שמלות יפות

מחר תהיה זו הפגישה החמישית ביניהם.

היא איננה מבינה מדוע הוא לא מראה סימן שהוא רוצה,

וגם אינו מראה סימן שהוא לא.

היא מבולבלת כי השיחות ביניהם זורמות, הוא שואל

אותה שאלות והיא עונה לו ללא היסוס, יש ביניהם

הסכמות, והבנות ואין שתיקות מביכות.

היא ניגשת שוב לתופרת לבחור בגד חדש. היא מתביישת,

הרי כולם יודעים שהיא בתהליך ועדיין הבחור לא החליט.

מדברים שאולי משהו פגום בה, ולה אין מה להגיד.

המוכרת מציעה לה כמה פריטים, ובשל רזונה היא זקוקה

לתיקון. התופרת נכנסת איתה לחדר המדידה ורואה שדמעות

בעיניה.

"רבקי למה את נסערת כל כך?" היא שואלת אותה.

"אולי הם צודקים" היא עונה "אולי באמת משהו פגום בי".

התופרת מהדקת הסיכות על השמלה ובטעות פוצעת אותה.

רבקי לא אומרת מילה ועומדת כאילו לא ארע דבר.

"יקח לי הרבה זמן לתקן את השמלה" אומרת התופרת שיודעת

שכעת תאלץ גם לכבס אותה בגלל כתמי הדם על הבד.

"זה בסדר קחי את הזמן אבוא לקחת את השמלה אחר כך"

עונה לה ריבקי.

"אבל הפגישה שלך עוד מעט, מה תעשי?". שואלת התופרת

וריבקי מרגיעה אותה שיהיה בסדר. היא יוצאת מחדר ההלבשה,

משלמת ואומרת שתבוא יותר מאוחר לקחת את השמלה.

בעלת החנות מצויה ברכילות השכונתית ויודעת שהפגישה הערב.

אבל לא אומרת דבר. "רצונה, כבודה".

ריבקי ממהרת הביתה להחליף הבגדים ולהתכונן לפגישה.

היא לובשת חצאית שלבשה ביום הראשון, עם חולצה שלבשה

ביום השני, עם סוודר מהיום השלישי וצעיף סביב צווארה שלבשה

בפגישה הרביעית.

המועמד לשידוך בוחן אותה, ממש כמו בכל פעם, ושם לב לשילוב

הבגדים. הוא כבר יודע שאינו מעוניין להמשיך בפגישה. השיחה הפעם

קצרה והוא שולח אותה לביתה.

בדרך לביתה הולכת ריבקי לקחת את השמלה שקנתה.

"מדוע לא ביטלת את הפגישה כשידעת שאין לך מה ללבוש?" שאלה

 אותה בעלת החנות, שכבר התעדכנה בפגישה הקצרה.

"אם אני נבחנת על פי בגדי, עדיף שכך" היא ענתה.

היא חוזרת הביתה וממהרת לגשת לחדרה, כאשר קולו של אביה

נשמע. הוא  קורא לה.

"גשי הנה רבקי" הוא אומר "אני מבקש שתבואי לשבת איתנו".

רבקי נכנסת לחדר האורחים ומופתעת לראות בו את הבחור ומשפחתו.

היא כל כך מופתעת שלא חושבת הרבה ואומרת "אבל הפגישה הסתיימה

מעט אחרי שהתחילה והיה לי ברור" והיא משתתקת ותולה בו עינים שואלות.

"הרגשתי שהרגשת לא בנוח עם הלבוש שלך, ולא רציתי להעיק עליך"

הוא אומר לה"ביחוד בגלל שכבר ידעתי שאני רוצה אותך, ולא בגלל השמלות

היפות שלך, אלא בגלל מי שאת."

"שמעתי מה שקרה בחנות הבגדים ואיך הגבת, וידעתי שעלי למהר אליך,

שלא יבוא בחור אחר ויקח לי אותך".

בר אבידן

מאמינה באהבה