״היכן הדברים שלך?״ אני שואלת את סקיילר.
״פרט למזוודה אחת, הכל ברכב שלי,״ הוא עונה.
״מה דעתך שנסע להביא אותה כעת? אומרים שבקרוב יתחיל לרדת גשם שוטף,״ אני מציעה.
״אם זה בסדר מצידך, אני אשמח.״ הוא אומר.
אני מחזיקה ברכב תיק עם שקיות של חטיפים שקיידן אוהב. קורה לא פעם שאנחנו הולכים מהגן לקניות, וזה תמיד מציל אותי. אני פותחת את התיק ונותנת לו לבחור.
״דאדי בא לגור איתנו?״ שואל קיידן, שבוחר שקית עם עוגיות במילוי שוקולד. למרות שאנחנו לפני ארוחת ערב, אני לא אומרת מילה. הוא מביט עליי. ״אני יכול?״
״היום זה יום מיוחד, אני מרשה לך. כן אהוב שלי, דאדי עובר לגור איתנו,״ אני מאשרת לו את מה שהוא רוצה לשמוע.
״לנסטור יש אבא שלא גר עם אימא שלו,״ אומר קיידן. אני מופתעת מדבריו. גם כי לא ידעתי שקרן גרושה, וגם מהעובדה שקיידן יודע. לראשונה אני קולטת כמה הנושא הזה מעסיק את הילדים.
״בן שלי, רק מאמי היא האישה שלי, היא המשפחה שלי. לא הייתה לי ולא תהייה לי אחרת. אני פה להישאר. אני עובד בבית החולים ייל, ואני מחפש לנו בית גדול ויפה כאן בניו הייבן.״
״אני רוצה אח!״ מכריז קיידן, ״תבטיח לי שיהיה לי אח.״
״גם אני רוצה בן שלי, אבל אני לא יכול להבטיח לך שזה יהיה בן, אולי זאת תהיה בת,״ עונה סקיילר.
אני מביטה על הגבר שאני כל כך אוהבת, ומתקשה להאמין שהוא באמת כאן. אבל יותר מזה, מופלא בעיניי איך הוא הפך להיות אבא מרגע ששמע על קיומו של קיידן.
״אבל אני רוצה אח,״ מתעקש קיידן.
״אתה זוכר ששתלנו פרחים בבית של סבא וסבתא?״ אני שואלת את קיידן.
״דאדי אתה יודע שעזרתי לסבא לזרוע זרעים בערוגה בכניסה?״ שואל קיידן, ״קוראים להם…מאמי איך קוראים לפרח ששתלתי עם סבא?״
״פטוניה,״ אני עונה.
״כן, וסבתא אמרה לי שאני הפטוניה שלה,״ הוא צוחק, ״כל פרח היה הפתעה, כי לא ידענו איזה צבע יהיה לו.״
״בדיוק,״ אומר סקיילר שמבין מייד, ״אבא נותן לאימא תינוק, אבל הוא לא יודע מה הוא יהפוך להיות בן או בת. ״
״טוב,״ אומר קיידן, ״אני רוצה שהוא יהיה בן, אבל גם אם תהיה לי אחות אני אוהב אותה. אתה יודע איך לשים לאימא תינוק בבטן?״
״ברור שכן,״ עונה סקיילר בטון רציני, אבל מגניב מבט לעברי ומחניק חיוך, ״הרי נתתי לה אותך.״
״דאדי איך..״ מתחיל קיידן אני קוטעת אותו. סקיילר מסתכל עליי בסקרנות.
״ישנם דברים שתוכל להבין אותם רק שתהיה גדול יותר,״ אני אומרת.
״ברוך בואך לעולם ההורות המוצף בשאלות. אני משתדלת לענות לו על כל השאלות בשפה שיבין.״
״כמו שלימדת אותו על גנטיקה,״ הוא מראה לי שהוא מבין.
״בדיוק. אבל זה בסדר גם לומר לו שיש דברים שהוא יוכל להבין כשיגדל קצת,״ אני מסבירה לו.
