בר אבידן מאמינה באהבה

הצורך בשליטה 14- רק את

אנחנו מסיימים לאכול, ונולן מבקש מג׳רמיה שיגיד לי את החשבון.

״היום זה על חשבוני,״ אומר ג׳רמיה.

״בשום פנים ואופן,״ נולן מתקומם, ״לו היינו אוכלים בביתך לא הייתי מבקש לשלם, אבל כאן זה המקום ממנו אתה מתפרנס.״

״ילד, אני מכיר אותך למעלה מעשרים שנים, אף פעם לא ראיתי אותך כל כך רגוע, ללא צורך להיות בשליטה כל הזמן. מעולם לא הבאת לכאן את החברות שלך,״ אומר ג׳רמיה.

״החברות שלי? ג׳ורג׳י היא החברה הראשונה והיחידה שלי. כל הנשים האחרות היו משהו רגעי חסר משמעות,״ אומר מיד נולן בלי להסס.

״היא היחידה שהצליחה לגעת בלב הקפוא שלי. אני מודה שלא האמנתי שזה אי פעם זה יקרה,״ אומר נולן. הוא מסתכל עליי. ״אני לא מתכוון לשחק איתך, להסתיר את מה שאני מרגיש, מגיע לך לדעת.״

״אני שמחה שבילינו הלילה לבד. לא הרגשתי בנוח להיות עם החברים שלך, בזמן שאני לא יודעת אם כל זה היה הצגה לעיני מישהי מסוימת, לעיני חבריך, או באמת מה שקרה היו הרגשות האמיתיים שלך,״ אני אומרת.

״אז עכשיו את יודעת. מרגע שבאת אליי בלילה ההוא, הייתי שלך. בחדר השינה שלי בדירה הזאת לא הייתה אף אישה אחרת, גם לא בכל מקום שגרתי בעבר לבד. אני קנאי מאד לפרטיותי, ואין לי צורך להירדם כשמישהי לצידי. כל זה היה נכון עד שאת באת. זאת הפעם הראשונה שלא רציתי לישון לבד. מאז אני חסר מנוחה ולא ישן טוב,״ אומר נולן בגילוי לב.

״לא עברתי לגור עם ניק. כשרק הכרנו, הוא גר עם שני שותפים. אמנם הדירה שלהם הייתה גדולה ומרווחת, אבל לא היה בה רגע שקט. הרגשתי שהלימודים היו דבר משני, והעיקר היה חיי ההוללות סביב לשעון. 

אבי העניק לי במתנה את הדירה שלי, ומה שהרווחתי הספיק לכסות את ההוצאות השוטפות של הדירה והמחיה שלי, כך שלא היה לי צורך להכניס לדירה שותפה. 

ניק לא רצה לעבור לגור איתי. הוא טען שהוא זקוק לפרטיות. אחר כך אמר שזה מתיש אותו שאני כל הזמן לומדת, זה רק מראה כמה אני חלשה במקצוע, ואצליח בו רק בגלל שהחברה של אבי. מה שאני רוצה לומר בעצם, שגם אני אף פעם לא ישנתי עם אף אחד.״

״ואיתי את רוצה?״ הוא שואל.

״מאד,״ אני עונה.

״את כבר מבינה שאת לא אחת ברשימה שלי, אלא היחידה בה?״ הוא שואל.

״לכן אני פה,״ אני עונה לו.

הוא משחרר אנחת רווחה. ״אין לך מושג איזו דרך עברתי עד שהגעתי לכאן. מגיל צעיר החלטתי שאני לא רוצה זוגיות, שנשים רק משחקות עם גברים, מנצלות אותן,״ הוא משתתק לרגע, ״אני רוצה לספר לך הכל, הלב שלי כולו שלך.״

אני רואה שהוא מתקשה לדבר. הפנים שלו משדרות מצוקה. אני מושיטה ידי לפניו, ומלטפת את לחיו. הוא נצמד לכף ידי, ועוצם את עיניו. ״יש לנו את כל הזמן שבעולם. כשתהיה מוכן, נדבר.״

״היא הרסה לי את החיים,״ הוא ממלמל.

