אני כל כך נהנית לשחק. המזל הטוב מחייך אליי, ואני מקבלת אבני משחק שמובילות אותי לניצחון אחד אחרי השני. אני מקבלת עוד כוכבים ועולה בדרגה. הנקודות שיש בידי מאפשרות לי לנסות לקבל דמות חדשה, וגם פה מאיר לי המזל פנים, ואני מקבלת את הדמות שחיכיתי לה.
אני ממשיכה לשחק, וקוצרת הצלחה מסחררת. נקישה חזקה על הדלת קוטעת את המשחק, ומחזירה אותי למציאות. אני יורדת למטה, ומציצה מבעד לעינית. אני רואה את סטיב, והלב שלי קופא. ׳בבקשה שלא קרה לו כלום,׳ אני ממלמלת.
אני מחברת את השרשרת על חלקה העליון של הדלת ופותחת אותה, היא פתוחה מספיק כדי לדבר איתו, אבל לא מאפשרת לו להיכנס. סטיב שולח רגל קדימה ודוחף את הדלת. אלא שאז הוא מגלה שאין לו אפשרות להיכנס.
המבט הסוער בעיניו, והניסיון להתפרץ פנימה, מוחקים את הפחד מליבי, שהופך לכעס, ׳איך הוא מעז להיכנס בלי לבקש את רשותי.׳
״פניקס לא בבית,״ אני אומרת לו, ומביטה על רגלו שתקועה בדלת.
״אני יודע, הוא עם הגברים בפאב,״ היא מחייך חיוך רב משמעי. ״את יודעת מה גברים עושים כשהם לבד.״
״נו באמת סטיב,״ אני אומרת.
״אני אוהב לשמוע את השם שלי יוצא מבין שפתייך היפות. זה מעביר בי זרמים חמים בכל הגוף,״ הוא אומר.
״למה שלא תלך לשתות עם כולם, או אולי כבר שתית, אולי יותר מידי?״ אני אומרת. המחשבה שהוא שיכור, ובא לכאן בידיעה שאני לבד, מעבירה בי צמרמורת.
״מה את חושבת שהגבר שלך שונה מכולם? הוא בטח מזיין כעת מישהי. זה מה שגברים נשואים עושים כשהם יוצאים לפאב. הם שותים מהמשקה, וטועמים את הנשים הרעבות.״ המילים שלו מעוררים בי גועל.
״תחזור לפאב, ולנשים הרעבות,״ אני עונה לו, ומודה על כך שהשרשרת על הדלת מונעת ממנו להגיע אליי.
״את מבינה שהוא יחזור הביתה שבע, ואת לא תקבלי את מה שמגיע לך הלילה?״ הוא שואל.
״אני מציעה שתלך לאשתך, ותדאג שהיא לא תישאר רעבה,״ אני אומרת.
״אישתי המורעבת נמצאת כעת תחת מישהו, עומדת על ארבע, או רוכבת על הזין של גבר אחד או יותר,״ הוא אומר בלעג.
״אני לא יועצת לענייני נישואין, אבל מציעה לך שתלך לדאוג למשפחה שלך,״ אני אומרת.
״המחשבה שאת תישארי לא מסופקת הלילה, מטריפה את דעתי. זה, והעובדה שאני בוער כולי, ורוצה לזיין אותך,״ הוא אומר.
״תסתלק מפה, ואל תתקרב אליי לעולם!״ אני צורחת עליו.
הוא מנסה לדחוף בכח את הדלת, אבל אני דוחפת אותה עליו בכל כוחי. אלא שהוא גבר חזק, ואני מתקשה לסגור אותה עד הסוף.
״מה אתה חושב שאתה עושה?!״ אני שומעת את קולו של דניאל.
אני רואה גם את פניקס יוצא מהרכב, וניגש בריצה לעברו של סטיב. ״תשאיר אותו לי,״ אומר דניאל, תופס את סטיב מאחור, ומושך אותו מהדלת.
