק שלנו. *   על פניו אנחנו נראות כמו קבוצה של תרנגולות שמפטפטות בשעה שהן מורחות לק.   אבל יש דינמיקה מיוחדת בשעת המעשה.   ראשית הפירגון ההדדי מתגלה בשיאו.  …

יושביםמול לוח משחק המילים.זוהיהמילה האחרונה עליו,והיא תקבעהכל. כמו בלוח רומיקוב,מילה בת ארבע אותיות.ה-א' שם ראשונה,אחריה ה- ו',משבצת ריקה,ו-ב'. א-ו-?-ב נשארו עוד שתי אותיותלמשחק:ה' ו- י' אני מוותרת.לא לוקחת סיכון,ובוחרת להכריז,"הפסדתי",קמה,והולכת. בר

את מכירה גבר, מתאהבת בו בטירוף, אם ברגע או אם בנחת. לומדת את כל פינותיו, לומדת את אהבותיו, ואלה שלא. להתפשט בפניו קל לך יותר, מאשר לחשוף את מסתרייך . את לומדת לגעת בליבו   ב מ ד ו י י ק,   אבל את נפשו שכבה         אחרי      …

"מי מסתכל בכלל על הידיים?" היא אומרת לי, "את הידיים רואים רק בסוף." "תראי אותן," אני אומרת לה, "את קוראת בהן את העוצמה, את הרכות." "תראי את התנועה הזו, כשהוא נוגע בצווארון שלו. את כבר מבינה שאין לו אוויר, שהוא לא במקום שנוח לו, שהוא רוצה להשתחרר." היא מסתכלת עליי בזמן שאני מתארת לה את…

אתה מכיר את שפת גופי בעל פה. דבר לא נסתר מעינייך. אתה ממתין לשמוע את מה שיושב לי על הלב. אבל יודע גם מתי אני כל כך מוצפת שמתקשה להוציא את המילים. זה הזמן שאתה בא אליי מזכיר לי שאתה פה בשבילי ומבקש: "דברי איתי, אני יודע." כמו היום הזה.. בר #immeganmaria.tumblr.com