21.3.
לו היית מתהלך בעולם החיים היית ודאי קונה לה היום זר גדול של ורדים
אדומים כמספר שנות האהבה שלכם ומניח אותו על השולחן עם פתק: "אוהב אותך אהובתי."
*
"דארלינג",
אין לך מושג מה עומד לקרות, מבחינתך זה עוד יום שיגרתי.
כרגיל, אתה קם מוקדם, מרתיח מים לקפה ונכנס בינתיים להתקלח.
כרגיל, אתה לוקח את הזמן, נותן למים לשטוף מעליך את חלומות הלילה שלך, על
אישה אחרת, מזדמנת, שעושה לך את כל העולה על רוחך. אתה שר שיר עליז
בליבך, כיוון שכולם עדיין ישנים.
כרגיל, אתה מתגלח, לא לגמרי,
רק מעט. אתה אוהב שיראו את גבריותך על פניך. מישהי פעם אמרה לך, שזיפים
בני יומם מעידים על גבריות, ומאז כך אתה נוהג.
כרגיל, אתה מסיים
להתלבש, מעיף מבט מרוצה ,או שלא, בראי, וניגש להרתיח שוב את המים. הפעם
הרתיחה היא מהירה, ואתה מוזג את המים החמים לכוס, מוסיף כפית גדושה קפה
ומעט סוכר. כל זאת בכוס טרמית, כדי שתוכל לשתות בדרך ולא להתעכב.
מה שאתה לא יודע, שזה לא יום רגיל.
כשתחזור הביתה, הוא יהיה ריק. לא תהיה בו אשה, לא יהיו בו ילדים. גם את
הכלב היא תקח, הכלבה. אתה תתרוצץ בכל הבית, תחפש סימן למה שקרה כאן.
לתדהמתך, אפילו פתק לא תמצא. אתה, שמיהרת הביתה כדי לאכול ארוחת ערב בחיק
המשפחה, תהיה אבוד.
ימים יעברו עד שתגלה, שהיא מתחבאת דווקא
בחיק משפחתך, ועד אז תשאל את נפשך למות. כשתמצא אותה היא תגיד לך: "הרי
רק רציתי ממך ילדים, לא חתונה." אתה תיזכר שכך אמרה, ותזכיר לה שאמרת:
"אין אצלי ילדים בלי חתונה."
ועכשיו הילדים לא אצלך, וגם אין יותר חתונה.
יום יבוא, ואתה תפגוש באחרת. כמו אלה שחלמת עליהן מידי לילה. והיא תבנה
לך בית, שיהיה מושתת על אהבה, על ילדים והכל, וגם כלב. ויותר לא תצטרך
לחלום, כי תחייה את החיים.
אוהבת
בר?
