אני מסתכל בהנאה על פניה של אבלין כשהיא עוקבת אחרי העצים המלבלבים. ״אני מרגישה שכאילו גם אנחנו היינו בתרדמה, וכעת אנחנו מתעוררים לחיים.״
שבוע שלם של פגישות עם העובדים הגיע לסיומו. אני חושב לעצמי בסיפוק, שכל אחד מהם היה מופתע מהידע שלי, הן לגבי העבודה בשדות, והן לגבי הידע האישי שלי לגביו. היה לי חשוב שידעו שאני יודע הכל, גם אם לא נפגשנו מעולם.
אני שב ומודה בליבי לסבא על ההדרכה שלו, ומרגיש שהעונה תתחיל ברגל ימין.
עכשיו כשהחוזים חתומים, אני מתיישב לקרוא את הנספח שסבא ביקש שאקרא רק אחרי חתימת החוזים.
יקר שלי,
אני יכול לראות בדמיוני אותך יושב מול כל עובד ועובד. אם יש משהו שאני לא צריך ללמד אותך, זה איך לנהל צוות עובדים. אתה הרי עושה זאת בצורה מושלמת.
אני סקרן לדעת מה החלטת לגבי החברה הניו יורקית שלך. אני מניח שאתה כבר מאוהב באריול כמוני, וכי רק המחשבה לנסוע לעיר הגדולה, מתישה אותך.
אני תוהה איך הקשר שלך עם אית׳ן כעת. אני בספק אם תחליט להכניס אותו כשותף, ועדיין הייתי מציע שתעזר בו. זה יעשה טוב לשניכם.
אני חושב על המשפט הזה. מאז שהגעתי לכאן, אית׳ן נסע לחופשה כדי להתחמק מחג המולד המשפחתי, מיעט להיות איתי בקשר, ולא התעניין בי כלל. ההבנה שאני רחוק מהעיר, וכבר לא הפרטנר ליציאות למקומות הבילוי, הרחיקה ביננו.
אפילו לא סיפרתי לו על איבי שלי, ככה רחוק אני ממנו כעת. ואולי, כי היא ממלאת את כל תאי ליבי, ואין לי צורך באיש מלבדה.ועדיין, לא אמרתי לה במילים, שאני מוטרף מאהבה כלפיה.
ביקשתי שתקרא את המילים האלה רק אחרי שתסיים את גיוס העובדים, כדי לתת לך להתרשם בעצמך מול מי אתה עומד.
אני מניח שבחרת שלא לקבל לעבודה את מקס מ., רומיאו, ושלדון.
אני פורץ בצחוק. כמה שסבא מכיר אותי.
אלה הערותיי לגבי השאר.
סבא מציין את שמותיהם של עשרים ושלושה עובדים שאיתם חתמתי על חוזה לעונה הנוכחית, וליד כל אחד הערות בכתב ידו, שמאשרות לי עוד יותר את מה שהרגשתי.
שתהיה לך עונה מוצלחת, ילד שלי
באהבה, סבא
נ.ב.
אני יכול לקוות שאתה כבר לא לבד במסע שלך?
׳כן סבא,׳ אני מדבר אליו בליבי, ׳ואני בטוח שהיית אוהב אותה כמוני.
אתה לא תאמין, ואולי דווקא כן, איזה קשר יש לה לסבתא רייצ׳ל. היא קוראת את היומן שלה, והוא תמיד נמצא לידה. לא רק, איבי שלי גילתה שגם סבתא אהבה כמוה, את פרח הלבנדר, והיא מחזירה לחיים את הגינה של סבתא.׳
אני מרגיש געגוע עז לאבלין, וניגש לחפש אותה. היא לא נמצאת בסטודיו, ואני מוצא אותה יושבת במשרד, עסוקה בסריקת המסמכים.
״אני מסיימת בקרוב, ואז אערוך לך טבלה שתקל עליך את המעקב,״ היא אומרת תוך שהיא ממשיכה בעבודתה.