המילים שלו גורמות לי לקפוא. ׳איזו אישה יכלה לשבור את הלב של הגבר העוצמתי הזה שאני מכירה?׳

״אני רוצה להכיר לך את אבי,״ הוא מביט עליי, בוחן את תגובתי.

״מתי שתרצה,״ אני עונה.

״אני לא בא ממשפחה כמו שלך,״ הוא מתחיל להסביר, שוקל את מילותיו.

״הבנתי שהקשר בין אביך לבינך הוא קשר טוב,״ אני אומרת.

״אני מעריץ אותו. בזכותו אני מי שאני,״ הוא אומר שוב בטון הסמכותי שלו.

״אני חושבת שזה חשוב שילד מסתכל על הוריו בהערכה,״ אני אומרת.

״הוא גבר מדהים,״ הוא אומר, ״את מוכנה לפגוש אותו כעת?״ 

אני מסתכלת על השעון. השעה כבר עשר וחצי. נולן מבחין בהיסוס שלי. “כשתכירי את אבי, תביני למה אני מרשה לעצמי להגיע אליו בשעה כזאת.

כמובן שזה תלוי גם בך, ובכך שאת מוכנה.״

״אם כך בוא ניסע,״ אני אומרת.

נולן מחבק אותי חזק. אני מופתעת מעוצמת הרגשות שלו, אבל מתמסרת לו. ״המגע שלך נעים לי,״ אני אומרת, ורואה את החיוך המרוצה על פניו.

״זה מחמיא לי שאת אומרת זאת,״ הוא מודה. ״אני לא רגיל לבטא רגש במילים. ההרגשה הזאת חדשה לי, ומסעירה אותי.״

״גם אני לא רגילה לבטא את מה שאני מרגישה. ניק חשב שזה מטופש. שמעשים מדברים, ואין צורך להגדיר אותם במילים.״

״אני מבטיח לך שלא אחסוך ממך את המילים,״ הוא אומר, ונושק לי על שפתיי.

אני מרגיש את ההתרגשות אוחזת בי בכל הגוף. אני יודע שעשיתי את ההחלטה הנכונה. אני רוצה לחלוק איתה את חיי. הקיום שלה לצידי נותן משמעות מיוחדת שלא ידעתי שהייתה חסרה לי.

המפגש עם אבא הוא המבחן האחרון. הוא עדיין לא מכיר אותה, ואינו שטוף רגשות כמוני.

אנחנו נוסעים לבית ילדותי. ג׳ורג׳י משתפת אותי באירועים מילדותה, אלה שעיצבו את מי שהיא היום. אין רגע של שתיקה ביננו. היא לא שואלת שאלות, אלא מחכה שאני אספר לה. ועדיין, אני לא מוצא את האומץ לספר לה את כל האמת.

אני לא מרגיש שהזמן עובר, ומוצא עצמי מול השערים של הבית. אני לוחץ על השלט שפותח אותם, והבית מתגלה לעינינו. אני מעיף מבט לעברה של ג׳ורג׳י.

*

אני ניזכר במבטי בנות כיתתי שהגיעו לביתי כשערכתי מסיבות. הן בחנו את הבית בעיניים חמדניות, ניסו להעריך את עושרו של אבי, וכך העריכו אותי. זה תמיד הפליא אותי, שכן גדלתי בסביבה של משפחות אמידות.

המבט של ג׳ורג׳י שונה. היא מביטה על הבית ומתפעלת מיופיו, אבל אני יודע שהיא לא תסתכל עליי אחרת בגללו.

*

״אני אוהבת שלא כל האורות בבית דולקים,״ היא אומרת, ״זה מלמד המון על מי שגר בו.״

״תסבירי,״ אני מבקש.

