״אני מבין שריילי סיימה את ניתוח, אבל אני מניח שהיא תצטרך לבדוק את הילד שוב. כמעט חמש, אני מציע שנלך יחד להביא את הילדים, ובדרך נדבר,״ אומר רוי.
אני עדיין לא רגיל שמנהל בית החולים פונה אליי בנימה אישית.
״תודיעי לד״ר ריילי,״ הוא מתחיל לומר למזכירתו, ״בעצם אני אודיע לה בעצמי.״
“לפעמים אני צריך להזכיר לעצמי שאני כעת בתפקיד, והיחס האישי בינינו צריך להישמר רחוק מעיני כולם, למרות שכולם מכירים כבר את ריילי, ומעריכים אותה בזכות עצמה,” הוא אומר נבוך.
אני מתקשר לריילי. ״אני נוסע עם רוי לקחת את הבנים,״ אני אומר לה.
״זה משמח אותי מאד שהתחברתם. הוא ונעמי הם חלק חשוב בחיי. זה בסדר שאגיע קצת יותר מאוחר? אני מקווה שתוך רבע שעה אוכל לעזוב. אני צריכה לסיים את הדו״ח.״
״בטח, רוי הציע שנקח אותם לגן משחקים עד שתסיימי. אני בטוח שהוא ישמח שהילדים יראו אותו איתי,״ אני עונה לה.
״אמרתי לכם שאבא שלי יבוא לקחת אותי?״ קורא קיידן ברגע שהוא מבחין בי נכנס לגן.
אחת הגננות שטרם פגשתי מביטה עליי. ״יש אישור חתום שד״ר סינקלייר רשאי לקחת את בנו מהגן, ריילי שלחה לנו אותו הבוקר,״ אומרת מנהלת המעון.
״איפה מאמי?״ שואל קיידן.
״מאמי תבוא עוד מעט, נפגוש אותה בגן המשחקים,״ אני עונה לו בזמן שהוא מזנק עליי, ואני תופס אותו ומחבק אותו.
״איי לאב יו דאדי,״ הוא אומר לי ומחבק אותי חזק.
״גם אני אותך בן שלי,״ אני עונה לו, ״היה לך כייף בגן?״
״סיפרתי לכולם,״ הוא אומר. אני נזכר בשיחה שלנו הבוקר כשהוא נכנס לשירותים בזמן שהתרוקנתי, רק חסר לי שזה היה נושא השיחה. ״אמרתי להם שאתה גר רק איתנו, ואתה לא בניו יורק יותר.״ אני נושם לרווחה.
״מאמי, מאמי, מאמי,״ הוא קורא פתאום. אני מסתובב לאחור ורואה את ריילי. למרות שראיתי אותה לפני זמן לא רב, אני מתרגש לראות אותה.
״דאדי בא לקחת אותי מהגן!״ הוא קורא בהתרגשות.
הטלפון בכיסי מצלצל, ואני מוציא אותו בחוסר רצון. אני מחייך כשאני רואה את שמו של צ׳ארלי מופיע על הצג.
“תבואו למסעדה שלנו,״ הוא אומר, ״יש כמה אנשים שאני רוצה שתכיר, או אולי נכון לומר שהם יכירו אותך.״
״כשראיתי את שמך על הצג, חשבתי לעצמי שאיבדתי את ספירת הימים, והערב יש משחק,״ אני אומר לו, ״אני אשאל את אישתי מה תוכניותיה, היא הגיעה ממש ברגע זה.״
״האמת היא שיש משחק הערב, אבל נוותר לך הפעם,״ הוא עונה.
״צ׳ארלי בטלפון, הוא מזמין אותנו להפגש במסעדה,״ אני אומר לריילי.
״אני רגילה לבוא הביתה ולהתקלח. זה כבר הפך להרגל. אבל בעצם למה לא בעצם?״ היא עונה.