״תודה שאת מסבירה לי. האמת ששאלתי את עצמי מה לענות לו,״ אומר סקיילר.
אנחנו מגיעים לבית המלון. סקיילר לוקח את קיידן איתו, מרכיב אותו על כתפיו. ״חיוך,״ אני מבקשת ושניהם עושים פרצוף מצחיק למצלמה.
״ועכשיו ברצינות,״ אני מבקשת. סקיילר מוריד את קיידן, ואוחז אותו בזרועותיו. ״אני אוהב אותך דאדי,״ אומר קיידן ומחבק אותו. המבט על פניו של סקיילר אומר הכל, והוא נותן לו נשיקה על הראש. את הרגע הזה אני מתעדת ושולחת אותו לסקיילר, ואחר כך לצ׳אט המשפחתי.
אימא מתקשרת מיד. ״איך את?״ היא שואלת.
״מאושרת עד הגג, בעצם, הרבה יותר,״ אני עונה.
״שפת הגוף של שניהם משדרת קירבה גדולה, שלא לדבר על הדימיון ביניהם,״ אומרת אימא בהתרגשות.
״את לא מבינה, זה מרגיש לשנינו, כאילו לא נפרדנו אפילו ליום אחד. אני בטוחה שסקיילר מרגיש ש שחסרים לו הימים שלא היינו יחד, אבל הקשר בינו לבין קיידן היה מידי.
את לא יודעת כמה גאה קיידן היה להראות לכולם שיש לו באמת אבא, ושהוא לא שיקר כשאמר שהוא בניו יורק, למרות שאני מאמינה שבתוך תוכו הוא לא האמין שיזכה לא רק לפגוש אותו, אלא שהוא באמת כאן להישאר.
מאמי, הוא סגן מנהל מחלקה! רוי הבטיח לי שהוא קיבל אותו לתפקיד בזכות כישוריו. הוא לא ידע איך אני אגיב, אבל עשה זאת אחרי שדיבר עם מנהל המחלקה שלו בהר סיני. ״
“אני כל כך מתרגשת לשמוע אותך. מה התוכניות שלכם?״
״סקיילר הלך עם קיידן להחזיר את החדר במלון, הוא עובר לגור איתנו, ונחזור לחיות את החיים במלואם,״ אני אומרת, ״וכפי שאת כבר יודעת אנחנו מתכננים את החתונה שלנו. סקיילר ביקש שלא נחכה הרבה, כבר חיכינו מספיק.״
אני מסיימת את השיחה כשאני רואה אותם חוזרים. האופן שבו קיידן אוחז בידו של סקיילר גורם לי לפרץ של התרגשות בלתי נשלטת, והדמעות פורצות החוצה, דמעות שנאגרו בי שלוש שנים.
סקיילר מבחין בכך מיד, ואחרי שהוא חוגר את חגורת הבטיחות של קיידן, הוא ממהר אליי. הוא פותח את הדלת שלי, ורוכן לעברי. ״הכל בסדר?״ הוא שואל בדאגה.
״לראות אותך עם הבן שלנו מסעיר אותי, באופן החיובי של המילה,״ אני אומרת ורואה שהוא נרגע מייד.
״אני מניחה שגם את כמוני מתחילה להפנים את מה שהיה, ומצפה לעתיד שלנו יחד. יותר זה לא יקרה אהובה שלי. הימים בלעדייך היו עינוי אחד מתמשך, אני לא אתן לזה לקרות. את המשפחה שלי, לא הייתה ולא תהיה לי אחרת,״ הוא אומר.
״אני יודעת אהוב שלי,״ אני עונה ומנגבת את דמעותיי.
״למה מאמי בוכה?״ שואל קיידן ספק אותי ספק את סקיילר.
״לא תמיד בוכים רק כשעצובים, לפעמים בוכים כשמאד שמחים. ואני מאד שמחה שסוף סוף אבא בא להיות איתנו, ולתמיד, ״ אני אומרת לו.
