"אל תחשוב שאם סיפרת לי את סיפור חייך, שאני כבר לא בטוחה כמה אמת יש בו, שתגרום לי להיות שבויה בידיך," אני אומרת בשקט.
"אז זה מה שאת חושבת? שכל מה שאמרתי היה רק כדי לגרום לך להזדיין איתי?" הוא אומר. אני רואה את הכאב בעיניו, אבל קולו נשאר קר.
"אני חושבת שזה לא ענייני אם אתה רוצה להיות עם אחותי," אני עונה לו רק כדי שישחרר אותי.
"ולמי התקשרתי הבוקר?" הוא שואל.
"מאיפה לי לדעת?" אני שואלת.
"איך ידעתי לבוא לכאן?" הוא ממשיך לשאול.
אני מושכת בכתפיי. אין לי מושג מה לענות לו.
"ולא רק, אלא עם בגד ים לגופי?" הוא לא מספיק עם השאלות שלו.
לבסוף אני מתעשתת. "אני מניחה שהרומן בינך לבין אחותי נמשך כבר זמן מה," אני עונה בשקט.
"הרומן… עם אחותך… אני נראה לך גבר של רומנים?" הוא שואל בתקיפות.
"אתה הבוס שלי, אני מכירה אותך רק ככזה. אין לי מושג מה קורה בחייך הפרטיים," אני אומרת בראש מושפל. אני רוצה שיעזוב אותי בשקט, וילך.
"את רוצה בכוונה להכאיב לי?" הוא שואל בטון מרוכך.
"בינתיים מי שמכאיב למי, זה אתה לי, עם האחיזה שלך בזרועי," אני שוב רותחת עליו.
"לא ביקשתי ממך רק לפני…" הוא מוציא את הטלפון שלו ומסתכל על משהו. "לפני שעה ועשרים ואחת דקות, שלא תקראי לי יותר בוס, אלא בשמי?"
אני נועצת מבט בטלפון שלו, ורואה את שמי בראש רשימת השיחות היוצאות שלו. "התקשרת אליי?" אני כמעט לוחשת.
"כבר שכחת?" הוא מגחך, "אז בואי אני ארענן את זכרונך. הזמנתי אותך לארוחת בוקר, רציתי לשתף אותך בלילה המטלטל שעברתי, ואת הזמנת אותי לבוא לבראנץ' אצל הורייך, ואפילו ביקשת שאביא בגד ים. זה נשמע לך מוכר?" הוא שואל בציניות.
פתאום אני מבינה את מה שאימא ניסתה לומר לי. "אלין!" אני מתנשפת בכעס.
אני מנערת את זרועי מאחיזתו, הפעם הוא משחרר אותה. אני יוצאת חזרה לחצר וניגשת לאימא. "אני מתנצלת בפנייך אימא שלא נתתי לך לדבר."
אני מחפשת במבטי את אלין. היא מדברת עם אלכס, ומצחקקת ממשהו שהוא אמר לה.
"אלינה סנדרלנד! כל החיים את מנסה להרוס לי. כל גבר שאי פעם התקרב אליי, את לקחת לי, ולא עניין אותך אם אני מעוניינת בקשר איתו. לא פעם תהיתי אם התגנבת למיטתו של בעלי.
איך את מעזה לנהל שיחה בשמי, להזמין את הבוס שלי לכאן ללא ידיעתי. אין לך גבולות! אני גמרתי איתך. את לא קיימת עבורי יותר. את רוצה לפתות את קולטון, הנה ההזדמנות שלך."
"אני באמת לא מבין מה כל זה קשור אליה?" הוא מתערב בשיחה.
"זאת היא שהזמינה אותך לפה. זו לא אני שענתה לטלפון שלי, כיוון שמישהי החליטה שאין לי זכות לחיים משלי," אני אומרת.
"את רוצה שאני אלך?" הוא שואל שוב בטון קר.
"תעשה מה שבא לך," אני עונה.
אני פונה להיכנס שוב לבית, אבל הוא בא בעקבותיי. אני נכנסת ורוצה לסגור את הדלת, אבל הוא עוצר אותה ברגלו, ונכנס אחריי.