אני רואה את העייפות על פניה. ״את בטוחה? את נראית מותשת.״
״בכל מקרה אני לא יכולה ללכת לישון לפני שמסתיים היום של קיידן,״ היא עונה לו.
אני שולח מסרון לצ׳ארלי שאנחנו מגיעים. אני מתחיל להתמצא בעיר, וקולט שהמסעדה נמצאת כמה רחובות מהדירה שלנו. ואכן, תוך פחות מעשר דקות אנחנו מגיעים למסעדה. ״תחנה מאחור,״ אומרת ריילי. אני מופתע שלא ראיתי את החניה של המסעדה בביקורי הקודם.
״ברוך הבא קיידן, יש לי חוברת צביעה במיוחד בשבילך,״ אומרת המארחת שמקבלת את פנינו בחיוך.
״תודה אוניקה,״ הוא אומר לה בשמחה.
״קוראים לה ורוניקה. ו-רו-ני-קה,״ אומרת ריילי.
״ורוניקה,״ חוזר קיידן מרוצה מעצמו על שהצליח. ״דאדי בבית שלנו.״
״איזה יופי!״ אומרת ורוניקה, ״ערב טוב ריילי, ערב טוב דוקטור, החברים כבר מחכים לכם בשולחן הקבוע.״
״ערב טוב ורוניקה,״ אנחנו אומרים פה אחד.
״זה נכון מה ששמעתי?״ היא שואלת את ריילי.
״מה שמעת?״ מיתממת ריילי.
״נו באמת ריילי, אני מתה לראות את הטבעת, שמעתי שהיא מהממת,״ אומרת ורוניקה, וריילי מושיטה לה את ידה.
״יש לך טעם משובח, בעיקר בגלל שבחרת בריילי, אבל גם הבחירה שלך בטבעת מושלמת,״ היא אומרת לסקיילר.
״נכון שהוא אבא של קיידן?״ היא לוחשת לריילי, ״כשראיתי אותו לראשונה הוא נראה לי כל כך מוכר, עכשיו ברור לי למה.״
אנחנו ניגשים לשולחן, וריילי מתקבלת בשמחה. אפשר לראות שכולם אוהבים אותה. ״תכירו זה סקיילר, אבא של קיידן, ובעלי בקרוב,״ היא אומרת.
גבר שטרם פגשתי ניגש אליי. ״אני שמח לפגוש אותך. אני לינדן מרשל, סוכן נדל״ן. אני יודע שאת ריילי מעוניינת לקנות בית. יש לי עסקה שאני חושב שתעניין אותך. חתמתי היום חוזה עם בעלי נכס שנראה לי שיתאים לכם. אני בטוח שעם המשכורת של שניכם כרופאים, לא תהיה לכם בעיה לקבל מימון עבור הרכישה שלו.
מדובר בזוג שלחוץ למכור את הנכס, למרות שלא שמעת זאת ממני. וגם לא שמעת שתשלום תוך זמן קצר, יחסוך לכם הרבה כסף.״
״אני חושבת שאני יודעת באיזה בית מדובר,״ אומרת ריילי.
״אני מבטיח לך שאת לא, ואני מנוע מלספר לכם של מי הבית,״ ממשיך לינדן לומר.
״אני מחפש עבורנו בית עם חמישה חדרים, בריכה, ושטח גדול,״ אני אומר, ״כמובן שאין לי מושג מה המחירים כאן, אבל אני בטוח שאין להשוותם למחירים בניו יורק,״ אני אומר לו, ״ברור שנצטרך לוודא שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו בית כזה.״
“אני מוכן להראות לכם אותו כבר היום, לפני שאני מפרסם אותו לציבור,״ אומר לינדן.
״למה אתה עושה זאת, אם אתה יכול למכור אותו במחיר גבוה יותר?״ אני שואל.
