למרות שסבתא השתחררה מבית החולים, היא ביקשה ממני שאבוא לישון אצלה, גם אם זה יהיה מאוחר. ״אחרי כל כך הרבה ימים בבית חולים, אני בספק אם ארדם לפני חצות,״ היא אמרה לי,
אני נפרדת מהחברות, ואלכסה שמאוכזבת מאי הצלחתה לתפוס את תשומת ליבו של נולן, מציעה להסיע אותי לסבתא. ״זה מה שקורה תמיד,״ היא רוטנת כשאנחנו מתחילות לנסוע, ״כשאני רוקדת, עיני הגברים עליי. אני אוהבת להתגרות בהם, לתבל את הריקוד בתנועות שמגרות להם את הדימיון. אני אפילו זוכה למשקה על חשבונם, ואז את מגיעה והם שוכחים ממני.״
״נו באמת אלכסנדרה,״ אני תמיד קוראת לה בשמה המלא כשאני רוצה לגרום לה להקשיב לי. ״הוא לא התחיל איתי! הוא ביקש את עזרתי בקשר לבעיה במערכת המחשוב שלו. שמעת בעצמך מה המלצרית אמרה.״
״את צודקת. אני לא יודעת למה אני מתרגשת ממשקה שנשלח אליי,״ היא פולטת אנחה.
״בעיקר כשזה נעשה כצעד ראשון להזמין אותך לשבת איתו ועם חבריו, כשהוא כבר מדמיין אותך צורחת את שמו בזמן שהוא… כמה פעמים כבר דיברנו על זה?
את שווה הרבה יותר מזיון חפוז. הזמנת משקה עבורך היא לא חיזור,״ אני חייבת להזכיר לה זאת שוב.
״אז איך יהיה לי חבר?״ היא שואלת.
״האחד המיוחד שלך עוד לא מצא אותך, אבל הוא יגיע,״ אני עונה.
״מבטיחה?״ אני שומעת את השאלה, אבל עיניי נעצמות ואני פותחת את פי, אבל לא מסוגלת לענות.
אני מרגישה יד נוגעת בי, ומנערת אותי קלות. אני פוקחת בקושי את עיניי, ומנסה להתאפס. ״לא ענית לי,״ אומרת אלכסה. המבט בעיניה משדר עצב.
אני מנסה להיזכר על מה היא מדברת. ״לא קלטתי עד כמה את עייפה, לא הייתי צריכה להתעקש שתבואי.״
״אני מצטערת אלכסה, מה שאלת אותי?״ אני שואלת, ומפהקת פיהוק גדול.
״לא משהו חשוב,״ היא אומרת, אבל אני יודעת שהיא משקרת.
אני נכנסת לבית של סבתא. עיניה מאירות כשהיא רואה אותי. ״לא הייתי צריכה לצאת סבתא״,״ אני מתנצלת, ושוב מהפקת.
״מה פתאום מיה שלי. עצרת מספיק את החיים בשבילי.״ היא אומרת, ״את צעירה, ואני שמחה שיצאת לבלות.״
״לך אני יכולה לומר שלא נהניתי. קשה לי שאלכסה מתרפסת בפני כל גבר ששולח לה משקה.״ פתאום אני נזכרת במה שאלכסה שאלה.
אני שולחת לה מיד מסרון.
מיה קנדי:
אני מבטיחה!
תשובתה מגיעה מיד.
אלכסה אוליאנוב:
תודה!
אוהבת אותך🩷
אני מספרת לסבתא על ההבטחה שלי לאלכסה. ״טוב עשית,״ היא אומרת ומלטפת את ראשי, ״ועכשיו סבתא שלך הולכת להכין לנו כוס תה ועוגיות לטבול בו.״
למרות העייפות הגדולה, אני הולכת עם סבתא למטבח. אני מסתכלת עליה בהנאה. אמנם היא עדיין לא חזרה לגמרי לעצמה, אבל היא בהחלט מלאת חיים.
״את יודעת שאני לא באמת חייבת שתישני איתנו, אבל כייף לי שאת פה. סבא שלך כבר בחלום השביעי, ואני עדיין מתקשה לחזור לסדר יום רגיל, אחרי שאיבדתי את השיגרה בבית החולים וישנתי המון,״ אומרת סבתא בגילוי לב.
״אני יודעת, ולכן אני פה,״ אני עונה.
״את יודעת שדניאלה לא ביקרה אותי מאז שאושפזתי? היא אמרה שקשה לה לראות אותי כך. אני מחכה לשמוע מה יהיה התרוץ הבא שלה, לכך שהיא לא מבקרת אותי.