אנחנו נוסעים הביתה. אני שמה ברקע שירים שקיידן אוהב, ואנחנו מצטרפים לשירה בקולי קולות. כמה אני נהנית לשמוע את סקיילר שר בקולו העמוק איתנו.
אנחנו מגיעים לחניון של הבניין, וסקיילר ממהר לפתוח לי את הדלת, ולשחרר את החגורה של קיידן. רק אחר כך הוא נושא בידיו שתי מזוודות, ונכנס בעקבותינו דרך הדלת האחורית לדירה.
אני המומה מהריחות שמקבלים את פנינו, ומהשולחן בחדר האוכל שכבר ערוך בחלקו.
נעמי נמצאת במטבח, והילדים יושבים עם רוי על השטיח בסלון ובונים מגדל. ״חיכינו לך,״ הם קוראים לעברו של קיידן, ״אנחנו בונים מגדל גבוה גבוה.״
״אבא שלי פה, והוא בא לגור איתנו לתמיד,״ הוא אומר בגאווה.
״חשבתי שאני מבשלת היום,״ אני אומרת לנעמי שטורחת במטבח על ארוחת הערב.
״מותר גם לי לפנק אותך פעם,״ היא עונה.
״ערב טוב רוי,” אני שומעת את סקיילר אומר, ומבינה כבר שהרבה דברים נאמרו ביניהם.
״אני שמח שהפנמת,״ צוחק רוי, ״אתה נראה מאד רגוע כעת. ספר לי איך היה יומך הראשון. אני יכול לומר לך שהפרופסור מלא בשבחים עליך.״
״העבודה לא הדאיגה אותי כלל. הייתי מתוח מהפגישה עם ריילי. לא ידעתי איך היא תגיב. זה כאילו שלא נפרדנו מעולם. אני כל כך מאושר.
אני צריך את עזרתך למצוא לנו בית. אני רוצה שטח אדמה גדול, וחמישה חדרי שינה. בדקתי כבר את המחירים, והסכום שאקבל עבור הדירה שלי בניו יורק יאפשר לי לקנות לה איזה בית שהיא תבחר.״
״לקנות לה?״ שואל רוי.
״צודק. לא ניסחתי נכון את דבריי. ברור שזה לקנות לנו, רק שאני רוצה שהיא זאת שתבחר מה שהיא רוצה. אם לא הייתי ברור, הקשר שלי איתה הוא נצחי, מה שקרה לא יקרה שוב מהסיבה הפשוטה שאני יודע שאני לא יכול לנשום בלעדיה.״
״אני יודע שאתה חושב שהיא הסתדרה בלעדיך. לא הייתה לה ברירה, היא הפכה לאימא ולא יכלה להרשות לעצמה להישבר ליד כולם.
העובדה שהצוות במחלקה שלה מעריץ אותה, עזרה לה לתפקד. אני רואה את הפנים שלה כעת, ורואה את ההבדל. החיוך שלה נובע מבפנים, הוא חיוך אמיתי. אני שמח שאתה פה.״
״גם אני,״ אני שומעת את קולו של צ׳ארלי.
״עכשיו אני מבין,״ אומר סקיילר, ״שאלתי את רוי אם הוא מכיר אותך, והוא ענה לי שאתה תמצא אותי. אתה ידעת מי אני מהרגע שנפגשנו, אני צודק?״ שואל סקיילר.
״בהחלט. שמעתי את השם שלך מריילי כשבאתי לאסוף אותה מניו יורק, וכשראיתי את פניך כבר היה לי ברור. אני מניח שאתה מבין שאינך צריך לעשות בדיקת אבהות, הפנים של קיידן הם האישור שהוא מאה אחוז שלך. ״
״דוד צ׳ארלי, אבא שלי פה לתמיד,״ אומר קיידן בגאווה.
״לפני שאתה מנסה לנחש מה מערכת היחסים בין ריילי לביני, אספר לך שפגשתי אותה באותה מסעדה שנפגשנו אתה ואני. זה היה ביום שהיא הגיעה לניו הייבן. היא אמרה לי מייד שהלב שלה שייך לגבר בניו יורק, ושהיא לא מחפשת זוגיות. הפכנו לחברים נפש, אבל לא קרה בינינו שום דבר רומנטי.
