אני מניח את התיק בחדר העבודה שלי, ועולה בצעדים איטיים, התואמים את קצב מחשבותיי, לחדר השינה שלי. אני מסיר מעליי את הז׳קט השחור, פורם את העניבה, ופושט את מכנסיי. כאילו יש בטקס הזה להפריד ביין חיי כעורך דין, לחיי הפרטיים.
אני תולה כל דבר במקומו, ומתחיל לפרום את כפתורי חולצתי הלבנה. היא נושאת עדיין את ריח הדיאודורנט ששמתי הבוקר, מה שמלמד שלא הזעתי כל היום, למרות היום האינטנסיבי שעברתי. אני בהחלט יודע להזיע, אבל רק כשאני מתאמץ באימון גופני.
המחשבה הזאת עולה במוחי, כיוון שכשעמדתי יום השופט בדיון האחרון לקבל את פסק הדין, הרגשתי גועל כשעמדתי לידו של עורך הדין של התובע שהסריח מזיעה, מה שהעיד על הלחץ בו היה שרוי. למרות זאת שלטתי בעצמי, ולא הראיתי לו מה אני מרגיש.
אני לוקח איתי את החולצה, כדי לזרוק אותה לסל הכביסה, ומסיים להתפשט בחדר האמבטיה.
אני פותח את המים במקלחת, אבל לא ממתין שהמים יתחממו. ידיי מונחות על הקיר, ומים יורדים במורד גופי. שערי מתחיל לנטוף מים, ואני עומד בעיניים עצומות ומתמסר לקרירותם של המים, ולא ממהר לשנות את חומם.
אין לי מושג כמה זמן אני עומד כך. איכשהו מצליחים להגיע לאוזניי צלילי הטלפון הנייד שלי. אמנם אין לי כוונה לרוץ לענות לשיחה, אבל יש בכך סימן עבורי לסיים את המקלחת שהתארכה יותר מהרגיל.
כשהמגבת אחת עוטפת את מתניי, ובשניה אני מנגב את טיפות המים משערי, אני ניגש לראות מי חיפש אותי. השם כריס ברוקלין (אישה יפה) מעלה חיוך על פניי.
*
כריס ברוקלין הוא עורך דין שעוסק בתחום זהה לשלי. הוא שותף עם אביו ג׳ון ושלושת אחיו באחד ממשרדי עורכי הדין המסחריים המובילים בחוף המזרחי. כיום הוא עובד רוב הזמן בקליפורניה, בשל נישואיו לסול מיקבי קרטייה בעמק נאפה.
כריס, כמוני, הוא אימת עורכי הדין. יש לנו קו מחשבה דומה, ושנינו פועלים באותה דרך של מכת מחץ בהפתעה, שמשאירה את הצד השני המום. ולמרות שזה ידוע לכל, תמיד זה מגיע משאיר את הצד השני חסר מילים.
אני אוהב לשבת איתו בישיבת סיעור מוחות, ולא פחות לצאת מזה, לבלות איתו. בעיקר כשזה מסוג הבילויים שאתה לא מחפש את מי לצוד ללילה של התפרקות, אלא באמת יכול להנות מחברה טובה ואיכותית.
*
״שמך נישא היום בפי קול במסדרונות בית המשפט. לא רק שניהלת שלושה דיונים לא פשוטים בזה אחר זה, שזה כשלעצמו ראוי להערצה, אלא שבכל אחד מהם ניצחת באופן מרשים.
התמזל מזלי והייתי היום בבית המשפט לשמוע בשבחך. אני בעיר לבד הפעם, וחשבתי שאולי תרצה להצטרף אליי לארוחת ערב,״ אומר כריס.
״אני פתוח לכל הצעה,״ אני אומר. אני יודע שכריס יבחר במסעדה לטעמי. גם הוא לא אוהב את המסעדות היוקרתיות, כאלה שאתה צריך להזמין בהם מקום חודשים מראש, רק כדי שאחרים יראו אותך. זה משהו שספגתי בבית.
