״שתדע שכל מה שקורה כאן לא הגיוני בעיניי, אבל כפי שאמרת, מה שחשוב כעת הוא התינוק,״ אומרת אימא, שנכנסת עם כמה שקיות גדולות לדירה.
היא ניגשת מיד להכין בקבוק לתיאו, ולוקחת אותו מזרועותיי. הוא בכה שעה ארוכה, ונרדם מותש.
״יש לך מושג איפה ההזמנה של אמיליה?״ היא שואלת, בזמן שהיא מחליפה לתיאו חיתול, ומעווה את פניה כשהיא רואה כמה ספוג הוא.
״אין לי מושג על מה את מדברת,״ אני עונה. אני באמת לא מבין.
״נו באמת, הרשימה לסופר,״ היא מפתיעה אותי, ״על איזו רשימה אני יכולה לדבר? על הרשימה שהיא שלחה לחנות למוצרי תינוק. אני יודעת שהיא ערכה הזמנה, וביטלה אותה כי אמרה שהזמנת מעצבת לעצב את החדר, מה שמסתבר שלא היה נכון. היא ידעה שתנטוש את התינוק, ולכן עשתה זאת. העניין הוא שהמוכר ביטל את ההזמנה. וכעת עליי לעשות רשימה חדשה.״
״לא ידעתי שהיא ערכה רשימה,״ אני אומר.
״לא דיברתם על זה במשך ההריון?״ אימא מסתכלת עליי.
״לא,״ אני עונה קצרות, ״תשכחי מאמיליה. עכשיו זה רק אני איתו.״
הטלפון הנייד מצלצל, והשם של חברת האשראי מופיע על הצג.
״מדברת קייט מחברת האשראי. אני מתנצלת שאני מתקשרת אליך, אבל התקשרתי לאישתך, והיא לא עונה. היא בבית?״ שואל קייט.
״לא,״ אני עונה.
״יש פעילות מאד חריגה בכרטיס האשראי שלה, הכוללת קניות ברשת בעשרות אלפי דולרים, פרט לאחרונה שהייתה קניה במקום,״ היא אומרת, ״זה מאד לא אופייני למיסיס הווארד.״
״את יכולה לומר לי מאיזה עסקים יש חיובים?״ אני מנסה להרוויח זמן. אני רותח על אמיליה, היא מתנקמת בי.
״חנות האופנה מיו מילאן, חנות התכשיטים קתרין לה בלאנק, הזמנה ליום כייף בספא באלפי דולרים, וכמה מסעדות יוקרתיות,״ היא אומרת.
׳אמיליה השתגעה לגמרי!׳ אני מתקשה לשלוט בעצמי. ״את יכולה לומר לי את התאריכים?״ אני שואל.
קייט אומרת שכל העסקאות נעשו בעשרים וארבע השעות האחרונות, כשהחיוב האחרון הוא ממש כעת ממסעדת גג העיר, על סך חמש עשרה אלף דולר,״ היא מסיימת את דבריה.
אני המום. אני מבין שלא יתכן שאמיליה ערכה קניות, בילתה בספא ובמסעדות, כשהייתה בחדר לידה. רק אז אני ניזכר שאמרתי לה להשאיר את כרטיס האשראי לניקול כדי שתוכל לשלם עבור עיצוב החדר לתינוק.
״אני יכול לומר לך בוודאות שהעסקאות לא נעשו על ידי אישתי. היא ילדה לפני כמה שעות, והיא עדיין בהתאוששות בבית חולים,״ אני אומר באיפוק.
״אם כך אתה מאשר לי לבטל מיד את הכרטיס?״ היא שואלת.
״בהחלט,״ אני עונה.
לא עוברת דקה ואני מקבל טלפון מניקול. ״כרטיס האשראי שלי נדחה. תדאג לטפל בזה מיד,״ היא אומרת לי בתקיפות.
״אני מבין שאת מדברת על כרטיס האשראי שאשתי נתנה לך כדי שתעצבי עבורנו את החדר של התינוק,״ אני אומרת לה בטון רגוע. אימי נמצאת לידי ואני חייבת לשלוט בכעס שלי כלפיה.
״כן, כן,״ היא עונה בחוסר סבלנות, ״איך אתה חושב שאשלם עבורו? אתה לא מצפה שאשלם עבורכם מכיסי הפרטי,״ היא עונה בכעס.
