יום העבודה הסתיים, ואני מתלבט לאן אצא ערב.
״יש מסיבה פרטית אצל ג׳וליה, היא ביקשה ממני במיוחד שאביא אותך,״ אומר ג׳ורדן. ״זאת מסיבה איכותית של נשים שבאו מהרקע שלנו, לא כאלה שמחפשות לצוד גבר עשיר דרך המיטה.״
׳אתה באמת כזה מטומטם?׳ אני חושב לעצמי, ׳והנשים שעליהן אתה מדבר לא מחפשות אותו דבר?׳
לירוי מתערב בשיחה. הוא לא מסוג הגברים שחושב שהנשים שגדלו בבית אמיד, הן שונות מאחרות. ״עבדתי קשה השבוע, ואני חש צורך עז שמישהי תטפל בי.
אמנם גם אני הוזמנתי אישית למסיבה של ג׳וליה, אבל אין לי כח למשחקים האלה של הנשים החסודות, אלא שמזכירות לך שהן שוות יותר. כאילו שמה שיש להן בין הרגליים הוא אוצר, ושונה מזה של שאר הנשים, ולשם כך עליך לעבוד קשה, ולחזר אחריהן עד שתתרצנה. כל אחת מהן משחקת קשה להשגה, ולזה אין לי כח היום. אני צריך להתפרק, והיום, לא בעוד שבוע,״ הוא מסיים את נאומו.
״מתי לאסוף אותך?״ שואל ג׳ורדן.
״אין צורך, אני משאיר לך את ג׳וליה וחברותיה. אני מתכוון ללכת היום למועדון השחקים,״ אני עונה לו למורת רוחו. אני יודע שבסתר ליבו הוא גם רוצה לבוא למועדון, ולא אתפלא אם הוא יופיע שם בסופו של דבר.
כיוון שאני מתכוון לצאת מהמועדון כשהנבחרת שלי ללילה לצידי, אני בוחר בקפידה את לבושי. כבר למדתי את ההשפעה של חולצה שחורה על נשים, משהו שאף פעם לא הבנתי, ולכן אני בוחר בכזאת, עם מכנס שחור מחוייט.
אני נפגש עם לירוי בכניסה למועדון. הוא כבר מחכה לי בחוסר סבלנות. ״כמה זמן לוקח לך להתלבש?״ הוא נוזף בי, כאילו שחיכה לי יום שלם.
״נראה לי שאתה צריך טיפול דחוף,״ אני מגחך.
״אני הר געש מהלך,״ הוא אומר, ״אני אסתפק ב׳זריז׳ בשירותים, רק כדי להוריד את הלחץ.”
באיזשהו מקום אני מרחם עליו, שהוא לא מסוגל לשלוט ביצריו.
״בא לי לשבת היום באולם המרכזי, להיות קרוב לעניינים,״ אומר לירוי, ״באחד השולחנות הסמוכים לרחבת הריקוד, כזה שאתה רק שולח ממנו יד וקוטף אותה.״
אני מודה שאני מתפלא מהבקשה שלו, אבל מחליט לא להתווכח איתו. ״אתה לא חושב שישיבה בוי.איי.פי. מושכת יותר תשומת לב?״ אני לא מתאפק ושואל, למרות שאני מודה שיש משהו בדבריו.
בשולחן מול הבמה יושבת חבורת בנות, וביניהן הבלונדינית שתפסה את עיני בפעם שעברה שהייתי כאן, עד שראיתי את ג׳ורג׳יה. ׳מענין אם גם היא כאן?׳
היא כאן, והיא מבחינה במבט החוקר שלי, אבל מסיטה את מבטה ממני מיד. אין לי ספק שהיא מתכוונת לשחק קשה להשגה, מה שבדרך כלל מאתגר גברים, אבל לא אותי, בטח לא היום.
״ראית איך הבלונדה הסתכלה עליי?״ שואל בשקט לירוי. לפעמים אני תוהה אם הוא מעמיד פנים, או שהוא באמת לא מחובר למציאות. אין לי רצון להרוס לו, ולכן אני לא מזכיר לו מה שקרה בפעם האחרונה שהיינו פה.
״ג׳ורג׳יה כזאת ילדותית, היא כל הזמן אצל סבתא שלה. אחר כך היא מתפלאת שאף גבר לא רוצה להיות איתה,״ היא אומרת.
״נו באמת אלכסה,״ עונה ברונטית אחת.
