אני מתקשה לעמוד מולו, בעיקר כשהוא קורא לי בשמי, והוא נוהג לעשות זאת כמעט כל פעם שהוא פונה אליי. שמתי לב שכשהוא פונה לאחרים הוא לא מציין את שמם. השם שלי נשמע לי מיוחד פתאום.
אני מחכה שפארקר יעזוב את החדר, ושבה להסתכל על הדוחות החודשיים. מה שחששתי ממנו, התברר כנכון, כעת כשאני מביטה על המספרים בעיון, אני מבינה שבראדלי משך כספים ללא חשבון מהחשבון של החברה, מעבר למשכורת הקבועה שהועברה לחשבונו הפרטי מידי שבועיים, כשם שהיא הועברה לי.
לא הפריע לי שהוא מושך לעצמו יותר ממני. היו לו יותר מניות ממני, למרות שגם הוא לא שילם עבורן כיוון שהוא נחשב לבן של הבעלים.
אני מתלבטת אם לשתף את ג׳ו במה שגיליתי. אלא שאז אני מרגישה שעליי לבדוק את העניין יותר לעמוק. אני תוהה אם יש לי עדיין הרשאה להיכנס להנהלת החשבונות של דיאמונד, הרשאה שניתנה לי בהיותי בעלת מניות.
להפתעתי, אף אחת מהתוכנות של דיאמונד לא נחסמה בפניי. אני נכנסת לתוכנה של הנהלת החשבונות, משנה את התאריך במחשב שלי לתאריך של לפני חודשיים, שולחת לענן שלי את קבצי הבנק, ומתנתקת מיד.
בזמן שהמדפסת פולטת את הדוחות החודשיים של הבנק מהענן הפרטי שלי, אני חוזרת למחשב, מתקנת שוב את התאריך, ויוצאת מהתוכנות של החברה. ולבסוף נותנת פקודה לבטל את ההרשאה שלי בדיאמונד. כיוון שלא עבר זמן רב מאז שעזבתי, איש לא יוכל לחשוד מדוע עשיתי זאת.
אני מתפנה להסתכל על ההעברות הבנקאיות. הן לא הועברו לחשבון הרגיל של בראדלי, אלא לחשבון אחר שאת ארבע הספרות שלו יש לי. עכשיו רק נותר לי לגלות של מי החשבון הזה. את זה אני משאירה לג׳ו.
אני מתלבטת, אבל מבינה שג׳ו חייב לדעת את זה, ושולחת לו הודעה בצ׳אט הפרטי.
מיה@מק׳מרפי:
כשיהיה לך רגע, אני רוצה להראות לך משהו.
הוא עונה מיד.
ג׳ו מקמרפי@מק׳מרפי
בואי לחדר הישיבות.
אני אוחזת בידי את דפי הבנק והדפים של משיכות היתר של בראדלי.
״עברתי על כמה נתונים בדוחות שביקשתי שאדפיס,״ אני מתחילה לומר, ומהססת לרגע כשאני רואה שברקולין ואמרסון בחדר.
״מיה, ברוקלין ואמרסון מעורים בנושא. למעשה את הדוחות האלה השיג עבורי אמרסון, לאחר שהציע לי עזרה בקשר לערכן של המניות בדיאמונד. את יכולה לדבר לידם ללא חשש.״
אני מניחה לפניו את הדוחות, ומראה לו את ההפקדות לחשבון שאיני יודעת מע בעליו. אמרסון מבקש ממני שאעביר לו את דפי הבנק. כשאני עושה זאת, שוב אצבעו מרפרפת על ידי. עכשיו אני כבר יודעת שלא דמיינתי את זה. פניו נשארות חתומות. ״כל ההעברות הן לאותו חשבון?״ הוא שואל עניינית.
