אנחנו נכנסים למסעדה שג׳ו הציע. כבר בכניסה אפשר להרגיש שזה מקום מיוחד. הבחירה ברהיטים מעץ, מעניקים לה הרגשה מיוחדת. השולחנות מרוחקים זה מזה, ויש הרגשה שאתה נמצא במטבח ביתי בכפר.
מנורות המפיצות אור רך, תלויות מעל כל שולחן, מעניקות לסועד הרגשה שאתה לבד במקום.
צלילי מוסיקת רקע שקטה ומרגיעה נשמעים ברקע, ומלצרית חייכנית ניגשת אלינו, כדי להובילנו לשולחן.
״השולחן הקבוע, מר מק׳מרפי?״ היא פונה לג׳ו.
״כן,״ הוא עונה לה במנוד ראש קל, ״אנחנו שלושה.״ אני שם לב שכשהוא מדבר, הוא מתוח. אני תוהה מדוע הוא חסר מנוחה בזמן שאנחנו יושבים לאכול.
כל אחת מהמנות העסקיות מאד עשירה, וקשה לי לבחור בין המבחר המוצע.
״אני מבקש להזמין את העסקית מספר חמש, זאת שכוללת נתחי עוף, עם אורז וירקות,״ אני אומר לה. היא נראית מנה קלילה, אבל אם לשפוט על פי התמונה, היא נראית מנה ענקית.
״ומה תרצה לשתות? בירה מהחבית, אולי יין?״ היא שואלת. אמצע היום. אמנם אני לא צריך לחזור לעבודה, אבל עדיין לא נראה לי מתאים לשתות בשעה כל כך מוקדמת. מה גם שאני לא יכול לדמיין איזה יין ישתלב במנה הזאת. ״אני אסתפק במים קרים,״ אני עונה לה.
״אני אקח בדיוק אותו דבר, וגם רק מים קרים,״ אומר כריס. ״למרות,״ הוא מוסיף בשקט, ״שיש להם את היינות שלנו, זה פשוט לא נראה לי מתאים.״
בניגוד אלינו, ג׳ו מזמין מנת בשר בקר. ״אולי נחלוק בקבוק יין?״ הוא שואל.
״זה מוקדם מידי עבורי,״ אומר כריס, ״ואני מניח שכך גם פארקר מרגיש.״
המלצרית לוקחת מאיתנו את התפריטים, ושקט משתרר בינינו.
״אני רוצה להתנצל בפניכם על התנהגותו של בראדלי. אין זה משנה מה הייתה הסיבה לכך, ההערות שלו לא היו במקום.״
״אני יכול אותך לשאול שאלה אישית?״ אני פונה לג׳ו. שפת הגוף שלו משתנה מיד.
״כן,״ הוא עונה בקול יציב, למרות זאת.
״בראדלי ומיה נשואים?״ אני שואל, ״או בני זוג?״
שפתו מתעקלת בתחילת חיוך. ״אין ביניהם שום קשר רומנטי. הם למדו יחד, וכעת עובדים יחד.״ ניכר עליו שהוא לא מרגיש נוח לדבר על הנושא.
אני מחליט לא לדחוק אותו לפינה. ברור לי שכל מה שקרה בישיבה היה מאד לא לרוחו.
המנות מגיעים, והאווירה בינינו משתנה. אנחנו מחליפים דעות על כל דבר בעולם, פרט למה שקורה כעת בבורסה.
״הארוחה הייתה מאד טעימה. תודה שלקחת אותנו לכאן. ברשותך אזמין את החשבון,״ אומר כריס כשאנחנו מסיימים לאכול. ״יש לנו ישיבה בקרוב. להערכתי היא תיקח…״ כריס מסתכל עליי.
״אני מעריך שהיא תקח ארבעים, ארבעים וחמש דקות,״ אני משתף איתו פעולה. ברור לי שהוא רוצה לדבר איתי לבד.