״היא התחננה בפניי שאבוא לזיין אותה. היא יודעת מה פניקס עושה בפאב,״ משקר סטיב במצח נחושה.
״היא יודעת שהעיניים שלי רואות רק אותה,״ נוהם לעברו בכעס פניקס, ״תתרחק מהאישה שלי!״
אני מציצה החוצה, ורואה את דניאל גורר את סטיב למכונית שלו. ״תסתלק מכאן!״ הוא צורח עליו, ומכה בחוזקה במכסה המנוע של סטיב. המכה שלו משאירה כיפוף על הפח. ״טוב מאד,״ פולט דניאל, ״שיראה בבוקר מה הוא עשה, אידיוט!״
רק כשאני רואה את הרכב של סטיב מתחיל לנסוע, אני פותחת את הדלת לרווחה. ״את בסדר?״ שואל פניקס בדאגה.
״הבטחתי לך שלא אפתח את הדלת לזאב הרע,״ אני מנסה להתלוצץ, אבל גופי רועד.
״מה הוא עשה כאן?״ שואל פניקס.
״הוא בא לספר לי שאתה עם נשים אחרות, כי זה מה שגברים עושים,״ אני משתפת אותו בלי לחשוב.
הוא קוטע אותי. ״זה מה שאשתו עושה,״ הוא עונה לי בכעס. ״תגידי לי שלא האמנת לו.״ מבטו מחפש בעיניי את התשובה.
״למה שאאמין, הרי הבטחת לי שאין לי מה לחשוש,״ אני אומרת, ורק אחרי שאני מסיימת את המשפט, אני קולטת שהשתמשתי במילה חשש. זאת לא המילה שפניקס אמר.
״אני לא בגדתי בך, ואין לי שום רצון לעשות זאת בעתיד,״ הוא אומר.
״מה שקרה היה הרבה יותר מזה. הוא בא לכאן עם רצון ל… אתה יודע באיזה נסיבות נפגשנו, הכל צץ ועלה לי, הרגשתי מזוהמת,״ אני אומרת בקול רועד.
״נהגת נכון כשמנעת ממנו להיכנס. ברגע שדניאל קלט שסטיב עזב את הפאב, זאת אחרי שהוא אמר לי שהוא מת ׳להרגיש אותך,׳ הבנתי שעליי לחזור הביתה. אני מצטער שנאלצת לעבור את זה. הבטחתי לך שאני תמיד אגן עלייך,״ הוא אומר ומחבק אותי. הוא לא מפסיק עד שהוא מרגיש שאני לא רועדת יותר.
״השארתי את הרכב בפאב, מיהרתי להגיע לכאן. אני יכול לנסוע עם דניאל לקחת את הרכב, ולשלם עבור הבירה ששתיתי? את תהיי בסדר לבד?״ הוא שואל.
אני מהנהנת בראשי. ״כן, תלך, אני עייפה, אלך לישון,״
אני עולה לחדרי ורואה את שהמשחק עדיין פתוח. לגמרי שכחתי ששיחקתי בו. איך בין רגע התהפך הערב המהנה הזה, לערב מסויט.
בדיוק כמו משחק אותו שיחקתי, בו את צריכה לא רק לקבל את אבני המשחק הנכונות, אלא שהמזל ישחק לצידך, כך אני מרגישה כעת.
אני מסתכלת על המסך מופתעת. אני זוכרת שלחצתי על Richi שמסמל במשחק את העובדה שאני צעד אחד מנצחון, אבל הנקישות החזקות על הדלת, גרמו לי להתנתק מהמסך ולרדת לראות מי זה. לרגע עברה בי המחשבה שאולי פניקס חזר והמפתח שלי נשאר תקוע בדלת, מה שמנע ממנו לפתוח אותה.
