אני מנסה לשוות לעצמי מראה רגוע. אני מתקלחת באריכות, וכשאני יצאת עטופה במגבת, מחכה לי על המיטה המוצעת חלוק משי לבן, ולידו שקית עליה מוצמד כרטיס.
אהובה שלי,
אני לא יכול לחכות שניפגש.
מתרגש, מאושר,
ומלא אהבה.
שלך לנצח, סקיילר
❤️❤️❤️❤️❤️❤️
אני מופתעת לראות שסקיילר חשב על הכל. הוא בחר עבורי סט לנז׳רי בצבע לבן, אותו אני ממהרת ללבוש, ומתכסה בחלוק המשי.
אני מוצאת בשקית קופסת קטיפה בצבע כחול, ורואה בתוכה זוג עגילים. שלוש שרשראות משתלשלות מכל אחד, כשבקצה של כל אחת לב משובץ יהלום.
אני מוצפת רגשות, ומחשבותיי נתונות כולן לסקיילר, שמראה לי בכל דרך אפשרית את אהבתו.
נקישה קלה על הדלת מחזירה אותי למציאות. ״אפשר להיכנס?״ אני שומעת את קולה של נעמי.
״בטח,״ אני עונה וניגשת לפתוח את הדלת. להפתעתי היא פתוחה. ״למה את מחכה?״
״נראית שקועה בעולמך,״ אומרת נעמי.
״אני רגילה שכשאני מתעוררת, הבית כולו מתעורר איתי. אני נושמת את השקט, ומנסה לעכל שהיום הזה הגיע. וגם, אני מתגעגעת אל סקיילר בטירוף, וגם לקיידן.
״אם כך בואי נכין אותך לקראתו. אני רואה שאת כבר אחרי מקלחת,״ אומרת נעמי, ״אני לגמרי מבינה מה את מרגישה. אני זוכרת את היום בו נישאנו. זאת הרגשה שלא ניתנת לתיאור במילים. דווקא ביום הזה את רוצה להיות רק איתו, ולכן אנחנו כאן כדי להסיח את דעתך,״ אומרת נעמי.
״איזה חדר שינה יפיפה,״ מתפעלת שר, שבאה לאפר אותי.
״מרגישים שהוא מלא אהבה,״ מפתיעה אותי קארי שבאה ולסדר לי השיער. ״לא שאלתי איך את רוצה לאסוף אותו,״ היא אומרת.
״אני רוצה שישאר כפי שהוא, ורק את הקצוות מקדימה חשבתי לקלוע לצמות, לחבר ביניהן מאחור, ולשזור בהם מהפרחים הקטנים שעל השידה. המסרק של ההינומה יחזיק אותם יחד בטקס עצמו,״ אני אומרת והמילים מחלחלות למוחי. הטקס עצמו.
שרי מאפרת אותי בדיוק כמו שביקשתי, איפור עדין שמדגיש את צבע עיניי, מעט סומק על פניי החיוורות, ולסיום האודם שמדגיש את מתאר שפתיי.
אני מחייכת כשאני נזכרת במילים של קיידן שאמר שיש לי שפתיים יפות, ולו יש שפתיים כמו של אבא, כמו של בן. לו רק ידע מה השפתיים של אבא שלו עושות לי. הפעם הבאה שאחוש אותן תהיה כשיכריזו עלינו כבעל ואישה.
אימא נכנסת לחדר עם השמלה שלי ביד אחת וההינומה ביד שניה. ״הגיעה הזמן ילדה שלי,״ היא אומרת וכולה זורחת מאושר.
״את נראית נפלא מאמי,״ אני קוראת בהתפעלות.
״זה לכבודך. אני כל כך מתרגשת בשבילכם,״ היא אומרת בעיניים נוצצות.
אימא עוזרת לי להתלבש, ומחייכת למראה סט הלנז׳רי שעל גופי. ״הוא בחר לך אותם בקפידה, וניסה לחשוב איזה ישמח אותך ביותר. אני נרגשת לראות כמה הוא אוהב אותך, ושמחה שהוא נגע ללב של אבא. עובדה שברגע שהוא ידע איפה למצוא אותך, הוא עזב הכל ובא אלייך." את המילים האלה אימא אומרת כשרק שתינו לבד.