״את רואה למטה את האות P? תלחצי עליה.״ אני מבקש, ואיבי עושה כדברי.
״זוהי כתובתו של הענן שמכיל את כל המידע על משק לינקולן: [email protected]
הסיסמה שלי היא:myphoenix25
את זוכרת שעורך הדין יורקלנד הביא לי תיק מסמכים? המידע על העובדים, וגם כתובת הענן, נמצאים בתוכו,״ אני משתף אותה. היא בהחלט נראית מופתעת.
״כל פעם אני נפעמת מחדש מהקשר שלך עם סבא. עצוב לי שלא היכרתי אותו ואת סבתא, ושהוא לא זכה לראות אותך כאן. אני בטוחה שהוא מאד גאה בך,״ היא אומרת.
אבלין גולשת לענן, בוחנת את התיקיות הקיימות, ורושמת הערות על הדף שלידה. רק אז היא פותחת שנה חדשה, ומעלה את החוזים החתומים לתוכה.
אני מלא התפעלות על האופן בו היא עובדת, ושמח לראות כמה שהיא מסודרת. ״אתה רוצה שאפתח לנו משתמשים שונים?״ היא שואלת כשהיא מסיימת.
״אין צורך, אני רוצה שתדעי הכל,״ אני אומר לה.
״מרגש אותי לראות כמה אתה סומך עליי. אני מבטיחה לך שלעולם לא אאכזב אותך,״ היא אומרת, ״ועכשיו רציתי לדבר איתך על שבוע הבא. סדר היום שלנו עומד להשתנות. מה לגבי ארוחת הצהריים המשותפת שלנו? אתה מתכוון לצאת להפסקה כעת עם העובדים? אולי אתה רוצה שאכין לכם משהו ותבואו לכאן לאכול? יש בחוץ סככה מקורה עם ספסלים, אתה חושב שזה שימש את סבא והעובדים?״ אני מביט עליה משועשע. אני לא רגיל שהיא יורה לעברי שאלות.
״סבא כתב על זה משהו?״
״בייבי שלי,״ אני אוסף אותה לחיבוק, ״יש לך לב ענק, ואני רוצה להיות ראוי לו.״
היא לא מגיבה, רק מניחה את ראשה על לוח ליבי. אנחנו עומדים כך חבוקים כמה דקות.
״לפניי ימי עבודה ארוכים. ביקשתי שמישהו יבוא ויחזק את הסככה, ונוכל להפעיל אותה כבר בקרוב. אני פתוח לכל הצעה שלך לגבי ארוחת צהריים, רק לא רוצה שתתישי את עצמך. בנוסף לעבודה בשטחים ליד הבית, אני אמור לפי ההסכם של סבא, לעזור גם בשטחים בעמק, כך שהימים שלי עומדים להיות ארוכים מאד.
אני מבטיח לך שאהיה תמיד זמין עבורך בטלפון הנייד אליי, תוכלי להתקשר אליי מתי שאת רוצה, גם אם רק תרצי לשמוע את קולי.״
אני שמחה שניק הכין אותי למה שעתיד לקרות. אנחנו ממעטים להתראות במשך היום, ואני מודה על הפסקת הצהריים שהוא מקפיד עליה עם קבוצה נבחרת של עובדים.
״הרכב שלך הגיע,״ הוא אומר יום אחד, וקם לאיטו בעודו נוגס בכריך שהכנתי לו. אני תמיד אוהבת להסתכל באיזה מהכריכים הוא בוחר. רוטב העגבניות שעל שפתיו, מגלה לי שהוא בחר את זה עם כדורי הבשר. אני מרגישה צורך עז ללקק את הרוטב משפתיו, אבל כמובן שלא אעשה זאת כי אנחנו לא לבד.