"את מבינה שהתקשרתי אלייך, כי רציתי לבלות איתך את היום. איך יכולתי לדעת שמי שענתה לי היא לא את? נכון שהיא נשמעה עליזה מידיי, אבל לרגע לא חשדתי שזו לא את.
אין לך מושג כמה חיכית שיגיע הבוקר ואוכל לדבר איתך. הרגשתי כל כך בודד, התגעגעתי אלייך בטירוף. איך את יכולה בכלל לחשוב שאני מזייף את הרגש שלי כלפייך, אחרי שפתחתי את הלב שלי בפנייך?" הוא מושיט יד ומסיט את שיערי מעיניי.
"אני אוהב אותך טסה, אני לא רוצה אף אישה אחרת בעולם, רק אותך," אני אומר, "כל זה חדש בשבילי, אבל אני יודע בוודאות שמה שאני רוצה, זה להיות איתך. את לא מרגישה את האהבה שלי כלפייך? אני כל כך גרוע בלהראות לך אותה?"
"אני מצטערת קול. כל כך הרבה פעמים אלין הרסה לי, שכבר לא באמת חשבתי בהיגיון," אני אומרת ומחפשת לראות שהוא מקבל את מילות הסליחה שלי.
"לפחות את קוראת לי בשמי," הוא מחייך אליי לראשונה.
"הבטחתי לך," אני עונה לו מבויישת.
"אולי הייתי צריך לדעת כשהיא קראה לי בוס, שזו לא את," הוא מצמיד אותי אליו, ועוטף אותי לחיבוק. "אני אוהב אותך כל כך."
אני לא מתאפקת ומתחילה לבכות. "ששש… הכל בסדר מתוקה," הוא אומר.
"אני חושבת שהדמעות האלה הצטברו בי כל השנים, כי לימדו אותי תמיד להיות חזקה. ההורים שלי ואחי אוהבים אותי אהבת אמת, ועדיין לא הרגשתי שאני יכולה להתרסק לידם. אין לי כח להעמיד פנים שאני חזקה," אני מייבבת.
"מותר לך לבכות, מותר לך להרפות. הידיים שלי מספיק חזקות לתפוס אותך שלא תתרסקי." הוא מפתיע אותי בבחירת המילים שלו.
הוא מביט מסביב, מוצא חבילת מטפחות נייר, ומנגב בעדינות את הדמעות מעיניי.
"אז עכשיו אתה רואה אותי באמת," אני אומרת נבוכה.
"אם את חושבת שאני נבהל מהדמעות שלך, את טועה. הן מדברות את הכאב שלך, ומראות שיש לך לב שמלא ברגשות. אני שמח לראות שאת מוציאה ממך הכל. אני מבטיח לך שתרגישי הקלה.
אני מקנא ביכולת של אנשים להרגיש. חייתי כל השנים עם לב עשוי אבן. את זאת, שבלי לדעת, שהתחילה לעורר את הרגשות שקיימים בי, ולא ידעתי.
אני רוצה ללמוד ממך מהי משפחה אמיתית, כי אני רוצה לבנות איתך אחת כזאת. פתאום אני לא רוצה להיות יותר לבד, אני מרגיש בדידות כשאני רק עם עצמי, וגעגועים לנוכחות שלך לידי. זה אומר המון עלייך.
את חושבת שזה אני שעוזר לך להתרומם כעת, אבל לא מבינה שבאותו זמן עצמו, את מושיטה לי יד ומוציאה אותי מהחשיכה הגדולה בה חייתי כל חיי.
אנשים מסתכלים על החברה שלי, על ההצלחה החומרית שלי, וחושבים שזה מה שהופך אותי למאושר. מה אני אמור לעשות עם ההון העצום שהרווחתי, אם אין לי עם מי לחלוק אותו.