״כן,״ ממשיך כריס, ״האם מתאים לך שנפגש בשעה שלוש, או שאתה מעדיף שנקבע פגישה ליום אחר?״
״אני פנוי היום, כך ששעה שלוש נשמע לי טוב,״ אומר ג׳ו. אין לי ספק שהוא בספק אם נחזור. ״ואני אשלם על הארוחה.״
״סיכמנו שזה היום על חשבוני,״ אומר כריס, ושולף את כרטיס הארשאי השחור שלו, זה שבלתי מוגבל בסכום. ״אם כך נתראה בעוד שעה.״
אנחנו עוזבים את המקום וממהרים למשרדי ברוקלין עורכי דין. המרחק הוא לא רב, ואנחנו גומעים אותו בצעדים מהירים. כריס מוציא את הטלפון הנייד שלו מכיסו ומחייג לאביו. ״אני בדרך למשרד, תפנה לי זמן, יש לי כמה שאלות אליך בקשר לדיימונד השקעות.״
כשאנחנו מגיעים למשרדי החברה, ג׳ון כבר מחכה לנו בחדרו. על השולחן מונחים עבורנו שני ספלי קפה. אני מברך אותו לשלום, והוא לוחץ את ידי. ״שמחתי לשמוע שהצטרפת לכריס לפגישה בחברת ההשקעות,״ הוא אומר, ״ספרו לי איך היה.״
״כמה זמן אתה מכיר את ג׳ו מק׳מרפי?״ שואל כריס.
״הרבה שנים. למעשה אני נותן לו יעוץ משפטי לא פעם, למרות שיש לו במשרד עורך דין שעובד עבורו,״ עונה ג׳ון.
״ומה אתה יודע על חייו הפרטיים?״ שואל כריס.
ג׳ון מסתכל על כריס בריכוז, מקמט את מצחו בניסיון להבין מהיכן נובעת השאלה הזאת, ולא ממהר לענות. ניכר עליו שהוא מגלגל את השאלה במוחו, מנתח אותה, וחושב מה לענות.
״מה אתה רוצה לדעת?״ הוא שואל לבסוף.
כריס מספר לו על ההתקפה שספגתי, ומשתף אותו במפגש הקצר שלי עם מיה באירוע. ״שכשיצאנו לאכול במסעדה, ג׳ו התנצל על ההתנהגות של בנו, למרות שהיה מאופק, מה שמובן שכן זה בנו,״ אומר כריס.
״שאלת על חייו הפרטיים. מעטים יודעים שהוא לא בנו הביולוגי. ג׳ו נשא את אימו של ג׳ו לאישה, שהייתה גרושה עם ילד. הוא מעולם לא אימץ רשמית את בראדלי, אבל תיפקד, ועדיין מתפקד, כאביו. מה בראדלי יודע על עברו, אין לי מושג.
אביו היה איש קשה, שנשפט ברוסיה על מעשים לא חוקיים שעשה, וגם מצא בכלא את מותו בנסיבות לא ידועות. המשפט קרה אחריו שאנה התגרשה ממנו.
כששמעתי את האמת אודותיה הייתי מופתע. היא אישה טובת לב, ואימא למופת. לג׳ו ואנה נולדו עוד שני בנים שעובדים איתו בחברת האם.״
״את השם מיה אתה מכיר?״ שואל כריס.
“אני מאמין, למרות שג’ו לא אמר לי זאת, שהוא לא רצה שבראדלי יעבוד בחברה, משיקוליו, אם כי הוא הציג זאת בפניי כאילו זה בראדלי שלחץ שהוא יקים לו חברה משלו.
את מיה בראדלי הכיר בזמן שלמד באוניברסיטה. הוא ערך הכרה בין ג׳ו לבינה, הפליג בשבחה, וביקש מג׳ו שיצרף אותה לחברה שלו,״ אומר ג׳ו, ״פגשתם אותה?״
״בראדלי התייחס אליה כאילו היא השפחה שלו. הרגשנו מאד לא בנוח. הוא סירב לתת לנו פרטים על סלי המניות, ואז ג׳ו קרא לה, ושלח את בראדלי לחדר המסחר.
מיה סיפקה לנו הסבר מקיף, והיא מכינה לנו כעת חומר רקע. מאד התרשמתי ממנה,״ אומר כריס.
ג׳ו שוב נראה מהורהר. ״אני אתקשר לאשתי, היא חברה טובה של אנה.״
הוא מתקשר מהטלפון שעל שולחנו, ופותח את הרמקול. ״יקירתי, יש לך כמה דקות פנויות עבורי?״
״בשבילך תמיד יקירי,״ היא עונה.
״אני בישיבה עם כריס ופארקר אמרסון, ואני מבקש לדעת אם ידוע לך משהו על הקשר בין בראדלי של אנה לאישה בשם מיה,״ אומר ג׳ון.
״הם הכירה באוניברסיטה,״ היא מתחילה לספר את מה שכבר ידוע לנו, ״היא ילדה מבריקה, והם למדו יחד. כשהוא הקים את החברה, הוא צירף אותה אליו, והם עובדים יחד.״
לאכזבתי אין היא יודעת פרטים על היחסים ביניהם.