אני מביטה על עצמי במראה ומתרגשת. אני כבר לא יכולה לחכות לראות אותו.
״את הכלה הכי יפה שראיתי,״ אומרת אימא, ״בואי נלך.״
כשאני יורדת איתה לכיוון דלת היציאה, אני רואה שהבית כולו מקושט בפרחים לבנים.
אבא יוצאת מהלימוזינה שהשכיר כדי להביא אותי לביתם של רוי ונעמי. אני מבחינה בצלם שצופה בי מרחוק. הוא מתקרב אליי, ומתחיל לצלם. אני שמחה שהוא לא מורה לי איך לעמוד או מתי לחייך. ״בעלך ביקש שאצלם באופן ספונטני תוך כדי האירוע , בלי לתת הוראות לעמוד כך או אחרת,״ הוא מסביר לי.
״זה בדיוק מה שאני רוצה,״ אני עונה לו.
הנסיעה בין שני הבתים לוקחת כעשר דקות, והלב שלי פועם במהירות. אבי יוצא מהרכב ומושיט לי את זרועו. אני אוחזת בה ומנסה להשקיט את פעימותיי.
אנחנו הולכים לאורך השביל המקושט משני צידיו בפרחים, ומגיעים למקום בו יערך הטקס. האורחים קמים לכבודי, אבל אני רואה רק אותו. סקיילר עומד זקוף, ידו השמאלית בכיסו, ועיניו נוצצות בהתרגשות. הוא לובש טוקסידו בעל שלושה חלקים וגורם לנשימתי להעתק למראהו. הוא כל כך יפה.
״אני אוהב אותך,״ אני קוראת את מילותיו על שפתיו, כשהוא מניח את ידו על ליבו.
״אני אוהבת אותך!״ לוחשות שפתיי, ואני רואה את החיוך הרחב על פניו.
״בואי כבר.״ הוא ממשיך, אבל עליי ללכת לקצב הצלילים שברקע, למרות שאני רוצה לרוץ אליו.
״את מהממת,״ הוא אומר כשאני מגיעה אליו. ״סוף סוף את כאן.״
״כל כך התגעגעתי אלייך,״ אני אומרת, ומושיטה יד לקיידן, ״גם אליך ילד שלי.״
״אפשר להתחיל?״ שואל מנהל את הטקס.
סקיילר נושק למצחי, ואוחז בשתי ידיי. ״עכשיו אפשר.״
*
נתתי לנעמי ולרוי יד חופשית בקשר לעיצוב האירוע. הייתה לי רק בקשה אחת- רציתי שלין תהיה איתנו.
נתתי לנעמי תמונה של לין שצולמה כשעוד נראתה בריאה, וביקשתי שיעטרו אותה עם פרפרים.
אני מביטה על תמונתה של לין, אחותי האהובה שתשאר לנצח בת שלוש. פתאום אני קולטת שקיידן כבר מבוגר ממנה.
*
״אני יודעת שאת כאן,״ אני לוחשת לה, ״ואת תהיי איתנו לנצח.״
אני שומעת את המילים ששמעתי לא פעם בחתונה בהם נוכחתי, אלא שהפעם כל מילה מקבלת משמעות מיוחדת.
קיידן הנרגש מגיש לי את הטבעת כדי שאענוד אותה על אצבעו של סקיילר ואומר את נדריי. ״ועכשיו שלך מאמי,״ הוא אומר ונותן לסקיילר את טבעת הנישואין שלי. היד שלי רועדת מהתרגשות.
״תנשמי אהובתי,״ אומר סקיילר ומביט עליי באהבה. אני עושה כדבריו, ורק אז הוא עונד לי אותה ואומר את נדריו בקול.
״אני מבקש שתחרוג מהנוסח המקובל,״ הוא אומר למנהל הטקס, ״ ותאשר לי לנשק את אישתי.״
״אני מכריז עליכם בעל ואישה, אתה רשאי לנשק את אשתך,״ הוא אומר לקול מחיאות הכפיים של כל הנוכחים. סקיילר רוכן לעברי ומנשק אותי נשיקה שלא מותירה ספק, הגבר הזה אוהב אותי בטירוף, ואני אותו.