״מעניין איך קניות של בגדים, נעלים, תכשיטים, ביקורים בספא, ומסעדות יוקרתיות, קשורות להכנת החדר לבן שלנו,״ אני אומר לה בטון קר.
היא משתתקת, מתלבטת מה לענות, ולבסוף מנתקת את השיחה.
אני שולח מיד הודעה לאיש הביטחון שלי שידאג לחסום בפני ניקול כל גישה לבניין של החברה, ויימנע ממנה כל אפשרות גישה למחשבי החברה.
אני מודה על כך שהיא לא עברה לגור איתי.
*
ניקול ידעה לשחק איתי. היא הציבה לי תנאים לאחר שהתגרתה בי, נגעה בי במקומות אינטימיים, וגרמה לי לבעור מתשוקה כלפיה. עכשיו כשאני חושב על כך, אני יכול לספור על יד את מספר הפעמים שהייתי איתה במצב אינטימי, וגם אז אקבל עודף. אף פעם לא הלכתי איתה עד הסוף, את זה היא שמרה כדבריה לימים שתעבור לגור איתי.
היא שכנעה אותי שנגדל את הילד יחד, כי לא רצתה לעבור הריון שיפגע בגופה המושלם.
איך יכולתי להיות כזה עיוור?
*
בעוד אימא מטפלת בתינוק, אני יוצא למרפסת ומתקשר לבית החולים.
״מדבר שון הרווארד, רציתי לברר מה שלומה של אשתי אמיליה הרווארד,״ אני משווה לקולי טון רגוע. אני מקווה שהיא לא תגיב על כך שאני לא נמצא איתה.
״אסור לי לתת מידע בטלפון,״ עונה האחות, ״אם אתה בעלה אתה אמור לדעת.״
״נאלצתי לעזוב, ואני מבקש לדעת איך היא מרגישה.״ אני מתחיל לחשוש שהיא תזכיר את דבר העלמותו של התינוק.
״אני רק יכולה לומר לך שאמיליה הרווארד השתחררה מבית החולים מיד אחרי הלידה,״ היא אומרת.
עברו שעות מאז שתיאו נולד, והיא לא חזרה הביתה. אני כבר מבין שהיא לא מתכוונת לחזור. אני מתקשר לאמיליה, הטלפון פעיל, אבל היא לא עונה. אני נכנס לאפליקציית האיתור, לראות היכן היא, ומגלה, שהיא חסמה אותי. כך גם בכל אמצעי קשר אחר.
אני מבין שהיא כועסת על מה שעשיתי, אבל אין לה צורך לראות את הבן שכל כך ציפתה שיוולד?
יש לו חוצפה! מה הוא מתקשר אליי? עד שסוף נרדמתי הוא מעיר אותי וגם את סופי שמבקשת שוב לינוק.
״אני חייבת למצוא דירה,״ אני אומרת לאוליבר, ״הייתי מעדיפה שתהיה בקרבת הסטודיו.״
״חבר שלי כריס ברוקלין הוא עורך דין מסחרי, ותמיד מגיעות לידיו בקשות לעזרה במכירת דירות. את הדירה שלי רכשתי בתיווכו. אני כבר מתקשר אליו.
אני רק צריך לדעת מה התקציב שלך.״
״כיוון ששון דרש שננהל את הכספים שלנו לחוד, אין לי בעיית תקציב. הבנק יאשר לי הלוואה בכל סכום שארצה. אני מחפשת דירה עם ארבעה חדרי שינה, כזאת שאין לי צורך להשקיע בה,״ אני עונה לו.
אוליבר מתקשר לכריס, בזמן שאני מקבלת שיחת טלפון מהחברה בה הזמנתי את החדרים לתינוקות. ״מיסיס הרווארד?״ הוא שואל בהיסוס.
״מדברת,״ אני עונה.
״מדבר מיגל סנטוס מהנסיך הקטן חנות למוצרי תינוקות. הזמנת אצלי ציוד לחדר תינוק ותינוקת. אני מבין שנולד לך בן. מזל טוב!"
אני נחנקת. התינוק שלי, אני כל כך רוצה לאחוז אותך בזרועותיי. ״כן,״ אני עונה.
״הבנתי מחמותך שהחדר לתינוק לא מוכן, והיא ביקשה להזמין את הציוד עבורו. אני מבקש את סליחתך, מחקתי את ההזמנה כיוון שביטלת אותה, והייתי מבקש אם את יכולה לשלוח לי אותה שוב.״ אני שומעת בקולו שהוא מרגיש מאד לא נוח מהמצב.