אני מביטה לכיוון אליו הוא הולך. ״את לא באה?״ הוא מסתובב אליי, ״בואי בייבי שלי.״
״את יודעת שאני יכול לקנות לך איזה רכב שאני רוצה, אין לי בעיית תקציב, ובעיקר כשמדובר בך,״ הוא אומר, ומשלב את אצבעותיו בשלי, ״אבל כבר דיברנו על כך שעלינו לשמור על פרופיל נמוך.״
״אני לא מבינה למה אתה מרגיש צורך לומר זאת. אין לך מושג כמה אני מאושרת שקנית לי את הרכב הזה, הוא מושלם בעיניי,״ אני עונה מופתעת.
״את יודעת שאני עובד גם בשטחים בעמק, וגם במעלה ההר, ולשם כך אני זקוק לטנדר שלי,״ הוא ממשיך לומר.
״פניקס, אני אסירת תודה על כך שאתה מאפשר לי להיות עצמאית. כל עוד הרכב במצב נסיעה אני מודה על כך,״ אני אומרת. אני באמת לא מבינה למה הוא צריך להסביר לי.
רכישת הרכב נעשתה ממש בזמן. אני קובעת פגישה עם דיאנה בקשר למשרה של מנהלת חשבונות. אמנם היא סיימה רק כעת את הלימודים, אבל התרשמתי שהיא מבינה היטב את החומר, מה שאני לא יכולה לומר על אחרים שדיברתי איתם.
אני מכניסה לתיק את הדוחות של החנויות איתן אני עובדת. לפני שאגש לכל אחת מהן, אני מתכוונת לשבת עם דיאנה עליהם, ולהסביר לה מה אני מצפה ממנה.
״אני נוסעת להיפגש עם דיאנה העובדת החדשה שלי,״ אני אומרת לפניקס, ״אתה רוצה להצטרף?״
״בשמחה. עורך הדין שלנו ישמח להכיר אותך,״ הוא מבחין כנראה במבט השואל שלי, שכן הוא לא הזכיר את הפגישה איתו. ״בניירת של סבא שקיבלתי לאחרונה, הופיע שמו כמי שמטפל בחברה שהוקמה למשק לינקולן. בפעם האחרונה שהייתי ביום סידורים, ביקרתי גם אצלו, וחתמתי עם הניירת. הוא הודיע לי שהמסמכים הנושאים את שמי מוכנים. סיפרתי לו עלייך, והוא ביקש שתעזרי גם לו. את זה אני משאיר לך,״ הוא אומר לי.
אנחנו נוסעים יחד. ״כל כך התגעגעתי לשעות האלה איתך,״ אני אומרת לו. הוא עוטף את כף ידי בידו, ואוחז בה. אמנם הנסיעה לא אורכת זמן רב, אבל היא בהחלט מספיקה לי כדי להטעין את האנרגיה שהייתה חסרה לי מקרבתו אליי.
אני שולחת הודעה לדיאנה שתפגש איתי בחנות הג׳נרל סטור. אני מקדימה לבוא, פטי עסוקה עם לקוח, ומיירה ממהרת אליי. ״הגיעו שמלות משגעות, את חייבת לראות,״ היא אומרת ומחייכת לפניקס, שנד בראשו בפנים חתומות.
*
״אני לא רואה אף אחת אחרת,״ הוא אמר לי פעם, ״רק את קיימת עבורי.״
״אבל אתה גבר, זה לא יתכן שאתה לא מסתכל על אחרות, גם אם אתה לא מעוניין בהן,״ הגבתי מיד.
״אם נלך למועדון למשל, ותשאלי אותי עוד דקה מה מישהי לבשה, גם אם אמרתי לה שלום, ושאלתי לשלומה, אני לא אהיה מסוגל לומר לך. כפי שאמרתי לך, אף אחת לא מעניינת אותי, חוץ ממך.״
המילים האלה צצות ועולות במחשבתי כעת, כשאני רואה איך הוא מגיב למיירה. ובכל זאת יש משהו שונה בהתנהלות ביניהם, ואני לא יכולה לומר מהו.