״היא כזאת פתטית. את יודעת מילי שהיא באה תמיד איתי, כי היא יודעת שכולם מחזרים אחריי, ומקווה שיראו גם אותה, ואולי תזכה בכמה מבטים,״ ממשיכה אלכסה. עכשיו אני כבר יודע מה שמה.
״את מדהימה אותי, חשבתי שאת חברה שלה,״ אומרת מילי.
״את קצת מתבלבלת, זו ג׳ורג׳יה שאומרת שאני החברה הכי טובה שלה, לא ההיפך. אני פשוט מרחמת עליה, היא כזאת עלובה. הייתי אומרת שהיא לא מהמבריקות בכיתה,״ אומרת אלכסה.
אני מבין שלושה דברים מהשיחה ההזויה הזאת, שגם אם היתה כולה אמת, היא לא ראויה.
האחד, הוא שאני מבין שהמילים נאמרות כדי שאני אשמע.
מהיכרותי את ג׳ורג׳י, ברור לי שלא רק שאינה טיפשה, אלא אישה מבריקה.
הדבר השלישי שברור לי זה שכל מה שהיא אומרת על ג׳ורג׳י מתאר אותה עצמה, את אלכסה.
״תשאלו את נולן,״ מסמנת אלכסה בראשה, ״למי הוא שלח משקה כשהיינו פה פעם אחרונה?״
אז היא יודעת את שמי. זה יכול להיות בגלל שהיא מצויה ברשימת הרווקים המבוקשים של העיר, או כי ג׳ורג׳י סיפרה לה עליי. אני נוטה לחשוב שזה בשל החיטוט הבלתי פוסק ברשימות ההזויות האלה.
מילי כבר לא מגיבה, היא עסוקה עם הטלפון הנייד שלה. היא מקלידה משהו במרץ. כשהמלצרית ניגשת לשולחן ושואלת את היושבים מה ירצו לשתות.
אלכסה מסתובבת אליי, ״שאזמין לעצמי, או שאזכה במשקה ממך?״ היא שואלת ונוגעת בקצה לשונה בשפתיה.
אחד הגברים מגחך. ״אתה מקנא?״ היא מתריסה לעברו מיד.
״את יודעת למה גבר מזמין אישה למשקה?״ הוא שואל.
״לא צריך להיות גאון כדי לדעת שהוא מעוניין בה,״ היא עונה לו.
״בואי ואסביר לך שתביני. הרי אני גבר, ומכיר היטב את השפה הזאת. כשגבר מזמין לך משקה, הוא חושב כמה צעדים קדימה,״ הוא אומר.
״זה בדיוק מה שאמרתי לוקה,״ היא אומרת לו חסרת סבלנות.
״כנראה שלא הבנת,״ עונה לוקה, ״המלצרית מחכה לתשובה ממך.״
״אנחנו פורשים,״ אומר לוקה, וקם.
״לאיפה אתם הולכים, רק הגענו לפה,״ שואלת אלכסה.
״אנחנו משאירים לך את הבמה, לך ולכל הגברים שהולכים שבי אחרי קסמך,״ אומרת מילי.
״זה בגלל מה שאמרתי? זה פשוט לא יאומן איך…״ מתחילה אלכסה לומר, אבל מילי לא נותנת לה לסיים.
״את יכולה למכור סיפורים לכולם פה, רק לא לנו. אבל בלי שום קשר, היית כל כך מרוכזת בסיפורים שלך, שלא ראית שג׳ורג׳י עמדה והקשיבה לכל מילה. היא בחרה ללכת הלילה לבלות במקום אחר, כדי שלא להפריע לך בכיבושייך.”
אלכסה לוקחת את הטלפון הנייד שלה, נכנסת לווצאפ ומתחילה לגלול. ״כפי שאת רואה ג׳ורג׳י רק ציינה ששמעה מה שאמרת, היא מבינה שעדיף שלא תהיה כאן כעת, והיא הלכה למועדון XOXO,״ אומרת מילי, את מה שאלכסה קוראת, ״את יכולה לראות שהיא לא אמרה אף מילה רעה עלייך.״
״כי היא יודעת שכל מה שאמרתי נכונה,״ אלכסה לא מרפה.
״את מדברת כאילו שאף אחד מאיתנו לא מכיר אותך,״ אומרת מילי וקמה עם האחרים.
״אני לא רואה עדיין אף משקה על השולחן שלי,״ היא פונה אליי.
״אני לא מבין למה את אומרת לי זאת, אני נראה לך מלצר?״ אני אומר לה בקור.
״אתה משחק איתי? אתה רוצה שאני אזמין לבד? ברור לך שאתה תשלם בכל מקרה,״ היא אומרת לי.