אני לא חי חיים ראוותנים. אני מודה שאני נהנה מהאפשרות שאני יכול לקנות הכל. אני יכול להרשות לעצמי לקנות בגדים במיו מילאן, ולקנות איזה רכב שאני רוצה, בלי לעשות חשבון. תסתכלי בחניה של הורייך ותראי איזה רכב אני נוהג, ותביני. הרי יכולתי לקנות רכב בחצי מיליון דולר ויותר, אבל בחרתי ברכב אמין, בחברה שאני מעריך כחברה טובה.
אז נכון שיש לי דירת גג, אבל רק מהסיבה שרציתי לחיות בקומה לבד. אני זקוק לשקט ופרטיות. בעבר כבר נוכחתי כמה חברים הקיפו אותי, רק בשל העובדה שידעו מה יכולותיי הכספיות.
בעצמך ראיתי באיזה דרישות בא אליי ג'ושוע, כאילו שאני צריך לממן לו את בילוי סוף השבוע.
וגם הוא, למרות שאני היחיד שהייתי לצידו הלילה, תקף אותי במילים הלילה. הוא התנצל בסופו של דבר, אבל עדיין.
אני רוצה לצאת מהמקום הזה של ילד נטוש, שעל הרגש הזה הוא מנגן כל הזמן. אני יודע שאת תעזרי לי לחיות חיים נורמליים, כשמרכזם הוא הבית שאני רוצה להקים איתך. את מבינה שאני רוצה להתחתן איתך? ומה את רוצה?"
"אני יודעת מה זאת משפחה, ויודעת מהם חיי נישואים כושלים, ואני יודעת שאיתך אני רוצה להיות כל חיי. לכן כל כך כעסתי על אלין. פחדתי שהיא הרסה לי את החלום הזה."
"זה החלום שלך?" הוא שואל בקול שטוף רגש, שגורם לי להחסיר פעימה, "אני מתכוון להגשים לך אותו. הייתי יורד על ברכי ברגע זה, אבל אין בידי עדיין טבעת עבורך. זה יקרה בקרוב. ובכל זאת אשאל אותך. אנסטסיה סנדרלנד את מוכנה לעשות אותי המאושר באדם, ולהנשא לי?"
"אהוב שלי. אין דבר בעולם שאני מוכנה לו יותר מלהיות אשתך."
קולטון מצמיד אותי אליו, ומנשק אותי בנזקקות, נשיקה ארוכה שמשאירה אותי חסרת נשימה.
"סליחה שאני מפריעה," אומרת אימא נבוכה.
"כפי שאת רואה אימא, הכל בסדר בינינו. קול הציע לי נישואים, למרות שטרם רכש טבעת עבורי. את מכירה אותי ויודעת שהמילים חשובות לי מכל דבר אחר, והטבעת היא רק סמל לאחרים."
אימא מחייכת. "חכו פה, יש לי משהו בשבילכם," היא אומרת.
היא עולה לחדר השינה, וחוזרת אחרי דקה ארוכה. "כשסבתי נפטרה, היא הורישה לי את הטבעת הזאת. כל כך רציתי שהיא תעבור אלייך, אבל בעלך 'הטייס' סירב לקחת אותה. הוא טען שגבר עשיר כמוהו לא אמור לתת לכלתו טבעת שהייתה בשימוש. הוא דיבר אליי בתקיפות, והרפתי מהנושא.
ישנם דברים שלא קונים בכסף, וזה קשר האדם לדורותיו. אני לא יודעת דבר עליך קולטון. אני רק יודעת שאתה בעל החברה בה עובדת טסי שלי. אני רואה איך אתה מביט עליה, וחושבת שכדאי שאנסה לשאול אותך, אם אתה מסכים לקבל את הטבעת הזאת עבורה?"
"את לא מבינה גברת סנדרלנד," הוא מתחיל לומר.
"קטיה," היא אומרת לו, "או קיטי בפי הקרובים לי."
"קיטי, את לא מבינה היכן המילים שלך נוגעות בי. אני גבר שאין לו שורשים. אני לא יודע מי הוריי, הם נטשו אותי עם לידתי, ולא השאירו אחריהם שום סימן. אין לי מושג אפילו אם הם העניקו לי את שמי.
ולחשוב שהטבעת הזאת עברה מדור לדור, אין דבר יותר סימלי עבורי, כשאני מבקש לקשור את חיי עם חייה של טסי."