״בעיניי, כשאדם מאיר רק את החדרים בהם הוא נמצא, זה נותן הרגשה של אינטימיות,״ היא מסבירה לי.

״את מדהימה,״ אני אומר בזמן שאני מחנה את הרכב, ויוצא לפתוח לה את הדלת. אני מחבק אותה ומניח את ראשה על החזה שלי. ״את מרגישה מה את עושה לי?״

היא אוחזת בידי ומניחה אותה על החזה שלה. ״תרגיש כמה הלב שלי מתרגש בגללך.״ 

אני מרגיש את הדופק שלה על כף ידי. ״אני כל כך אוהב אותך,״ אני אומר לה חנוק.

״אהוב שלי,״ היא אומרת בעיניים עצומות.

״בואי נכנס, אבא מחכה,״ אני אומר, אוחז בידה ומוביל אותה לכניסה.

עוד לפני שאנחנו מגיעים לדלת היא נפתחת, ואבי יוצא לקראתנו בחיוך. אני רואה את המבט המום על פניה. אני מחייך לעצמי. כל מי שרואה לראשונה אותנו, את אחיי ואותי עם אבי, מגיב כך.

״אם יש משהו שאני מודה על כך, זאת העובדה שנולן ואחיו דומים לי בכל,״ אומר אבא שמבחין במבטה של ג׳ורג׳י. ״ג׳ורג׳י, אני כל כך שמח לפגוש אותך,״ אומר אבא ומחבק אותה.

היא  נבוכה, אבל לא נרתעת לאחור. ״יש לך עיניים טובות, בדיוק כפי שאמר נולן,״ הוא אומר.

״תודה מר…״ היא מתחילה לומר.

״אני אבין אם לא תקראי לי אבא, אבל לפחות תקראי לי ניק,״ הוא אומר, ומסמן לנו בתנועת יד רחבה שנכנס לבית.

העיניים שלי לא סרות ממנה. אני בוחן כל תגובה שלה. היא לא בוחנת בסקרנות את חלל הבית, לא מתעכבת על יצירות האומנות היקרות על הקירות. אלא מקשיבה למה שאבא מספר לה. אני לא שומע אף מילה, כי אני מהופנט ממראה פניה בשעה שהיא מקשיבה לאבא בריכוז.

״אני יודע שאכלתם. ג׳רמיה התקשר וסיפר לי בהתרגשות על הביקור שלכם,״ אומר אבא.

״זאת הפעם הראשונה שלי במסעדה שלו. אני לא מאמינה שלא שמעתי עליה. אני חייבת לספר להוריי עליה,״ אומרת ג׳ורג׳י.

״אני מניח שאת כבר יודעת שזאת הפעם הראשונה שנולן מביא איתו מישהי לאכול במסעדה, שזה אירוע בפני עצמו. ג׳רמיה הפליא בשבחייך. אף פעם לא שמעתי אותו מתרגש כל כך. עכשיו כשאני רואה אותך, אני מבין שהוא לא הגזים,״ אומר אבא.

״רציתי להודות לך,״ מתחילה ג׳ורג׳י לומר.

״על מה?״ אבא מתפלא.

״על שגדלת בן כזה מדהים. אני לא מכיר את סיפור חייו, אבל יודעת שעשית זאת לבד,״ היא אומרת.

אבא מסתכל עליי, מדבר איתי ללא מילים. ״הייתי זקוק לנוכחותך כדי שאוכל לדבר,״ אני אומר לו, ״פתחתי את הלב לרווחה לפניה, אין בינינו יותר חומות, רק זה נשאר.״

ג׳ורג׳י מסתכלת על שנינו, אבל נותנת לנו את הזמן. היא מבינה שאנחנו מדברים בינינו, ונותנת לנו את הזמן.

״אתה מרשה לי?״ שואל אבא, ״אני מרגיש צורך לשחרר את זה ממני.״

״בטח אבא,״ אני עונה לו.

״בואו נשב במטבח, אני אכין משהו חם לשתות, ונדבר,״ אומר אבא.