אני מביטה כעת על המוסך. שמי מופיע במקום הראשון, עם מספר לא יאומן של שבעים נקודות! זוהי התוצאה הטובה ביותר שהשגתי עד כה, ודווקא היום לא הייתי שם לראות את זה קורה.
אני כל כך מותשת מהמתח של מה שאירע, שאני לא טורחת לכבות את המסך, אלא נשכבת על הספה, ונרדמת מיד.
אני מתקשה לעכל את מה שקרה. מהמעט שאני מכיר את סטיב ולוסי, כבר הבנתי שהם לא כוס התה שלנו, אבל עדיין לא ציפיתי לדבר מופרע כזה. אני שמח שדניאל היה איתי, אחרת הייתי מאבד את שליטתי, מה שלא קרה לי מעולם.
גם כשהייתי נער, והיה מי שניסה להילחם בי, לא איבדתי את עשתונותיי. אם הייתי צריך הוכחה נוספת למקום של אבלין בחיי, קיבלתי אותה הלילה. הייתי מוכן לעשות הכל כדי להגן עליה.
אני מחנה את הרכב במוסך, ונכנס הביתה. האורות, פרט לזה שבמבואה, מכובים. אני עולה לקומת חדרי השינה. האור בחדרה דולקת, אבל היא ישנה. אני רואה שהמחשב שלה פתוח. על המסך אני רואה שהיא שיחקה במשחקי המהג'ונג וזכתה בניצחון סוחף.
אני תוהה האם זכתה לראות שהיא ניצחה במשחק. הזעם שלי על סטיב גובר, כשאני רואה את המבט המעונה על פניה. אני אכול חרטה שלא נשארתי בבית. הייתי צריך להיות איתה כשהלכה לישון. הגיע הזמן שאבקש ממנה שתישן איתי בחדר השינה, גם אם היא לא מוכנה עדיין לשכב איתי..
אני חושב על כך שמעולם לא הגדרתי את היחסים בינינו, או דיברנו על כך. ואולי היא מוכנה יותר ממה שאני חושב. הפחד לפגוע בה, ולאבד אותה, הוא שגורם לי לקחת צעדים זהירים איתה.
אנחנו מדברים על הכל, פרט לנושא הזה. אני תוהה למה דווקא בנקודה הזאת קשה לי להיפתח. אולי כיוון שתמיד הייתי עם נשים בלי שהלב שלי היה מעורב. כשרציתי לפרוק את הלחץ, לא הייתי צריך אף פעם להתאמץ.
אני ניגש אליה, מתיישב על השטיח למרגלות הספה, ומלטף את ראשה. אני רואה שפניה רגועות יותר, והיא כבר לא נראית סובלת בשנתה. אני רוצה לשכב לידה, להתכרבל איתה, אבל האופן בו היא שוכבת עליה, וגודלה הצר של הספה, מונעים זאת ממני. ׳זה לא יכול להמשיך כך,׳ אני חושב לעצמי. בלית ברירה אני הולך לישון בחדר השינה. שוב אני מרגיש בחסרונה לצידי, וקשה לי להרדם.
אני שוכב ער במיטה ומבין שהגיע הזמן לקחת החלטות. כבר ברור לי ששנינו רוצים להישאר כאן. עם המחשבה הזאת אני נרדם רגוע יותר.
אני מתעורר כשריח של דברי מאפה מתוקים מתפשטים בבית. אני מתרענן בשירותים, ויורד למטבח.
״התחשק לי להכין פנקייק הבוקר, למרות שלא שבת,״ היא אומרת ומניחה במרכז השולחן צלחת עמוסה בפנקייק המתוק, לצד קערה של פירות יער.
אני בוחן את פניה בזמן שהיא עורכת את השולחן, והן נראות שלוות. אני יכול שוב לנשום, דבר ממה שקרה אתמול לא ניכר עליה.
״חשבתי שנצא היום לבקר בכפרים הסמוכים. מה דעתך?״ אני שואל.
״נשמע כייף,״ היא עונה, ונוגסת בהנאה מהפנקייק.