*
נולדתי בבית אמיד. ההון המשפחתי הצטבר במשך כמה דורות, מאז הגיע סבו של אבי מאנגליה, והדורות הבאים דאגו לשמרו, ואף להגדילו.
ולמרות זאת, לימד אותנו, אותי ואת אחיי, לא לנפנף בעושר שלנו. ההון שבידינו נועד להעניק לנו ביטחון כלכלי, וחיים נוחים, ואין זה עניינו של איש מה וכמה יש לנו,״ אמר אבי.
כך גדלתי, וכך אני נוהג גם היום כשיש לי הון לא קטן בזכות עצמי.
*
כריס בוחר במסעדה שאין צורך להופיע בה עם קוד לבוש מסוים, ולכן אני מוותר על החליפה, ומתלבש בהתאם.
אני מחייך כשאני מגיע למסעדה. ורואה שעל השולחן מונח יין מיקבי קרטייה. כריס קולט אותי. ״הדבר הראשון שאני שואל כשאני מזמין מקום במסעדה, זה אם יש להם מבחר מיינות קרטייה,״ הוא מחייך. ״ברגע שאתה טועם מהם, לא תשתה אף יין אחר.״
״אני מסכים איתך,״ אני אומר לו.
אנחנו מעבירים ערב נעים, משתפים זה את זה בחוויות מבית המשפט. ״מתי תיקח חופש ותגיע לעמק נאפה?״ הוא שואל.
״אתה צודק, הגיע הזמן שאקח כמה ימי חופש,״ אני עונה לו.
״יש לי הצעה עסקית בשבילך,״ הוא אומר כשמגיע הקינוח, “חברת דיאמונד השקעות בודקת אפשרות לצרף מספר קטן של משקיעים לסלי מניות שבהקמתה. המידע נמסר אישית לאבי, והוא ראשוני בלבד. הזרמת כסף לחברה תאפשר לה להנפיק ארבעה ואולי אפילו חמישה סלים בו זמנית.״
״נשמע מאד מעניין,״ אני עונה לו.
״זה בדיוק מה שחשבתי. אני יודע שהתנאי לפתוח חשבון בחברה, הוא הפקדת מיליון דולר, אבל אין לי עדיין פרטים לגבי הסכום אותו הוא שוקלים לגייס. כיוון שאני פה עד סוף שבוע הבא, וסול תצטרף אליי בסוף השבוע. חשבתי לקבוע איתם פגישה,״ אומר כריס, ומביט עליי בשאלה.
״נשמע מאד מסקרן, שווה בדיקה,״ אני אומר, ומוציא את הנייד כדי לבדוק מה מתוכנן לי בימים הקרובים. ״כיוון שסיימתי את כל הדיונים בבית המשפט היום, הלוח שלי די גמיש, ואין לי הופעות בבית משפט.״
״אם כך אברר פרטים, ואודיע לך. יש לך שעה מועדפת?״ הוא שואלת.
״אני אתאים את עצמי אליך,״ אני עונה.
אני נפרד מכריס וחוזר הביתה. כל השקט שעטף אותי נעלם. אני מרגיש צורך להתפרק, אבל יודע שמה שירגיע אותי כעת, לא יהיה מפגש עם אישה.
לפעמים אני מרגיש שעדיף שאפרוק את הלחץ בעצמי, ולא אשחק את המשחק הידוע מראש כדי שמישהי תענה לי.
אני ניגש לפסנתר, ופורט את כל מה שבוער בי על קלידיו. אני מנגן בעיניים עצומות, שקוע כולי בעולם משלי, עד שאני מרגיש מרוקן מכל רגש. למרות שאני מתעורר לחיים בשעות הלילה המאוחרות, אני מחליט ללכת היום למיטה מוקדם.
למחרת בבוקר אני מקבל מייל מכריס.