״כי זאת הדרך שלי להודות לריילי על שהצילה את חייו של בני. היא התעקשה על טיפול מסוים, וגם כשחזרה לניו יורק לתקופה מסוימת, היא עקבה אחרי הטיפול בו, ותמיד ענתה לטלפון שלי כשרציתי לקבל הסבר,״ עונה לינדן, ״יש לך אישה נדירה.״
״אני יודע,״ אני עונה, ״אם כך אחרי שנאכל ניסע לראות את הבית.״
״צ׳ארלי אמר ששבוע הבא תצטרף למשחקי הכדורסל שלנו,״ אומר מי שמציג את עצמו כג׳ו.
״אני שחקן בייסבול, אבל אשמח לשחק איתכם,״ אני אומר.
״אני לא מאמין, גם אני. אני מחפש הורה מאמן לקבוצה ביום ראשון,״ הוא אומר, ״ אולי תביא את קיידן איתך?״
״אתה שוכח שאני רופא, וככזה לא תמיד זמני בידי. אני לא יכול להתחייב. אם אוכל להגיע אבוא עם קיידן,״ אני עונה.
עכשיו כשכולם יודעים שאני בעלה של ריילי, כל אחד מציע לי עזרה בתחום שלו, ומבקש שארשום את מספר הטלפון שלו. ״כולנו מעריצים את ריילי, היא מיוחדת במינה.״
כאשר אנחנו מסיימים לאכול, לינדן נותן לנו את הכתובת של הבית אותו אנחנו עומדים לראות. ״הוא צדק,״ אומרת לי ריילי, ״לא הייתי מנחשת בחיים שהבית שלהם עומד למכירה.״
״את מכירה את הבעלים?״ אני שואל, ומרגיש צביטה בלב על כל הימים שהעבירה כאן בלעדיי.
״הבעלים הוא הבן של ראש העיר. כשתראה את הבית תבין שהוא בא ממשפחה מאד עשירה, כך שאני לא חושבת שהמכירה נובעת מבעיות כלכליות, אבל אולי אני טועה. גם הזוגיות שלהם נראתה לי יציבה.
בכל מקרה זה באמת לא ענייננו. נראה את הבית, ונחליט. אני שמחה שנתת לו להבין שאנחנו צריכים לראות אם בכלל המחיר ריאלי עבורנו.״
״אותי רק מעניין אם תאהבי את הבית. לגבי המחיר אני אסתדר איתו,״ אני אומר לה.
חודש עבר
חודש עבר מאז שסקיילר חזר אליי, והימים שלא היינו יחד נשכחו. אני כבר לא מתעוררת בלילה לבדוק אם זה אמיתי, והוא באמת כאן. סקיילר מצידו מקפיד מידי יום ללוות אותי עד למחלקה, ומנשק אותי ליד כולם כשאנחנו נפרדים בבוקר.
במחלקה כבר התרגלו לראות את כוס הקפה והמאפים המתוקים מגיעים כעבור כמה שעות עבורי כל יום, גם אם הוא בחדר ניתוח.
בדיוק כפי שצפיתי, צ׳ארלי הפך לחברו הטוב, וכשם שצ׳ארלי מתעניין מידי יום בשלומי, הוא נוהג כך גם עם סקיילר. אין מאושרת ממני לראות איך חבריי קיבלו אותו. הידיעה שהוא לא בודד כאן, מעניקה לי שלווה.
עד היום הוא מתפלא על הקשר הקרוב שנוצר בינו לבין עם רוי. ״את מבינה שבבית החולים הוא מתייחס אליי כמנהל. הטון שלו סמכותי, אם כי המילים שלו תמיד אוהדות כלפיי. ברגע שהעבודה נגמרת אנחנו שוב חברים טובים. כל זה בזכותך,״ הוא שוב אומר לי.
שוב אני מזכירה לו, שהיכרתי את נעמי לפני שידעתי מיהי, וגם היא שהביאה אותי למבחן לקבלת התואר, לא ידעה שאני עומדת לקבל הסמכה כרופאה.