״כן, וכולן לבנק של בראדלי, רק שמספר החשבון הוא לא זה שאליו מועברת משכורתו.״
הוא רושם לפני את הפרטים ומחייג. ״הלנה, עורך הדין אמרסון מדבר,״ הוא אומר, ״אני זקוק לעזרתך. יש מידע שאני רוצה לאמת, אבל כמובן רק אם את מורשית לתת לי אותו.״
״בשבילך הכל עורך הדין אמרסון,״ נשמע קולה המתקתק של פקידת הבנק..
״אני יודע שלבראדלי מק׳מרפי יש חשבון אצלך שמסתיים בספרות תשע תשע שמונה. השאלה שלי אם החשבון שמסתיים בארבע שתיים אחד, גם שלו,״ הוא שואל.
״התשובה היא לא,״ היא עונה מיד.
״תודה הלנה, אני לא מופתע,״ אומר פארקר ורוצה לנתק.
״לא שמעת ממני, אבל החשבון הוא על שם אנה איבנובה,״ היא אומרת.
״לא שמעתי מה אמרת, הקליטה כאן לא טובה,״ הוא אומר ומנתק. האופן בו ניהל את השיחה בהחלט הרשים אותי. מסתבר שאפשר להשיג מידע בלי כוחניות.
״מה שאת אומרת לי בעצם, זה שבראדלי משך כספים מהחברה ללא ידיעתך,״ פונה אליי ג׳ו, ״וכעת אנחנו יודעים שהם הופקדו בחשבון של אנה. איבנובה הוא שם נעוריה, השם שרשום כשם משפחתו של בראדלי בתעודת הלידה. השימוש בשם משפחתי נעשה ללא הסכמתי, ולא נרשם מעולם כחוק .״
ג׳ו מתקשר לשון ומבקש ממנו להגיע לחדר הישיבות. ״אם לא היית מביע את דעתך לגבי הפרידה שלי מאימך, לא הייתי מערב אותך במידע שגילינו בדוחות של דיאמונד. חשוב לי שתדע, שאימך, ללא ידיעתי וללא ידיעת מיה, שהייתה גם בעלת מניות בחברה, קיבלה מידי חודש סכומים משמעותיים מהחברה, למרות שמעולם לא עבדה בה.
אימך דרשה ממני שאעביר לה את מניות השליטה שלי בדיאמונד. חברה שבניתי מכספי הפרטי, ולא קיבלתי עבורה תמורתה כל תמורה כספית עד היום, למרות שהחברה ריווחית. לשם העברת המניות, ביקשתי מידע לגבי שיווי מניה, וזה מה שגיליתי.
בראדלי טען שאין לה כסף משלה, ולכן לא תוכל לשלם עבור המניות. חשבתי לקזז את ערכן מהסכום אותו התחייבתי לשלם לה בהסכם הממון. אתה מבין שהמידע הזה משנה הכל.
עד שהגיעה הדרישה לגירושין ממנה, חשבתי שיש לי חיי נישואין מושלמים, אני לא בוחר שלא לחפש מה עוד נסתר מעיניי. כחלק מתהליך הפרידה, נתתי הוראה לעורך הדין לשנות את צוואתי. מעתה רק אתה ורוי קיימים עבורי.״
״ועבורנו אבא, רק אתה,״ מגיב מיד שון, ״גם אם אימא לא בגדה בך עם גבר אחר, מה שאני כבר לא בטוח, היא בהחלט בגדה באמונך זמן רב.״
״אני מודה לכם שוב על התמיכה בי, אבל לא מבקש מכם לנתק את הקשר איתה, היא אימכם.״
״אני מרגיש שבמעשיה היא בגדה גם בנו. בכל מקרה אני לא מתכוון להישאר בקשר עם בראד. הוא תמיד התנהג בהתנשאות כלפינו כאילו הוא טוב מאתנו, אומר שון, ״אנחנו שמחים מיה שאת אתנו. בזמן הקצר שאת עובדת פה, למדתי איזו תוספת חשובה את לחברה. מעבר למקצוענות שלך, אני מאד מעריך את מי שאת, ומבין כעת כמה סבלת כל השנים מבראד.״
אני מרגישה נבוכה מהשיחה הזאת. ״רק רציתי ליידע את מר מק׳מרפי במה שגיליתי. הכל מסומן בעט זוהר,״ אני אומרת, ויוצאת מהחדר.
