כל כך הרבה דברים קרו ביממה האחרונה, ששכחתי לגמרי מקיומו של אמרסון, וסצנת הקנאה ההזויה של בראדלי.
אני לוקחת את טפסי הסודיות החתומים. ״תעיינו בחומר שכתבתי, ואם יש לכם שאלות אשמח לענות.״
״אני אהיה בחדרי,״ אני אומרת לג׳ו, שמהנהן בראשי לאות הסכמה.
אני שולחת את ידי לפתוח את הדלת, כשהיא נפתחת פתאום במהירות, משאירה אותי לעמוד המומה מול הפתח.
״מה חשבת לעצמך כשהתגנבת למיטתו של אבי?״ אומר בטון מאיים בראדלי.
היה לי ברור שהוא יודע על השינוי שערך ג׳ו, כשם שהבנתי כבר שהוא לא עלה לטיסה. מאיפה הוא יודע מה קרה, אין לי מושג.
״העובדה שהתפטרתי מדיאמונד, היא לא סיבה להמציא עליי שקרים כאלה,״ אני יורה לעברו מיד, ״ואל תאמר לי שאתה מאמין בשקרים של עצמך, כאילו בינך וביני היה סיפור אהבה לוהט. היינו חברים ללימודים, למדנו ביחד. יותר מזה לא קרה, כך שאל תנסה להמציא את ההיסטוריה.
העובדה שאימך קמה הבוקר והחליטה שהיא רוצה להתגרש ממר מק׳מרפי, היא לא סיבה להעליל עליי שאני שוכבת איתו.
אלא היכולות והכישורים שלי שהביאו אותי לכאן. זה נכון שאתה המלצת עליי בפני אבי… מר מק׳מרפי, אבל הוא קיבל אותי לעבודה בזכותי,״ אני אומרת בכעס, ויוצאת מחדר הישיבות בצעדים מהירים.
להפתעתי, אני מוצאת את טיילור עומד מחוץ לחדר. ׳מה הוא עושה כאן? עד כמה נמוך בראדלי מוכן ללכת כדי להכפיש את שמי?׳
טיילור חוסם לי את הדרך, ומונע ממני ללכת לחדרי. ״תתרחק ממני!״ אני מרימה עליו את הקול, מה שגורם לבראדלי, ולשאר הגברים שבחדר הישיבה לצאת.
״את נראית כזאת ילדה טובה ותמימה. רק אני יודע כמה שבורה את, איזו אישה בוגדנית סדרתית את!״ יורה לעברי טיילור.
״אז זה העניין, בראדלי היה זקוק לשחקן חיזוק כדי להלחם בי,״ אני אומרת.
״אני מודה כל יום על הרגע שחשפתי את פנייך האמיתיות, וניפנפתי אותך מחיי,״ אומר טיילור בארס, ושפתיו רועדות מרוב כעס.
״אני מודה שאני ילדה שבורה. אתה הרי לא הצלחת לעזור לצלקות שנחרטו בי עמוק, להתרפא. להזכירך זו אני שחזרתי יום אחד מוקדם מהצפוי לדירתנו המשותפת ומצאתי את חברתי ללימודים, שוכבת על המיטה שלי עם רגליים מפוסקות לרווחה. חשבת שיש לך זמן להשתעשע מאחוריי גבי, הרי לא יכולת לדעת שהמרצה חלה, והשיעור התבטל. זה אתה שבגדת בי. אני רואה שנדבקת מבראדלי, והמצאת לך היסטוריה משלך.״
״ולמה שלא אבגוד בך? להזדיין איתך, זה כמו להזדיין עם גוש קרח.״
אני לא מגיבה לדבריו, מה יש לי לומר על זה? ״קרח מפשיר כשהוא במגע עם חום. איזה חום קיבלתי ממך?״ אני לא מתאפקת לבסוף ושואלת.
״אמרת שאת לא רוצה שאקנה לך כלום. את ידעת שאני עשיר, אבל דחית כל רצון שלי לקנות לך משהו,״ הוא מנסה להגן על עצמו.
״אני חושבת שהשיחה הזאת לא צריכה להמשיך, בטח לא כאן, בטח לא במקום העבודה שלי,״ אני אומרת ורוצה ללכת.
״ככה זה כשאין לה מה לענות,״ הוא מגחך.
״דווקא יש לי הרבה מה לומר לך, אבל אני לא כמוך, אין לי צורך לתלות את הכביסה המלוכלכת לעיניי כל השכנים,״ אני עונה לו.