היא אמרה לי שאני מזכיר לה אותך, ואם היינו נפגשים היינו חברים הכי טובים.״
״אני בטוחה שתהיו,״ אני אומרת ומצטרפת לכולם בסלון, ״ותודה שהסברת לסקיילר את מה שקורה בינינו. צ׳ארלי הוא כמו אח גדול עבורי. כפי שהוא אמר, זה משהו שהיה מסוכם בינינו מהרגע הראשון, ולכן יש לו חלק כזה גדול בחיי.״
״אני מודה לך צ׳ארלי על הרגישות בנושא. אני מודה לכולכם שאתם נותנים לי להרגיש בבית,״ אומר סקיילר.
״אני מודיע לך ילדונת שיום רביעי בערב הוא של הבנים, וזה לא נתון לויכוח,״ קובע צ׳ארלי בהחלטיות.
״גם אני אבוא?״ שואל קיידן.
״לא בן שלי. אנחנו נפגשים לשחק כדורסל אחרי שאתה תישן,״ אומר סקיילר.
״אתה תלמד אותי לשחק?״ שואל סקיילר.
״בטח,״ עונה סקיילר, ״אני אלמד אותך לשחק בכל משחקי הכדור, ואתה תחליט מה אתה הכי אוהב.״
״מה אתה הכי אוהב דאדי?״ שואל קיידן ומביט בו במבט מלא הערצה.
״שיחקתי בייסבול בבית ספר, וגם באוניברסיטה כשהיה לי זמן,״ הוא עונה לו.
״אז אני הכי אוהב בייסבול,״ קובע קיידן, ״זהו החלטתי!״
״האוכל מוכן,״ אומר נעמי, וכולם ניגשים לחדר האוכל. עד מהרה חדר האוכל מתמלא בפטפוטים של הילדים, ואני מסתכלת על סקיילר שמסתכל בהנאה על קיידן.
״האוכל מעולה,״ אני אומרת לנעמי, שמחייכת בהנאה.
״מישהי, אני לא זוכרת מיהי, לימדה אותי לבשל,״ אומרת נעמי, ומעמידה פנים שהיא מנסה להיזכר מי.
״מעניין באמת מי?״ שואל רוי.
סקיילר מסתכל עליי, והעיניים שלו מדברות אהבה. ״זה מדהים מה שקורה פה. הבוקר כשמנהל בית החולים שלי דיבר איתי על הקשר שלו איתך, וביקש שאחרי שעות העבודה אקרא לו בשמו הפרטי, לא בדיוק הבנתי. הקשר ביניכם מופלא בעיניי, ועם זאת ברור לי לגמרי.״
״לך אני לא צריך לספר מה יש בריילי שכובש את הלב,״ אומר לו רוי, ״הייתי צריך לראות איזו חגיגה הייתה במחלקה שלה כשהם שמעו שהיא חוזרת.״
ארוחת הערב התארכה יותר מהרגיל בשל ההתרגשות עם בואו של סקיילר. ״כבר מאוחר,״ אומרת נעמי, ״צריך ללכת להתקלח, סיפור ולמיטה.״
״תודה על הכל,״ אני אומרת לנעמי, שקמה להוריד מהשולחן.
״תשאירי את זה לנו,״ אני אומרת ומלווה אותם לדלת.
״אני עדיין לא מעכל שהילד המדהים הזה הוא שלנו. אין לך מושג כמה התאבלתי על המחשבה שהוא לא קיים. זה רק מוכיח שצדקתי, שהאהבה שלנו גדולה מהחיים, ואיש לא יוכל לכבות את האש שלה,״ הוא אומר בזמן שהוא עוזר לי להוריד את הכלים מהשולחן, ״את יודעת כמה אני אוהב אותך?״
״אני מרגישה את זה בכל הגוף,״ אני עונה, ״תודה שלא ויתרת עליי.״
״תאמיני לי שהיו ימים שניסיתי, אבל הלב שלי היה מלא בך כל הזמן,״ הוא אומר.