״יש לנו פגישה נוספת עם ג׳ו, אבל אם יתברר לי שבראדלי מעורב בעסקה, אני מתכוון לא להמשיך איתה,״ אומר כריס, ואני מהנהן בראשי להסכמה.
״אני סומך על שיקול דעתך,״ אומר ג׳ון.
״לא מסתדר לי הקשר ביניהם,״ אומר בקול כריס, את מה שאני חושב בליבי.
אנחנו עומדים להפרד מג׳ון ולחזור לפגישה, כאשר הטלפון הנייד של כריס מצלצל, ושמו של ג׳ו מק׳מרפי מופיע על הצג.
״כריס ברוקלין מדבר,״ הוא עונה לטלפון.
״אני מאד מתנצל, אבל משהו דחוף צץ, ואני נאלץ לבטל את הפגישה היום. אם מתאים לכם, נוכל להפגש עוד יומיים,״ אומר ג׳ו. אני תוהה מה קרה לשינוי הפתאומי, אבל כמובן אין לנו כוונה לשאול אותו, אם אינו מנדב מידע בעצמו.
״אני חושב שכדאי שאלך לערוך ביקור פרטי אצל מיה. אולי היא תבהיר לנו מה קורה, כדי שנוכל לקבל החלטה אם להמשיך איתם במשא ומתן,״ אני אומר.
כריס מהרהר בדבריי. ״זה דווקא נשמע לי רעיון לא רע בכלל.״
אני מודה שאני די נסערת מההתנהגות של בראד, ומרגישה שאין לי עוד כוח להמשיך. ברור לי שהוא רצה להראות כמה הוא חשוב. אבל בין זה יבין להקטין אותי כל כך, רחוקה הדרך.
על זה הייתי מבליגה, למרות שבתור אחד שלעג לאמרסון על שטעה לחשוב שאני מלצרית, הדרישה שלו שאגיש קפה, מוכיחה דווקא ההיפך, לא כך?
מה שגורם לי לא לרצות לעבוד איתו יותר, היא העובדה שהוא מסמן כל הזמן טריטוריה סביבי. הוא רכושני כלפיי, למרות שאמרתי לו באופן נחרץ שלעולם לא יקרה בינינו משהו. כל גבר שרק מסתכל עליי, אפילו לפני שהוא מדבר איתי, הוא מיד תוקף.
אני לא יודעת מה קרה בחדר הדיונים לפני שהגעתי, אבל היה מתח באוויר, שאפשר היה לחתוך עם סכין.
אז החלטתי לשים לזה סוף. אני מתכוונת לומר לג׳ו שאני לא יכולה להמשיך לעבוד יותר בחברה, למרות שאני מאד אוהבת את העבודה שלי.
אני מבקשת מלורי שתקבע לי איתו פגישה בארבע עיניים.
״מר מק׳מרפי ביקש שתכנסי למשרדו,״ היא אומרת לי אחרי דקה או שתיים.
אני מתלבטת אם לקח איתי את מכתב ההתפטרות שכתבתי, אבל מחליטה להמתין איתו. אין לי מושג מה הוא עתיד לומר לי, ועדיף שאנהג באיפוק.
אני עולה במעלית המיוחדת המובילה לקומת ההנהלה.
״מר מק׳מרפי אמר שתכנסי אליו לחדרו,״ אומרת מריסה מזכירתו האישית.
אני הולכת במסדרון, משתדלת שקול נקישת עקביי לא יהדהד בו, ללא הצלחה, ונעמדת מול דלתות העץ הכבדות של ג׳ו.
אני לא מספיקה להקיש על הדלת, כשהיא נפתחת, וג׳ו מזמין אותי להיכנס. ״תשתי קפה?״ הוא שואל. ״אני אבקש ממריסה שתכין לך.״ שפתיו מתעגלות מעט לחיוך.
״תודה, אני בסדר,״ אני עונה.
״לפני שאת מתחילה לדבר, אני רוצה לומר לך משהו,״ הוא מתחיל לומר. אני רוצה לומר לו שיחסוך את המילים כי אני מתכוונת לעזוב, אבל הוא לא מאפשר לי, וממשיך לדבר. ״שלא תחשבי שדבר מהתנהגותו של בראדלי נעלם מעיניי. הייתי מנוע מלהגיב ליד האורחים, אבל לך אני יכול לומר שאני מזועזע מהאופן בו הוא התנהג.
את לא היית בראשית הישיבה. הוא תקף אותי על שהזמנתי את מר ברוקלין ומר אמרסון להפגש איתנו, בעיקר מר אמרסון. הוא כינה אותו מאפיונר, ואמר שעם כאלה הוא לא מתעסק.