יכולתי לומר לו שזה כבר לא ענייני, ואין לי כוונה לעזור לשון להסתדר עם התינוק שלקח ממני, אבל אז אני חושב על התינוק שלי, ועל כך שאני רוצה שיהיה לו את החדר הכי יפה בעולם.
״תן לי כמה דקות,״ אני אומרת, ״אני אשלח לך את ההזמנה. אתה מבין שהוא זקוק לדברים באופן מיידי. יש לך את הטלפון של …חמותי?״ אני שואלת.
״כן,״ הוא עונה.
״אני כבר שולחת לך את ההזמנה, וכיוון שאני לא בבית, תתאם איתה. היא גם זו שתשלם לך,״ אני אומרת, ומסיימת את השיחה.
אני מוציאה את ההזמנה ושולחת לו הודעה ובה רשימת הפריטים לחדר של התינוק, כולל הבגדים שבחרתי עבורו. אני מורידה את החלק שכולל את הציוד לחדרה של סופי. כבר ברור לי שאין טעם שאזמין ממנו עבורה, אם אני רוצה ששון לא ידע עדיין על קיומה.
אני נזכרת שבחומר שקיבלתי מבית החולים, היה גם דף פרסום למוצרי תינוקות. אני מוצאת את הדף, ונכנסת למנוע החיפוש. אני מתפלאת שלא הכרתי את החברה הזאת קודם, יש לה מוצרים ממש לטעמי.
אני עורכת רשימה, בוחרת בקפידה כל פריט, אבל עדיין לא שולחת את ההזמנה. גם כי עדיין לי אין דירה משלי, וגם כי אני רוצה למנוע מכך שמישהו יתקשר ויגלה שביצעתי הזמנה נוספת.
אני מחליטה לשלוח הודעה למיגל סנטוס.
אמיליה האוורד:
מבקשת שתאשר קבלת ההזמנה,
ומועד ביצוע.
מיגל עונה מיד.
מיגל סנטוס@הנסיך הקטן:
דיברתי עם גברת הווארד ששמחה לשמוע שההזמנה בידי.
כיוון שיש לי את הכל במלאי, תיאמתי איתה לבוא להרכיב
את העריסה ושידת ההחתלה עוד כשעה, ושאר הציוד יגיע מחר.
עכשיו כשההזמנה של התינוק בביצוע, אני שולחת את טופס ההזמנה עבור החדר של סופי, ומציינת שאני עוברת דירה בימים אלה, ואודיע להם לאן לשלוח את הציוד. כדי להבטיח שהציוד יהיה זמין אני מצרפת את פרטי האשראי שלי לחיוב. אני מבקשת לשלוח את אישור ההזמנה בהודעת טקסט. מה שמזכיר לי לשנות את הסיסמאות במייל.
״היא כל כך יפה,״ אומרת מיקאלה, ומביטה על סופי בהתפעלות. היא ממש את,״ היא אומרת.
״ותיאו?״ אני שואלת.
מיקאלה מדהימה אותי, כשהיא מוציאה את הטלפון הנייד שלה, ומראה לי תמונה שהיא צילמה אותו, בזמן שטיפלו בו, ושקלו אותו, בלי ששון שם לב. ״גם לו יש הרבה ממך. הוא ממש דומה לסופי, אם כי אפשר להבחין בעובדה שהיא בת והוא בן.״ אמנם התמונה לא ברורה, אבל אבל אני יכולה כבר לדמיין איך הוא נראה.
להפתעתי אוליבר חוזר אליי, ומספר שכריס מצא דירה לכניסה מיידית, אבל בשכירות, עם אפשרות לרכישה בעתיד. הדירה היא גדולה יותר ממה שחיפשתי, אבל מסתבר שהבעלים שלה לחוץ מאד להשכיר אותה, כיוון שהוא לא מצא עדיין קונה. ״הדירה נמצאת זמן רב בשוק, ולא הושכרה מעל שנה. כריס מציע שנשכיר אותה כעת עם אפשרות לרכישה. הוא מאמין שככל שיעבור יותר זמן, כך המוכר יתגמש לגבי המחיר.״
אני קוראת את הפרטים של חוזה השכירות, ומאשרת לכריס מיד לחתום איתם את העסקה.
כריס ברוקלין:
אני כעת בקליפורניה, ולכן לא יכול להגיע אלייך אישית.
אני שולח לך את ההסכם עם הפרטים שסיכמנו
לחתימתך.