*
כל השמלות הן בצבע לבן. כל אחת שונה מהשניה בצורה מפתיעה. ״אחרי החורף הקפוא, עם בוא האביב, מתחילה עונת החתונות. לכן מידי שנה, לקראת חודש אפריל, אנחנו מקבלים ליין של שמלות לבנות. אני תמיד שואלת לדעתן של הלקוחות שלנו, מה הן היו בוחרות,״ אומרת מיירה.
יש כאן באמת מבחר גדול שמלות, אבל אני יודעת את מי מהן הייתי בוחרת. אני נוגעת בכל אחת מהן, ממששת את הבד. ״זאת שמלה של מי שחלמה כל חיה להיות נסיכה,״ אני מתחילה להביע את דעתי. כך אנחנו נותנות שמות לכל שמלה. מדי פעם אני בודקת אם פטי התפנתה. מסתבר שהגענו ביום בו באים רבים מהחוואים לבצע את הזמנתם. אני שמחה שפניקס כבר הגיש לה את ההזמנה שלו לעונה הקרובה.
כאשר אני מגיעה לשמלה האחרונה, פטי מתפנה. אני לא אומרת למיירה, שאת האחרונה השארתי לסוף, כי אותה הייתי בוחרת.
״הילדה העניקה לכל שמלה שם, ואני מתכוונת לאמץ אותו, חוץ מזאת,״ אומרת מיירה לפטי.
אלא שאז נכנסת דיאנה לחנות. היא מתנשפת, ומתנצלת שאיחרה. ״את לא מבינה כמה אני מתוסכלת. קניתי רכב כמעט חדש, ודווקא הבוקר הוא עשה לי בעיות בהתנעה. למרות שאני אשמה, השארתי את האור דולק בלילה.״
״העיקר שאת כאן. אני שמחה שקבענו להתחיל עם החנות הזאת, כיוון שהיא האהובה עליי, ואני אף פעם לא משתעממת בה,״ אני אומרת לפטי.
״שיתפתי אותך בחלקת הלבנדר שלי,״ אני מתחילה לומר לפטי, ״לשם כך אני זקוקה לפנות זמן. דיאנה מתחילה לעבוד איתי כמנהלת חשבונות. אני מבטיחה לך שאני עדיין אערוך ביקורת על הספרים לפני שאשלח לך את הדוחות. אני מודה שאני המומה מהיקף הנזק שעשה רואה החשבון כאן בכפר ובכפרים הסמוכים. אין לי אפשרות להתמסר לעבודה עם כולן. אני חלק ממשק לינקולן, ולא רק מפתחת את מוצרי הלבנדר שלי.״
״אני סומכת עלייך בעיניים עצומות. את הוכחת לי כבר שאת ראויה לאמון שלי,״ אומרת פטי.
אני מוציאה את התיק של פטי, אבל לפני כן מוציאה טופס ומבקשת מדיאנה שתחתום על סודיות. ״אני בטוחה שאני לא צריכה לומר לך שעלייך לשמור לעצמך כל המידע שמגיע לידיעתך על כל אחד מהלקוחות,״ אני אומרת, ודיאנה לוקחת מידי את העט ועומדת לחתום על ההסכם.
״לעולם אל תחתמי על טופס, אם לא קראת את כולו,״ אני עוצרת אותה, ״ולא משנה מה התוכן שלו.״
אני רואה את פניקס מלכסן מבטו לעברי, עוצם את עיניו ונושך את שפתיו, מה שגורם גם לי להחניק חיוך. אין לנו צורך במילים, כדי לדבר אחד עם השניה.
הוא פוקח את עיניו ומניח יד על ליבו. ״גם אני,״ אני אומרת לו בקול. האנשים מסביבנו מסתכלים עלינו, מנסים להבין מה קורה בינינו, אבל אין לי כוונה להסביר להם.