״ממש לא ברור לי למה את חושבת שאני מתכוון לשלם עבורך. אני עושה זאת רק כשבא לי לזיין מישהי, וממש לא בא לי אותך,״ אני אומר וגורם לה להסיט עם פניה ממני בחדות.
״אני כזאת טיפשה, הרי זה ברור כשמש. זיינת את ג׳ורג׳יה,״ היא אומרת בלעג.
״אני לא חייב לך הסברים, לא בקשר לחיי הפרטיים, ובטח לא על חיי המין שלי,״ אני אומר לה. אני מתלבט אם לספר לה שלא קרה דבר עם ג׳ורג׳י, אבל מחליט להשאיר לה לתהות.
״אתה לא…״ היא מתחילה שוב לדבר.
״אני הרשיתי לך לפנות אליי?!״ אני אומר וגורם לה להתכווץ במקומה.
אני מזמין משקה, ומקשיב לפיטפוטים חסרי התוכן של חבריי. אחרי השיחה ההזויה הזאת, אין לי חשק להיפגש עם אף אחת. אני עומד להזמין כוס שניה. אני זקוק להזרים אלכוהול בדמי כדי לשחרר את המתח שהצטבר בי השבוע, כשהתראת הודעה נשמעת בו זמנית אצלי ואצל לירוי.
אנחנו פותחים את ההודעה, ואת הוידיאו שמצורף אליה. ״אתם לא מבינים איזו מסיבה מטורפת יש פה. ממש לא כמו במועדון,״ אומר טרוי בהתלהבות, כשהמועדון נראה ברקע. ״אין כאן כאלה שמחפשות…, איך אומר זאת, מי שיקנה להן משקה, או שיבלה איתן את הלילה. אלא הן פשוט נהנות לרקוד, בלי מעצורים, בלי לעשות חשבון לאיש.״ ברקע נשמעת מוזיקה שגורמת לגוף שלי לרצות לקום ולהצטרף אליהן, ואני רואה שגם גברים רוקדים איתן.
הוידאו מסתיים, והוא שולח וידאו נוסף, הפעם בלי דיבורים. רחבת הריקודים מלאה ברוקדים, אבל מבטי מהופנט רק על אחת שרוקדת. על הקיר נכתב XOXO DANCE.
“חשבתי שזה רק מועדון קריוקי,״ אומר לירוי. אין ספק שהוא מופתע. אני מודה שגם אני.
הוא מביט עליי לרגע. מבטו נודד לאלכסה שעדיין מביטה עליי, ושוב אליי. ״אתה בא?״ הוא שואל אותי.
״האמת היא שחשבתי לפרוש,״ אני אומר לו, ומסמן למלצרית להביא את החשבון.
״אני יכולה לבוא איתך?״ שואלת אותי אלכסה.
״יש לך קשיים בהבנה?״ אני יורה לעברה מיד. איך היא לא מבינה שאני ממש לא מעוניין בה.
״בוא נלך,״ אני אומר ללירוי, לאחר ששילמתי את החשבון.
אני מודה שאני המומה מהנאום של אלכסה. רק אתמול היא התמוטטה לידי, כיוון שהיא לא מצליחה ליצור מערכת יחסים עם אף אחד, והיום היא אומרת את מה שהיא אומרת. אבל כשאני עוצרת לחשוב לרגע, זה לא אמור להפתיע אותי. אני שומעת שהחברים שלי יוצאים נגדה, מה שלא גורם לה להפסיק לדבר.
רק כשאני עושה עוד צעד אחד קדימה, אני מבינה מאיפה נובע הנאום הזה. בשולחן לידה יושבים כמה גברים שנוהגים לשבת בקומת הוי.אי.פי, ובחרו היום משום מה לשבת בקומה המרכזית.
אחד הגברים שיושבים סביב אותו שולחן הוא נולן מיטשל. עכשיו כשאני נסתרת מעיניהם, אני יכולה להתבונן בו. הוא לא נראה מתרשם מדבריה עליי. משום מה נראה לי שהוא לא כל כך מאמין לה. המבטים ששלח לעברה יחד עם המשקה פעם שעברה שהיינו כאן, התחלפו במבט שקשה לי להגדיר.
אני לוקחת שוב צעד לאחור, ושולחת הודעה למילי ששמעתי את מה שנאמר עליי, ואני בוחרת ללכת הלילה ל XOXO DANCE.