״הגיע הזמן להתקלח,״ אני אומרת ופונה לעבר חדרו של קיידן.
״אני רוצה שדאדי יבוא איתי,״ אומר קיידן.
סקיילר מסתכל עליי. ״הוא מתקלח לבד. אני עוזרת לו רק עם חפיפת השיער,״ אני אומרת, ובכל זאת נכנסת איתם וממלאת את האמבטיה.
אני ניגשת לבחור עבורו פיג׳מה, ומכינה על הכיסא גם בגדים למחר. ברקע נשמעים קולותיהם, ומידי פעם פרצי צחוק של קיידן. הלב שלי מתפוצץ מרוב אהבה לשני הגברים שלי. שום דבר לא מובן מאליו עבורי, ואני כל כך מאושרת כשאני רואה באיזה קלות סקיילר קיבל עליו את תפקיד האב, ובעיקר מודה שהוא לא שומר לי טינה על הימים שנעדר מחייו של קיידן.
״אני רוצה שדאדי יבחר סיפור,״ אומר קיידן, בזמן שהוא יוצא מהמקלחת עטוף במגבת הגדולה.
״אתה צריך ללמד את אבא איזה סיפורים אתה אוהב. גם למאמי אתה אומר מה אתה רוצה שיקריאו לך,״ אני אומרת לו. נכונה לסקיילר הפתעה. קיידן, למרות גילו הצעיר, כבר התחיל ללמוד לקרוא. ״ואולי, היום אתה תספר לדאדי סיפור?״
סקיילר עומד המום כשקיידן מתחיל להקריא. כמובן שחלק מהסיפור הוא יודע בעל פה, ויש גם מילים שהוא מתקשה בהן, אבל עדיין. אני מחייכת לעצמי כשאני קולטת שהוא מקריא את הסיפור באותו אופן של מקריאה, עם דגש על מילים מסויימות, ותנועות הידיים כשנשאלת שאלה.
אחרי שני סיפורים קיידן נכנס למיטה, סקיילר מכסה אותו, מהדק את השמיכה סביבו ונושק לו על מצחו. ״לילה טוב בן שלי. אני אוהב אותך,״ הוא אומר.
״לילה טוב, אני אוהב אותך דאדי,״ הוא עונה לו,.
אני נותנת לו נשיקת לילה טוב, יוצאת מהחדר, ומובילה את סקיילר לחדר השינה שלנו.
״הקשר ביני לבין אבי היה מאד חזק,״ הוא מתחיל לספר לי, ״לא פעם הוא עמד לצידי מול אימי. כמו אז כשהודעתי שאני הולך ללמוד רפואה בניגוד לרצונה. היא רצתה שאלמד מנהל עסקים כמו האחים שלי. היה לי ממי ללמוד איך צריך להיות קשר אמיתי בין אב לבן.
התנתקתי מהמשפחה, רק כדי לא להעמיד אותו במצב שהוא יצטרך לבחור בינה לביני. ועדיין, כשספרת לי על קיידן, לא הייתי מוכן להיות מוצף רגשות. אני נדהם איך ברגע שראיתי אותו הרגשתי שאני אבא.״
״כשכבר הייתי רחוקה ממך, כשקיידן נוצר בתוכי, נעצבתי מאד. יכולתי לדמיין אותך אבא, והרגשתי שאתה יכול להיות אבא נהדר. אני שמחה לראות שצדקתי. אני שמחה שאתה פה בשבילו, אבל לא פחות שאתה כאן איתי. שנים של געגועים בלתי פוסקים הגיעו לסיומן, ואני עדיין לא מאמינה שאתה כאן. הכרית שלי תספר לך כמה דמעות הזלתי מרוב געגועים אליך.״
״כל זה שייך לעבר, ואני מבטיח לך לבנות לנו בית איתן, לא רק במובן הפיזי של המילה. למרות מה שאמרתי על קיידן, אני נסער כולי מהעובדה שאני איתך. את כל העולם שלי, הסיבה שלי בבוקר לקום, הכח שלי לעשות מה שאני עושה. אני אוהב את קיידן, אבל זה לא מאפיל על האהבה שלי כלפייך.