״אני מבין שאת עוסקת בתחום המחשבים,״ מתחיל אבא לומר. אני רואה שגם לו קשה לדבר על הנושא. ״נולן סיפר לי על התוכנות שהכנת עבורו. אני חושב שהגיע הזמן שגם אני אלמד את העולם החדש. תהיי מוכנה ללמד אותי?״

״ברור. זה הנושא האהוב עליי ביותר,״ היא עונה לו.

״אם כך נקבע פגישה במשרדך,״ אומר אבא, ״המים בקומקום רתחו,״ הוא אומר וניגש להכין תה. 

ג׳ורג׳י ניגשת לאבא. ״אני יכולה לעזור?״

״תשבי ילדה. ההתעסקות בהכנת התה, עוזרת לי להתרכז, למצוא את המילים הנכונות. זאת השיחה הכי קשה שאי פעם ניהלתי,״ הוא אומר, ומוציא חבילה של עוגיות שהוא קנה במאפיה בעיר. 

״אלה עוגיות…״ אני מתחיל אומר בקול חנוק.

״אתה רואה נכון,״ אומר אבא, ומניח צלחת עם מבחר עוגיות במרכז השולחן.

״היא אהבה לבשל, ובעיקר לאפות. הבית היה תמיד מלא בריחות של אפיה. כשהיא עזבה למדתי לבשל, אבל לאפות לא ניסיתי ללמוד.

בהתחלה הייתי קונה דברי מאפה מבתי מאפה, עד שהבנתי שאין מה להאחז בעבר. עליי לבנות לבנים חיים רק איתי.

לאחרונה שמתי לב לשינוי אצל נולן, היו לנו שיחות על העבר, הוא התחיל לדבר איתי על זוגיות, עלייך, בלי שאדע מי את. 

הבנתי שטעיתי, שניסיתי למחוק אותה. אבל יותר מזה, הוצאתי את המרירות והכעס שלי לידו, וזה נטמע בו. ידעתי שהוא משתמש בנשים להנאתו, ככלי לפרוק היצר, הרי זה בדיוק מה שאני עשיתי. 

השינוי שחל בו שימח אותי מאד, העובדה שהוא הבין שאישה יכולה… אני אפילו לא יכול לדייק במילים את הרגש הזה של השלמות שאתה מרגיש כשאתה בזוגיות, עבורי זה זיכרון מאד רחוק, שכבר לא קיים.

צפיתי במשחק היום, אתה יודע שאני בא לכל משחק שלך. אתה תמיד רואה אותי. היום ראיתי את השינוי שחל בך. העיניים שלך נצצו כשהבטת לעבר הספסלים. הנשיקה לעיניי כולם, אישרה את מה שחשבתי. היא, והעובדה שנתת לה ללבוש את החולצה שלך. 

אין לך מושג כמה התרגשתי לראות זאת. עבור כולם זאת הייתה סתם נשיקה, אבל עבורי היא סימלה ניצחון.

ידעתי שתביא אותה אליי, וזה מה שהביא אותי ללכת למאפיה ולקנות מבחר עוגיות טריות. הבנתי שהגיע הזמן, שאני רוצה למלא שוב את הבית חיים. והמאפים מסמלים עבורי שהבית הזה הוא לא רק קירות.״

ג׳ורג׳י לוגמת לגימות איטיות מהתה שאבא הכין לה. ״זה מדהים איך ריח נושא איתו זיכרונות טובים. מאז שהייתי קטנה, אהבתי להיות במטבח עם אימי או סבתי. אני מבינה למה אתה מתכוון.״

״טעמתי את האוכל שהיא בישלה. יש לו טעם של בישול ביתי, בדיוק כמו שאנחנו אוהבים,״ אני אומר, ומביט עליה בחיבה.

״עכשיו יש לי עבור מי לאפות,״ היא אומרת.

״אני בטוח שאתמכר גם לזה,״ אני אומר לה.