השעון בתנור מצלצל, והיא ניגשת להוציא ממנו את המאפים שאפתה, אלה שריחם ממלא את חלל הבית.
אנחנו מסיימים לאכול. אני ממהר לקום, לפנות את הכלים, ולשטוף אותם. ״תלכי להתלבש,״ אני אומר לה.
אני פותח את התיקייה שיצרתי בטלפון ובה שמות החנויות שסבא עבד איתם. אמנם דניאל היה מנהל העבודה שלו, אבל כבר למדתי שסבא שמר את סודותיו לעצמו. עכשיו אני סוף מבין את כתיבת היומנים האלה, למרות שאין בהם מילה אישית אחת.
כשאבלין יורדת מחדרה, אני מגיש לה את הטלפון הנייד, ובו המקומות מסומנים על המפה. ״אלה המקומות שאני חושב שעלינו לבדוק, תבחרי באיזה מהם את רוצה לבקר.
״אני חושבת להתחיל עם הג׳נרל סטור. לפי מה שהיה כתוב ביומן, סבא הזמין שם את הזרעים, והוא כתב שיש בחנות כל מה שצריך, שאני לא יודעת מה זה בדיוק אומר, אבל חושבת שזה שווה ביקור,״ היא אומרת, ״יש לי הרגשה שתוכל לקבל שם מידע רב.
שלא תבין אותי לא נכון, אין לי מילה רעה לומר על איש, אבל אני חושבת שאתה פועל נכון שאתה קורא בעיון את מה שסבא כתב, ולא מסתמך על מי שעבד אצלו. ידע זה כח, וחשוב שגם אם תתן למישהו אחר לבצע את העבודה, שתוכל לדעת שהוא אכן מבצע אותה כהלכה. אתה חושב שאני מגזימה?״
״לא בייבי שלי, אנחנו חושבים בדיוק אותו דבר. בעיר ניהלתי קבוצת עובדים גדולה, זה לא חדש לי. תמיד החזקתי את כל הידע בידי, ״ אני עונה לה.
הנסיעה אורכת יותר מחצי שעה, ואני מודה על מזג האוויר שטוף השמש, אם כי קר, שהוא נדיר בימים אלה. כל כך התרגלתי לסערות, שאני מתפלא לראות שהשמים הכחולים.
״בחרת יום מושלם לנסיעה,״ אומרת אבלין, ואני מחייך.
״אמרתי משהו מצחיק?׳״ היא שואלת, וגומעת בעיניה את הדרך, הנוף לא משאיר ספק, אנחנו בעיצומו של החורף.
״זה מדהים אותי איך אנחנו חושבים אותו דבר. השמש, למרות שהטמפרטורות בחוץ קפואות, מחממת את ליבי, וממלאת אותו שמחה.״
אנחנו מגיעים לחנות, ואני מציג את עצמי כפניקס ממשק לינקולן. ״את פטי?״ אני שואל את המוכרת שמביטה עליי עם עיניים דומעות.
״כל כך אהבתי אותם, את מר לינקולן ורייצ׳ל. הוא נהג תמיד לבוא איתה, אוחז בידה, מביט בה במבט אוהב. בכיתי כשהיא הלכה לעולמה, וכעת גם הוא איננו,״ היא מנגבת דמעה סוררת שירדה על לחיה. ״לפני הכל אני מכינה לכם קפה, בדיוק כמו להם.״
פטי מובילה אותנו לחצר פנימית של החנות שסגורה עם קירות זכוכית, ובה שלושה שולחנות קטנים. ״כאן הם נהגו לשבת, וללגום קפה. היא הייתה ממתיקה לו את הקפה עם שתי שקיות סוכר, ומוסיפה מעט חלב.