אני מבין שהייתה אי הבנה מצערת באירוע, אבל אני יכול להבטיח לך, וזאת לאחר שבדקתי זאת היטב, שמר אמרסון הוא עורך דין, בין המבריקים בעיר, ואין לו שום קשר, ושום לקוח, מהעולם התחתון.
אבל לא רק. צרם לי מאד האופן בו הוא מתייחס אלייך. לא רק שאת לא ׳סתם׳ עובדת, אלא בעלת מניות, הוא הרגיש צורך לזלזל בך לעיני האורחים.
השיא היה סביב סגת הגשת הקפה. אחרי שהוא לעג לאמרסון שהוא טעה לחשוב שאת מלצרית, זה בדיוק מה שהוא דרש ממך לעשות, להגיש קפה.
לא נעלמת מעיניי האובססיה שלו כלפייך, למרות שהוא עצמו אמר לי שאמרת לו שלעולם לא יקרה משהו ביניכם.
יש משהו שאני לא חושב שאת יודעת, בראדלי הוא לא בני הביולוגי. יותר ויותר אני מגלה שהוא ירש את אופיו של אביו, שהיה גבר אכזר.
הגעתי לידי החלטה להפריד בין היחידה אותה את מנהלת, לבין חדר המסחר של דיאמונד השקעות.
בכוונתי לצרף אותך לחברת האם מק׳מרפי בית השקעות. בסופו של דבר זה הדבר ההגיוני לעשות, שכן סלי המניות הם בבעלותי, והכספים עבורם מוזרמים מהחברה שלי. דיאמונד רק מבצעת את המחקר עבורי.
אני מבקש לקבל את הסכמתך למהלך הזה. אני מתכוון לפתוח לך אגף משלך, דומה למה שהיה לך בדיאמונד. כיוון שתעברי לעבוד בחברת האם, יהיה לך יותר חופש ומשאבים לפתח את הרעיונות שלך.
את אחוזי המניות שלך, אחלק בין בראדלי לביני, ובתמורה תקבלי ממני עשרים וחמש מניות בחברה שלי, ושכל הזכויות שצברת בדיאמונד יעברו איתך לחברת האם. אני מבקש לשמוע מה דעתך.״
ברור לי שהרעיון הזה כבר התבשל במוחו מזה זמן, וכי הישיבה היום היא שבחרה עבורו את הזמן המתאים.
״אם כך כבר לא אהיה בשותפות עם בראדלי,״ אני מרגישה צורך לציין.
״הבנת נכון. זאת בעיה מבחינתך?״ הוא בוחן אותי כדי לקבל ממני אישור אחרון שזה מה שאני באמת רוצה.
״זאת הייתה בעיה מבחינתי רק אם הייתי ממשיכה לעבוד איתו,״ אני עונה.
״אני מבין שעל זה ביקשת לדבר איתי. אני מאמין שקיבלת את התשובה שרצית,״ הוא אומר. כל השיחה הפנים שלו חתומות, והוא לא מגלה מה הוא מרגיש.
״לא ציפית להצעה כזאת נדיבה. אני מאד אוהבת את העבודה כאן, ומקבלת בשמחה את הצעתך,״ אני עונה מיד.
״את לא שואלת מה לגבי המשכורת?״ הוא מסתכל עליי בעיון.
״אני סומכת עלייך שתקבע לי משכורת הוגנת, שאוכל לשלם בזכותה את הוצאותיי,״ אני עונה.
״אני מצטער שלא עשיתי את הצעד הזה קודם, הרעיון הזה הוא לא מחשבה שנולדה רק היום. התנאים שהיו אז, לא איפשרו לי להציע לך זאת.
אני רוצה לשתף אותך בכך שקניתי לבראדלי כרטיס טיסה לקריביים. אמרתי לו שאני רואה שהוא עובד קשה, ומין הראוי שהוא יקח כמה ימים חופש. הוא דווקא שמח מאד, וביקש לצרף אותך לנסיעה,״ אומר ג׳ו, ואני מרגישה שהמתח גואה בי. ׳האם כל מה שהוא אמר עד עכשיו הייתה הצגה?׳ ״אמרתי לו שאיני מאשר לך כעת לצאת לחופש..
כבר נתתי הוראה לעורך הדין שלי לנסח את העברת המניות שלך מחברת דיאמונד, והעברתם לחברת האם, וקבענו ישיבה למחר.
אני מתכוון להכין את החדר עבורך בקומה שמונה, וגם את החדרים של אנשי המחלקה שלך. מחר בבוקר יקרא כל אחד מהם לשיחה, והוא יתבקש לחתום על חוזה חדש, באותם תנאים כמובן, תוך שמירה על הזכויות שצברו.