״חשבתי שמצאתי את האחת שאהיה איתה כל חיי,״ מתחיל אבא לדבר, ״אהבתי אותה אהבת נפש, ועדיין לא מיהרתי להציע לה נישואים. היינו צעירים, ורציתי לבנות את עתידי. באתי ממשפחה אמידה, אבל רציתי לבנות משהו משלי, לא להיות תלוי בהוריי, בדיוק כפי שבניי עשו אחריי.

לא חשבתי לרגע שהתמיכה שלה בי הייתה בגלל שידעה מי הם הוריי, וחיפשה חיים נוחים.

היא הפסיקה לקחת גלולות ללא ידיעתי, ונכנסה להריון. היא ידעה לדבר יפה, וכשאמרה שהיא עשתה זאת כי רצתה ילד ממני כיוון שאני גבר מדהים בעיניה, לא עצרתי לחשוב, אלא קיבלתי זאת כמחמאה.

היא המשיכה לשחק איתי כל השנים, ועודדה אותי להשקיע את מרצי בעבודה. היא לא התלוננה אף פעם, גם כשנאלצתי להישאר בעבודה. לא העליתי על דעתי שהסיבה שונה בתכלית.

עד שהיא התחילה לשאול שאלות שעוררו בי חשד. מה שהאיר אצלי נורה אדומה היה כששאלה מתי נסיעת העסקים הבאה שלי, וכמה זמן אעדר. אחר כך התברר לי שהיא ביקשה מהוריי שהבנים ישארו אצלם בזמן היעדרותי.

באותו בוקר ארזתי מזוודה, ונסעתי לכיוון שדה התעופה, אלא שבמחלף הראשון ירדתי, ונסעתי לבית הקפה. הזמנתי קפה, והמתנתי.

מצלמות האבטחה הראו לי אותה יוצאת בכותונת לילה שקופה, ורצה לעבר רכב שנכנס בגלישה איטית לשביל הגישה לבית. 

התקשרתי מיד לחברת האבטחה וביקשתי שיתעדו עבורי את מה שנעשה בבית. לא רציתי לראות בעיניי איך היא הובילה אותו ישר לחדר השינה שלנו. חברת האבטחה דיווחה לי שהיא לא יצאה מפתח הבית שבוע. היא אפילו לא טרחה לראות את הבנים.

בטלפון היא סיפרה לי על כמה היא מתגעגעת, וכמה קשה לה בלעדיי. למרבה האירוניה, חברת האבטחה הקליטה אותה מדברת איתי, כשהיא יושבת עירומה על רגליו של המאהב שלה.

בהתחלה חשבתי להודיע לה שהקדמתי את החזרה, אבל השינאה כלפיה בערה בי, והחלטתי להפתיע אותה. מצאתי אותם בסלון, שניהם ללא בגדים, באמצע נשיקה סוערת. הם היו כל כך עסוקים בעצמם, שלא שמו לב שניטרלתי את האזעקה, ואני עומד מול.

״יש לך שעה לארוז את הדברים שלך, ולעזוב. שיהיה לך ברור שהבנים נשארים איתי,״ אמרתי בקור. עליתי לחדר השינה, תלשתי את הסדינים, השמיכות והכרים ממקומם, וזרקתי הכל לפח.

את השנאה כלפיה נשאתי איתי שנים. הטעות שלי הייתה שהעברתי אותה לנולן, שלמדתי אותו שנשים הן רק כלי משחק, ואין טעם לבזבז עליהן רגש. שנים כך הוא נהג כלפי נשים, אני שמח שהגעת לחייו, ואת ממלאת אותו במה שחסר לו.״

״אני לעולם לא אבגוד בו,״ אומרת ג׳ורג׳י, ״הוקסמתי ממנו מהרגע הראשון, וחשבתי שמה שביננו היא רק משיכה גופנית.״

אני מחייך כשאני נזכר בלילה ההוא. ״נולן מיטשל!״ היא גוערת בי, ״אני מודה שהתכוונתי לכך כשאמרתי שאתה…״ היא משתתקת.

