מחבר: Bar Avidan

"אני מבין שאתה מעדיף להשתחרר לביתך," אומר ד"ר טיילור לונדון לסמואל, "כך הבנתי מג'וי. אני מוכן להעתר לבקשתך, בתנאי שתבטיח לי שתנוח כמה ימים בבית." "מה אתה אומר קרטר?" שואל אותי סמואל. "אני חושב שתרגיש נוח יותר בביתך. אנחנו נהיה איתך כמה שצריך. אני מבין שסבתא כבר קיבלה מכתב שחרור," אני אומר ורואה שעיניו מאירות משמחה.…

"את זוכרת שהבטחתי לך שאני החבר הכי טוב שלך?" אני אומר לה. "פחדתי שלא באת לפגישה אצל ליאה, כי אתה מאמין שזה מה שאמרתי, ואתה לא רוצה לראות אותי," היא אומרת. "בואי אליי מתוקה," אני אומר ופורש את זרועותיי. ג'וי ממהרת להניח את ראשה על החזה שלי. אני מחבק אותה, מצמיד אותה חזק אליי. "איש…

אני מחליט להבליג על כבודי, ומודה לקמילה על ההודעה שמסרה לי על כך שבני קרטר יאחר להגיע למשרד, כיוון שיש לו 'פגישה קצרה' אני תוהה האם זה קשור לבילוי הלילי שלו אתמול בפרמיירה של חברתה השחקנית של ג'וי. קיבלתי לא מעט הודעות הבוקר מחבריי ומכריי שראו את הידיעה שתפרסמה בכל מדורי הרכילות, בהן נראים קרטר…