כשתם הטקס, סקיילר מוביל אותי לתוך הבית. ״לא הייתי מסוגל לאכול כלום, אפילו כוס קפה לא שתיתי,״ הוא אומר ומוזג מיץ תפוזים לשתי כוסות. ״תשתי אהובתי,״ הוא אומר, “איך את?״
״עכשיו בסדר. השתגעתי מגעגועים אלייך. כל מי שהייתה איתי בבית ניסתה להסיח את מחשבותיי, אבל אתה היית שם בכל רגע נתון. מה גם שהייתי סקרנית לראות מה בחרת ללבוש. כמעט התעלפתי מהתרגשות כשראיתי אותך. אתה נראה מעלף,״ אני מספרת לו.
״זה בסדר שאני אשאר כעת רק עם מכנסיים וחולצה?״ הוא שואל.
״בוודאי, גם אני רוצה להחליף בגדים. תעזור לי להוריד את ההינומה? בדיוק כפי שאמרת, אני כבר לא כלה, אני אשתך,״ אני אומרת בגאווה.
״אני רואה שאהבת את השינוי שביקשתי,״ הוא אומר מרוצה.
אנחנו מחליפים בגדים, ועומדים לצאת לחגוג עם חברינו כמר וגברת סינקלייר.
*
הבוקר ביקר אצלי עורך הדין שסקיילר שכר. הוא הגיע עם ערימת מסמכים. מלבד תעודת הנישואין, חתמתי על תעודת הלידה החדשה של קיידן, הנושאת כעת את שמו של סקיילר כאביו, ושם משפחתו כסינקלייר. אני חותמת גם על שינוי שם משפחתי עקב נישואיי בכל המסמכים האישיים שלי.
*
״יש לי עוד מתנה קטנה עבורך,״ הוא אומר, ושולף שקית שהוסתרה מעיניי מתחת לשולחן.
אני פותחת אותה בסקרנות ומוצאת בה תגים עם שמי החדש ד״ר ריילי סינקלייר, ושני חלוקים עליהם מודפס שמי. אני מחייכת כשאני רואה שיש לי גם תגי זיהוי חדשים, זאת הודות לרוי.
״את מוכנה אישתי?״ הוא שואל ואוחז בידי.
אנחנו מתקבלים בתשואות, ואני המומה כשאני רואה כמה מחברינו הגיעו מניו יורק לחגוג איתנו. ״איך עשית את זה?״ אני שואלת את סקיילר.
״כל מי שבאמת אוהב אותנו נמצא כאן.״ אני רואה את הצוות שלי מהר סיני, ואת עמיתיו של סקיילר. ״את מבינה שבגללך סגרו את בית החולים הר סיני ניו יורק?״ נוזף בי בחיבה מנהל מחלקת הילדים.
״אתה צריך להודות לי שהתחשבתי בכם, וערכתי את טקס נישואיי כשבית החולים במתכונת מצומצמת של סוף שבוע,״ אני לא נשארת חייבת.
״את חסרה לנו,״ מודה הפרופסור שלי, ״אבל אני שמח לראות אותך מאושרת עם סקיילר. אתם זוג מיוחד במינו.״
אני מודה לו, ממשיכה ללכת בין האורחים, ומחפשת בעיניי היכן קיידן. אני לא צריכה לחפש הרבה, כיוון שהוא בא אליי בריצה. ״מאמי, מאמי, מאמי.״ הוא קורא בקול.
״חיפשתי אותך,״ אני אומרת לו, ״לאבא ולי יש הפתעה בשבילך,״ אני אומרת.
״את רצינית? הרי אמרנו ש…״ לוחש לי סקיילר.
״תשתף איתי פעולה,״ אני מבקשת, ״תישאר עם אבא,״ אני אומרת לקיידן.
אני ניגשת לבמה, ולוחשת למי שמנהל את הטקס שהגיע הזמן, וחוזרת לעמוד ליד סקיילר וקיידן.
״קיידן סינקלייר, אתה מתבקש לבוא לבמה.״ קיידן מסתכל עליי. אני מושיטה לו יד ומסמנת לסקיילר לעשות כמוני.