בראדלי לא יודע דבר. זה גם מבחן נאמנות לעובדים. יש לי הרגשה שיש מי שידליף לו על המהלך הזה. תשאירי לי להתמודד איתו. חשוב לי שתהיי שמחה עם ההחלטה שלי,״ הוא אומר, ״אני פתוח לשמוע את מה שיש לך לומר.״
״יש לי רק דבר אחד לומר לך, תודה,״ אני אומרת.
״על מה?״ הוא שואל.
״תודה שאתה רואה אותי,״ אני עונה.
אני נפרדת ממנו, וממהרת לחזור לדיאמונד. אין לי שום רצון שאיש ישים לב שנעדרתי. אני מתחילה מיד בארגון החומר במחשב שלי, כך שיתאים לתפקידי החדש.
בראד נכנס לחדרי. ״הבנתי שהיית בישיבה עם אבי, מה הוא רצה ממך?״ הוא שואל בתקיפות.
״דיברנו על סלי המניות החדשים,״ אני אומרת. אני לא משקרת, אבל כמובן שאני לא אומרת לו את האמת.
״אפשר לחשוב שזה הדבר העיקרי שמתנהל כאן בדיאמונד,” הוא אומר לי בטון קר.
״ברור שלא, אבל זה הנושא עליו אני עובדת. לו רצה לשאול על החברה שלך, הוא היה פונה אליך, ולא אליי, מהטעם הפשוט, שאני לא בקיאה בחדר העסקאות אותו אתה מנהל.״ אני עונה לו בטון רגוע. איני יודעת אם הוא מאמין לי, אבל יודעת שהצלחתי לענות לו בלי לשקר.
״הוא סיפר לך שאני נוסע לחופש?״ הוא שואל.
״הוא אמר שאתה עובד מאד קשה, ומגיע לך קצת חופש, והוסיף שהסוחרים שלך מכירים את העבודה, אבל אם תהיינה בעיות, מה שהוא לא צופה שיקרה, הם יוכלו לבקש ממנו עזרה.״
״הוא לא ביקש ממך להחליף אותי בהעדרי?״ הוא חושד שאני משקרת.
״אני? כבר אמרתי לך שאני לא מכירה את העבודה שלך. זה לא משהו שאפשר ללמוד כך סתם. דרוש לכך ידע רב.״ אני יודע בדיוק איך ללטף לו את האגו המנופח שלו.
״הזמנתי את טיפאני לבוא איתי לקריביים,״ הוא אומר, ומביט עליי, כשחיוך לגלגני על פניו.
״איזה יופי!״ אני מזייפת התלהבות, ״תהנו.״
״מישהי פה מקנאה?״ הוא מרים גבה מולי.
״אני כל כולי בעשיה כעת, אין לי שום אפשרות להעדר מהעבודה כעת,״ אני עונה לו, וממשיכה בעבודתי. לו רק ידע מה אני עושה.
״כל כך ברור שאת מקנאה,״ הוא אומר, ״מה חשבת שאני שלך?״
אני מודה שהוא מפתיע אותי, באופן שהוא משנה את פני הדברים, אבל אני מצווה על עצמי לנהוג באיפוק, ולא אומרת לו שהוא שוגה בחלומות.
״אני לא. להיפך, אני מפרגנת לשניכם.״ המילים שלי מכעיסות אותו, הבעת פניו משתנה, והוא קופץ את אגרופיו.
״אני מצפה ממך שתמשיכי לעבוד כאילו שאני פה, ולא תנצלי את העובדה שאני נעדר מהמשרד,״ הוא אומר לי בקור.
״אני מבטיחה לך שאעבוד כרגיל,״ אני אומרת, ״שתהיה לך טיסה נעימה, ותהנה מהחופשה עבור כולנו.״
אני נושמת לרווחה כשהוא יוצא מהחדר, כיוון שכל רגע עומדת לעלות על המסך הודעה שהסתיים הגיבוי, והוא הועבר לענן החדש.
יום העבודה מסתיים, ולקראת הערב כשאני בדרכי לסטודיו לריקוד, אני מקבלת הודעה מהאינסטגרם שבראד העלה פוסט.
סוף סוף אני מרשה לעצמי לצאת לחופש.
ברבדוס מחכה לי!
הוא מצרף לפוסט תמונות סלפי שלו בחנויות הפטורות ממכס, במסעדה, ומשקיף על מסלול ההמראה. באף אחת מהן לא מופיעה נטלי.
