קייל

אנחנו
מביטים בתמונות ולא מאמינים. פרופסור רולין בכבודו ובעצמו מסתובב בתוך המרפאה. אין
ספק לפי ההתנהלות שלו שהוא מכיר את המקום היטב.

“אין
לי מה לאמר לך,” אני אומר לג’יין, “המום זו מילה קטנה מידי לתאר את מה
שאני מרגיש.”

“אני חושבת על אבא שלך,” אומרת ג’יין,
“הוא חבר טוב שלו.”

“האמת שאני לא צריך להיות המום….

קייל

כמה מטיב אבא
שלי להכיר את פרופסור רולין. המשקה וביחוד עוגת המייפל כובשים מיד את ליבו של
הפרופסור וברור לשנינו, לאבא ולי, כי עוד רגע קט נוכל להוציא ממנו מה שאנחנו
רוצים.

“איך
מתקדם המחקר שלך?” שואל אבא.

“אני
מרוצה מאד מהתוצאות,” הוא אומר.

“אמנם
ג’יין ואני לא. אני מניח ששמעת….” אני אומר לו, לא מסוגל לאמר…

ורוניקה

אני  מסתלקת בכעס מהבית של משפחת ריצ’ארדסון. אני
מבינה שספנסר סתם ניצל אותי. אפילו העובדה שדיברתי על ג’יין שעומדת למות, לא הזיזה
לו. אין לי מושג מה קרה בסוף שבוע הזה אצל שני האחים האלה.

יש דבר אחד
שאני חייבת לדעת. אני חוזרת למרכז לתרבות בו ממוקמת התערוכה.  “תביאי לי את התיק של…

ג’יין

כייף לי לשמוע
איך כולם מדברים כאן על קייל. הוא משתדל להיות כל כך חזק בשבילי למרות שאני רואה
את הפחד בעיניו. גם אני משתדלת להיות גיבורה בשבילו. אני יודעת שזה רק עניין של זמן
עד שנדע מה קורה. אני מרגישה בטוחה כאן בבית החולים, למרות שיש לי הרגשה שקייל
חושד כעת בכולם….

קייל

“אני חייבת לבדוק אלו הודעות קיבלתי. יש אחת שאני מצפה לה במיוחד,”
אומרת לי ג’יין.

היא מדפדפת בהודעות שקיבלה. “מסתבר
שיש מלא סקופים בסוף השבוע הזה,” היא אומרת וממשיכה לדפדף.

“הנה,” היא אומרת, “מה דעתך על
כך שהילדונת שלך מונתה לעורכת הראשית של מחלקת התחקירים?”

“ג’יין, מתי זה קרה?” אני אומר לה בהתפעלות.

“אחרי שנודע לי שחשבתי…

ג’יין

ואז יוצאת אימא מהרכב.

אנחנו מביטות אחת בשנייה. העיניים שלה מוצפות בדמעות. “ילדה
שלי,” היא אומרת בקול חנוק ופורשת זרועותיה לקראתי. אני מביטה בה ולא מסוגלת
לגשת אליה.

“תכנסו בבקשה,” אני אומרת להם ופותחת לרווחה את דלת הכניסה
הגדולה. ידי מגששת אחר ידו של קייל. הוא אוחז בי בחוזקה. “אני איתך, לעולם אל
תשכחי…

ג’יין

אני לא מאמינה על
כל מה שעובר עלינו בימים האחרונים. אפילו אני, שכותבת סיפורים בעיתון, לא הייתי
יכולה לדמיין שכך יתגלגלו הדברים. אתם קולטים שניק ניכשל בבחינות הגמר וקנה תעודה
מזויפת שמאפשרת לו לעסוק ברפואה? עכשיו איש לא יודע היכן הוא, ובבית החולים לא
קיים יותר התיק של “ג’ניפר מ.”

גם התנהגותו של
רופא…

 ג’יין

“את יודעת
מה עולה לי בראש?” אומר גרהם, “אולי ג’יין, הבדיקות דם הן לא שלך
בכלל?”

אני לא מראה
לאיש אבל אני נסערת מהמילים של גרהם. אני לא רוצה לקוות ולהתאכזב, אבל זה נשמע לי
כל כך הגיוני לאור מה שקרה היום בית החולים. אני ניגשת למטבח, מחפשת נחמה אצל
האנה.

אני יודעת
שאפייה תעסיק אותי ותרגיע…

ג’יין

אחרי השיחה
הטלפונית קייל חוזר לסיים את עבודתו ואני שוקעת בראשי הפרקים של התחקיר שאני עובדת
עליו. מידי פעם נכנסת אחת הבנות ומבקשת את עזרתי בניסוח או ברעיון שהיא עובדת
עליו. זה בדיוק מה שאני צריכה היום.

קייל שולח לי
הודעה פרטית

קייל: מה
בקשר לארוחת ערב?

ג’יין: מוקפץ
תאילנדי. בבית?

קייל: מנה
מועדפת?

ג’יין: עוף
לימוני.

קייל: (סמילי
מחייך)..גם שלי.

ג’יין:…