בר אבידןעקבו אחרי(7)ינואר 12 2018 10:50
היא: אני יושבת על הבר אפופת אלכוהול..
מזמינה כוס שלישית או רביעית, לא בדיוק סגורה על כמה.
רק רוצה לטבוע בו, לשכוח שכל זה קרה.
שלושה חודשים חייתי על פסגת העולם ולא ראיתי שאני על פי תהום.
הוא אמר לי היום כבדרך אגב: ״את יודעת שאני נשוי?״
ואני כאן ועכשיו מנסה לשכוח אותו. למחוק אותו באלכוהול.
הוא מתיישב לידי, גבר זר, לבוש חליפה יקרה
וחולצה כחולה כצבע עיניו, כפתור עליון פתוח ברישול.
*
הוא:
אני מבקש מהברמן שיפסיק לתדלק אותה, מוציא מכיסי
שטר של חמישים ושואל אותו: ״זה מספיק?״
״בטח מספיק,״ עונה הברמן.
אני מושך אותה לשולחן בפינה.
*
היא:
״עוד מעט יתחילו לשיר,״ הוא אומר לי ומושיט לי כוס מים.
״תשתי,״ הוא פוקד עלי.
״תזיין אותי,״ אני אומרת לו, ״בשירותים, בסימטה או איפה שתבחר.״
*
הוא:
״את שתויה,״ אני אומר לה, ולא אומר כמה היא מושכת אותי, מטריפה את חושי.
היא יפיפיה מהממת ולא ככה אני רוצה אותה.
״לא כאן, לא עכשיו,״ אני אומר לה וזה עולה לי בדמים.
הייתי מפנה את השולחן הזה ולוקח אותה עליו בשניה, אבל לא איך שהיא כעת.
*
היא:
״עוד מעט הלהקה תופיע כדאי שתשבי,״ כך הוא אומר לי ומורה לי על הכסא הפנוי לידו.
המוזיקה מתחילה לנגן, עיני עצומות ואני לא רואה דבר.
המוזיקה חודרת לי לדם ואני מתחילה לשיר איתם, מתמכרת.
*
הוא:
״היא יודעת לשיר היפה שלי״ אני חושב לעצמי.
זה לא קול של ילדת רחוב. היא ממש, אבל ממש יודעת לשיר!
טוב, רואים לפי איך שהיא לבושה שהיא לא נולדה ברחוב,
אבל זו עדיין לא סיבה לכך שהיא שרה ממש ממש כמו מלאך.
*
היא:
אני מרגישה את כובד האלכוהול ומתחיל להיות לי קר.
הוא פושט את הז׳קט ועוטף אותי בו.
אני שמה ראשי עליו ושתי רגלים על רגלו ומתכרבלת.
*
הוא:
״הפסקת לשיר,״ אני אומר לה.
״תזיין אותי, איך שאתה רוצה, בכל צורה, רק שאשכח,״ היא אומרת לי.
ואני אומר לה: ״בואי אקח אותך הביתה״.
*
היא:
אני עונה לו שאין לי בית. היה לי, אבל הוא נגמר.
״קח אותי אליך,״ אני אומרת. כבר לא איכפת לי מכלום.
אני לא מפחדת ללכת עם הזר היפה, מה עוד יכול לקרות
יותר ממה שכבר קרה לי.
*
הוא:
אני מוריד את רגליה מעלי, מושיט ידי אוחז בה ומוביל אותה מחוץ לבר.
אני רואה שהיא מסתכלת על היגואר שלי לרגע, מתרווחת לה בכסא
הנוסע ומנמנמת. אני חונה בחניה ורואה שהיא כבר לא איתי.
אני מרים את ידה, כורך אותה סביב צווארי ונושא אותה על כפיים למעלה.
*
היא:
אני מרגישה שהוא פושט את בגדי, בעדינות הוא מוריד אותם, לא בנחפזות,
ולפני שאני מבינה מה קורה הוא דוחף אותי למקלחת. הוא מתפשט ונכנס אחרי
ומסבן כל חלק מגופי, חופף את ראשי וסוגר את המים.
*
הוא:
אני מנגב את שערותיה הקצרות, הן מדיפות עכשיו את ריח השמפו שלי.
״עדיף על ריח הסיגריות,״ אני אומר לעצמי.
היא מטריפה אותי כל כך!
אני מחטט לה בתיק ומחפש בגד להחלפה. אני מוצא בו זוג נעלי בלט
ורודות, כאלה עם סרט סטין ארוך ובגד גוף שחור. זהו.
*
היא:
הוא חיפש משהו בתיק שלי ברפרוף ועזב אותו. מעניין מה?
הוא חוזר עם חולצת טריקו גדולה ומלביש אותי.
״תחתונים אין לי בשבילך,״ הוא אומר, כאילו מתנצל, ״אבל החולצה מכסה הכל
אין מה לדאוג.״
*
הוא:
אני משכיב אותה במיטה, אוסף אותה אלי ואנחנו נרדמים מכורבלים.
בבוקר אני קם ומביא לה כוס מיץ תפוזים סחוט טרי .
היא מתעוררת, מחפשת אותי ולפתע רואה אותי. אני מושיט לה את כוס המיץ.
״איך את מרגישה הבוקר?״ אני שואל והיא עונה שממש בסדר.
*
היא:
אני שותה את המיץ ואומרת: ״עכשיו אני לא שתויה.״
אני אומרת לו שהגיע הזמן לעשות הכרה באופן רשמי ולכן
אני מושיטה לו את היד ואומרת: ״מאיה.״
*
הוא:
אני צוחק ואומר לה ששמי דן, ואני רואה שהיא לא מתודלקת.
אני מושך אותה אלי ואוהב אותה.
מנשק אותה לאט לאט על מצחה, על עיניה, על אפה.
אני מוטרף מהשפתיים האלה שלה, ומוצץ ובולע אותם ולא מרפה
תובע עליה בעלות בדחיפות ובחוזקה. והיא מחייכת אלי.
*
היא:
״ הייתי צריכה לעבור שלשה חודשים של גהינום כדי לזכות
בך?״ היא שואלת.
*
הוא:
״ תזכירי לי מה רצית שנפגשנו אמש, אוצר שלי,״ אני אומר לה.
והיא פושטת את החולצה , מושיטה ידה אלי ומושכת אותי אליה.
מביטה בי בעינים פקוחות, מלאות אהבה.
***
ומה שקרה בינינו אחר כך ישאר בין הסדינים…
בר אבידן
מאמינה באהבה
12.1.2018