״מאמי, הוא קרא לי קיידן סינקלייר,״ הוא לוחש לי בהתרגשות.
כשאנחנו עולים לבמה, מצטרף אלינו אבא שלי. ״כשקיידן נולד, סקיילר לא היה נוכח בלידה, ולכן הוא נרשם בשם המשפחה של ריילי. היום, כשריילי קיבלה באופן רישמי את שם משפחתו של סקלייר, היא הוציאה עבור קיידן תעודת לידה הנושאת את שם המשפחה סינקלייר.״ מיד כשאבא מסיים את דבריו, מכסים את הבמה בלוני סבון צבעוניים.
להפתעת כולם מופיעה קבוצה של שחקנים, שמזמינה את הילדים לחגוג איתם.
כעת כשהילדים עסוקים, מתחילה התזמורת לנגן, וסקיילר מזמין אותי לרקוד את הריקוד הראשון שלנו כבעל ואישה.
״אתה מבין שקיידן צעיר מידי כדי להבין את השינוי של שם המשפחה שלו באופן רישמי, הרי בגן זה נרשם מיום שחזרת אלינו. עשיתי זאת למענך אהוב שלי. היה לי חשוב להצהיר שאתה האבא שלו. את הבקשה היגשתי למחרת היום שבאת אליי, ולשמחתי עורך הדין זירז את התהליך והספיק לתת לי אותה הבוקר.״
״אין לך מושג כמה אושר גרמת לי,״ הוא אומר. אנחנו רוקדים צמוד, כאילו אנחנו לבד בעולם. אני מניחה את ראשי על חזהו ומרגישה שכל המתח שהצטבר בי היום נעלם.
חיינו נכנסים לשגרה מבורכת.
אני לא יודעת אם העובדה שסקיילר איתי היא שגרמה לשינוי, אבל ההריון הזה עובר עליי בקלות יחסית.
סקיילר מקפיד לבוא איתי לכל הבדיקות. אני צריכה להזכיר לעצמי שזאת לו הפעם הראשונה שהוא חווה את זה, ומסתכלת עליו בהנאה כשהוא מראה התעניינות, ושואל שאלות, כפי שרק רופא יכול לשאול.
הוא נרגש לשמוע את פעימות הלב פעם ראשונה, ומצלם מייד את תמונת האולטראסונד של העובר.
כל הבדיקות שנערכות לי מגיעות תקינות, ומגיע הרגע שאנחנו עומדים לגלות את מין העובר.
״זה הילד הראשון שלכם?״ שואלת אותנו מי שמבצעת את הבדיקה.
״יש לנו בן בבית,״ עונה סקיילר, ״הבטחתי לו שאביא לו אח קטן. ברור שמה שחשוב באמת, זה שהעובר יהיה בריא.״
״כפי שאמרתי לכם, הכל נראה תקין,״ היא מושכת את תשובתה, ״אתה יכול לספר לבן שלך שעומד להיוולד לו אח קטן.״
״כמה הוקל לי,״ אומר סקיילר בצחוק, ״כפי שאמרתי, אני שמח לשמוע שהכל תקין.״
״את מבינה שכעת אני בבעיה,״ אומר סקיילר כשאנחנו יוצאים מהבדיקה, ״קיידן יחשוב שאני באמת יכול למלא את בקשתו. מה יהיה בהריון הבא?״ אני מתרגשת לשמוע, שהוא חושב כבר על עוד ילד.
״אני חושבת שבפעם הבאה, הוא יסכים שזאת תהיה בת,״ אני עונה לו, ״למרות שיש לי הרגשה שלא.״
חצי שנה עברה
אני אורזת תיק עם בגדים לסוף השבוע. קיידן מתרגש לקראת הנסיעה לניו יורק, לאחר שהבטחנו לו שאנחנו לא נשארים לגור שם, ויותר מזה, שהוא לא ילך שוב לגן הישן.
כשאנחנו בכניסה למנהטן, אבא מודיע לנו שעורך הדין אישר שהשיק בידו.
סקיילר מתקשר לעורך הדין. ״אני מבין שהשיק תמורת מכירת הדירה שלנו בידך,״ הוא אומר לעורך הדין.