פניקס מסתובב כשגבו אליי, והוא מחליף כמה מילים עם מיירה, שמקשיבה לו, ונדה בראשה. היא ניגשת להוציא משהו מהארון, וחוזרת אליו עם קופסה. אלא שאז פטי שואלת אותי שאלה, ואני שוב מרוכזת בשיחה איתה, למרות שהמחשבות שלי במה שקורה בין פניקס למיירה.
דיאנה שואלת שאלות ענייניות, ואני מרוצה מהבחירה שלי בה. אני מחכה שפטי ואני נהיה שוב לבד. ״יש לי כמה דברים אישיים לדבר עם פטי,״ אני אומרת לה, ״את מוזמנת לטייל בינתיים בין שבילי החנות,״ אני אומרת לדיאנה. היא מביטה עליי מופתעת, אבל מתעשתת מיד. אני מלווה אותה במבטי, ורואה שהיא דווקא נהנית מהשיטוט בחנות. היא מפטפטת עם מיירה, ומנסה לקשור שיחה עם פניקס, שמתעלם ממנה.
״אני מבקשת שתהיי כנה איתי. אם את מרגישה שלא מתאים לך לעבוד איתה, אני מבקשת לדעת מזה. אמרתי לך שאני אבקר את העבודה שלה, לפני שתגיע אלייך. ועוד משהו חשוב לי שתדעי, אני לא מתכוונת לחייב אותך עבור העבודה שלה. היא באה לפנות לי את הזמן, אבל לא על חשבונך.״
״אני מוכנה לשלם יותר,״ אומרת פטי.
״אין צורך,״ אני עונה לה, ״את משלמת לי עבור שעות העבודה שלי, וכך אמשיך לחייב אותך, בין אם זאת דיאנה שעבדה או אני,״ אני מסבירה לה.
״ועכשיו יש לי משהו לבקש ממך,״ אומרת פטי, ואני רואה שהיא מהססת.
״אני מקשיבה לך,״ אני אומרת לה.
״אני יודעת שזה הרבה לבקש, אבל הייתי מבקשת שתשקלי לתת לי למכור את המוצרים שלך כשהם יהיו מוכנים,״ היא אומרת.
״באמת?״ אני אומרת בשמחה, ״את יודעת שהחנות שלך היא האהובה עליי ביותר. אני אודיע לך כשאהיה מוכנה.״
התרשמתי לטובה מדיאנה כאשת מקצוע, אבל אני לומדת שהיא פטפטנית לא קטנה, וזה לא מתאים לי. אני מחליטה שלא אתן לה לעבוד מהמשרד שלי בחווה, אלא אבקש שתיקח את התיקים אליה, ותחזיר לי אותם עם סיום העבודה. כמובן שאצטרך לסמוך על דוח השעות שתגיש לי, אבל אני סומכת על ניסיוני שאדע אם היא מנסה לנצל את העובדה שאינני רואה מתי היא עובדת.
אני גם מחליטה לתת לה בינתיים רק חמישה תיקים.
דיאנה ואני מבקרות בארבעת העסקים הנוספים שבחרתי לתת לה, ואנחנו נפרדות, לאחר שאני מוסרת לה את התיקים לעבודה.
אני מספרת לפניקס על החלטתי. ״אני גאה בך. יש לך טביעת עין מצויינת. כשדיברת עם פטי, אגב אני סקרן לשמוע על מה דיברתן, היא הסתובבה בחנות, וחשבתי לעצמי שאני לא רואה אותך עובדת איתה במשרד שלך.
אני קולט כמה אנחנו דומים. אמנם שנינו אנשים חברותיים, אבל זקוקים לשקט שלנו, בעבודה בדיוק כמו בחיים. את מסוגלת לסחוף אותי אחרייך, ובאותה מידה להעניק לי את השקט לו אני זקוק.
אני שמח על השינוי שאת עושה בחייך. מרגש אותי לדעת שאת מוכנה לעשות הכל כדי שהמשק שלנו יצליח. אין לך מושג כמה שקט זה מעניק לי, כשאני יודע שאני יכול להתרכז רק בעבודת האדמה.