מתי תוכלי לבצע העברה בנקאית?
אמיליה הווארד:
מיד כשפתחו הבנקים.
תשלח לי את הפרטים להפקדה,
ואני אשלח כבר כעת הוראה לבנקאי שלי.
תשלח לי גם את החשבון שלך,
ואתן הוראה לבצע העברה בנקאית גם עבורך.
כעבור רבע שעה אני שולחת לכריס חזרה את החוזה חתום,
ועותק מהאישורים ששלחתי לבנק עבור ביצוע ההעברות.
כריס ברוקלין:
מאשר קבלה.
מחר בצהריים יחכה לך המפתח בעמדת המודיעין בבניין.
תודה שפנית אליי.
לשירותך תמיד,
כריס
אמיליה הווארד:
תודה על הכל כריס.
לילה טוב,
אמיליה.
אני מרגישה הקלה גדולה, ואז אני נזכרת בבקשה לגירושין ששון הגיש לי.
אני מבקשת מאוליבר שיסרוק לי את המסמך וישלח לי אותו.
אמיליה הווארד:
ילדתי רק היום ואני עדיין לא מאופסת.
בחדר הלידה הגיש לי בעלי בקשה לגירושין.
כשתתפנה, אשמח לדבר איתך בנושא.
כריס ברוקלין:
אני יכול להתקשר?
אמיליה הווארד:
בוודאי.
כריס מתקשר מיד. ״אני מודה שאני המום מההתנהגות שלו. האם היית מוכנה לזה?״
״בשבועות האחרונים הבנתי שיש לו מערכת יחסים עם אישה אחרת. הוא התרחק ממני, ולא עניין אותו שום דבר שקשור בהריון, למרות שהוא רצה בו מאד,״ אני אומרת.
״ספרי לי קצת על הנישואים שלכם, יש לכם הסכם ממון?״ הוא שואל.
״יש לנו הסכם ממון, בו מצויין שכל אחד מתנהל באופן עצמאי בנושא הכספי.
למרות זאת יש לנו גם חשבון משותף, וממנו משולמות ההוצאות של הבית.
אני מעצבת תכשיטים, ויש לי חברה בבעלותי. אין לי צורך לקבל ממנו שום תמיכה כספית. הדבר היחיד שאני דורשת ממנו כדי לחתום על ההסכם, הוא משמורת מלאה על הילדים.״
״אני מבין אם כך שאין זאת הלידה הראשונה שלך,״ הוא אומר.
אני נושמת עמוק. אם אני רוצה אותו בתור עורך הדין שלי, אני חייבת לספר לו את כל האמת.
״לפני שבוע הוא ביקש שאעזוב את הבית, כיוון שהמזכירה שלו הציעה לעזור בעיצוב חדר הילדים. הוא הסביר שהוא עושה זאת כדי שלא אסבול מהרעש והאבק בעת השיפוץ. הבנתי כבר שזה רק תרוץ, אבל החלטתי לשתף פעולה.
כפי שאמרתי לך כל מה שקשור להריון לא עניין אותו, ולכן לא שיתפתי אותו שאני נושאת ברחמי תאומים, בן ובת.
כשנודע לו שאני בחדר לידה, הוא הגיע, וכשסיימתי ללדת את הבן, כשאני עדיין באמצע התהליך, כשאנשי הצוות היו מרוכזים בלידה הקשה שחוויתי, הוא לקח את הבן ונעלם, לא לפני שהניח עליי את הבקשה לגירושין.״
״כעורך דין, אני עוסק בפתרון סכסוכים כל הזמן, אמנם רק במישור העסקי, אבל עדיין לא שמעתי על התנהגות כזאת,״ אומר כריס בזעזוע.
״אני מבינה שהייתי עבורו רק רחם להשכרה. הוא לא באמת תכנן להקים איתי משפחה. אני שמחה שהוא לא ידע שאני נושאת תאומים, ולפחות סופי מוגנת מפניו,״ אני אומרת.
״איך הגיב הצוות בבית החולים למעשה?״ הוא מתעניין.
״הוא אבי התינוק, כך שזה לא מוגדר כחטיפה,״ נאמר לי, ״אתה מבין שאפילו לא זכיתי לראות אותו?