״כן, הודעתי זאת לאביה של ריילי,״ הוא עונה.
״אם כך אבקש שתפקיד בחשבונו את השיק. אנחנו בדרך לדירה לוודא שהמנקה סיימה את העבודה, ונשאיר את המפתח אצל השומר בעמדת הקבלה.״
״מר ווסטון הורה לי להפקיד את השיק בחשבונך, וכך עשיתי,״ הוא עונה לו.
סקיילר מתקשר שוב לאבא. ״אני מבין שעורך הדין הפקיד בטעות את השיק בחשבוני,״ הוא אומר לו.
״זאת ההוראה שהוא קיבל ממני, כיוון שאני רוצה שהכסף ישאר בידיך. יש לי רק שני ילדים. קאי קיבל עם נישואיו בית בלונג איילנד ושילמתי עבור מסיבת החתונה שלו. אני בטוח שתמצא שימוש טוב עבור הכסף הזה.
אני יודע שלא תקבל דבר מהוריך. אני רוצה לדאוג לרווחת המשפחה שלך, ויודע שתדאג לבת שלי ולנכדיי. הנושא זה לא נתון לויכוח.״
״אני לא יודע מה לומר,״ אומר סקיילר, ״תודה היא מילה קטנה מידי עבור מה שאתם עושים למעננו.״
״תסיימו עם העברת הדירה, ותגיעו אלינו. אישתי כל הבוקר במטבח, והריחות בבית משגעים אותי,״ אומר אבא.
אנחנו מגיעים לבניין. אני מביטה על סקיילר, ובוחנת את תגובתו. ״אין לי טיפת חרטה,״ הוא אומר לי, ״אני באמת לא מרגיש כלום.״
הוא מחנה את הרכב, ועומד לצאת ממנו. ״איך לא חשבתי על זה,״ הוא אומר פתאום, ״הפעם האחרונה שהיית פה הייתה במסיבה ההזויה, שבה…״
״אני בסדר אהוב שלי. אני איתך, ואני מרגישה בסדר גמור,״ אני אומרת לו, ומתכוונת לכל מילה.
״ד״ר סינקלייר, טוב לראותך,״ אומר השומר בכניסה, ואז הוא מבחין בי. ״ד״ר ווסטון.״
״ד״ר סינקלייר,״ מתקן אותו סקיילר, ״ריילי ואני נשואים, וזה קיידן הבן שלנו.״
אנחנו עולים לדירה. קיידן מתפעל מהמעלית השקופה שעולה במהירות למעלה. אבל כשמעלית נעצרת הוא קובע שאינו רוצה לגור במגדל הגבוה הזה. ״אני אוהב את הבית שלנו בהייבן,״ הוא אומר.
״גם אנחנו,״ עונה לו סקיילר.
״אני חייב להודות בפנייך, שזה מרגיש לי כאילו אני פולש לבית זר,״ הוא אומר בעודו פותח את הדלת.
״אני אעלה למעלה לבדוק שהכל נקי,״ אני אומרת, ומזמינה את קיידן לבוא לראות את הקומה העליונה. אני נכנסת לחדר השינה שלנו. הדיירים ביקשו שנשאיר להם את הרהיטים, בתשלום כמובן, וכך עשינו. אני מביטה על המיטה שהייתה שלנו, וחושבת על הלילות רווי התשוקה בה העברנו עליה. לילות בה סקיילר לימד אותי מהי אהבה אמיתית, ואיך זה מרגיש שלגברחשוב באמת לענג את האישה שלו. על המיטה הזאת נוצר קיידן.
אני עוברת בין החדרים, ורואה שהוא נקי ומצוחצח בדיוק כפי שביקשתי.
אני שומעת קולות מהקומה התחתונה, ומניחה שסקיילר מדבר ם מריה שניקתה את הדירה עבורינו.
אני מקבל הודעה מהשומר בכניסה שיש לי מבקרים. אני משער שאלה בעלי הדירה, וניגש לפתוח את הדלת. מה רבה הפתעתי כשבפיתחה עומדים ההורים שלי, ואיתם מרגו והוריה.