מאת: כריס ברוקלין
אל: פארקר אמרסון
בוקר טוב פארקר,
קבעתי פגישה במשרדי דיימונד השקעות
עם מנהלי החברה: ג׳ו מק׳מרפי ובראדלי מק׳מרפי
ביום שני בבוקר, בשעה אחת עשרה בבוקר.
המשרדים ממוקמים במגדל הטורקיז
נא אישורך.
בידידות, כריס
אני מאשר מיד את הפגישה, ומכניס אותה ליומן הפרטי שלי. אני נכנס ליומן של המשרד, ומסמן שאיני פנוי בין השעות עשר וחצי לשלוש. כיוון שאני שותף, אין לי צורך להסביר לאיש לאן אני הולך, ועם מי אני נפגש.
סוף השבוע מגיע ואני נוסע לבית הוריי, מקום בו אני תמיד מרגיש טוב. האחים מגיעים, ואנחנו מבלים את היום סביב הבריכה.
אבא מתעניין איך עבר השבוע שלי. הוא באמת מקשיב לי. ״אני מאד גאה בך פארקר, אתה גורם לי נחת.״
״תודה אבא, המילים שלך מאד חשובות לי,״ אני אומר. אני מודה לאבא שהוא אף פעם לא מזכיר לי את התקופה האפלה בחיי, ועל איך שקמתי ממנה כמו עוף חול מאפרו.
אני חוזר ביום ראשון בלילה לדירתי רגוע, צופה מעט בטלוויזיה, מתעדכן בחדשות בטלפון הנייד, עד שעייפות נופלת עליי. אני נרדם מיד.
שבוע חדש מתחיל.
כיוון שלוח הפגישות שלי פנוי, אני מחליט ללכת למשרד של עורכי הדין ברוקלין.
״אתה קורא מחשבות?״ שואל אותי בחיוך כריס.
״אם כך אני מבין שאתה בראש שלי, ואתה רוצה לשתות איתי את הקפה הראשון של הבוקר,״ אני עונה לו.
״מה דעתך על ארוחת בוקר? סול לא כאן, ואין לי חשק להכין לעצמי לאכול לבד. נהייתי מפונק,״ הוא אומר, ומושך בכתפיו.
״אין ספק שמצאת לך אישה נדירה,״ אני עונה.
״אולי גם אתה יום אחד…״ הוא מביט עליי.
״אני ממש לא שם,״ אני אומר.
״משום מה יש לי הרגשה שהיא כבר בסביבה,״ הוא אומר.
אני מגחך. ״מה גורם לך לומר זאת?״ זה לא שאני רוצה לשמוע תשובה.
״המילים שאתה בוחר בשיחה בינינו,״ הוא קובע, ומיד משנה את הנושא. ״בית הקפה בפינת הפארק אהוב עליי במיוחד, בוא נלך אליו, ומשם כבר נמשיך לפגישה בדיאומנד השקעות.״
אני שמח על הבחירה של כריס. בית הקפה האינטימי הזה הוא בהחלט מקום שארצה לחזור אליו, ומהווה פתיחה מושלמת לשבוע העבודה החדש.
אנחנו מגיעים לפגישה כמה דקות לפני הזמן. המזכירה מפנה אותנו חדר הישיבות. ״מר מק׳מרפי ומר מק׳מרפי כבר מגיעים,״ היא אומרת. היא רק מסיימת את דבריה ולחדר נכנסים שני גברים. אין ספק שהם אב ובן. הצעיר יותר מוכר לי מהאירוע. הוא תוקע בי מבט רווי שינאה, ואני מתאפק לא לחייך.
לפני שמישהו מספיק לומר מילה, הוא פונה לאביו. ״אני דורש לדעת מי זימן את הישיבה הזאת,״ הוא נוהם לעברו.
ג׳ו מסתכל עליו, מרים גבה מולו, וניכר עליו שהוא שוקל את מילותיו. אני מאד מעריך את העובדה שהוא לא יורה מיד תשובה, אלא מחפש את המילים.