נהגתי להגיש להם את העוגות עם סכין בצד, כיוון שרייצ׳ל נהגה לפרוס את העוגות עבורו, והוא היה חולק אותן איתה.״
אני מביט על אבלין. היא נראית נסערת, ועיניה מתמלאות דמעות. ״אני יכולה לדמיין אותם יושבים פה,״ היא לוחשת לי, ״אני לא יכולה להסביר לך…״ היא משתתקת.
אני מכירה את סבו וסבתו של פניקס רק מתמונות שראיתי בבית, אבל מרגישה את נוכחותם בכל מקום. זה בהחלט מוזר להתהלך במקומות שהם נהגו להיות בהם, ולפגוש אנשים שמכירים ואהבו אותם, ולהרגיש שהם שם.
אני תוהה אם הם זכו לאהבה כזאת בעיר. אני כבר מבינה שהם לא היו קרובים לבנים שלהם, כיוון שמצאתי תמונה שלהם ליד עץ חג המולד. תמונה שצולמה ללא ספק בבית כאן.
בהיסח הדעת אני לוקחת את הסכין על מגש עוגות, ופורסת אותן לפרוסות.
״העוגות מעולות. אין ספק שהן נאפו בהרבה אהבה,״ אני מחמיאה לפטי.
״אתם כל כך מזכירים לי אותם,״ אומרת פטי.
אני מושכת את הכיסא לידי. ״תשבי איתנו?״ אני שואלת.
״אני לא רוצה להישמע חטטנית. אני לא בטוחה אם הבנתי נכון, ממה ששמעתי שאומרים,״ ניכר עליה שהיא מהססת.
״מה שמעת?״ אני שואלת, ובכן מאשרת לה שהיא יכולה לשאול.
״לא הבנתי אם אתה זוג או אח ואחות,״ היא שואלת לבסוף.
״אבלין היא האישה שלי,״ עונה לה פניקס ללא היסוס.
״אתה זוג חמוד,״ היא אומרת, וניכר עליה שרווח לה. אני לעומתה נסערת המילים שלו.
אנחנו מסיימים לשתות, ואני עורמת את הכלים על המגש. ״ועכשיו לעניין,״ אומרת פטי, ״אנחנו בתחילת החורף, ויעברו כמה חודשים עד שהאדמה תתעורר. יש לך מושג על עונת הזריעה?״
״אני יודע שעליי להתכונן אליה כבר היום. אני מתכוון להמשיך בדרכו של סבא, ולגדל שדות תירס.״ פניקס מפגין ידע.
״וגם חיטה, בשטח שבעמק,״ היא מוסיפה. פניקס מביט עליה. ניכר עליו שהוא לא מבין על מה היא מדברת, ואני חושבת שגם אני עדיין לא קראתי את היומנים העוסקים בחיטה.
פטי קולטת את המבט שלו. ״זה השטח המשותף,״ היא מסבירה.
הם מדברים על זרעים, מחירים, וכמויות, ואני חומקת לתוך החנות ומטיילת בה להנאתי. יש בה כל מכל. ״אני מיירה, שמעתי שאת ממשק לינקולן. ברוכה הבאה. את מחפשת משהו מיוחד?״
״אפשר ללכת פה לאיבוד, זאת חנות מדהימה,״ אני אומרת לה, כשהיא מראה לי שמיכות שנעשו בעבודת יד. ״כל כך קשה לבחור,״ אני נאנחת. אלה מתאימות לישיבה ליד האח, והמהממת הזאת למיטת הקינג סייז בחדר השינה, עכשיו תסבירי לי איך אפשר לבחור?״
מיירה מובילה אותי לסדנה של יצירת פעמוני רוח. אני עוצמת את עיניי ומקשיבה לצלצול שהם משמיעים. ״אלה רק דוגמאות,״ אומר לי גבר צעיר, וגורם לי מייד לפקוח את עיניי.