אני מניחה שהפעם הבאה שאראה אותה, תהיה כשתרצה להחליף את הרכב. אני בספק שסבא יתן לה הפעם כסף. הוא מאד מאוכזב ממנה.״ סבתא מפסיקה לדבר, לוגמת מהקפה, וטובלת בו עוגיה.
“ואחר כך שמישהו יעז לשאול למה אני אוהבת את אבא שלך, ואתכם. אתם לא מבקשים כלום לעצמכם, רק נותנים.״
״מה שחשוב סבתא, זה שאת בריאה ובבית,״ אני אומרת. ״מה את קוראת?״ אני מסיטה בחדות את הנושא. אני לא רוצה יותר לדבר על דניאלה. זה חסר טעם. ורק מעציב את סבתא.
״יש ימים שמתחשק לי לקרוא סיפור אהבה כמו פעם. היום אני קוראת את סיפרה של ג׳יין אוסטין, אמה. היא מזכירה לי אותך. היא מוצאת שידוך לכל חברותיה, אבל לא לעצמה.” סבתא מביטה עליי בציפייה. זאת הדרך שלה לנסות לשמוע מה קורה בחיי.
״מערכת היחסים שלי עם ניק הסתיימה בטון צורם, הרגשתי שאני צריכה קצת הפסקה. הוא היה איתי בתחרות כל הזמן, ניסה להקטין אותי, ולומר לי שאני לא באמת מוצלחת, אלא אוחזת במשרה רק בזכות אבא. הוא התיש אותי. את יכולה להבין אותי? אני שואלת, ״זה לא שהפסקתי להאמין שהאהבה תגיע, אלא שעכשיו זה לא הזמן עבורי.״
״אני מודה שמאד התפלאתי כששמעתי על הפרידה שלכם. לא היה לי מושג שאת במערכת יחסים רעילה. אני גאה בך שנפרדת ממנו. אחרת אולי הייתה נשארת איתו מהסיבות הלא נכונות,״ אומרת סבתא.
״יש לו משפחה מדהימה, והייתי בקשר טוב עם כולם, אבל אין בי חרטה. אחותו ניסתה לדבר איתי שאחזור אליו, היא התקשתה לקבל שמישהי לא רוצה את האח המוצלח שלה. ניתקתי קשר עם כולם.״ אני אומרת את המילים בלי טיפת חרטה.
״יש לך ספר בשבילי?״ אני שואלת.
״הכנתי לך כמה ספרים על ארונית הלילה ליד מיטתך,״ עונה סבתא בחיוך.
*
בלילות הארוכים שישבתי ליד מיטתה של סבתא, מקשיבה לנשימתה וצופה במוניטורים, קראתי עשרות ספרים כדי להיות מסוגלת להישאר ערה. בבוקר הייתי שוטפת את פניי, מחליפה בגדים ונוסעת למשרד.
כמו סבתא כך גם אני מתקשה להירדם, והספרים עוזרים לי לשחרר את המתח, לעצום עיניים, וליפול לשינה.
השעה שתיים אחר חצות, ומחר זה יום עבודה. אני קוראת כמה שורות ונרדמת.
*
אני לא בטוחה אם אני שומעת את צלצול הטלפון שלי מתוך שינה, או שזה קורה במציאות. אני פוקחת בקושי את עיניי, משפשפת אותן, מתמתחת, ורק אז שולחת יד לענות. השעון מראה שהשעה היא רק שבע ועשר דקות. אני עדיין לא מאופסת, וחושבת לעצמי איזה יום היום, והאם זה בוקר או לילה.
הצלצול מפסיק ושקט משתרר בחדר. אני רוצה לחזור לישון, לא טורחת לבדוק מי זה צלצל, כשהטלפון שוב מתעורר לחיים. עכשיו אני עירנית קצת יותר ועונה לטלפון בלי לבדוק מי מתקשר.
״למה לא התקשרת?״ יורה לעברי קול לא מוכר. אני מרחיקה את הטלפון מאוזניי ומסתכלת על השם – נולן מיטשל.
״אולי כי אני ישנה?״ אני עונה לו בכעס.
״אמרתי לך שיש לי בעיה דחופה,״ הוא ממשיך, מתעלם ממה שאמרתי. ״איך לדעתך אתחיל את יום העבודה?״
אני פותחת את התוכנה של המשרד ומקישה על רשימת הלקוחות. שמו לא מופיע בה. ״אתה מבין שאתה לא יכול לדבר אליי כך כשאתה לא לקוח שלי, ואין לי התחייבות כלפיך?״ אני אומרת, ״תשלח לי את כתובת המשרד, ואגיע כשאוכל.״
״את לא מבינה מה אני אומר לך…״ אני לא נותנת לו לסיים את המשפט.
