מחבר: Bar Avidan

אתה אוהב לגעת בפינות מלאות אבק, שקורי עכביש מסתירים את מה שנוצץ מתחתן. מקומות חשוכים לא מפריעים לך, לא מרתעים אותך. אני אוהבת מקומות שקטים, עוטפת את סודותי בבדי משי רכים, לא מפחדת מהחושך, יודעת שתאיר לי אותו. אתה בא כמו שאתה. בלי חליפות, בלי תחפושות, וזה מה שאני צריכה. רק המבט הזה בעיניים ששורף…

אינטימיות פנים רבות לה. היא יכולה לבוא כסערה טורפת, אובדן חושים מוחלט, כזו שאת בקושי נושמת. היא יכולה לבוא בתנועה קטנה, מרפרפת, לאורך רגלך המונחת על שלו. "חייב לגעת בך," הוא אומר, כדי שאוכל לנשום" ככה בדיוק, גם וגם. בר #explorer.allods.space

אני יושבת מול הדף הלבן, מציירת עליו מילים מדייקת אותן, לא יוצאת מבין הקווים. ואז אתה בא, עם המילים שלך…. וכך קורה, שעל הנייר מתערבבים כל הצבעים, ליצירה אחת מופלאה. ואין לי כבר שליטה עליה. אתה מביט בה מחייך, ומעניק לה את השם: אהבה. בר #garotasgeeks.com

איך זה שפעם לא ידענו בכלל האחד על קיומה של השנייה. העברנו ימים ושנים בלי הידיעה הזו שיום אחד נפגש. שיום אחד יספיק רק מבט, רק נגיעה מרפרפת.. ותראה אותנו היום. בר #vogue.com

אני אוהבת איך שאתה מביט בי בעיניים, צולל לתוכן ומהנהן, כאילו קראת את אשר על ליבי. "הבנתי," אתה אומר, ורוכן אליי. עוד רגע שוב מביט בי, עוצם את עיניך, ורושם את תשובתך בנשיקות על שפתיי. ולעולם, אינך טועה להבין אותי. בר #creativemarket.com

אתה בא מולי מנגב במגבת את זיעת הריצה שלך. עיניך אומרות לי הכל. אני מקיפה אותך לחיבוק. אתה נבוך. "כולי מזיע," אתה לוחש, ובכל זאת נעתר. "ביקשת," אני עונה לך. "אבל לא אמרתי מילה," אתה מתפלא. אתה שוכח כמה אני מטיבה להכיר אותך, איך אני יודעת, לקרוא את המבטים שלך. "אני הולך להתקלח," אתה אומר…