אני מביטה עליו בפליאה, הוא נראה כמו נער שטרם סיים את לימודי בית הספר התיכון. ״תבחרי את זה שאת אוהבת, ואכין לך. אני יכול להביא לך אותו לכפר ולמצוא לו מקום הולם.״
״אני אוהבת את הקול העמוק של אלה,״ אני מצביעה, והייתי תולה אותו בכניסה לבית, אבל גם אלה נשמעים ערבים באוזניי.״
אז קחי את שניהם, אני אתן לך את הקטן מתנה,״ הוא ממהר לומר.
״מה פתאום. זו הפרנסה שלך,״ אני עונה מייד בלי להתכוון. אני שמה לב שאני מדברת כאילו שאני עומדת לרכוש אחד מהם.
״היה לך מבט קסום כשהקשבת להם, וזה שווה הרבה יותר מכסף. זה מראה שאת מעריכה את האומנות שלי,״ הוא אומר.
״ובכל זאת,״ אני שומעת את קולו של פניקס מאחוריי, ״אבלין צודקת. זאת הפרנסה שלך. אנחנו ניקח את שניהם. אתה יכול לעשות לנו הנחה על השני, אבל לא ניקח אותו ללא תמורה.״
״בואי, לפטי יש משהו מעניין לומר לך,״ אומר לי פניקס.
״את באת בעונה שהכל, פרט לעצים הרב שנתיים, נכנס לתרדמת החורף, ולכן לא זכית לראות את השדה של רייצ׳ל. עם בוא האביב יתגלה לעינייך שדה הלבנדר שלה.
אני מרגישה שהחדר מסתובב, ומגששת אחרי הדלפק כדי להאחז בו. ״תביאי לה מים,״ אני שומעת את פניקס מבקש. זרועותיו מקיפות אותי, והוא אוחז בי שלא אפול.
״את בסדר בייבי שלי?״ הוא שואל בדאגה, בזמן שהוא מושיב אותי על כסא שהביאה פטי.
״אתה לא מבין…״ אני לא מסוגלת לדבר.
איך זה יתכן שחלום חיי נוגע לפרחי הלבנדר, שפגשתי גבר מדהים שהציל אותי מידיים המזוהמות של הגברים השיכורים בפאב, והוא הביא אותי למקום בו הם פורחים כל שנה? גבר שלא היכרתי לפני אותו יום, ובלי שהגדרנו את מה שקורה בינינו, שרואה בי האישה שלו?
אני לוגמת מהמים הקרירים, וחוזרת לעצמי.
״אבי הוא בעל משרד לראיית חשבון. הוא דרש ממני שאלמד באוניברסיטה מנהל עסקים ופיננסים, ואוציא רישיון של רואת חשבון.
הלב שלי משך אותי ללמוד את תורת הצמחים, וללא ידיעתו, בסתר, הוצאתי תואר נוסף במדעי החקלאות.
אני לא יכולה לתאר לך כמה זה מרגש אותי שאתה קשוב אליי, שראית כמה אני אוהבת את הלבנדר, ואתה מאפשר לי לעוף עם החלומות שלי. עכשיו אתה מבין למה הייתי מוצפת רגשות, עד שלא יכולתי להכיל אותם?״
״בייבי שלי,״ הוא אומר. אני יודעת שהוא רוצה לומר משהו, אשר שותק.
״אני הבנתי נכון? את בעלת רישיון לראיית חשבון?״ שואלת פטי בהתרגשות.
״אני לא נראית כזאת , נכון?״ אני צוחקת. עברתי את המשבר, ושוב אני מרגישה טוב.
״לא יכולת לבוא בזמן טוב יותר. את בטח חושבת לעצמך שהגעת לכאן כדי לדבר על הלבנדר, אבל זאת לא רק הסיבה.
מנהל החשבונות שלנו משחק איתנו. איתי, ועם שאר בעלי החנויות ברחוב. הוא אמר לי רק היום, שהוא לא בטוח שיצליח להכין את המשכורות בזמן, את קולטת? מה אני אמורה לעשות?״ היא תולה בי מבט מתחנן.
