מחבר: Bar Avidan

וידוי… אני אוהבת לכתוב. אני מתמסרת לדמויות שקוראות לי לכתוב אותן, ועושות בי כרצונן. אני אפילו לא מנסה להוליך אותן אלא מקשיבה להן ונותנת להן להוביל. השנתיים הלא פשוטות האלה קשות לי יותר כיוון שהסיפורים מתרוצצים לי בראש הרבה יותר מהאפשרות שלי לכתוב אותן. אני מודעת לכך שכל הזמן מגלים את כתיבתי אנשים נוספים, בזמן…

לא כל דבר שהתקלקל אפשר לתקן. אפשר לעיתים לשזור חוטי זהב בין שבריו והם יחזירו לו את שלמותו במידה. אך לא בכל דבר שהתקלקל ניתן לשזור בו אותם ולתקנו. מטבעינו אנחנו שואפים לשלמות ולכן, מנסים לתקן יחסים שנשברו. לעיתים מספיקים לנו חוטי הזהב ולעיתים אנחנו מגלים שבעצם מעולם לא היו הדברים שלמים, ונותר לנו להשלים…

סופת שלג ראשונה הסעירה אותנו ביום שני. אמנם ירד שלג כמה פעמים אבל לא בכמות כזאת, ולא באופן שהשבית את המחוז, והשאיר סגורים את בתי הספר שאמורים היו לחזור ללמודים כסידרם. קדמו לסופה כמה ימים עם קור קיצוני שהגיע למינוס שלושים. יום שלישי היה יום בהיר יותר, אבל עדיין למרות שאנחנו מורגלים פה לסערות כאלה,…

מיי אני מסתכלת על רצפות השיש הממורקות, על מנורת השנדלייר הגדולה הממוקמת מעל גרם המדרגות הרחב, על המנורות המפיצות אור רך במבואה הגדולה של ביתך, וזכרון היום הראשון שדרכה בו כף רגלי צף ועולה. כמה התקשיתי להאמין שנפלה בחלקי הזכות להכיר גבר כמוך. עשר שנים לפני אתה מסתכל עליי משועשע, נהנה לראות איך עיניי בולעות…