ובימים האלה שכולם עוסקים
במירוק ביתיהם הגשמיים לכבוד חג,
אני שוכבת במיטתי
עוצמת את עיני ומדמיינת
איך במטלית לחה
ללא כל חומר משמר
אני מסירה את הכאבים
ואת הצלקות על הנפש
אוספת מהריצפה
את רסיסי הלבבות השבורים
ומדביקה אותם
באופן מושלם
את מצבי הרוח
אני צובעת בורוד
את הפסימיות
צובעת בלבן
את הסערות מאבקת
ושולחת חזרה כרוח נעימה
מטאטאת מהאויר
את כל העצב
ולבסוף מאבקת
אבקת קסם
של פרחי אביב
מכל קצוות תבל
בר אבידן
מאמינה באהבה
4.6.2017
|