״למה השתתקת?״ אני שואל אותה משועשע.

״אתה באמת רוצה שאומר זאת?״ היא שואלת נבוכה.

״לא מתוקה שלי, אבל נעים להיזכר במה שאמרת,״ אני עונה.

״אני מקווה שגם אתה,״ היא פונה לאבא, ״תשחרר את מה שקרה, ותצליח לראות שלא כל הנשים כמוה.״

״אני רואה אתכם יחד, ומתחיל להאמין שזה קיים. אני יודע שגדלת בבית אמיד, אביך הוא בעלים של אחת החברות המובילות בשוק, ואת עובדת בעצמך. אין לך צורך בכסף של נולן,״ אומר אבא.

״אין לי בעיה לחתום על הסכם ממון, להוכיח לך שאני אוהבת את נולן ורוצה לחיות איתו, בלי שום קשר לחשבון הבנק שלו. אני מרגישה ברת מזל שגבר כמוהו בוחר בי, ואעשה הכל כדי שיהיה מאושר.״

״זה כל מה שאני מבקש עבורו. הוא גבר מדהים, אני גאה להיות אביו,״ אומר אבא.

״חשבתי שיש לי הכל, הייתי שלם עם כל מה שעשיתי. את באת והוכחת לי כמה ריקים החיים שלי, ואיך נוכחותך לידי ממלאת אותם עד אפס מקום,״ אני אומר לה. המילים יוצאות ממני בקלות, בלי לחשוב, בלי להתחרט על מה שאמרתי.

השעה כבר שתיים בבוקר. אני מרגישה בבית, ולא שמתי לב לזמן שעבר. ״נולן, כבר מאוחר, אנחנו מפריעים לאביך ללכת לישון.״

״את עייפה?״ הוא שואל.

״אני רגילה לחיות בשעות הקטנות של הלילה,״ אני עונה.

״ברוך בואך למשפחת מיטשל,״ הוא צוחק, ״כשאנחנו נפגשים, שני דברים לא קיימים עבורנו, לא הזמן שרץ קדימה, ולא הטלפונים הניידים.״

״אני אוכל לחיות עם זה,״ אני עונה.

״שעה שתיים בבוקר נשמעת לי השעה המושלמת לזה,״ אומר נולן בפנים רציניות. אני מסתכלת עליו מנסה להבין למה הוא מתכוון.

הוא מושיט יד לכיסו, מוציא קופסה קטנה, וכורע על ברכו. אני לא נושמת.  

״אז מה את אומרת ג׳ורג׳י, את מוכנה להתחייב להיות שלי לכל החיים? כי אני יודע שאני כן,״ 

העיניים שלו חודרות לתוך עיניי, נוגעות בלב שלי שהולם בפראות. הוא באמת עושה את זה, הוא באמת רוצה אותי. זה כבר לא סתם מילים, זה הדבר האמיתי. ״ג׳ורג׳יה קנדי…״

״כן!״ אני עונה, ושתשובתי נבלעת בתוך השאלה שלו ״האם תנשאי לי?״

*

אני מודה על כך שחדרו של נולן מרוחק מחדר השינה של אביו. שנינו לא יכולנו להתאפק, והיינו חייבים לפרוק את המתח במעשה אהבה סוער. ״את עדיין חושבת שאני הטוב מכולם?״ שואל נולן בחיוך של גבר מרוצה, שיודע מה ערכו.

״חושבת? אני יודעת,״ אני עונה, ״וגם אתה יודע.״

״אני בהחלט יודע שאת הרבה יותר טובה מכל מי  שהכרתי,״ הוא עונה.

הבוקר מגיע מהר מידי.

