מחבר: Bar Avidan

מיי אני מסתכלת על רצפות השיש הממורקות, על מנורת השנדלייר הגדולה הממוקמת מעל גרם המדרגות הרחב, על המנורות המפיצות אור רך במבואה הגדולה של ביתך, וזכרון היום הראשון שדרכה בו כף רגלי צף ועולה. כמה התקשיתי להאמין שנפלה בחלקי הזכות להכיר גבר כמוך. עשר שנים לפני אתה מסתכל עליי משועשע, נהנה לראות איך עיניי בולעות…

מתי פעם אחרונה הבטת באמת בעיניו קראת בהן את מילותיו אלייך?מתי נתת לו לקרוא אותך, אבל באמת, כפי שאת, ערומה לגמרי מבפנים? וכאשר נסגרו עיניכם האם עדיין נשארו בך המילים? או ברחת ממנו במחשבותייך? ואתה? בר  #flickr.com

טיפוס על ההר כרוך לעיתים במעידות על סלעים. ♦ המכשולים האלה הם פסקי זמן, כדי לחשב את הדרך מחדש. ♦ לפעמים יש לך אלף סיבות למה 'לא.' מספיקה לך אחת שהיא 'כן' כדי להמשיך במסע. ♦ אני זכיתי ליותר. בר #wallquotes.com

על כל דבר בחייםאפשר להביטבשני אופנים.האופן המואר,והאופן החשוך,המרקם העדין,והמרקם הגס.השחורמול הלבן.כמובן שישמלא גוונים ביניהם,אבל…כשקורה לך משהולא כך כך נעים,השאלה דרך איזהמשקפייםתבחר להתבונן בו. הכל עניין של בחירה.האם לראות את יופייהשל הפנינה,או החספוסשל הצדף.(שאגב,מגן עליה.) בר ltdcommodities.com 

כשהיא רחוקה ממנו, היא עומדת, ידיה פרושות לשמים, וצועקת לו את אהבתה.   כל כך חזק היא צועקת, שמילותיה נפרדות לאותיות, והאותיות הופכות לפרודות, והן קלות כנוצה.   הן מתאחדות שוב למילים, אי שם בממלכת שמים. ומשם הן עפות אליו עם הרוח, בימים שהוא צמא לשמוע את קולה. בר