״אתה לא מבין שאני צריכה להתארגן? או שאתה מצפה שאבוא אלייך עם בגד השינה שלי? אני מתארגנת ומגיעה,״ אני אומרת ומנתקת, בלי לתת לו אפשרות
להשחיל מילה נוספת.
אני נכנסת להתקלח. כל כך חלמתי על מקלחת ארוכה ומרגיעה. אני זקוקה לה כדי להתעורר, אבל הבוקר עדיף שאזדרז. אני כבר מבינה שאם לא אגיע בקרוב, נולן לא יפסיק להתקשר לי.
אני לא מפסיקה לפהק. הגוף שלי דורש את השינה שמגיעה לו, ואני לא יכולה להרשות זאת לעצמי.
אני מגיעה למשרדו של נולן, ובודקת את המחשב. אני מבינה שמישהו השתיל בו באגים.
אני מתקשרת למייסון. ״אני אצל…איך אגדיר זאת, הוא לא לקוח,״ אני מתחילה לומר.
״חבר? ידיד?״ הוא מנסה לעזור לי.
״זה ישמע לך מטורף. מישהו ששמע שאני יכולה לעזור לו אתמול במועדון. בכל מקרה אני לא רוצה לפתוח את המחשב שלי כאן, ולכן אני מבקשת שתשלח לי קישור של תוכנת באג. מישהו מרושע מנסה למחוק אותו.״
׳הנה זה מתחיל,׳ אני חושב לעצמי, ׳היא מנסה לצייר לי תמונה שהמצב כל כך גרוע, כדי לסחוט ממני כסף. לא הייתי צריך להקשיב לטים.׳
היא מבקשת ממני לפתוח את המסך על הקיר. אני עושה כדבריה, ולנגד עיני רצות במהירות שורות של מספרים ואותיות. הידיים שלה רצו על המקלדת במהירות מסחררת.
״נו באמת, מה אתה רוצה ממני,״ היא שואלת בכעס, ״אתה באמת חושב שאני מטומטמת?!״
אני המום ממנה. מי היא חושבת שהיא, שהיא מעזה לדבר אליי כך.
״תראה בעצמך, תיקנתי את שורה עשרים. אם היא שוב נשברת זה אומר רק דבר אחד!״ היא אומרת, ואז אני מבין שהיא לא דיברה אליי. ׳עם אם כן היא מדברת?׳
אני רואה שהיא פותחת את תוכנת הצ׳אט שלי. ׳חוצפנית!, אני קופץ את אגרופי בזעם ורוצה לומר לה מה דעתי עליה, ולדרוש שתעזוב את המחשב שלי, אלא שאז היא מקלידה הודעה מהווצאפ שלי.
נולן מיטשל:
לולי,
זאת ג׳ורג׳יה קנדי.
אני תחת מתקפה וזקוקה לעזרתך.
אני שולחת בקשה למחשב ממנו אני כותבת,
כדי להתקין בה את תוכנת ההגנה אבירי הנסיכה.
לואיז גולד:
אישרתי לך התקנה.
אני מבינה שמדובר בחברה,
אישרתי לך גם את תוכנת נמר השלג,
שהיא כידוע לך תוכנה להגנת מפני ריגול תעשייתי.
בפינה הימנית התחתונה מופיעה הודעה תוכנות בהתקנה, אם כי שם התוכנה מטושטש. אני תוהה מה בדיוק קורה כעת.
ג׳ורג׳יה מפהקת פיהוק גדול. אני מסיט את עיניי. האישה הזאת שחקנית גרועה.
״אני צריכה שתאשר התקנה של כמה תוכנות. אלה תוכנות הגנה, ומעקב אחרי האקרים שמנסים לפגוע בך כעת.״
״לא ראיתי ששם התוכנה מופיע,״ אני אומר מיד.
״אלא תוכנות מוצפנות. יש לכך סיבה. מי שיושב לך כעת על מערכת המחשבים שלך, לא יכול לדעת שהן דוהרות בעקבותיו, וכך הוא לא נזהר במעשיו, ובטוח שהוא הצליח במשימתו, להשמיד לך את אוצר הנתונים שלך,״ היא עונה.
אני מכיר את המונחים בהם היא משתמשת, אבל לא בטוח אם היא עושה זאת כדי לגרום לי להבין שמשהו גדול קורה, והחשבון עוד יגיע. אני מהסס.
