מחבר: Bar Avidan

שירז "אם יש משהו שלא יעייף אותי לעולם הוא לאמר שאני אוהב אותך," הוא מתחיל לנשק אותי על צווארי ומתחיל לצייר לי לבבות על כל הגוף בשפתיו. אני לא מתאפקת ומשמיעה קולות של הנאה מה שמעלה חיוך על שפתיו.  "חתולה מפונקת שכמוך," הוא אומר לי בחיבה ומתקרב לשפתיי לנשק אותי בתשוקה. אני אוהבת את הזמן…

* בימים האלה יש וקשה לפנטז אהבה. ואני, כל מה שאני צריכה זה לעצום עיניים, לקרוא לך לבוא אליי. השאר נעשה מעצמו. הזיכרון של הריח שלך כל כך קרוב אליי, שמשכר את חושיי. וככל שעפה עם הדימיון אני יכולה להרגיש אותו. את מי הגילוח שלך שטרחת לשים בשבילי מעורבב עם ראשית רסיסי הזיעה שלך בשעה…

ישנם רגעים שבהם אדם נמצא רק עם עצמו.   ככה זה כשאצבעותיו מלטפות את קלידי הפסנתר.   בעיניים עצומות הוא עושה איתם אהבה.   עם הלבן, השחור, והגוונים שביניהם.   אני מביטה בו ויודעת שהוא לא שלי כעת.   ואז הוא פוקח עיניו ומחייך אליי.   דמיתי אותי עושה אהבה איתך, פורט על גופך, שר…

וכל מילה שלך רק מגבירה את האש… וכל תנועה שלך, החל מהרעש הזה שמפר את השקט, בשעה שאתה מניח את אצבעותייך, אלה שאני עורגת אליהן, על אבזם חגורתך. אני עוצמת עיניים, מרוכזת כולי לשמוע את ה"קליק" של פתיחתו. הרי אני יודעת מה מסתתר שם, מתחתיו. ובעקבותיו, הקול של החגורה שמחליקה בין הלולאות, כמו נחש חמקמק,…

במרחק נשימה ממך. לעיתיםהכי קרוב שאפשר. לפעמיםכל אחד בעולמו. ובין לביןחוצים את הקווים מתערבבים לעולם אחד. ב.א.#jestemkasia.tu

חצות היום כאן מעבר לאוקיינוס אני עוצרת את יומי, מכינה כוס קפה ויושבת לכתוב כמה מילים….   ?   כשאני יושבת לראשונה לרקום סיפור, בוראת את גיבוריי סיפורי, אני לומדת להכיר אותם, ומתאהבת בהם.   לעיתים מבקשת לשמור אותם רק לעצמי, לא ממהרת לשחרר אותם, ולעיתים בוער בי לחשוף אותם לעולם.   כך או כך,…

את הלב אי אפשר לכתוב על פי הזמנה. הוא כותב את עצמו. ואני רק מתמסרת לו וכותבת בשמו את המילים. ב.א. #d2080f6400424cbe927cde49138885b7….