״אני יודע,״ הוא צוחק, ״ועדיין זה מוזר לי.״
גם קיידן כבר לא חושש שאביו יעזוב. אפילו חבריו בגן כבר לא מזכירים לו את העובדה ש׳פעם לא היה לך אבא,׳ והוא לא צריך יותר להסביר שתמיד הוא היה אבא שלו.
בעוד ימים ספורים נכנס לבית שלנו, שהיה פעם של הבן של ראש העיר. סקיילר התעקש לרכוש רהיטים חדשים, למרות שאהבתי את הריהוט בדירה בניו יורק, ולמרות שאף אישה לא ישנה במיטה שלנו אחרי שעזבתי.
הוא לא הגביל אותי בתקציב, ועדיין בחרתי ריהוט מינימליסטי, שדומה להפליא לדירה בניו יורק.
סוכן הנדל״ן השתוקק לשתף אותנו מדוע הבית נמכר, ובחופזה. לאכזבתו, שנינו אמרנו לו, שאיננו מעוניינים לשמוע מדוע. ברור לי שנאסר עליו לספר את הסיבה, והוא הרגיש צורך להוציא ממנו את הסוד הגדול, אבל אנחנו רצינו לקבל את הבית בלי סודותיו.
למרות שהבית היה שמור, סקיילר ביקש לצבוע אותו מחדש. ״אני רוצה התחלה חדשה, בלי המילים שנחרטו בו על ידי אחרים,״ הוא אמר.
את המשא ומתן לרכישתו, הוא עשה בלעדיי. ״אביך נמצא בסודות העניינים,״ הוא הסביר לי, ״והוא מייעץ לי כיצד לנהל אותו. הוא גם ביקש שלא אמהר למכור את הדירה בניו יורק, אלא רק כשאמצא קונה טוב.״
מידי יום אנחנו עוברים בבית, אחרי שאנחנו אוספים את קיידן מהגן, ובזמן שאני עסוקה בסידור הבית בפנים, סקיילר מבלה עם קיידן על מגרש הכדורסל, ומאמן אותו בחבטות של כדור הבסיס.
ההכנות לחתונה בעיצומן. רוי ונעמי ביקשו שהחתונה תערך בחצר ביתם, למרות שהבית שלנו כבר יהיה מוכן בתאריך שקבענו.
כיוון שסקיילר העביר את התשלום עבור רכישת הבית תוך מספר ימים מחתימת החוזה, הוריי כבר ביקרו בו. הם עומדים להגיע שוב בסוף השבוע, ואני סקרנית לראות מה יאמרו על הבית כעת, כשהוא מרוהט לפי טעמנו, ויש בו הרגשת בית חמה ונעימה.
ארגנו להם יחידה משלהם, עם כניסה נפרדת, מה שיגרום להם להישאר כאן לתקופות ארוכות יותר.
יום שישי
״אני כל כך נהנית מהבית,״ אומרת לי אימא כשהיא מוציאה נתח בשר מהמקרר כדי להכין את ארוחת הערב הראשונה בבית החדש.
רוי ונעמי יגיעו עם הילדים, וגם צ׳ארלי וכמה חברים שסקיילר הזמין, אבל אימא לא מתרגשת, הרי היא רגילה לבשל בכמויות.
אני מתקשה קצת לעזור לה היום, כיוון שהריחות של הבשר גורמים לי לדחיה. עדיין לא סיפרתי לסקיילר, אבל לפי כל הסימנים נראה לי שהחלום שלו עומד להתגשם.
חשבתי שאוכל לשמור על ההרגשה שלי לעצמי, לפחות עד החתונה ביום ראשון, אבל אני מרגישה מעט מסוחררת ומחליטה לבצע את הבדיקה כבר היום.
אני נכנסת לחדר השירותים, מוציאה את המקלון מהחפיסה, ומתיישבת. זרם של שתן עליו, יאשר לי את מה שאני כבר יודעת. ואכן, האישור מגיע בדמות הפסים הברורים עליו.