״השכנים…את מתכוונת לאבא שלי? את לא רוצה שהוא ידע מי את?״ אומר בראדלי בזלזול.
״אני מרגישה כמו תקליט שבור, שתקוע כל הזמן באותו משפט. בראדלי, אתה מסרב לקבל את העובדה שהנוכחות שלך לא משפיעה עליי. אתה לא מאתגר אותי שכלית, לא נוגע לי ברגש, ולא מעורר לי את הגוף. אמרתי, ואחזור על זה שוב. לא קרה ולא יקרה בינינו כלום.
אתה מכיר אותי טוב. אתה יודע שכסף לא קונה אותי. שמעת מה שטיילור אמר. אתה באמת חושב שאני כזאת נואשת שאלך עם גבר בגיל של אבי, שהוא נשוי, והבוס שלי? נו באמת, הרי אתה רואה איך גבר מסתכלים עליי ורוצים אותי, ואתה לא מסתיר מה אתה מרגיש כלפי זה.
מזל שמר ברוקלין נשוי, כך שבו אתה לא חושד. ואתה יכול להירגע, מר אמרסון לא מעוניין בי.״ אני מסיימת את דבריי ורוצה ללכת.
״אני דורש שתחזירי לי את המניות של החברה שלי,״ הוא מרים עליי את הקול.
״המניות האלה כבר לא ברשותי. העברתי אותן,״ אני אומרת. אני מודה על כך שמר מק׳מרפי ידע מה עתיד לקרות, ומיהר לפעול.
״למי העברת?״ הוא שואל.
״למר מק׳מרפי כמובן,״ אני עונה, ״הוא זה שמימן את הפעילות שלי בדיאמונד כל השנים, הוא העביר לך כסף עבור הוצאות האגף שלי מידי חודש.״
״את משקרת!" הוא צורח.
״אני מבינה ששכחת מה נכתב בחוזה שנחתם בינינו כשהוקמה החברה. למרות שהייתי בעלת מניות, התייחסת אליי כאילו הייתי בתחתית הסולם בחברה, עד שלא יכולתי עוד לשאת את היחס המשפיל שלך. אתמול הודעתי לאביך שאני מתפטרת לאלתר.״ הוא מסתכל עליי המום.
״את עזבת אותי?!״ הוא מסנן בכעס.
״בוא נדייק, את דיאמונד,״ אני עונה בשלווה.
״אז חשבת שתשלח אותי לחופש, ותשתלט על החברה שלי. אני דורש שתעביר לאימי את המניות,״ אומר בראדלי לג׳ו ועיניו שטופות שינאה.
״בשמחה,״ עונה לו ג׳ו, ״אין לי שום עניין בחברה שלך. אני אומר לעורך הדין שיכין לה חוזה גם עבור העברת המניות. אני אצטרך הערכה מרואה החשבון לגבי שוויון נכון להיום.״
״את מתכוון לדרוש ממנה כסף? ירדת מדעתך?!״ הוא שואג.
״אתה באמת חושב שאוותר על המיליונים שהשקעתי בהקמת חברה עבורך?״ שואל ג׳ו.
״ארור היום שבו חטפת את אימי מאבי. היא הייתה כל כך מאושרת איתו, ואתה באת והרסת לה את הנישואים.״ ברדאלי מסנן את הדברים, בעוד אגרופיו קפוצים. יש לי הרגשה שעוד רגע הוא יתקוף אותו פיזית.
ג׳ו פורץ בצחוק. ״זה מה שהיא סיפרה לך? האמת היא שאני מבין אותה.״
״למה אתה מתכוון?״ שואל בראדלי.
״עדיף שלא אכנס לזה כעת,״ עונה ג׳ו.
״למה? זה דווקא נשמע מעניין. אתה פוחד שיגלו מי אתה באמת?״ בראדלי לועג לו.
״אתה ביקשת את זה,״ אומר ג׳ו, ״שוב אני נאלץ להתנצל בפניכם,״ הוא פונה לברוקלין ואמרסון.
״אימך הגיע אליי אישה חבולה ופצועה. כל גופה היה מכוסה בסימנים כחולים, ׳סימני אהבה,׳ שהשאיר בה אביך. היא הייתה מבוהלת, וסיפרה לי שבגללו היא שקועה בחובות של רבע מיליון דולר.
כיסיתי את חובותיה, הכנסתי אותה לביתי, וגידלתי אותך כאילו היית בשר מבשרי. אף פעם לא היה לי קל איתך, אבל קיבלתי הכל באהבה. גם כשדרשת שאקים לך חברה משלך, כי לא רצית שאהיה הבוס שלך, כמו שאני עבור האחים שלך, נענית לך. השקעתי מיליונים בחברה שלך, ותמכתי ביחידת הפיתוח.