אימא מובילה אותנו לסלון, מתיישבת על הספה, ומניחה קופסת עץ על השולחן. היא אוחזת בידה מפתח, ומחדירה אותו בחרדת קודש לתוך המנעול.
'אני לא מאמין,' ממלמל קולטון.
אמנם המפתח פתח את הנעילה, אבל אימא לא פותחת את הקופסה, אלא מסתכלת בשאלה על קולטון.
"אתה רוצה לומר משהו?" שואלת אימא.
"מחזיק המפתחות שלך," הוא אומר, "יש עליו סמל של הדרקון האדום."
"כן," אומרת אימא בחיוך. "קיבלתי אותו במתנה מבתי. "
"וקיטי היא במקרה החתולה?" הוא שואל.
"ואתה?" היא שואלת, ונדמה לי שהיא יודעת את התשובה.
"את המנטורית שלי," הוא אומר לה.
"תגיד לי בבקשה שאתה היקורו," היא אומרת לו.
הוא מחייך.
"אם זה לא בחירת הגורל, אז אין לי מה להוסיף," אומרת אימא, "נותר לי רק לחשוף בפניך שמה של אקיטה שלך."
"איך את ידעת שאני מחבב את אקיטה?" הוא שואל אותה.
"כי אני אימא שלה," היא אומרת.
"טסי שלי," הוא אומר, "הפעם אין לי ספק שמדובר בך."
אימא פותחת את הקופסה ומוציאה מתוכה שקית קטנה, ובתוכה טבעת משובצת שורה של יהלומים.
"היא יפיפיה," קורא קולטון בהתרגשות, ולוקח אותה בזהירות מאימא.
הוא לא ממתין שניה וכורע ברך לפניי. אוחז בידי, ועונד אותה על אצבעי. "את כל הדורות שלפני, וגם אלה שיבואו," הוא אומר לי.
"אז עכשיו זה רשמי," הוא אומר כשהוא קם אחרי שנשק לידי.
"נכנסתי להביא בקבוקי שתיה, תעזור לי?" היא פונה לקולטון.
"בטח," הוא אומר, וניגש לשאת את כל הקרטון עבורה.
"את מרשה לי לספר טסי?" אימא פונה אליי.
"ברור," אני עונה וניגשת לעמוד ליד קולטון.
"רציתי לספר לכם שהיקורו עומד לשאת לאישה את אקיטה," היא אומרת.
'אני לא מבינה,' ממלמלת נטלי. גם אלין מסתכלת על אימא.
"ומאיפה את יודעת את זה," אבא מעמיד פנים שהוא לא מבין.
"אתה יודע איך זה בעולם האמיתי. הגבר עונד על אצבעה של אהובתו טבעת יהלום, ובכך מצהיר בפני כל העולם על כוונתו לשאת אותה לאישה," ממשיכה אימא לשחק את התפקיד. "כיוון שלא הייתה בידו טבעת עם דרקון אדום, הוא נאלץ להסתפק בטבעת יהלום. לא רק, אלא שהוא הסכים לקבל את הטבעת שעברה מדור לדור, ואתה יודע כמה זה משמעותי עבורי."
"אם כך תביאי יין אדום, שמתאים לבשר שניצלה כעת על האש."
"על מה הם מדברים?" שואלת נטלי.
"טסי מתחתנת," אומרת אלין ודמעות זולגות מעיניה.
"מה אני אעשה איתך?" אני נאנחת.
"תסלחי לי?" היא שואלת ותולה לי מבט כלבלבי, "אני מבטיחה לך שמעולם לא הייתה לי כוונה להתקרב אליו. כבר הבנתי מזמן שהוא שלך."
"הלוואי והיית סתם אחות שלי, ולא התאומה שלי. אולי הייתי יכולה לשמור על נתק ממך, אבל אני תקועה איתך לכל החיים," אני אומרת ואלין רצה אליי ומחבקת אותי.