לא ציפיתי שאבלה כל כך הרבה שעות במק׳מרפי, ובטח שלא יכולתי לצפות איך היום מלא הדרמות הזה יהיה.
מטבעי קשה לי לראות אי צדק נעשה, ולעמוד מהצד. לא היה לי ספק שכל מה שנאמר פה, נאמר במכוון. השינאה בעיניו של בראדלי ושל אימו, הייתה גלויה לעין.
מניתוח השתלשלות העניינים, אני מבין שהכל נבע מההתפטרות של מיה מדיאמונד. הוא כל כך עיוור ואובססיבי כלפיה, שלרגע לא עצר לחשוב למה היא התפטרה מהחברה.
גם ההתנפלות שלו עליי, לא נשכחה ממני. הרגשתי שעוד רגע השיחה הזאת תהפוך לאלימות פיזית. אני מעריך את מיה שהיא שמה לזה סוף.
כאשר ראיתי שהעניין רק הולך ומסתבך, לא יכולתי שלא להציע למק׳מרפי עזרה. מיה הוכיחה לי איזו אישה מבריקה היא, כשידעה בדיוק מה לחפש, וירדה לעומקם של דברים. ג׳ו דיבר בשיבחה כאשת מקצוע, והיא הוכיחה זאת.
כיוון שהישיבה התארכה הרבה מעבר למצופה, שתיתי כבר שלוש כוסות קפה. זה היה מיותר, ולא משהו שאני רגיל לו, ואני מרגיש לחץ על השלפוחית, ויוצא להתרוקן.
״ומעל הכל אני לא מבינה למה הוא גרר את טיילור לכאן,״ אני שומע את לורי אומרת למיה.
״אל תנסי להבין את המוח שלו. אלא פרפורי הגסיסה של הקשר בינינו. את מבינה שבראד כל כך אובססיבי, שבעיניו ההסבר היחיד לכך שעברתי לעבוד בחברת האם, הוא שיש בין ג׳ו לביני משהו. הוא פשוט לא שפוי.
מה הוא חשב לעצמו, שאחרי כל ההשפלות שהוא העביר אותי, הניסיונות להקטין אותי, האמירות שאני כלום בלעדיו, למרות שהוא יודע שאני טובה ממנו, אחרי כל זה אשאר לעבוד איתו?
והלוואי וזה היה רק זה. את יודעת שהוא הקשיב לשיחות שלי? כל פעם שקבעתי לצאת עם החברים , הוא הופיע שם, והתנהג כאילו אני הרכוש שלו,״ אומרת מיה ונאנחת, ״אני שמחה שזה נגמר.״
״את יודעת מה החברים אומרים עליו?״ שואלת לורי, ״הוא כמו כלב רחוב שמשתין במעגל סביבך, מסמן טריטוריה, ועיוור לראות, שאת לא במעגל.״
״מספיק, בואי לא נרד לרמה שלו. אנחנו פה, וזה נגמר. אחרי היום, כבר לא נשאר ביננו כלום,״ היא אומרת ומניחה יד על בטנה. ״אני רעבה, אבל אין לי חשק לאכול.״
אני הולך להתרוקן, וכשאני מסיים ויוצא מהשירותים, אני מביט לעבר חדרה של מיה. היא יושבת ועיניה על המסכים. אני מחליט לגשת אליה.
אני מקיש על דלתה, והיא אומרת ״הכנס,״ בלי להרים את עיניה מהמסך. כיוון שעקבתי אחריה במבטי, אני יודע שאין לה מושג מי הקיש על הדלת.