״מה אתם עושים פה?״ אני שואל בקור.
״תקשיב לי טוב, כי אין לי סבלנות,״ אומרת מרגו שנכנסת לסלון בלי שהזמנתי אותה להיכנס ומתיישבת על הספה. הוריה ממהרים לשבת לידה ומולה הוריי. אני נשאר לעמוד, וצופה במחזה ההזוי הזה.
״אני בחרתי לבד את האולם, את הקייטרינג, את המפות והכלים. אפילו את חליפת החתן. רק שתדע שאף אחד מהחברים שלך לא טרחו לענות על ההזמנה. מה שנשאר לך זה רק לשלם על החתונה,״ יורה לעברי מרגו.
״ולמה את חושבת שאני צריך לשלם עבור החתונה שלך?״ אני שואל בטון משועשע.
״נו באמת סקיילר סינקלייר!״ היא נוזפת בי.
״אני באמת שלא מבין,״ אני מתאפק לא לצחוק.
״אתה באמת רוצה שאני אסביר לך? אולי כי אתה החתן?״ היא עונה ונאנחת, ״אני אומרת לך, הבן שלך הזוי לגמרי,״ היא פונה לאבי.
״הייתי אומר שזו את שחיה באיזה עולם שאני לא מכיר,״ אני עונה לה.
״מספיק עם המשחקים סקיילר, הבת שלי עשתה את כל העבודה בעצמה,״ מרים עליי אביה של מרגו את קולו.
״תזכירי לי מתי נפגשנו לאחרונה?״ אני שואל אותה, ״אל תעני לי, אני יודע שזה היה לפני כמעט שנה.״ אני יודע שאני מגזים, אבל זה לא העניין.
״האם אי פעם כרעתי ברך לפנייך וביקשתי ממך להינשא לי?״ אני שואל.
״נו באמת, באיזה עולם אתה חי. לכרוע ברך?״ היא אומרת בבוז, ״הרי אם לא הייתי לוקחת יוזמה, לא היינו מתחתנים אף פעם.״
אני שומע את פסיעותיה של ריילי, כשהיא יורדת במדרגות, ונושך את שפתיי.
״אני דווקא חושבת שזה מאד רומנטי שגבר עוצמתי כמו סקיילר, כורע על ברכו ומצהיר על אהבתו,״ אומרת ריילי.
קיידן מסתתר מאחוריה ומציץ בסקרנות על האורחים.
״מה את עושה פה?! באיזה רשות את כאן?״ מרימה אימי את קולה עליה, ואז היא מבחינה בקיידן.
״אל תגיד לי שהיא באה אלייך עם הממזר שלה וטענה שהוא הבן שלך,״ היא אומרת לסקלייר בכעס.
״מאמי מה זה ממזר?״ שואל קיידן. הילד הסקרן הזה לא מפסיק לשאול שאלות. אלא שהפעם אני לא מתכוונת להסביר לו.
״זה לא קשור אליך חמוד, אתה לא כזה,״ אני מנסה להשקיט אותו.
״במו עיניי ראיתי שהלכת…״ היא מתחילה לומר, אלא שאביו של סקיילר משתיק אותה.
״את שוב מתחילה? הרי כולנו יודעים מה קרה ביום ההוא,״ הוא אומר לה.
״כל הפיטפוטים שלכם לא מעניינים אותי. אני לא יודעת מה את חושבת שאת וה…ילד הזה עושים כאן, אבל את מפריעה לנו לסכם את הפרטים האחרונים בקשר לחתונה שלנו.״
״אני ממש מצטערת, סקיילר סיפר לי שאת רוצה להתחתן איתו, וקבעת שכל אחד יגור בדירה שלו, שלא מעניין אותך לעשות איתו סקס, ובטח לא ילדים. הבנתי נכון? לדעתי זה ממש מושלם סקיילר עבור גבר כמוך,״ אומרת ריילי. אני משתדל לא לצחוק. אני מכיר את האישה שלי, ויודע שהיא כבר מתכננת משהו.
״זה נכון?״ שואל אביו של סקיילר.