כל מה שעשיתי מעוגן בחוק, וחתום על ידי אימך שחתמה איתי על הסכם ממון, ואיתך כשהקמתי את החברה. אתה מוזמן לעניין שוב בחוזים.
אמרתי לאימך שאני עומד מאחורי כל ההתחייבויות שלי. היא תקבל את החופש שלה, ואת הכסף שהבטחתי שתקבל. אעביר לה גם את המניות, לאחר שאקבל את תמורתן הכספית,״ אומר ג׳ו. נראה שהוא כבר מוכן לכל תרחיש.
״אתה יודע שאין לה כסף משלה. אני מבין שהגבלת היום את כרטיס האשראי שלה,״ הוא אומר.
״יהיה לה הרבה כסף בזכות עשרים שנות נישואים איתי. מהכסף הזה היא תוכל לשלם לי עבור המניות שהיא כל כך חושקת בהן. ברור לך שאני אפסיק את תמכתי בחברה שלך מהיום,״ אומר ג׳ו בקור. ״ועכשיו, אני מבקש ממך שתעזוב את המקום. אין לך יותר דריסת רגל בחברה שלי, גם לא לך טיילור. גזלתם זמן רב מאיתנו.״
אני עוזבת את המקום ופונה לחדרי. אין לי עניין לשמוע מה יש לבראדלי לומר. אני ניגשת לחלון ועומדת עם גבי אליהם, רק אז אני משחררת אנחה. אני מביטה על השתקפותי בחלון, מרחוק אני רואה את אמרסון עדיין נטוע במקומו, ועיניו נעוצות בגבי. ׳מה הוא רוצה ממני?׳
כל השנים שהייתי ליד בראדלי, לא התייחסתי להתפרצויות הזעם והקינאה שלו. הרי הייתי רגילה לנפש השבורה של טיילור. אני מבינה שהכתובת הייתה על הקיר כל הזמן.
*
כל אדם מעבד טראומה בצורה אחרת.
אני קיבלתי שזה היה גורלי, שנבחרתי להישאר בחיים, כשכל מתיי היו מפוזרים סביבי בין שרידי אוטובוס בית הספר שהתפרק לגורמים.
זה הפתיע אותי, שכן גדלתי עם הידיעה שלא מגיע לי כלום, ואני צריכה להודות שיש מעליי קורת גג, ואינני רעבה. העובדה שגדלתי על אוכל מהיר, מעובד ולא בריא, לא הייתה סיבה להתלונן, כשמתהלכים ילדים בעולם שנאלצים לנבור בפחי אשפה, כדי למצוא פת לחם מעופשת.
לא הרגשתי ענייה, למרות שגדלתי בסביבה של ילדים שבאו מבתים מאד אמידים. מבחוץ בית הוריי נראה בית גדול לכל הדעות, רק שבפנים ההזנחה ניכרת בכל פינה.
טיילור לעומתי בא מבית אמיד מאד, כזה שבו יש לו הכל, והכל מגיע לו. הוא כעס על העולם שהיה אשם בתאונה. ניסיתי לדבר על ליבו שישמח שהוא ניצל, ושהוא בריא בגופו.
״התאונה הזאת הרסה לי את החיים לתמיד,״ הוא ענה לי, כאילו שלי לא.
כל כשלון שלו, הוא מיד השליך על התאונה ההיא. וחשב שאני חסרת רגישות שאני לא כמוהו. הייתי עסוקה לטפל בנפש שלו, ואת מה שעבר עליי הדחקתי.
לא פעם התפרצויות הזעם שלו הופנו כלפיי. ״את לא מבינה מה אני עובר,״ הוא היה צועק עליי. בהתחלה הבטתי עליו המומה. הרי הייתי איתו באותה נסיעה, ועברתי את אותם הדברים בדיוק. הוא איבד שני חברים ואני מחצית מהכיתה שלי. אבל הבנתי שאסור לי ליפול איתו, שאני חייבת להיות חזקה.
להתנהגות של בראדלי לא הייתה הצדקה, ובכל זאת נטיתי לסלוח לו. זה לא יקרה יותר. הוא לא קיים יותר עבורי, לא הוא ולא אנה.
אני מתנערת ממחשבותיי, וחוזרת לשבת ליד השולחן. אמרסון כבר לא שם, אני מניחה שהוא שוב בחדר הישיבות.