״השעה כבר ארבע,״ אני אומר, וגורם לה להביט עליי בהפתעה.
״היום הזה חמק לנו בין הידיים,״ היא אומרת.
״מה דעתך על מסעדת מאמא מריה?״ אני שואל.
״היא לא נסחרת בבורסה,״ היא עונה וגורמת לי להתחיל לחייך, חיוך שנגמר עוד לפני שהוא נולד.
״התכוונתי לארוחת ערב במסעדה,״ אני אומר.
״אני לא נוהגת לאכול במסעדות,״ היא עונה.
“תסבירי למה,״ הוא אומר.
״אתה לא יודע עליי כלום, ולא מאיפה באתי,״ היא אומרת בפנים חתומות, שעם כל הניסיון שלי בקריאת שפת גוף ופנים, אני לא מצליח לפענח.
״זה היה בעבר, עכשיו אני מדבר על ההווה,״ אני אומר לה.
לפני שהיא מספיקה לענות, נכנסת לורי לחדר שדלתו נשארה פתוחה. היא מביטה עליי בפליאה לרגע, ומתעשתת מיד. ״קטי פה, היא מבקשת לדבר איתך.״
לורי רק מסיימת לדבר, וקטי, כך אני מניח, מתפרצת לחדרה של מיה.
״וואו איזה חדר מהמם, מלא אור,״ היא אומרת. ״ואיזה זר פרחים מושקע, ספרי לי מי השקיע בך כך, יש לך גבר בחייך שלא סיפרת לי עליו? רציתי שתדעי שאף אחד לא מאמין לבראד, אמרתי לו שחבל על המילים, כל מי שמכיר אותך יודע שאת לא תהיי עם גבר גבר נשוי. הוא כזה הזוי.״
׳אז בראדלי הולך ומלכלך עליה,׳ אני חושב לעצמי, ומכניס את ידי לכיסי, כדי שלא יראו את הכעס שמצטבר בי וגורם לי לאגרף את כפות ידיי.
״תנשמי קטי, את מדברת ללא הפסקה,״ אומרת מיה, ״תודה שבאת לבקר.״
״לבקר? שכחת שאת הולכת איתי היום לקורס בישול?״ שואלת קיטי.
״את לא רצינית, את יודעת שאני לא יודעת לבשל,״ אומרת מיה בחוסר סבלנות.
״נו באמת, ומי מבשל למשפחה שלך כמה פעמים בשבוע?״ שואלת קטי.
״את מגזימה קטי, זה לא נקרא לבשל, זה אוכל בסיסי,״ אומרת מיה ונאנחת.
״אחרי שכל הילדות שלך אכלת המבורגר-צ׳יפס-נקניקיות-פיצה, זה בהחלט נקרא לבשל,״ קטי לא מרפה, ״את יודעת שאני עומדת להינשא לגבר עשיר. הוא אוהב לארח את החברים שלו, ולכן דרש שאלמד לבשל.״
״ומה זה קשור אליי? אני לא עומדת להתחתן, אפילו אין לי גבר בחיי,״ אומרת מיה, ״נו באמת תוותרי לי.״
״את היית במערכת יחסים ארוכה עם טיילור ו..״ מתחילה קטי לומר, אבל מיה לא נותנת לה לסיים.
״את יודעת שאף פעם, אפילו לא פעם אחת, מאז שעברנו לגור יחד, לא אכלנו יחד? אני התחלתי סוף סוף לאכול אוכל בריא, וטיילור היה רגיל לבישול של השף של ההורים שלו. אז לא בישלתי לו, ובטח לא לעצמי,״ ממשיכה מיה.
׳אני תוהה אם היא זוכרת שאני בחדר.׳
״אני אדבר איתך גלויות, ג׳וליאנו הוא גבר איטלקי קנאי. הוא לא מוכן שאצא עם אף אחת …״ שוב מיה קוטעת אותו.