יש עוד משהו שאני רוצה לספר לך. נהוג בכפר שכשאחד החוואים בונה בית, האחרים מתגייסים לעזור לו. נתבקשתי לחוות דעתי על ארונות מטבח, אני אשמח אם תבואי איתי לראות איזה מבחר יש בנגריה. את אישה, ומבינה בנושא יותר ממני.״
״אשמח לבוא איתך, למרות שמספר הפעמים שבחרתי מטבח, הוא אפס,״ אני אומרת לו.
אני מתרגש לבקר איתה בנגריה. קשה לי להתאפק ולא לספר לה שהיא עומדת לבחור את המטבח בבית שלנו. אני סקרן לראות במה תבחר. להפתעתי היא לא שואלת כמה כסף הוקצב למטבח. לפני שקבעתי עם הנגר, הכנסתי אותו בסוד העניינים, והוא יודע שלאבלין אין מושג באיזה בית מדובר.
״איך אפשר לבחור? כולם כל כך יפים,״ היא אומרת לתומס הנגר.
תומס מראה לה על גבי שרטוט את השטח שמיועד למטבח. מדובר במשפחה עם שלושה ארבעה ילדים, אני לא בטוח לגבי המספר,״ הוא אומר.
״הבית כולו צבוע בלבן, או בצבעים כהים? ראיתי שיש פה לא מעט אנשים שאוהבים צבעים כמו ירוק כהה, או אדום בורדו,״ היא אומרת.
״הקירות לבנים,״ אני מתערב בשיחה.
אני מופתע לראות שהיא כלל לא מהססת. ״הארונות האלה, הם קלאסיים ועם זאת מודרנים. הצבע שלהם יאיר את המטבח, ויעניק לו תחושת ניקיון, והרבה אור. וכשיש הייתי בוחרת את זה, היא מציבע על שיש לבן שנראה לה מתאים.״
״את בחרת בדיוק מה שבחר בעל הבית,״ אומר לה תומס בחיוך, ״אבל הוא ביקש חוות דעת נוספת. אני מסכים עם הבחירה שלך לגמרי, יש לך עין טובה.״
אני שמח שסקוט קלט אותי, ובוחר את מילותיו בקפידה.
״אתה לא חושב שאשתו היא זאת שצריכה לחוות את דעתה?״ שואלת אבלין.
״היא לא נמצאת פה כעת, והוא רוצה לסיים את הבית לפני שהיא תחזור,״ אומר תומס, ״נכון?״ הוא פונה אליי.
״משהו כזה,״ אני עונה לו.
״תודה שבאת איתי,״ אני אומר לה, ומתקשר לעורך הדין וויליאמס, שאומר לי שלצערו הוא נאלץ לנסוע לבית המשפט, כך שלא יוכל להיפגש איתנו היום.
״יש לי כמה שיקים להפקיד,״ אומרת אבלין.
״אם כך נלך לבנק, ובהזדמנות זאת אני אבקש שיחתימו אותך על המסמכים של משק לינקולן,״ אני אומר לה. עוד דקות ספורות היא עומדת לגלות שיש לנו חשבון פעיל, ויש בו לא מעט כסף.
״את הספרים של משק לינקולן אני מתכוונת לנהל לבד. אני לא רוצה שאיש ידע מה קורה אצלנו,״ היא משתפת אותי בהחלטתה.
אנחנו מגיעים לבנק. אבלין מוסרת את השיקים שלה להפקדה, וניגשת איתי לחתום על המסמכים. ״אתה מבין שאתה מעניק לי זכות חתימה עצמאית, שאני אוכל לפעול בחשבון בלי האישור שלך?״ היא שואלת אותי המומה.
״כן בייבי שלי, אני יודע,״ אני אומר לה, ״את חלק ממשק לינקולן בדיוק כמוני.״