״דיברנו על כך שנשקול להכניס משקיעים כדי להנפיק כמה סלי מניות יחד,״ הוא מדבר האיטיות, כמו שמדברים לילד קטן.
״מה זה קשור?!״ מתפרץ בראד.
״פניתי לכמה ממקורביי, ובדקתי אם הרעיון הזה מעניין מישהו, וג׳ון ברוקלין הביע התעניינות. כריס הוא הבן שלו,״ אומר ג׳ו בטון סבלני.
הוא שוב פונה אליי. ״כדי לשהקיע בחברה שלנו צריך להשקיע מיליון אחד לפחות. אני מניח שזאת לא בעיה עבורך,״ הוא אומר בכעס מאופק.
״רק יש בעיה אחת קטנה, אנחנו לא מלבינים כסף. אנחנו בודקים באלף עיניים מהיכן מגיע הכסף שמושקע אצלנו. אני לא אתן שיידבק רבב בחברה שלי,״ אומר בראד.
״אני שמח מאד לשמוע, כך צריכה חברה לנהוג כדי לשמור על המוניטין שלה,״ אני עונה לו בשלווה, מראה לו שאני כלל לא מתרגש מההתנהגות שלו.
״אם כך שנינו מבינים שאין לנו על מה לדבר. אני עסוק, ואין לי זמן לבזבז על שטויות,״ אומר בראד.
״עכשיו שכולנו מבינים אחד את השני, אפשר לדבר על הנושא שלשמו התכנסה הישיבה הזאת?״ שואל כריס.
״אני חושב שהייתי ברור, אני לא יושב בישיבה עם ה… איתו,״ אומר בראד ומצביע עליי.
״אתה מכיר אותו?״ שואל ג׳ו.
״כשהיינו באירוע שבוע שעבר, הוא חשב שמיה מלצרית! הוא ציווה עליה לשרת אותו,״ אומר בראד, וקופץ את ידיו, עד שפרקי אצבעותיו מלבינים בזמן שהדם אוזל מהן.
״אני בטוח שמיה העמידה אותו על טעותו,״ אומר ג׳ו.
״ברור, אבל…״ הוא מתחיל לומר.
״אני לא מבין. אין קשר בין האירוע ההוא, למה שקורה כאן היום,״ אומר ג׳ו.
״אתה רציני?! אל תאמר לי שאתה רוצה לעשות עסקים עם איש העולם התחתון.״ הפעם הוא לא מסתפק באגרופים קפוצים, אלא הולם על השולחן באגרופו.
״לא נתת לנו הזדמנות להציג את עצמנו,״ מתערב כריס בשיחה, הוא מוציא את כרטיס הביקור שלו ומניח אותו על השולחן לפניו. אני מוציא את שלי ומניח אותו לידו.
״מר מק׳מרפי,״ אני פונה לאב, ״מעולם לא היה לי קשר לאנשי המאפיה, אין לי כעת ולא יהיה לא בעתיד. אני מעולם גם לא יצגתי אותם בבית המשפט.
אני מודה שהייתי תקיף עם מיה כיוון שחיכיתי מעל חצי שעה, עד שבאה מלצרית לשולחן לשאול מה נשתה. חשבתי שאין זה ראוי שקבוצת הנשים, שהיו בה ללא ספק כמה מלצריות, תעמודנה ותפטפטנה, במקום לשרת את האורחים. טעיתי לחשוב שגם היא עובדת איתן. אז כן, הייתי חסר סבלנות.״
״זה ברור שניסית להכניס אותה למיטה, מי יודע אם זה לא קרה כבר,״ מדהים בראד, לא רק אותי, אלא גם את ג׳ו וכריס, ״אני לא טיפש.״
״אני יכול להרגיע אותך. לא פגשתי אותה מאז. עכשיו כשהבהרנו הכל, אפשר לגשת לעניין?״ אני פונה לג׳ו. אני רואה שהוא נסער, אבל מתאפק לא להגיב.
