בתפר
בין שעת ההרדמות שלו,
ושעות הכתיבה שלי
שזולגות
לתוך הלילה,
יש לנו את הדייט
הלילי שלנו.
"בואי אליי קצת,"
הוא מבקש ממני,
"צריך להרגיש אותך"
הוא אומר
ופורש את זרועותיו
לקראתי.
לפני שהוא נרדם
כשהמוסיקה זורמת
לתוכו.
בתפר הזה,
בדייט הלילי שלנו,
הוא חולק איתי אוזניות,
משתף אותי בשירים שהוא אוהב,
משתדל למצוא ביניהם
את אלה שלי,
ולוחש לי את היפות
שבמילים.
ורק
כשהוא כמעט נרדם,
אני חומקת ממנו
וצוללת לעולמות הדימיון
בו מתרחשים סיפוריי.
בר