״אני אוהבת את הדירה שלי, ואין לי שום רצון שהוא ינסה לשנות אותה, הרי יש לו דירה משלו. ולגבי השאר, אני מרשה לו לזיין את האישה הזאת, רק שיעזוב אותי בשקט,״ אומרת מרגו.
״שמעת סקיילר? אנחנו כבר לא צריכים להסתתר,״ קוראת ריילי בעליצות מזוייפת, ״מרגו מרשה לך ל…״ פתאום היא נזכרת שקיידן כאן. הוא עומד ומקשיב המום לשיחה.
״קיידן, דאדי הבטיח לך ש…״ היא מתחילה לומר.
״אולי מספיק כבר עם ההצגה שלך!״ מתרגזת אימי.
״תסתכלי על הבן שלי! תסתכלי עליו טוב, ותאמרי לי שהוא לא נראה בדיוק כפי שאני נראיתי כשהייתי בגילו,״ אני אומר בכעס, ״אם את רוצה או לא, הבן שלי הוא סינקלייר, כמובן שאין לו קשר לשושלת שלך, כיוון שריילי ואני היקמנו שושלת משלנו. אין לנו צורך בדבר מכם.״
למרות שאני אמור למסור את המפתחות, ריילי מפעילה את הטלוויזיה שעל הקיר בסלון, מתחברת אליה עם הטלפון הנייד שלה, ומעלה את התיקייה של החתונה שלנו. על המסך מוקרן טקס הבטחת הנדרים שלנו. ״את מבינה מרגו,
למרות שעברו כמה שנים מאז שנפרדנו, סקיי מצא את הדרך אליי. לא היה לו ספק שקיידן הבן שלו, הוא לא השתמש בבדיקת הדי.אן.איי שהשארתי עבורו בבית החולים, כיוון שהבן שלנו כל כך דומה לו, שלא היה לו ספק בנושא.
לא גברת סינקלייר,ולא את, יכולתן לכבות את אש האהבה שבוערת בינינו. כפי שאת רואה אנחנו נשואים. זה קרה לפני למעלה מחצי שנה.״
״איך אני לא יודעת על החתונה הזאת?״ שואלת אימא.
״איך? אני אסביר לך. ריילי דווקא ניסתה לשכנע אותי להזמין אתכם, אבל אני סירבתי. לא רציתי שתקומי ותאמרי שאת מתנגדת. אין לך שום זכות להתערב בחיי. את איבדת אותה כששיקרת לי ולאישתי, וכשעודדת את מרגו לפגוע בה.
אפילו כעת, כשאת נמצאת מול הבן שלי, אין בך טיפת חרטה. לא צחקתי כשאמרתי לך שאני מנתק את קשריי איתך.
אבא של ריילי היה שם בשבילי. הוא קנה לנו בית, וסירב לתת לי להחזיר לו את הכסף, כעת כשהדירה הזאת נמכרה. הוא עשה זאת בלי להסס, בלי להחתים אותי על שום מסמך, וזה קרה עוד לפני שנישאנו. כך אמור להתנהג הורה, וכך אני אתנהג עם קיידן, ועם אחיו שעומד להוולד בעוד כמה חודשים, וגם אלה שיוולדו אחריו. ולפני שאת שוב חוזרת על המשפט השחוק שלך שריילי טמנה לי מלכודת, זה אני שביקשתי ממנה להביא עוד ילד.״
ריילי מכבה את הטלוויזיה. ״כבר מאוחר,״ אנחנו צריכים לתת את המפתח לבעלי הדירה החדשים,״ היא אומרת.
״אין לנו מה לחפש פה,״ אומר אביה של מרגו, ״ואת מרגו, תחפשי לך חתן אחר, הרי הכל כבר מוכן, אפילו החליפה לחתן.״ את המילים האלה הוא אומר לה בלעג.
״הבת שלך כזאת מטומטמת. אני לגמרי מבין אותו שהוא לא רצה להתחתן עם אחת כמוה, מגורים נפרדים? בלי סקס? בלי ילדים? למה היא בכלל רצתה להתחתן איתו?״ אני שומע אותו לא מתאפק ואומר לאימה של מרגו, עוד לפני שהדלת נסגרת אחריהם.