״ספרו לנו על סלי המניות החדשים. איך אתם בוחרים במניות?״ שואל כריס עניינית.
״אתה לא מצפה שאני אסגיר לך את הדרך בה אנחנו מקימים סל מניות. זה מידע סודי של החברה שלי. מי מבטיח לי שלא תעביר את המידע למישהו אחר?״ שואל בראד, הפעם בטון רגוע יותר, אם כי המתח עדיין ניכר בקולו.
״אני עורך דין, ושומר על החוק. כל מה שנאמר כאן הוא לא לפרסום,״ אומר כריס. אני מעריץ אותו שהוא מדבר בטון רגוע, אחרי שבראד עולב בנו ללא הפסקה.
ג׳ו לוקח את הנייד שלו ומתקשר. ״רובי, תבקשי ממיה שתגיע לחדר הישיבות.״
״למה זימנת אותה?״ לוחש בראד לג׳ו.
״כי הישיבה הזאת לא מתקדמת לשום מקום,״ הוא עונה לו בשקט.
קול טיפוף עקבים המתקרבים לחדר הישיבות נשמע קרוב יותר ויותר, ואז הדלת נפתחת, ומיה נכנסת. היא לובשת שמלת טריקו צמודה המדגישה את קימוריה. אני מגניב מבט לכריס, ורואה שגם הוא מעיף לעברה מבט, ונראה שהוא מתרשם מיופיה.
אני משתדל שאיש לא יראה איזו השפעה יש לנוכחותה עליי, ולכן משפיל את מבטי. אני רואה שעל אצבעה יש טבעת נישואין. ׳אז את נשואה,׳ אני חושב לעצמי. זה מבחינתי קו אדום. באיזשהו מקום אני חש הקלה.
״ביקשת שאבוא,״ היא פונה לג׳ו. באומרה את המילים היא נוגעת באצבעה בהיסח הדעת בטבעת ומסובבת אותה, ושני לבבות, אחד בזהב לבן, והשני זרוע יהלומים קטנים, מתגלים לנגד עיניי. מסתבר שזאת לא טבעת נישואין. ׳האם אני מאוכזב או שמח?׳
״מה את עומדת, לכי תביאי ארבע כוסות קפה,״ יורה לעברה בראד. היא מעיפה עליו מבט, נדה בראשה, ופונה לעברינו. ״איך אתה שותה את הקפה של אדוני?״ היא שואלת את כריס.
״שחור, וסוכר אחד,״ עונה כריס.
ואז היא פונה אליי, מופתעת לראות אותי, אבל לא מגיבה. ״מה תשתי אדוני?״ היא שואלת.
״כמו כריס,״ אני עונה לה.
מיה יוצאת מהחדר, ושתיקה משתררת בה. דקה מאוחר יותר נכנסת המזכירה עם מגש ועליו ארבע כוסות קפה, מחלקת אותם בינינו, ומניחה במרכז השולחן מגש עם מבחר עוגיות.
״ביקשתי ממיה להגיש את הקפה,״ הוא אומר למזכירה. היא מביטה בו במבט מבולבל. ברור לי שהאמירה שלו נראית לה תמוהה.
מיה נכנסת מיד אחריה. ״אתה צריך עוד משהו בוס?״ היא שואלת את בראד בטון חסר רגש.
״תשבי מיה,״ אומר לה ג׳ו.
מיה מתיישבת לידי, כיוון שזה הכיסא הקרוב ביותר לדלת. ״אפילו דברים בסיסיים את לא יודעת,״ נאנח בראד בתאטרליות, ״המקום שלך בצד שלנו.״
מיה קמה ללא מילים, אבל בוחרת לשבת ליד ג׳ו ולא ליד בראד.