חברי מקבלים אותי בשמחה, ומתעניינים בשלומה של סבתי. ״הקשר שלך עם סבתך ראוי להערצה,״ אומרת לי מונה, ״את עושה כל כך הרבה למענה.״
אין לה מושג כמה זה מחמם לי את הלב. יש מי שמעריך את הקשר הזה. כמה שאנסה למחוק את המילים של אלכסה ממוחי, הם עדיין מהדהדים בו, למרות שאני יודעת שהם משוללי מציאות.
״ביקשתי שישימו היום מוזיקת היפ הופ,״ אומר לי שון, ״כל כך בא לי להשתולל הלילה.״
״אני איתך,״ אני עונה לו וניגשת לג׳יפ בו יש לי תיק עם בגדים להחלפה. אני נכנסת לחדר ההלבשה, ומחליפה את השמלה הצמודה, עם ג׳ינס שנופל מעט, וגופיה צמודה. אני אוספת את השיער לזנב סוס קופצני, ועולה על הרחבה.
המוסיקה מתפרצת בהפתעה, וגורמת לנו מיד להתחיל לרקוד. רחבת הריקודים מתמלאת ברוקדים, שהמוסיקה גרמה להם לקום ולהצטרף אלינו. האווירה במקום מחשמלת, ואני מרגישה שכל העייפות שאני סוחבת אותי, מתפוגגת.
הרצון לרקוד בוער בי. המועדון הזה מאפשר לנו לרקוד כרצוננו, בלי לחשוב מה אחרים חושבים עלינו, מהסיבה הפשוטה שכולם כאן נסחפים אחרי המוסיקה, ולא מחפשים בני זוג ללילה. הדי.ג׳י מפתיע אותנו, ובלי מילה מיותר הוא שם את השיר את נשרף לאט.
Burn Slow | Mostafa Elsaadi
כולנו שרים את המילים, והן נראות לי היום כל כך נכונות. אני מתמסרת לכל צליל, לכל מילה. כל מילה פורצת את הכלוב שרה הזמרת, וכל כך מדייקת את מה שאני מרגישה.
אני רוקדת בעיניים עצומות, איש לא קיים מלבד פעימות ליבי שמתאימות את עצמן לקצב. אני שמה לב שהשיר חוזר על עצמו, ודווקא שמחה שכך, שכן הצלילים זורמים לי בגוף, ואין לי חשק שהוא יגמר. השקט מצית את הלהבות היא ממשיכה לשיר. ״בדיוק כך,׳ אני חושבת בליבי.
אין לי מושג כמה פעמים חוזר השיר על עצמו, כשהשקט עוטף פתאום את חלל המועדון. למרות שמאד נהניתי לרקוד, כשהמוסיקה מפסיקה אני מרגישה שהגיע הזמן שאשב קצת. אני מסתכלת על השעון ונדהמת לראות שעכשיו כמעט אחת וחצי בלילה.
אני פונה עם חבריי לשבת, ומבחינה בגברים שישבו ליד אלכסה במועדון השחקים. אני מודה שזה מפליא אותי. נכונה להם הפתעה, החברות שלי, כמוני, לא מחפשות הרפתקה ללילה. מה אם כך הם עושים פה?
״נחתם מספיק,״ אומר הדי.ג׳י, ושוב חוזר עם השיר נשקף לאט. אל תאמר לי להירגע, הוא מתחיל לשיר יחד עם הזמרת. כולם כאחד קמים לרקוד. אני רואה את נולן קם לרקוד. הוא מתקרב אליי, ורוקד לידי. ידו אוחזת במותני ביד אחת, והוא מתאים את תנועותיו לשלי. לא רק, אלא שהוא מצטרף לזמרת בשירה.
היד שלו בוערת לי על הגב, אבל אני לא דוחה אותה, אלא רוקדת איתו. הוא שר את השירים כאילו המילים נכתבו על ידו, ומתכוון לכל מילה. ״תשירי,״ הוא לוחש לאוזני, ״אני רוצה לשמוע את המילים מפיך.״
אני מנסה להסיר את ידו מגבי, אך הוא מחזק את אחיזתו. אני ממשיכה להשתולל, והוא נסחף אחריי. הגבר הזה בהחלט יודע לרקוד. אחרי כמה פעמים שהשיר מושמע בלופ, השיר מתחלף למוזיקה רגועה יותר, מוזיקת האוס עמוק, שגורמת לך לרקוד בקצב רגוע יותר.
האדרנלין בגופי ברמה גבוהה, ולמרות שכבר מאוחר, אין לי חשק להפסיק. אני מרגישה את הגוף שלו מגיב לשלי. המבט שלו, המגע שלו על גופי, המתח עולה על גדותיו. אני יודעת שעליי להפסיק את הריקוד מיד, אחרת הוא עוד יחשוב שאני רוצה להיות איתו.
