קטגוריה: בלוג בראשית – סיפורים

‏*אשלי- לפני שנתיים*‏ אני מביטה בארון בייאוש. מתלבטת מה ללבוש לראיון העבודה ‏בסקיוריטי מערכות מידע. חצי יום בליתי אמש בכל מדורי ‏הרכילות האפשריים, כדאי להבין מי הוא הגבר שהולך לראיין ‏אותי. ברור לי כבר שמה שאלבש, יותר חשוב ממה שכתוב ‏בקורות החיים שלי ונסיוני בעבודה. שיהיה ברור, אני מעוניינת ‏בעבודה כמובן, לא בבוס, אבל רציתי…

*רז* כל מה שאני זקוק לו כעת, זה לקחת איזו בחורה למשרד למעלה ולרוקן בתוכה את כל הזעם שנבנה בי. אני יודע שאין סיכוי שיהיה לי טוב, שאני לא ברשימה של בעלי האושר. כל מה שאני רוצה זה לשחרר את הלחץ הנבנה במכנסי, כתוצאה מהשד יודע מה. אין כאן אשה אחת שעושה לי את זה,…

*יותם* "מכל הנשים בעולם, מכל מקומות הבילוי בעיר, דווקא לכאן היא היתה צריכה להגיע?" אני מסנן לעצמי. אני משתדל לא לנעוץ בה מבטים. היא לבושה ג'ינס צמוד וחולצה אדומה הדוקה שמבליטה את נכסיה המלאים. חזיית התחרה הלבנה שקניתי לה מבצבצת בלי בושה. היא נכנסת עם חברים וכמה גברברים מסתובבים לידה.  "למי מהם היא שייכת עכשיו?".…

על נשואיה של בל בת העשרים, הסכים אביה עם תומאס. כאשר פגשה בו עם אביה, בעת חתימת הסכם הנשואים, הוא שאל מתוך נימוס אם יש משהו שהיא רוצה לאמר. בל לא חשבה ואמרה ״יש לי רק בקשה אחת והיא שלא יהיו לך ילדים מנשים אחרות״. ״את זה, לא את תקבעי״ הוא ענה לה , וניגש…

השחר טרם הפציע , אך החיים במטבח האחוזה רחשו כאילו השעה היא חצות היום. שק תפוחי האדמה עמד בסמוך לשולחן העבודה והעובדות עמלו על קילופם. לידן עמדו צמד עובדות שקילפו במרץ את ירקות השורש וערמו אותן בערימה. בחדר הסמוך היו הכובסות עסוקות בגיהוץ החולצות הלבנות של הגברים שבבית. הן היו במרוץ מתיש כנגד השעון המתקתק…

פעמוני הכפר החרידו את דממת המוות שעטפה את הכפר הקטן.  מריה היפה נפטרה בעת לידתה וכעת היא מובלת למנוחת עולמים. בעלה האיכר, הולך הלום צער מאחורי ארונה, מכונס בעולמו. נערות הכפר נדחקו לראות את האלמן יפה התואר וכל אחת מהן מתכננת תחבולות בליבה, כיצד לצוד את ליבו השבור. בבית נשארה הרכה הנולדת עם אחת מקרובות משפחתו,…

          "אבוא בשמונה לאסוף את הדברים שלי.  אל תהיי בבית,"  הוא מסמס לי. ♦️ כל הלילה לא ישנתי,  עיניי אדומות מבכי. נשארתי בבית, איני רוצה שיראו אותי כך. ♦️ אני מורידה את הסדינים ומפעילה מכונה, אני לא רוצה את הריח שלו במיטה שהייתה שלנו. ♦️ איני מסוגלת לאכול,  לא לשתות. אני…

היא אהבה את השקט של הכפר, לקום עם ציוץ ציפורים. העדיפה להשאר בביתם הקטן , מוגנת בטוחה. היא אהבה להשכים קום לקטוף ירקות מהגינה ולהכין לו מטעמים. היא פתחה את הרדיו, רקדה לצליליו והיתה יוצאת למרפסת לצייר. הוא אמר לה שהוא חוסך כדי לבנות להם בית גדול ואז יתחתנו. היא לא רצה בית גדול יותר,…

בילדותי הייתי ילדת טבע. אהבתי להלך יחפה על האדמה, אהבתי את ריח הדשא הקצוץ, את ריח התפוזים ישר מהעץ, ואת עץ הפקאנים הגדול. ויום אחד באת וקטפת אותי, והבאת אותי אל העיר, ואני רק בקשתי ממך, שיהיה קצת טבע ליד חלוני, והבאת לי עץ. תמיד דאגת שיהיה לי ירוק, והרבה אור מבעד לחלון. ואני הלכתי…

״תהיה עדין איתה בימים המיוחדים שלה״ יעץ לו אביה ערב נשואיהם. הוא ידע מתי להתרחק ולתת לה מקום ולכבות את יצרו, ובשאר הימים אהב אותה בטרוף. עברו הימים ובאחד מאותם ימים לא יכול היה. תמיד נמשכו אליו נשים כדבורים אל הדבש. לאט, לאט נחלשה התנגדותו ונסדקה נאמנותו והוא נענה. בתחילה רק פה ושם ואחר כך…