״אתה מבין שהידע שלי במחשבים הוא כזה שאני לא באמת זקוקה לאישורך, אבל אתה לא לקוח שלי, ולכן אני מבקשת שתאשר לי לפעול בשמך.״ היא
מוציאה מתיקה כרטיס ביקור ומניחה אותו לפניי:
ג׳ורג׳יה קנדי, ב.א., מ.א במדעי המחשב
פיתוח בינה מלאכותית
קנדי תקשורת אינטרנשיונל
עכשיו יש לך את השם שלי, באיזו חברה אני עובדת, ומספרי הטלפון שלי. אני מבטיחה לך שאין לי כוונה לגרום לך נזק. אם אתה מהסס, אסיר את ההתקנה ואלך.
מה שמשכנע אותי לבסוף, היא מה שרץ על המסך לפני. אני מאשר לה לסיים את ההתקנה.
״תודה,״ היא נאנחת, ושוב מפהקת.
מיד מתחילות להופיע הודעות על המסך, והיא מתכתבת במרץ עם …אין לי מושג. בזה אחר זה המסך מתמלא בהודעות נלכד, ומיד אחר כך מושמד.
״אתה עושה עסקים עם הונג קונג?״ היא שואלת אותי.
״תתרכזי במסך, זה לא עניינך,״ אני עונה לה.
״אתה יודע שהמחשב שלך כעת בשליטתי המלאה. אני יכולה למצוא את התשובות לכל השאלות שלי לבד. יש לך קשר עם חברות בהונג קונג?״
אני לא אוהב את הטון שלה, ובוחר לא לענות לה.
היא שוב מפהקת. זה מוציא אותי מדעתי. אלא שעכשיו היא מניחה את הראש על השולחן, ועוצמת את עיניה. על המסך מתחילות השורות להאיט את הקצב ולבסוף מופיעה ההודעה.
עשית זאת ג׳ורג׳יה!
׳מעניין,׳ אני חושב לעצמי, ׳מה בדיוק היא עשתה, כשהיא ישנה כשראשה על השולחן שלי?׳
ואז מופיעה הודעה נוספת.
תודה לכולם על העזרה, ג׳ורג׳י.
אני מסתכל עליה. היא נראית לי ישנה לגמרי. מה קורה פה?
״עכשיו נשאר לי רק להריץ שוב את התוכנה מחדש, ולראות שהכל בה תקין,״ היא אומרת, ושוב מפהקת.
הפיהוקים שלה לא נגמרים כאילו יש לה מאגר מהם, והיא חייבת להשתמש בו. . ״אז עכשיו כשאת לא ישנה, לכי תכיני לי קפה,״ אני אומר ומצביע על המכונה בפינת החדר.
״ישנתי?? איך נראה לך שהכל הסתדר אם ישנתי?״ היא שואלת בקור. מי היא חושבת שהיא, שהיא עונה לי בכלל.
היא קמה, אבל מתקשה לעמוד. ״אולי תלמדי שהלילה נועד לשינה?״ אני מסנן לעברה.
היא מסתכלת עליי במבט אטום. ״אתה חושב שאתה יודע הכל,״ היא ממלמלת בשקט, אבל בכל זאת המילים מגיעות לאוזניי.
״חושב?״ אני מגחך, ״אני לא חושב, אני יודע. לא צריך להיות גאון כדי להבין שכשמישהו מפהק לידך במשך שעה ארוכה, זה אומר שהוא לא ישן כל הלילה. את תמיד מגיעה כך ללקוחות שלך?״
״כפי שאמרתי, אתה חושב שאתה יודע הכל,״ היא נדלקת מיד, ״לידיעתך, אני לא מגיע אף פעם ללקוחות שלי, כל הפגישות שלי הן במשרד. יותר מזה, אני לא עוסקת בתיקון מחשבים, אלא בבינה מלאכותית.
״המחשב שלך עובד מעולה כעת, וכל הגורמים העוינים שניסו להשתלט על מחשבי החברה שלך, הושמדו. אם זה מעניין אותך, מי שביצע זאת הוא מהונג קונג. אני מציעה לך לנהוג במשנה זהירות עם מי שאתה עושה עסקים שם. אין ספק שזאת לא הייתה התקפה סתם, אלא משהו מאד מכוון.
תדבר עם איש המחשבים שלך שיתקין תוכנות הגנה. אני חייבת להוריד מהמחשב את התוכנות שהיתקנתי,״ היא אומרת.