אנחנו נכנסים להתקלח יחד, וניק מביא לי חלוק להתעטף בו. העובדה שאני לא לובשת מתחתיו כלום, ניסתרת מהעין. ״אני מצטער מתוקה שלי. הייתי מוכן לחלוק איתך את הבוקסר שלי, אבל בואי נודה שאת קטנטונת, והם יפלו ממך ויחשפו הכל.״

ריחות של ארוחת בוקר בהכנתה, מקבלים את פנינו, כשאנחנו יורדים מקומת חדרי השינה בביתו של ניק, למטבח. 

אני מביטה על ניק שעוסק בהכנת הארוחה עבורנו, ומבחינה בחיוך על פניו. ״אני כל כך מאושר,״ הוא אומר לי בלי ששאלתי.

אני שואלת את נולן היכן מכונת הכביסה, הרי אין לי מה ללבוש. הוא לוקח מידי את השמלה והבגדים התחתונים, והולך להכניס אותם למכונה. אני לא רגילה לכך שגבר עושה כביסה. ״מה את מסתכלת עליי כך, את שוכחת שעד היום חייתי לבד?״

נולן חוזר. ״שמתי כביסה מהירה, כך שזה לא ייקח הרבה זמן,״ הוא אומר ואוחז בידי. ״בואי נלך לאכול. אמנם אבי לא אופה, אבל ארוחות הבוקר שלו הן הטעימות בעולם.״

״חסר לך משהו?״ מתעניין ניק.

״הכל מושלם בעיניי,״ אני אומרת וקמה להביא את הטלפון הנייד. אני מצלמת אותנו תמונת סלפי. בתמונה רואים את הצלחות עמוסות באוכל טעים, ואת כף ידי על ידו של נולן, כשטבעת היהלום מופיעה בה בברור.

אני נכנסת לצ׳אט המשפחתי. 

ג׳ורגי קנדי: 

מתרגשת לשתף אתכם.

אני יודעת שאין צורך להרבות במילים, בני משפחתי יבינו. התגובות מגיעות מיד, כל אחד מהם מתרגש בשבילי. אני מתחילה לספור בליבי, כשאני מגיעה לחמש, המסך מואר ואבא בטלפון.

״אני כל כך שמח שבחרת בו. הוא גבר מדהים,״ אומר אבא, ״מתי נוכל להיפגש איתכם ועם ניק?״

״אתה מכיר את אביו של נולן?״ אני שואלת בפליאה.

״כן, אנחנו חברים טובים,״ אומר אבא.

״אתה ידעת?״ אני שואלת את נולן.

״אני מופתע כמוך. בסוף עוד נגלה ששידכו בינינו כשנולדת,״ הוא צוחק.

ניק צוחק. ״הגורל הוא שהפגיש ביניכם, ומי יודע אולי הוא באמת החליט זאת כשאת נולדת, אבל לא אנחנו.״

״ניפגש בשבת לבארנץ׳ ראיין?״ הוא פונה לאבא.

״בשמחה,״ עונה אבא.

״אם כך תבואו לכאן, ותביא איתך את הבנים,״ אומר ניק.

*

*

למחרת היום אנחנו הולכים להוציא רישיון נישואין.

״זהו, אני עושה זאת,״ אומר נולן, כשאנחנו חוזרים הביתה. הוא מראה לי את הדף שלו ברשת החברתית.

מצב משפחתי: 

מאורס לג׳ורג׳י קנדי

תאריך- היום.

הוא מוסיף את התמונה שניק צילם. ״אני יכול לפרסם?״

״יכול? אתה חייב, שכל אישה בעיר הזאת תדע להתרחק ממך, אתה רק שלי,״ אני עונה לו ברצינות.

״מישהי רכושנית?״ הוא שואל, אבל מראה פניו מראה שהוא דווקא מרוצה.

התגובות ממהרות להגיע. לא כולן מפרגנות. יש מי ששואלת אם אני זו שדרשה ממנו להעלות את הפוסט הזה, יש מי ששואלת אם הוא הכניס אותי להיריון והוא חייב להתחתן, אבל החברים שלו מפרגנים לו.

גם בחשבון שלי אני זוכה לתגובות נלהבות. אני קוראת את כולן, ומגיבה.