״בוא לדאדי,״ אני מבקש מקיידן, שמושיט את ידיו שארים אותו, וטומן את ראשו בכתפי. ״למה האישה הזאת כועסת על מאמי?״
׳אני לא יודעת מה חשבתי לעצמי,׳ ממלמלת אימי, ׳מרגו באמת לא ראויה לך.׳
״אני רוצה לקחת חלק בחייכם,״ אומר אבא, ״אני רואה בקיידן לא רק אותך, גם אותי. זה מדהים כמה אתם דומים.״
״זה בגלל הגנטיקה. יש לי את העיניים של דאדי,״ הוא מתחיל לומר ואז מסתכל על אבי, ״וגם הפה שלי לא כמו השפתיים היפות של מאמי, כי יש לי שפתיים של בן כמו דאדי,״ הוא שוב בוחן את אבי.
״זה אבא שלי,״ אני אומר לקיידן, ״זה סבא שלך.״
״אתה יודע שאני יודע לעשות קסמים? אני יכול לנחש מה סוג הדם שלך,״ קיידן מעמיד פנים שהוא חושב, ויורה את התשובה. ״יש לך דם נדיר.״
״אתה ממש קוסם אמיתי,״ אומר אבא בהתפעלות.
״וגם אני יודע שאתה כותב ביד… שמאל,״ הוא אומר בקול מנצח.
״אני לא מאמין איזה נכד חכם יש לי,״ אומר אבא בעיניים נוצצות.
״וגם קוסם,״ אומר קיידן בהתלהבות.
״בהחלט, וגם קוסם,״ מאשר לו אבא.
״אתה תבוא לבקר אותנו בהייבן?״ שואל קיידן.
״אתה רוצה שאבוא?״ הוא שואל את קיידן, אבל ברור לי שהוא שואל אותי.
״אנחנו נשמח,״ אני עונה לו. ברור לי שאין לי צורך לשאול את ריילי, היא הרי רצתה שיהיה לי קשר עם משפחתי.
״את מבטיחה לדבר יפה למאמי?״ מפתיע אותי קיידן כשהוא פונה לאימי.
״אני מבטיחה,״ היא עונה בקול חנוק מדמעות, ״אתה תזמין גם אותי?״
אני מביט על ריילי שמביטה עליי. ״הדלת שלנו תמיד פתוחה,״ אומרת ריילי.
״אבל מאמי, אנחנו נועלים אותה בלילה,״ אומר קיידן.
״כשאומרים שהדלת פתוחה,״ אומרת לו ריילי, ״זה אומר שאנחנו אוהבים שבאים לבקר אותנו, בטח בני משפחה.״
״אז הם יכולים לבוא אלינו לארוחת שבת,״ מציע קיידן.
״אתה יודע שהם גרים בניו יורק. זה לא כל כך פשוט עבורם להגיע,״ אומרת ריילי.
״אנחנו באמת חייבים למסור כבר את המפתח,״ אני אומר, ופונה לעבר הדלת.
״מה דעתכם לבוא אלינו?״ שואלת אימא, ״אני רוצה להראות לקיידן תמונות שלך כשהיית קטן. הוא כל כך דומה לך.״
״ההורים שלי מחכים לנו בקוצר רוח. כבר היינו צריכים להגיע אליהם,״ אומרת ריילי, ״אבל אם זה בסדר מצידך, סקיי יוכל לבוא לבקר אתכם עם קיידן מחר.״
״קיוויתי שגם את תבואי,״ אומרת אימא.
״אם כך גם אני אבוא איתם,״ עונה ריילי.
״אני לא מוצאת את המילים הנכונות להתנצל בפנייך,״ אני מרגיש שאימא מתקשה לדבר.
״אני מרגישה את המילים שלך, בלי שתאמרי אותם,״ אומרת ריילי. אני מביט על האישה שלי, האישה שהיא עולם ומלואו עבורי, ובפעם המי יודע כמה, יודע שבחרתי נכון.
פתאום מתחשק לי להיות איתה לבד, ולהראות לה כמה אני אוהב אותה. בנשיקות שמתחילות מהצוואר, כלפי מטה, ומסיימות בנשיקה סוערת על שפתיה היפות.
