מחבר: Bar Avidan

ניסיונך האישי הוא הטוב שבמורים. אומרים שצריך להסתכל תמיד קדימה. ואני אומרת שלעיתים דווקא טוב להסתכל לאחור. לראות מה שעברנו, ולשאוב כוחות מהידיעה שעל הכל התגברנו. להבין שיהיה טוב.

*הוא* כשנולד קראו לו אהרון. כך ביקש אביו מאימו כדי להנציח את סבו שניספה בשואה. היא אמנם רשמה אותו בשם כפי שביקש, אבל קראה לו רונן, ואחריה קראו לו כך כולם. כאשר ישב בלילה ההוא שהייתה בו סופת ברקים ורעמים הוא החליט לפתוח לו פרופיל אחר ברשת החברתית. הוא חשב ארוכות איך יקרא לעצמו ולבסוף…

היא הייתה מאד נרגשת. ארבעה ימים ולילות ארוכים מידי הייתה בנסיעה עסקית. היא כל כך התגעגעה אליו שאפילו לא ירדה לחדר האוכל, למרות שהיא מאד אוהבת את הארוחות המפנקות של בית המלון. זה שבו היא נוהגת לשהות כאשר היא נוסעת לתצוגות האופנה. היא לא יכלה לחכות לראות אותו. היא אפילו לא שאלה אותו אם יבוא…

יש דברים שקורים מאליהם ללא כל מאמץ, פשוט מ- א י ן הם הופכים ל- י ש . זה קורה בלי תרועת חצוצרות, ביום בהיר או מעונן. אין לזה כל חשיבות. בלי שציפינו פתאום זה כ א ן . וכשזה קורה השמים מתמלאים זיקוקים. ורק אתם יודעים למה.

אמא שלה לימדה אותה שהאוכל סופג את הרגשות של האישה. "לעולם אל תבכי בשעה שאת לשה את הבצק," היא אמרה לה, "פן יחמיץ." היא עוטה על פניה חיוך בשעה שהיא קוצצת את הבצל, לא נותנת לחריפותו לגרום לדמעותיה לצאת. היא מטמיעה אותן בתוכה, העיקר שלא ייגעו בבצל. היא מוסיפה תבלינים. הפלפל השחור חודר דרך נחיריה…