*
אני לא יכול להסביר מה עובר עליי. מה יש באישה הזאת שמעורר בי את הצורך להגן עליה. היא נלחמה עם השניים האלה כמו לביאה, עמדה מולם בראש זקוף, למרות כל מה שהיטחו בה, והטיחו בה הרבה.
אני משהה את מבטי עליה, כשהיא נכנסת לחדרה. החלון הגדול בחזית החדר מאפשר לי לראות אותה. היא עומדת זקופה סמוך לחלון המשקיף על ההדסון. פניה נשארות רגועות, ורק אנחת רווחה קלה נפלטת מפיה. היא מבחינה בי מסתכל עליה, ואני ממהר לחזור לחדר הישיבות.
״הנחתי שבראדלי לא יאהב את השינוי, אבל למרות שאני מכיר אותו היטב, לא ציפיתי לתגובה כזאת. ומה עלה בראש שלו, כשהזמין לפה את האקס שלה? נראה שהוא היה זקוק לתגבורת,״ הוא אומר בטון קר.
״אמנם אינני עוסק במשפטי גירושין, וכבר ציינת שיש לכם הסכם ממון, אבל בחלק העסקי אני יכול בהחלט לעזור לך,״ אומר כריס.
״אני צריך להעריך את ערך החברה, לדעת מה שווי המניות,״ אומר ג׳ו עניינית.
״כשמיה העבירה לך את המניות לא נקבת במחיר למניה?״ שואל כריס.
״מיה העבירה לי את המניות ללא תמורה. היא אמרה שכיוון שהיא לא שילמה עבורן, היא לא חושבת שזה ראוי שאני אשלם לה עבורן. היא רק ביקשה שאשמור על הזכויות שהיא צברה.
כיוון שלא היכרתי אותה כאנליסטית, עקבתי אחריה מהיום הראשון בו התחילה לעבוד בדימאונד. היא ילדה מבריקה. אין לי ספק שהיא טובה מבראדלי, וכעת כשהיא איננה, הוא ילמד להעריך אותה, או אם לדייק את חסרונה.״
״תן לי לטפל בזה,״ אני אומר לג׳ו, שמביט בי מופתע, ״אני מבקש לדעת איך החברה רשומה, ומה מספרה.״
ג׳ו נותן לי את הפרטים ואני שולח הודעה למרסלה.
עורך הדין פארקר אמרסון:
מרסלה יקרה,
לצורך העברת בעלות מניות בחברה שפרטיה מצורפים,
אבקש לדעת מה שוויה של כל מניה.
אודה לך אם תפני אותי לגורם המוסמך לענות.
בברכה,
פ. אמרסון, עו״ד לענייני מסחר
התשובה ממנה מתקבלת תוך עשר דקות. היא שולחת לי קישור לכל דוחות החברה, והערכת שווין של המניות.
״המידע בידי, תרצה שאשלח לך מייל, או אתה מעדיף שאשלח אותו להדפסה?״ אני שואל.
״תשלח אותו למיה שתדפיס לי אותו. הכתובת שלה היא מיה@מקמרפי.קום,״ הוא אומר.
אני עושה כדבריו, וניגש לקחת את הדוחות ממיה. אני שם לב לראשונה שהחדר שלה הוא אחד ממערכת של ארבעה חדרים, שמבודדת משאר חלקי הקומה.
אני קורא את השלטים שלצד הדלתות, שלטים שכולם כתובים באופן זהה. ג׳ו מק׳מרפי, שון מק׳מרפי, רוי מק׳מרפי, מיה או׳קונור. מה שבולט לעיניי, היא העובדה שלאיש מהם לא כתובה הגדרת תפקידו, מה שאומר הרבה על אופיו של מר מק׳מרפי. אני מעריך שהשניים האחרים הם בניו.
אני מתקרב לחדרה של מיה, ורואה שהיא לא לבד. ליד שולחן עומד גבר צעיר בחליפה. משהו דוקר לי בבטן כשאני רואה אתם עומדים ומשוחחים, כשעיניה של מיה עליו. היא מבחינה בי, ומסמנת לי בידה להיכנס.
