מחבר: Bar Avidan

עברו עשרים ושמונה שנים מאז דרכה כף רגלי על אדמת הקמפוס של אוניברסיטת ניו יורק, ובכל זאת אני מרגיש כאילו זאת הפעם הראשונה שאני מגיע לכאן. אני אוחז חזק בידה של אן. יש לי צורך שכולם יראו שאנחנו שייכים אחד לשנייה. אין לי מושג כמה מעמיתיי שמעו שהתחתנו, אין ספק שיהיו כאלה שיפתחו זוג עיניים…

אני מעריץ את אן. אחרי כל מה שעברנו ביממה האחרונה, יש בה עדיין את כוחות הנפש ללוות את סוזן בשעותיה הקשות. אני לא מרגיש כלום כלפי מי שהייתה זמן קצר אשתי. הלב שלי באמת נטול רגשות בכל מה שקשור לסוזן. אני מבין שאן בדרכה החכמה, הצליחה למחוק ממני את רגשות הכעס כלפי סוזן, אבל אין…

"אני אסביר לך, לכם, מדוע אמרתי לסוזן מה שאמרתי," אני אומרת בטון רגוע, "ברור לי מהשיחה איתה, שמה שהיא מנסה לעשות זה להפריד בינינו, לשכנע אותך שאני לא ראויה לך. אני ערערתי אותה בכך שגם אני העליתי את נושא הכסף. היא תחזור לביתה ותתלבט מה יהיה הצעד הבא שלה. הרגשתי חופשיה לשאול אותה כמה כסף…

אנחנו מסיימים לאכול ארוחת צהריים בגן בית משפחת מגריי. גם הוריי נמצאים איתנו, והם מאושרים עד הגג מבחירת הלב שלי. "כל כך הרבה שנים חיכיתי שתמצא לך בת זוג. אן פשוט מדהימה. אין ספק שהיא מאד אוהבת אותך," אומרת אימי ומביטה על אן בהערצה, בזמן שאן מספרת לאבי על הבינה המלאכותית שהיא מפתחת. "חשוב לי…