ברגע שהיו בידי מסמכי הלידה, השתחררתי מבית החולים, ואוליבר לקח אותי לבית של אחותו, שאותו שון לא מכיר. ״בדרך לביתה הגשתי בקשה לרישום הלידה של התאומים, ורשמתי גם את תיאו כבני. עם זה הוא לא יוכל להתווכח, כיוון שמסמכי לידתו בידי.״ אני מרגישה כאב מתפשט לי בחזה כשאני מדברת על מה שקרה.
״טוב עשית. את הבקשה לגירושין כבר יש לי, אני מבקש שתשלחי לי את הסכם הממון, ואת הבקשות להוצאת תעודת לידה של התאומים.
למרות שאיני נוהג לטפל בענייני גירושין, הסיפור שלך כל כך מכעיס אותי, ואני אעשה הכל כדי לעזור לך לקבל את הבן שלך בהקדם.״
אני מודה לכריס, ומרגישה מותשת אחרי השיחה.
אני מבקשת מאוליבר שיסרוק לי את המסמכים, וישלח אותם לכריס. אין לי כוחות להתמודד עם זה כרגע.
״את מאמצת את עצמך יותר מידי,״ נוזפת בי אריאן, אחותו של אוליבר. בזמן הקצר שאני כאן, למדתי שמיקאלה בחרה להביא אותי אליה, כיוון שהיא רופאה מיילדת בבית החולים. ״אני רואה שסופי רגועה, היא יונקת טוב וישנה, אבל גם את צריכה לנוח.״
״אוליבר מצא לי דירה, אוכל לעבור אליה כבר מחר,״ אני משתפת אותה.
״את לא מקשיבה לי. עברת לידה מאד קשה, קראתי את המסמכים שלך. את מוזמנת להישאר כאן כמה שאת רוצה. אני לא יודעת למה את שוכבת כאן, כשיש חדר אורחים מוכן עבורך.״
אני לא רוצה לשתף את אריאן בכך שמצבי הנפשי קשה ממה שהיא מעריכה, ואני רוצה להיות לבד, לאפשר לעצמי להתפרק, בלי להרגיש אי נעימות.
סוף סוף תיאו נרגע. הוא סיים לאכול, ונרדם בזרועותיה של אימי.
״בעוד שעה יגיעו לכאן מהנסיך הקטן עם הציוד לתיאו,״ אומר אימי.
״את נהדרת!״ אני אומר לה, ונושק על מצחה, ״את המלאך שלי, מה הייתי עושה בלעדייך?״
אימי מסתכלת עליי, ואני רואה שהיא מתלבטת איך להגיב. ״האמת שון, שזו אמיליה שערכה את ההזמנה. המוכר התקשר אליי ואמר לי שהוא דיבר איתה. היא שלחה לו את ההזמנה, וביקשה שיבוא להתקין הכל בהקדם. נשאר לי רק לדאוג לתשלום.״
שעתיים עברו
״אני לא מאמין,״ אני ממלמל. למרות כל מה שעשיתי, אמיליה דאגה לתיאו שיהיה לו חדר מושלם, אני חושב לעצמי כשאני נכנס לחדרו.
אני מביט מסביב, ונחנק מדמעות. למרות מה שחשבתי, תיאו ישן הלילה בעריסה שלו. אנסטסהיה חשבה על כל פרט, על כיסא והדום לרגליו שיהיה נוח להאכיל אותו, על מנורת בצורת עננים בלבן ותכלת,שמפיצה אור נעים ותמונה על הקיר הנושא את שמו, השם שאני בחרתי לו.
מכונת הייבוש כבר מסיימת את עבודתה, ונותר רק לקפל את בגדיו ולשים אותם במגירות.
אני עובר על רשימת הדברים. נוזל כביסה לתינוק, סבון לתינוק, מגבות, אמבטיה, עגלה…
״תישארי איתי הלילה?״ אני שואל את אימי, ״את יכולה לישון בחדר השינה שלי. אני אשן בחדרו של תיאו. אני צריך שתלמדי אותי איך להכין לו בקבוק.״
״איך נשים עושות את זה?״ אני חושב לעצמי, כשתיאו מתעורר אחרי פחות משעתיים בבכי.
אימי נכנסת לחדר, העייפות ניכרת על פניה. ״אני כל כך מעריך שאת פה,״ אני אומר, ״זה לא מובן מאליו.״
״אתה יודע שון, להיות הורה זה חוזה לכל החיים,״ היא מחייכת ומסתירה פיהוק.
״אני מתקשה להבין איך אישה שמקפידה על כל פרט לחדר של התינוק שלה, לא נמצאת פה איתו.”