אני קוראת לסקיילר ומבקש שיבוא לחדר שלנו. ״אתה זוכר שהבטחת לי לתקן עבורנו הכל?״ אני שואלת.
״ברור שאני זוכר אהובה שלי,״ הוא אומר.
״אז עכשיו מגיע התיקון שלנו,״ אני אומרת, ומראה לו את המקלון.
עיניו מתמלאות דמעות, וההתרגשות שלו לא מותירה בי ספק שהוא מתרגש. ״אני כל כך מאושר,״ הוא אומר לי בקול חנוק מדמעות, ״אני חסר מילים. את כבר יודעת שאני…״ הוא מחבק אותי ומנשק אותי נשיקה מלאת רגש. ״הבטחתי לך ואקיים,״ הוא מוסיף ואני יודעת בדיוק למה הוא מתכוון.
״את יודעת שכשאני משחק עם קיידן, הוא מרבה לדבר איתי. הבוקר הוא אמר לי שעכשיו שיש לנו בית גדול, יש לנו גם מקום לאח שלו, וביקש ממני שאשתול תינוק בבטן שלך. אז לא רק לנו אנחנו מגישים את החלום, אלא גם לו.״
״ברור לך שזה עדיין מוקדם לספר לו,״ אני אומרת, ״הוא לא מסוגל לחכות תשע חודשים עד שיהיה לו אח, או אחות.״
״אני מבטיח לך להתאפק ולא לספר לאיש,״ הוא אומר.
״אולי בכל זאת תזמין את הוריך לחתונה,״ אני מעלה שוב את הנושא הכאוב.
״אני מעריך את הרצון שלך לשמח אותי, אלא שבמקרה הזה זה רק יפגום בהנאה שלי מהיום הכל כך מיוחד הזה עבורי. אני שלם לגמרי עם ההחלטה שלי, את אהבת חיי, ושום דבר לא יגרום לי לשנות את מה שאני מרגיש. כשארגיש שאני מוכן, אספר להם. ואולי, אולי הרגע הזה לא יגיע אף פעם. כבר אמרתי לך שאת המשפחה שלי, ויותר מזה אני לא צריך.
יש לי את ההורים שלך, שהם עבורי כמו הורים. תראי מה אביך מוכן לעשות עבורי. אני לא חושב שאבא שלי, שאני יודע שאוהב אותי וקשור אליי, היה מציע לי לממן לנו את הרכישה של הבית, רק כדי שלא אמכור בלחץ הדירה בניו יורק.״
״אני מבטיחה לך לא להעלות את הנושא הזה יותר. יש לך אותנו, את קיידן ואותי ואת הקטנטן הזה שמתפתח בתוכי כעת,״ אני אומרת לו.
״וזה כל מה שאני צריך כדי לנשום,״ הוא אומר.
אני יורדת שוב למטבח כדי לעזור לאימא בהכנת הארוחה. היא רואה אותי ומחניקה חיוך. ״שתפי אותי,״ אני אומרת.
״אני מתרגשת בשבילך,״ היא אומרת.
״כל יום מחדש אני מודה עליו. אני כבר באמת מאמינה שאני לא חולמת, וזאת מציאות חיי. הוא גבר מיוחד במינו. הוא מקרין עוצמה, ויש לו עולם מלא ועשיר, אבל תמיד יש לו גם מקום בשבילי. הלב שלי מלא אהבה אליו,״ אני אומרת.
החיוך לא יורד מעל פניה של אימא. ״אני לא שואלת, אבל אני יודעת,״ היא אומרת.
״על מה את מדברת אימא?״ אני שואלת.
״על הפנים שלך כשראית את הבשר,״ היא אומרת.
״יש עוד משהו שאני צריך לדעת עליו,״ שואל סקיילר שנכנס למטבח ושומע את דבריה של אימא.