״ועם אחד כזה את עומדת להתחתן?״ שואלת מיה בטון רציני.
״אל תשפטי. אני אוהבת אותו,״ ממהרת קטי לומר, ״בכל מקרה הוא שילם על קורס זוגי.״
״מעולה! שהוא ילך איתך. גבר שמבשל זה כל כך סקסי,״ אומר מיה. אני מסתכל עליה לראות אם היא צינית, אבל נראה לי שהיא מדברת ברצינות.
״השתגעת? שהוא יבשל? את כנראה לא מכירה גברים איטלקים,״ אומרת קטי בכעס, ״הוא דרש שרק את תבואי איתי לקורס.״
״מעניין שהגבר שלך דורש ממני ש…״ מתחילה מיה לומר. הפעם זאת קטי שקוטעת את דבריה.
״אני מתחננת בפנייך,״ אומרת קטי.
״את יודעת כמה אני מתעבת את המילה להתחנן. אני אבוא איתך, אבל אל תבואי אליי בטענות אם לא אהיה התלמידה המצטיינת. שלא תגידי שלא הזהרתי אותך,״ אומרת מיה.
״אבוא לקחת אותך בחמש,״ אומרת קטי, ויוצאת מהחדר בסערה, בדיוק כפי שנכנסה אליו.
״תלכי איתה, היא נראית נואשת,״ אני אומר למיה, שמסתכלת עליי כאילו שכחה מקיומי. ״הארוחה איתי תאלץ לחכות ליום אחר.״
״אמרתי לך ש…״ היא מתחילה לומר ונאנחת.
״אל תנסי להתחרות איתי בהורדת ידיים. אני חזק ממך, ולא תצליחי לנצח אותי, חבל על המאמץ שלך,״ אני אומר לה מיד.
״אתה מדבר כאילו שאין לי זכות דיבור בנושא, אלא עליי לציית לך,״ אומרת מיה. העיניים שלה בוערות, כשהיא מדברת.
״את שוב תקועה עם המחשבה שאני המלך של ניו יורק?״ אני מגיב מיד.
״לא,״ היא עונה בשקט, ״רק שיש לך דיבור מצווה. שוב דבר טוב לא יכול לצאת ממעשה כפוי.״
״עדיף שנפסיק כעת,״ אני אומר לה, ״זה לא אומר שאני מוותר על ארוחה איתך.״
אני יוצא מהחדר, משאיר אותה להרהר בדבריי.
אני חוזר לחדר הישיבות. ״אני מותש מכל הדרמות. אני מרגיש כמו תקליט שחוק, אבל מרגיש שוב צורך להתנצל בפניכם על כל מה שקרה היום, ועל הזמן שבזבזתי לכם. אני מבטיח לכם שזאת לא ההתנהלות הרגילה של החברה.
צחוק הגורל שדווקא עכשיו כשמיה עברה לעבור בחברה, והיא עורכת בה שינויים לטובה, אנחנו עוברים סערות כאלה. אני חושב שמספיק להיום. תודיע לי,״ הוא פונה אליי, ״ מתי נוכל להיפגש.״
״אני אשמח להפגש איתך מחר לקפה הראשון של הבוקר. הקפה שלכם מעולה,״ אני עונה לו.
״תצטרכו לעשות את זה בלעדיי. אני אתפנה רק בסביבות אחת עשרה. יש לי דיון מחר בבית המשפט,״ אומר כריס.
״הפגישה היא כדי לקדם את הנושא האישי שלי. בקשר להשקעה נפגש כשתתפנה,״ אומר ג׳ו.
אני יוצא מחדר הישיבות, ומעיף מבט לעבר חדרה של מיה. האור בו כבוי. אני מביט על השעון ורואה שהשעה היא חמש וחמש דקות.
אני נזכר בהזמנה שעשיתי במאמא מריה. ״תבוא לאכול איתי במסעדה איטלקית?״ אני שואל את כריס.