"כאבא אחראי אני צריך לשאול אותך ממה אתה מתפרנס, כמה אתה מרוויח, ולוודא שאתה יכול לפרנס את הבת שלי בכבוד. אבל אני כבר יודע שטסי בידיים טובות, אז נדלג על השיחה הזאת.
מה שנשאר לי זה רק לערוך לך את מבחן צליית האש," אומר אבא וצוחק. הוא פושט את חולצתו. "אני מציע גם לך לפשוט את שלך. ועכשיו ברצינות, בוא תחליף אותי קצת , בזמן שאלך להביא עוד בשר מהמטבח."
"אני מאד שמח בשבילך. ראיתי איך הוא נלחם עלייך כעת. הוא מוצא חן בעיניי. תראי לי את הטבעת?" אבא מבקש, "איזה יופי, היא ממש במידה שלך, כאילו נוצרה עבורך."
אני ניגשת להראות את הטבעת לאלכס ולונה. נטלי נדחפת ומביטה עליה. "למה הוא לא קנה לך יהלום אחד גדול?" היא שואלת, "אני מבינה שהוא מלא בכסף."
"זאת הטבעת של סבתא של סבתי," אני אומרת בגאווה.
"מה?! הוא אפילו לא קנה לך טבעת בכספו?" היא נראית מזועזעת.
"את מצטערת בשבילך שאת לא יכולה להבין כמה הטבעת הזאת יקרה. לא רק בגלל היהלומים שזורים בה, אלא כי היא הקשר שלי לנשים שהיו לפניי במשפחה הזאת.
אני מאד מעריכה את זה, שלמרות שביכולתו לקנות לי טבעת עם יהלום גדול, הוא הסכים לקבל את הטבעת הזאת שעבורי היא הרבה יותר משמעותית.
את מבינה שבכך נמדדת אהבה? כשאתה שם את הרצון שלך בצד, ועושה מה שחשוב לאישה שאתה אוהב."
אני ניגשת לעמוד לי קולטון. "בא לי לומר לה שאני מאוהבת בך רק בגלל הגוף המושלם שלך." אני גורמת לו להתפרץ בצחוק רם. אני מסתכלת עליו מופתעת. "אף פעם לא שמעתי אותך צוחק."
"אני מודה בפנייך, שאני לא זוכר מתי צחקתי בכלל. תראי מה את עושה לי. לקחת גבר קשוח, ואת מוציאה ממנו קשת של רגשות. שמעתי את השיחה איתה. אני כל כך שמח שאת לא כמוה, ודווקא בגלל זה אני מוכן לתת לך הכל. אני לא יודע אם מישהי הסתכלה עליי כמוך, ואני לא מדבר על האהבה שניבטת מעינייך, אלא … את מבינה על מה אני מדבר."
צליית הבשרים הסתיימה, ואנחנו נגשים לאכול. אני מכינה לקול צלחת, וגם לעצמי, ומבקשת מקול שיבוא איתי. "ספר לי מה עבר עליך הלילה שכל כך הסער אותך.
"הרגשתי שאני נחנק בחברתם. הם כל כך שונים ממני, וג'ושוע, כבר ראית, תמיד זורק לי את העובדה שאני נטוש.
הוא שלח לה הודעה שתגיע, ודרש שנחכה לה בכניסה למסעדה. לבסוף הוא התרצה ועלינו לסוויטה שלי, שתודות לך שודרגה.
ג'ושוע השתכר, עד כדי כך שהוא איבד את ההכרה, ונאלצתי לבלות איתו את הלילה בבית החולים. בהתחלה הוא כעס עליי שלא נתתי לו למות, אבל לבסוף הוא הקשיב לקול ההיגיון, כשהסברתי לו שאישה שמציבה לך אולטימטום, היא לא האישה עבורך. אמנם אני גבר נטוש, אבל אני יודע שיש מילים שצריכות לבוא מצידו של הגבר כשהוא מוכן להן. אם זה נכפה עליו, כך יראו חייו.
זה גרם לי להתגעגע אלייך בטירוף. ידעתי שאת בחיים לא היית מניחה לפניי אולטימטום כזה, וגם ידעתי כמה אני כבר רוצה לומר לך את המילים האלה.