״תודה שרקדת איתי,״ אני אומרת, ומתרחקת ממנו. ״את באה איתי לשירותים,״ אני אומרת למונה שרוקדת לידי.
נולן נשאר לעמוד, ומביט עליי בריכוז. לשמחתי מונה מכירה את השפה שלי. ״חכי אני צריכה לקחת את התיק שלי,״ היא אומרת ופונה איתי לעבר חדרי השירותים. היא מעיפה מבט מהיר לאחור. ״השטח נקי, אפשר להמשיך,״ היא אומרת, והולכת איתי במהירות לחניה.
״את צודקת,״ היא אומרת כשאנחנו נכנסות לג׳יפ, ״לא ראיתי אותו כאן אף פעם, נראה לי שהוא לא מבין שכאן זה מקום נקי, לא כמו מועדון השחקים. אני לא יכולה להאשים את הגברים, היצרים שלהם שולטים בהם כל הזמן, וכשהם נפגשים עם נשים שמוכנות לספק אותם, ומאמינות ברוב טיפשותם שהן מצאו את הנסיך שישא אותן על כפיים, הם מנצלים את ההזדמנות.
״מי שלא מכיר את המועדון שמקושר למשחקי הבקבוק ופועל לפי החוקים שלהם, לא יודע שכאן זה לא כך,״ אני אומרת.
״ראית שאלכסה הייתה במועדון?״ שואלת מונה.
*
משחקי הבקבוק נערכים בדיסקרטיות, ואיש אינו משתף מישהו מחוץ לקבוצה, מה קורה בה. במשחק אנחנו לא משתפים את פרטינו האישיים, ומזדהים רק בשמנו הפרטי. היות וקבוצה מורכבת מחבר מביא חבר, מילי היא זו שצרפה אותי לקבוצה, ולכן איתה אני יכולה לדבר על המשחקים.
אלכסה, אותה החשבתי לחברתי הטובה, שאלה אותי אם אני שייכת לאחת הקבוצות. למרות שאני לא אוהבת לשקר אמרתי לה שלא, וכך גם מילי.
הופתעתי לשמוע שאלכסה כאן, שכן היא אף פעם לא מגיעה למועדון.
*
״לא ראיתי אותה רוקדת,״ אני עונה.
״ראיתי שהיא ישבה בצד ונמרחה על מישהו מהמועדון, אני מניחה שהוא אחד מקבוצת הוי.איי.פי.,״ אומרת מונה.
״שמין הסתם לא מכיר את האופי של המועדון שלנו,״ אני אומרת, ״וכך גם היא. במקום לקום ולרקוד, כדי שיראו אותה, זה מה שהיא בוחרת לעשות. שיבושם לה,״ אני אומרת.
הטלפון בכיסי מצלצל. אני מוציאה אותו ומעיפה מבט מהיר לראות מי מצלצל. אני שמחה שהמסך שלי מוגן כך שמונה לא יכולה לקרוא את מה שכתוב בו מהצד. ״זאת טעות במספר,״ אני אומרת לה, ״לרגע חששתי שזה מישהו מהמשפחה.״
רק אחרי שאני מורידה את מונה בדירתה, ועוזבת את הרחוב שלה, אני עוצרת ומסתכלת האם הוא השאיר לי הודעה.
נולן מיטשל:
את משחקת איתי?!
ג׳ורג׳יה קנדי:
מאיפה זה בא פתאום?
נולן מיטשל:
אל תגידי לי שלא הרגשת את הלהבות בינינו.
ג׳ורג׳יה קנדי:
אני מבינה,
אתה עדיין תחת השפעת השיר.
נולן מיטשל:
את מתחכמת איתי…
זה לא יעבור בשתיקה.
ג׳ורג׳יה קנדי:
כמעט ארבע בבוקר,
עיניי נעצמות.
לילה טוב.
נולן מיטשל:
תחלמי עליי?
אני לא עונה. הוא אינו יודע שאני עדיין בדרך, שיחשוב שנרדמתי.
כעבור רבע שעה, אני עולה לדירתי, נכנסת לשטוף את עצמי, עייפה מידי כדי להתלבש ונכנסת עטופה במגבת למיטה.
אל תגידי לי שלא הרגשת את הלהבות בינינו,חודרות המילים של נולן לחלומי, ואני יכולה להרגיש את כף ידו עדיין בוערת על גופי.