״נשמע רעיון מעולה. כשסול לא כאן, אני לא ממש אוכל,״ הוא משתף אותי.
״אתה מבשל?״ הוא שואל.
״כשחייתי לבד בשנים שהייתי בלונדון, בישלתי לעצמי,״ אומר כריס, ״למה אתה שואל?״
״מישהי אמרה לי היום שגבר שמבשל זה סקסי,״ אני מחייך.
״אף פעם לא חשבתי על זה במונחים כאלה,״ הוא אומר הורהר.
״סתם מין מחשבה שעברה לי בראש. היא ניסתה לשכנע מישהי ש… לא משנה. אני לא יודע למה נתקעתי על המשפט הזה,״ אני אומר.
אנחנו מבלים יחד ערב נעים. האוכל מעולה כמו תמיד, ואני חושב לעצמי מה מיה הייתה אומרת עליו. אני מדמיין אותה כעת עומדת ומנסה להקשיב להוראות. ׳מעניין אם היא נלחמת באוכל כמו שראיתי שהיא יודעת להילחם היום.׳
״המחשבות שלך לא כאן,׳ מציין כריס, ׳עדיין חושב על הגבר הסקסי שמבשל?׳
״הגברים היחידים שראיתי שמבשלים, הם אלה שצולים בשרים על האש, ואלא לא נראים לי סקסיים בכלל. אבל מה אני יודע? אני רק מתעניין בנשים,״ אני עונה לו.
״בנשים, או באישה מיוחדת במינה?״ הוא שואל.
״עוד לא הכרתי כזאת,״ אני עונה מיד.
אנחנו מסיימים לאכול, וכל אחד מאיתנו פונה לדרכו. אני מגיע לדירה, ומרגיש את המתח בגופי. זה בדיוק מה שגורם לי לחפש פורקן קצר, אבל לא היום.
אני מתיישב ליד הפסנתר ומתחיל לנגן.
״את תשלמי ביוקר על הערב הזה,״ אני מסננת לעברה של קטי.
״את טועה, הייתי משלמת ביוקר אם לא היית מגיעה,״ היא אומרת. ״על מה את מתלוננת? המורה עצמה אמרה שאת עובדת כמו מקצוענית, והמנות שלך נראות מושלמות. אולי את מוכנה כבר להתחתן יותר ממני.״
״ברור לך שאת המנות שלמדנו להכין היום, אין סיכוי שאבשל עוד פעם בחיי. ואם ירצה הגורל, ואתאהב בגבר עשיר, אני אוכל להרשות להזמין קייטרינג,״ אני אומרת.
״לא אם תתאהבי בגבר איטלקי עשיר,״ היא אומרת, ואני מרגישה שזיעה קרה יורדת במורד גבי. אני יודעת שאין לי זכות להתערב בחייה הפרטיים, ויוצאת מדעתי שזה הגבר שהיא התאהבה בו.
״את מתכוונת לאכול את מה שבישלת?״ שואלת קטי.
״כבר אמרתי לך שזה לא אוכל לטעמי. אמנם הוא נראה מעולה, אבל זה לא מסוג הדברים שאני רגילה לאכול,״ אני אומרת לה.
״אם כך לא איכפת לך שאני אקח את המנות שהכנת הביתה?״ היא שואלת, בזמן שהיא טועמת את נתח חזה העוף הממולא באורז וצנוברים שהיא הכינה, ומעווה את פרצופה.
״אמרתי לך שאין כי כוונה לאכול את זה,״ אני עונה לה.
למחרת בבוקר אני מקבלת מסרון ממספר חסוי.
מיה,
תודה שהשתתפת עם קטי שלי
בקורס הבישול אתמול.
אני כל כך גאה בה.
המנות שהכינה היו מעולות.
ג׳.ד.
׳אז הוא חושב שהיא בישלה את המנות שהיכנתי. אני מקווה שהוא לא יבקש ממנה להכין לו אותן שוב.