״את אלופה!״ אומר בהתפעלות הגבר הצעיר, ״אני לגמרי מבין למה בראדלי השתולל. פרט לעובדה שהוא מאוהב בך, ואני יודע שאמרת לו ששום דבר לא יקרה ביניכם, הוא יודע מה הוא הפסיד. אני שמח שאבי קיבל אותך לעבוד איתנו.״
״תכיר את שון מק׳מרפי, הבן של ג׳ו,״ מיה עורכת הכרה ביננו, ״גם אחיו הצעיר רוי עובד בחברה.״
״נעים להכירך,״ אני אומר לו, ״פארקר אמרסון.״
״אימי שלחה לי הודעה הבוקר. אני רוצה שתדעי מיה,״ הוא מפנה שוב את תשומת ליבו אליה, ״שלא היה לי רגע של ספק שבראד משקר, אני יודע שבחיים לא היית מנסה לפתות את אבי. אני יודע מי את, והכי מרגיז שגם בראד יודע שאת לא כזאת, רק שהקנאה העבירה אותו על דעתו.״
״אז אתה יודע,״ היא אומרת לו.
״אני מבין שאבי כל היום בישיבות עם מר ברוקלין ומר אמרסון, לכן לא רציתי להפריע לו, אבל שלחתי לי הודעה בשמי ובשם רוי, שאנחנו תומכים בו ועומדים לצידו,״ אומר שון.
״אני שמחה לשמוע. אני מודה שמה שקרה הפתיע אותי מאד, אני מתכוונת לבקשה של אימך להתגרש,״ אומרת מיה, ומוסיפה, ״ברוקלין ואמרסון היו נוכחים כשהיא התפרצה לחדר.״
״שלחתי לך חומר להדפסה עבור מר מק׳מרפי,״ אני אומר למיה.
״תן לי לבדוק, נכנסה לי כמות גדול של מיילים בכמה דקות ששון כאן,״ היא אומרת.
״רק רציתי לומר לך שאני מתפעל מהאופן בו פעלת,״ אומר שון, ויוצא מהחדר.
״תודה שון,״ היא אומרת, ונכנסת לתיבת המייל שלה. היא מוצאת מיד את המייל שלי, ושולחת את הדוחות להדפסה. היא מתקשרת ללורי ומבקשת שתביא לה קלסר.
לורי נכנסת מיד עם הקלסר. ״תודה לורי, אני אתייק את החומר לבד,״ אומרת מיה, וניגשת למדפסת בחדרה.
בזמן שהיא עושה זאת, אני מסתכל מסביב על החדר. כל הרהיטים בו חדשים, על המדפים יש ספרים העוסקים בניהול ופיננסים. הפרחים ששלחתי לה הם הקישוט היחיד בחדר. משום מה נראה לי שמיה עדיין לא נתנה בו נגיעות מטעמה האישי, ואולי אני טועה, הרי אינני מכיר אותה.
מיה מתחילה לתייק את הדוחות. היא מעיינת בהם, ואני רואה שפניה מרצינות. ׳אני לא מאמינה,׳ היא ממלמלת, ׳איך זה יתכן?׳
״מה קרה מיה?״ אני שואל.
״מאיפה הדוחות האלה, ומה הם עושים אצלך?״ היא שואלת בפנים חתומות.
אני מהסס מה לומר לה. ״ג׳ו ביקש אותם,״ אני אומר לבסוף בלי לפרט.
״אם כך אני חייבת לדבר איתו. מה שכתוב בדוחות, שונה בתכלית מחשבון הבנק, לפחות ממה שבראדלי הציג בפניי,״ היא אומרת, ״כלפי חוץ הוא התייחס אליי כבעלת המשרה הנחותה ביותר בחברה. לא פעם הוא הזכיר לי שקיבלתי את המניות שלי בחסד, בזכותו, כיוון שלא שילמתי עליהן, אבל עדיין הוא היה מחוייב לתת לי דין וחשבון על המצב בחברה.
היא מדפדפת במהירות ומגיעה לדף שהיא מחפשת, ונעצרת. ׳זה פשוט לא יאומן,׳ היא שוב ממלמלת.
״שתפי אותי מיה,״ אני מבקש.
היא מרימה את עיניה אליה. היא מדברת איתי במבטה ללא מילים. ״אני אדבר איתו,״ היא אומרת לבסוף.
״עם מי?״ אני שואל, וגורם לה להסתכל עליי שוב במבט החוקר שלא מובן לי.
״עם ג׳ו מק׳מרפי,״ היא עונה.
היא ממשיכה לתייק את הדוחות, והמבט הכועס על פניה לא עוזב אותן.
״דברי איתי מיה,״ אני מבקש, ״ג׳ו ביקש ממני הערכה של שווי המניות בדיאמונד.״
״כל החומר מתוייק כאן,״ היא מתעלמת מדבריי, מדביקה על הקלסר את הכותרת דיאמונד, מוסרת אותו לידיי ללא מילים, וחוזרת להתרכז במיילים שהגיעו אליה.