״אני מבקש שתלך לראות מה קורה בחדר המסחר, יש היום יום של עליות מטורפות,״ אומר ג׳ו.
״כשתסתיים הישיבה,״ עונה בראד בחוסר רצון.
״המסחר לא עוצר, רק כי כינסו פה ישיבה,״ עונה לו ג׳ו בתקיפות. הוא מחליף מבטים עם מיה. ״מר ברוקלין ומר אמרסון מבקשים לקבל מידע על סלי המניות בהקמה.״
״החברה שלנו איננה רק חברה העוסקת במסחר מניות עבור אחרים, אלא גם מתמחה בהקמת סלי מניות והנפקתם בבורסה של ניו יורק.
אנחנו צוות של אנליסטים, כולנו עם רשיונות של ברוקרים בבורסה. אנחנו עוקבים אחרי השוק, ומתנתחים את המגמות, מנסים לצפות את הטרנדים העתידיים.
אתן לכם דוגמא ממה שקורה בימים אלה. הסכסוך בין ארה״ב לאירן משפיע על שוק האנרגיה. אנחנו בוחנים איזה מניות לאגד ביחד כדי לתמוך בתנודתיות בשוק.
מחלקת המחקר הוקמה כשהייתי באמצע לימודי התואר הראשון. הנפקנו מאז שבעה סלים, ואני יכולה להראות לכם את הביצועים שלהם מיום שהוקמו.
לגבי הסלים החדשים, הם בשלבים אחרונים של הקמה, ואנחנו עדיין עוקבים אחרי השינויים בעולם לפני שנקבל החלטה סופית לגביהם. אם הנושא מעניין אתכם, אכין לכם מידע בנושא.״
מיה קמה לצאת, כשבראד חוזר. ״אני מקווה שלא מכרת להם את הסודות שלנו,״ הוא מסנן בשקט לעברה, אם כי המילים שלו מגיעות לאוזניי.
״תשאל את אביך, ישבתי לידו כשדיברתי,״ היא עונה לו בקור.
״שלא תחשבי…״ הוא מתחיל לומר.
״זה לא התפקיד שלי חשוב, אני רק מבצעת הוראות,״ היא אומרת, ויוצאת מהחדר.
״ביקשתי ממיה שתכין להם חומר רקע, בזמן שאנחנו, נלך לאכול,״ אומר ג׳ו לבראד.
״בתנאי שאני משלם,״ אומר כריס
״אני אבקש מהמזכירה שתזמין לנו מקומות בוולדוף אסטוריה,״ אומר בראד.
כמה לא מפתיע אותי שהוא בוחר במסעדה יקרה. ׳האם זה בגלל שכריס אמר שהוא משלם?׳
״אין לנו את כל היום בראד, אנחנו באמצע יום מסחר סוער. אני מציע שנלך, למסעדה בפינת הרחוב. יש להם מנות עסקיות טעימות מאד. ובראד, אני אלך איתם לבד,״ אומר ג׳ו.
חשבתי כבר לסרב. המפגש עם בראד היה מעבר ומעבר לסבלנות שלי. אני תוהה אם הקשר שאולי יווצר בינינו יהיה כרוך בעוד מפגשים איתו, ואת זה אני מתכוון לברר.
״ומיה?״ שואל בראד.
״למה אתה מכניס את מיה לכל שיחה. מתי פעם ראית שמיה יוצאת להפסקת צהריים?״ עונה לו ג׳ו, ״היא באגף המחקר, ומכינה עבורם את החומר עליו סיכמנו. מין הראוי שתתרכז בניהול האגף שלך. העבודה בחדר המסחר דורשת את תשומת ליבך המלאה.״
׳אז מסתבר שמיה לא עובדת תחתיו, כפי שהוא מנסה להציג את הדברים,׳ אני חושב לעצמי, כשאני יוצא בעקבות ג׳ו וכריס מחדר הישיבות. ׳מעניין מה עוד אגלה.׳
