מחבר: Bar Avidan

אני מעיפה מבט אחרון על הדירה ומברכת בליבי את העובדה שכאשר נכנסנו לדירה היא הייתה מרוהטת, כך שכל הזכרונות שחווינו נשארים כאן. לשמחתי גור לא נמצא איתי. אני זקוקה לפרידה הזאת לבד. אני שואפת לתוכי את הריח, למרות שאני יודע שדבר ממנו לא נשאר. ועדיין, קשה לי שלא לדמיין את הקול שלו בין חדרי הדירה,…

יכולתי לתת לכם הצצה לחיי, לאמר לכם שאני מוקפת בדוחות פיננסים, לספר שחברת ההפקות נכנסה לצלם בסטודיו וזמני הפרטי התקצר, אם לא די בכך, תקפה אותי התקררות, (איך לא כמזג האוויר בנדנדה מטורפת?) אבל לא. אני אניח בפניכם את האמת כפי שהיא. ישנם סיפורים שמכתיבים לי את עצמם, וכמה שאחליט מראש מה יהיה טיבעם, זה…

"זה מה שאני מבקשת מכם," אמרה רופאת הנשים שאליה הגענו במסע המייגע שלי להרות, "תמדדו חום כדי לדעת מתי יום הביוץ שלה." ישבתי מולה ותהיתי מתי היא בוחרת לדבר בלשון רבים, כאילו שאורן אמור להיות זה שאחראי למדוד לי חום, ומתי היא מדברת עליי בגוף שלישי. הבטתי עליה, והרגשתי שאני בסרט רע. אני לא זוכרת…

כשרק התחלתי לכתוב, כתבתי לפי נושא בהזמנה בקבוצת הכתיבה אליה התחברתי. מין הסתם, נתבקשנו לכתוב גם סיפורים לחגים וימים מיוחדים.   התנסיתי בכל מיני סוגי כתיבה – סיפורים קצרים, סיפורים ארוכים וסדרות. חיפשתי את עצמי בכתיבה, עד שהתגבשתי למי שאני היום. ועדיין, אני שואפת לכבוש פסגות נוספות. * אני אוהבת סימנים בדרך, ומשתדלת לתזמן את סיפוריי…

לאורך חייך אתה אוסף חברים שונים. אלה שהיו איתך בבית הספר, בתיכון או באוניברסיטה. חברים מהבית, מהשכונה, או כל קבוצת נוער. וישנם החברים מהצבא, שהם עולם נפרד בפני עצמו. מה שאתה עובר איתם בלתי ניתן להשוואה. הם רואים אותך בשיא חולשתך, ומשתאים כשאתה בשיאך. הם יודעים דברים, שלא שיתפת איש. ואתה, כמו האחרים תהיה מוכן להקריב…

עם פרוץ המלחמה החלטתי לכתוב רק סיפורים קצרים על רקע הארץ. כך נוצרה הקטגוריה #והימים_ימי_מלחמה. היקפאתי את #משחקי_הבקבוק למרות שישנו כבר סיפור שפרקים ממנו כבר נכתבו. לא פשוט לכתוב סיפורים על רקע מלחמה, בלי לגעת בצדדים האפלים והקשים שבה. לא תמיד באו לי רעיונות בקלות, לעיתים נאבקתי בעצמי תוך כדי כתיבה, ולעיתים נכתבו לי שניים…