תוך כדי שהיא מדברת איתי, היא שולחת הודעה.
ג׳ורג׳יה קנדי:
תודה על העזרה לולי.
׳האבירים׳ ׳והנמר׳ עשו עבודה נפלאה.
מחקתי אותם מהמחשב.
אגב,
רק מזכירה לך שאני מחכה
שתסיימי כבר את משחק מבוכי הדרקונים החדש.
בידידות, ג׳ורג׳יה.
לואיז גולד:
שמחתי לעזור.
גם לך מגיע תודה,
התוכנה שיצרת עבורינו
מחוללת פלאים.
פטריק כבר מכור לה.
המשחק יצא לאור בשבוע הבא,
וברור שתקבלי אותו.
בידידות, לואיז
אני לא מבין למה היא הסירה את התוכנות. זה ממש לא הגיוני בעיניי, אלא אם כן היא מתכוונת לדרוש כסף עבורן. אני רוצה לומר לה שאני מוכן לשלם עבורן.
״התוכנות האלה שייכות ללואיז גולד. אני לא יכולה למכור לך אותן,״ היא אומרת, ועוזבת את החדר.
על המחשב מופיעה הודעה.
ג׳ורג׳ינה קנדי התנתקה מהמערכת.
אני מהמר ביני לבין עצמי מתי היא תשלח לי חשבון, וכמה היא תדרוש עבור התיקון. זה לא ממש מטריד אותי, אני שמח שאני שוב יכול לעבוד. אני נכנס למערכת ורואה שלא רק שהכל עובד, אלא שהמחשב מגיב יותר מהר מאי פעם.
המילים שלה שעליי להזהר מהקשרים שלי בהונג קונג, מהדהדות במוחי. יום שישי היום. שעון הונג קונג מקדים בשתיים עשרה שעות את הזמן בניו יורק, מה שאומר שאצלם סוף השבוע כבר התחיל. אני יודע שלפחות היום לא אשמע מהם, ואני יכול לעבוד בשקט.
אני מתחיל לעבוד במרץ, מנהל ישיבות, עונה למיילים, שקוע כל כולי בעבודה. ובכל זאת, אני מציץ בהודעות בטלפון הנייד לראות אם הגיעה הודעה מג׳ורג׳יה. ׳אולי היא פשוט נרדמה,׳ אני מגחך לעצמי.
השעה רבע לחמש, ושום הודעה לא הגיעה ממנה, מה שמפליא אותי. אני מחליט להתקשר אליה.
״הכל בסדר?״ היא שואלת מיד כשהיא עונה.
״המערכת עובדת טוב מתמיד,״ אני מודה.
״היכנסתי בה כמה שיפורים, היא הייתה קצת יותר מידי עמוסה,״ היא אומרת. ׳למה יש לי הרגשה שהיא לא אומרת את זה סתם?׳
״לא שלחת לי חשבון,״ אני אומר. אני שונא להיות חייב כסף, בעיקר כשאין לי מושג כמה.
״ביקשת שאעזור לך, וזה מה שעשיתי,״ היא עונה, ״אני לא מתכוונת לחייב אותך. ביי,״ היא עומדת לנתק.
״את תמיד עוזרת לאנשים שאת פוגשת במועדון?״ אני ממהר לשאול. אני מודה שאני מאד מופתע.
״אנשים שאני פוגשת במועדון, שואלים אותי אם אני רוצה לרקוד איתם, לא מבקשים שאפתור להם בעיה במחשב.
אני חייבת להודות שלא ממש האמנתי לך שיש לך בעיה במחשב. מעבר לעובדה שהערת אותי, הופתעתי שבאמת התקשרת. אפילו לא שאלתי איך יש לך את מספר הטלפון שלי,״ היא אומרת.
״ג׳ונתן הציע לי לפנות אלייך. הוא נתן לי את מספר הטלפון הנייד שלך, כיוון שאמר שהוא בספק אם את תתקשרי,״ אני מסביר לה.
״הוא צדק. בכל מקרה אני צריכה לסגור את המחשב, ולצאת,״ היא אומרת.
אני רוצה לומר לה שמעניין אותי על איזה תוכנות היא מדברת, אבל היא כבר ניתקה.
אני רושם לעצמי תזכורת.
להתקשר לג׳ורג׳יה ביום שני בקשר לתוכנות הגנה.
אני מתנתק מהמערכת, ומרוצה שיום העבודה התנהל ללא תקלות, ולא כפי שחששתי שיקרה. אני כבר מריח את סוף השבוע, ומתחיל להרגע.