ואז אני נתקלת בתגובתה של אלכסה.

האחת והיחידה -אלכסה: 

את גנבת לי אותו. הוא צריך להיות שלי, ויהיה.

אני מראה את התגובה לנולן. לפני שאני מספיקה לענות נולן מקליד במהירות תשובה.

נולן מיטשל:

זו תמיד הייתה רק ג׳ורג׳י. היא ורק היא. אני שלה לנצח.

מיד אחריו אני רואה תגובה נוספת.

ניק100:

אתה באמת חושב שהיא תתחתן איתך? עוד לא קלטת שהיא עושה זאת כדי שאקנא? היא עוד תחזור אליי על ארבע.

נולן מגיב מיד, אבל מראה לי לפני שהוא שולח. ״אתה יודע שאני שלך.״ אני אומרת לו.

״כתבתי את זה בגללך, כדי להגן על מה שמישהו יחשוב עלייך. זה חשוב לי הרבה יותר מהאגו שלי.״

נולן מיטשל:

אתה באמת חושב שג׳ורג׳י הייתה הולכת איתי להוציא רישיון נישואין, קובעת תאריך, ומתחילה בהכנות, רק כדי לגרום לך לקנא.

תתעורר בן אדם, היא שלי, וזה לנצח.

אני מעתיקה את דבריו של נולן, משנה את המילים, משנה את השם שלי, ומעלה את התגובה.

ג׳ורג׳י קנדי מיטשל:

אתה באמת חושב שהייתי הולכת איתו להוציא רישיון נישואין, קובעת תאריך, ומתחילה בהכנות, רק כדי לגרום לך לקנא?

תתעורר בן אדם, אני שלו לנצח.

*

*

ארבעה חודשים אחרי…

במשך שלושת ימי סוף שבוע, אנחנו חוגגים את הקשר בינינו. התמונות מהחתונה שלנו מופיעות בכל מדורי הרכילות, לאורך כל סוף השבוע כולו.

ביום ראשון בערב, כשמסתיימות כל החגיגות, אנחנו יושבים עם ההורים והאחים. ״תודה בשמי ובשם ג׳ורג׳י על כל מה שעשיתם עבורנו. היה סוף שבוע מדהים. אף פעם לא חשבתי שהכנות לחתונה הן כל כך מתישות.״

״אני לא יודעת מה אעשה עם עצמי כעת,״ אומרת אימא וצוחקת, ״החיים שלי בחודשים האחרונים סבבו סביב החתונה.״

״אם כך כדי שתקחי את הזמן, תנוחי,״ אני אומרת לה, ״את האירוע הבא אנחנו כבר נתכנן. יש לנו שמונה חודשים עד שזה יקרה.״

״ג׳ורג׳י את רוצה לספר לי ש…״ אומרת אימא.

״אנחנו רוצים לספר לכם שהבוקר קיבלנו אישור על כך. שני פסים ברורים על גבי מקלון לבדיקת הריון לא מותירים ספק.״

*

״היינו מספיק חשופים בתקופה האחרונה, כל דבר שעשינו יחד תועד. אני רוצה לשמור את ההריון לעצמנו,״ אומר לי נולן כשאנחנו סוף סוף לבד, ״אין לי צורך להוכיח לאף אחד שהקשר בינינו אמיתי ורציני. אני רוצה לחוות את ההריון הזה רק איתך, וכמובן עם בני המשפחה הקרובים. כבר אמרתי לך היום שאת כל העולם שלי מתוקה שלי? שבלעדייך רק נשמתי, אבל לא באמת חייתי?״

״מעניין איך אתה יודע לומר במילים את מה שאני מרגישה,״ אני עונה לו, אוחזת בראשו, וסוחפת אותו איתי לנשימה סוערת. 

הקשר בינינו התחילה במשיכה בלתי נשלטת. אם חשבתי שזה ירגע עם הזמן, טעיתי. אני אוהבת אותו כל יום יותר.