״אני לא יודעת על מה אתה מדבר,״ עונה אימא. אני שמחה שהיא מבינה שעליה לשמור על כך בסוד, מה שעומד להיות לי קשה עם נעמי.
הערב מגיע והאורחים מתחילים להגיע. ״אני חייב לאמר לכם שהבית הזה בהחלט נושא את האישיות שלכם, לא נשאר בו דבר ממי שגר כאן קודם,״ אומר צ׳ארלי,
״כל כך נעים להיות פה. אתה כבר יודע סקיילר שארוחות שישי בבית של ריילי, כבר הפכו למסורת. אלא שמשהו שונה היום, משפחתי יותר. ממש כייף להתארח אצלכם.״
סוף השבוע עובר בהכנות לטקס החתונה, כשאימא ונעמי לא מרשות לי לעזור. ״את תתרכזי במנוחה שלך,״ אומרת נעמי, ואני תוהה האם גם היא יודעת.
סקלייר לעומתי נראה רגוע. החברים מגיעים בבוקר לשחק איתו במגרש הביתי שלנו, ומבלים איתו יחד שעות. כמובן שגם קיידן איתם, והוא נהנה מתשומת הלב.
רק כשהם עוזבים בשעות הצהריים המאוחרות, סקיילר נכנס הביתה. ״אין לך מושג כמה היה לי קשה. העמדתי פנים שאני נהנה מכל רגע, ורק ספרתי את הדקות שאהיה איתך שוב לבד. זה מדהים כמה אפשר להתגעגע לאישה שנמצאת מרחק של כמה פסיעות ממך.
הם טרחו כל כך הרבה למען החתונה שלנו, וכיוון שסירבתי למסיבת רווקים, הם בחרו בדרך הזאת לשמח אותי. אף פעם לא הבנתי את הצורך הזה לחגוג את הפרידה מהרווקות שלך. הרי בחרתי בקשר של נישואין מתוך רצון להקים איתך משפחה. מה גם שאני מרגיש כבר מזמן לגמרי נשוי לך.״
״אני מודה לכל אחד מהם על מה שהם עושים למענינו, ואני לא רוצה להיות כפויית טובה, אבל אני מודה שאני זקוקה קצת לזמן הפרטי שלי איתך. בסופו של דבר, הרגעים האלה הם הרגעים הפרטיים שלך ושלי, ולא של אף אחד אחר,״ אני אומרת.
״מכולם, היחיד שבאמת מבין אותי היום, זה רוי. כשהם עזבו הוא הרגיש הקלה עבורי. הוא הציע שאגיע אליו מחר בבוקר עם קיידן להתארגן, כדי שתוכלי להתרכז רק בעצמך.״
אנחנו מבלים ערב שקט עם הוריי וקיידן. אחי ואשתו העדיפו לישון במלון הלילה, ויבואו אלינו רק מחר אחרי החתונה.
״את תודי לי,״ אמר לי קאי, ״את עוד לא מבינה כמה תזדקקי לשקט הזה של לפני.״ הוא צדק. אני באמת מודה לו.
כשמגיעה שעת השינה של קיידן, הוא הולך להתקלח. סקיילר נמצא איתו, בעוד אני מכינה עבורו את הבגדים שילבש לחתונה. אני סקרנית לראות מה סקיילר בחר ללבוש, הבטחתי לו שלא אשאל אותו, כשם שהוא לא שאל לגבי שמלת הכלה שלי.
מידי לילה לפני השינה, אנחנו מדברים שעות. לעיתים שיחות נפש, לעיתים על חוויות מהיום שהיה. הלילה הזה שונה. אנחנו נרדמים מיד חבוקים, וכשהשחר מגיע, ואני פותחת את עיניי, אני מגלה שהמיטה לידי ריקה, הבית שקט, וריח של פנקייק עולה מהמטבח.
לוקח לי זמן להבין שסקיילר לא כאן, והיום שחיכיתי לו, הגיע. היום בו סקיילר עומד לשאת אותי לאישה.