אני חושב שהעובדה שעזבתי את הבית הבטוח שלי כמנתח בבית החולים הר סיני, והעמדתי את דירתי בניו יורק למכירה, מראה לך כמה אני רציני ברצון שלי לבנות איתך את הבית שלי,״ אומר סקיילר, אוחז בי ומצמיד אותי אליו. הנשיקה הסוערת מגיעה מייד, ואני נענית לו ללא היסוס.
הנשיקה שנראית כנצח, משאירה אותי חסרת נשימה, ועדיין סקיילר לא משחרר את אחיזתו בי. ״יכולתי לדמיין את ריח הבושם שלך בכל מקום, וזה התגבר בחצי השנה האחרונה, כשלא היה לי מושג שחזרת לניו יורק. לגורל דרכים משלו, ואין לי מושג למה הוא לא הפגיש בינינו כשהיית שם.״ הוא מדבר ומלטף את פניי, מה שגורם לי לעצום את עיניי בהנאה.
״הינחתי את המזוודות שלך בחדר הארונות, אבל לא פרקתי אותן,״ אני אומרת וניגשת להוציא סט מגבות עבורו. הוא מפתיע אותי כשהוא מגיע לחדר האמבטיה, ומתחיל להתפשט. ״תתקלחי איתי?״ הוא שואל.
אני רגילה לבוא הביתה, ולהתקלח, מה שלא עשיתי היום. ״זאת בכלל שאלה?״ אני שואלת ומתחילה להתפשט. הוא מביט עליי בעצב, ואני תוהה מה עובר לו בראש.
״את רזית,״ הוא אומר בעצב.
״כלפי חוץ הייתי ריילי החייכנית והשמחה. לא סיפרתי לאיש כמה קשה לי בלעדיך. לא הייתי מוכנה להתמודד עם המילים שיאמרו עליך ועל שנטשת אותי, כך זה לפחות נראה לי עד היום כשסיפרתי לי את האמת, אבל בתוכי בכיתי המון.
בהיריון הכרחתי את עצמי לאכול, גם כשהינקתי. אבל ככל שעבר הזמן, והוא הפך יותר ויותר דומה לך, היה לי יותר קשה. לא יכולתי להרשות לעצמי להיות בדיכאון, אז אכלתי פחות. ראית אותי אוכלת היום. זאת הפעם הראשונה שאני אוכלת בתיאבון מזה תקופה ארוכה.״
״את נוטלת גלולות?״ הוא שואל.
״לא הייתה לי סיבה. הלב שלי נשאר בידיך, ולא רצית אף גבר אחר,״ אני עונה לו, וחושבת כמה הייתי רוצה לעשות איתו אהבה הלילה. זה חסר לי כמו אוויר לנשימה.
״מעולה, כי אני לא רוצה לחכות יותר. אני רוצה שיהיה לנו עוד ילד. את מוכנה?״
הוא שואל ומביט בי בעיניים נוצצות.
״אתה באמת מתכוון לזה?״ אני מתקשה להאמין שהחלום שלי שתהיה לי משפחה גדולה עומד להתגשם.
״מה שמחכה לך הלילה ממני,״ הוא אומר, ממלא את כף ידו בשמפו, ומתחיל לחפוף לי את הראש בדיוק כמו פעם, בדיוק כמו שאני אוהבת. אני מביטה עליו. הוא מרוכז במעשיו, בדיוק כפי שהוא כשהוא בחדר בניתוח, אלא שהעיניים שלו מלאות רגש. הוא עוצר לרגע, כשראשי עדיין מלא בשמפו, ונושק ארוכות לשפתיי.
״חכי חכי,״ הוא אומר ונושך את שפתיו, ואני כבר לא יכולה לחכות.
