כשרק הכרנו, רציתי להשתעשע איתה. אמנם היה לי חוק שלא יוצרים קשרים עם עמיתה לעבודה, אבל היה בה משהו שהיה חזק ממני. ועדיין, רציתי רק לכבוש אותה ללילה, אפילו לא לילה שלם. הייתי בטוח שהסקס בינינו יהיה מושלם.
יש לה שפתיי ם כל כך יפות, שהן הטריפו אותי, ורציתי לנשק אותה בטירוף.
פעם אחר פעם היא דחתה אותי. זה הטריף אותי עוד יותר. איך יכול להיות שיש מישהי שמסרבת לד"ר אליוט דוסון.
אז נכון שלא יכולתי לשחק עם העניין הזה שאני רופא, ועוד כזה שמתמחה ברפואה נשים, אבל עדיין אני יודע איך אני נראה בעיני נשים. כשאני מסתכל על עצמי במראה, אני בהחלט מודה על מה שהטבע, או יותר נכון הוריי, העניקו לי.
כבר ראיתי אצל אימי שיופי הוא מתכון לאסון, אבל כגבר זה בהחלט יתרון גדול.
תמיד אהבתי לזיין והרבה, עד שפגשתי אותה, ומשהו קרה לי. הרצון לסטוץ', הפך לרצון להיות רק איתה.
כתגובה לאדישות שלה, תמיד נהגתי בה בקשיחות. רציתי שהיא תדע שאני לא גבר שמשחקים איתו. האם זה עזר לי? ממש לא.
הרגשתי שאני הולך לאיבוד עם כל מה שעבר עליה לאחרונה. עכשיו, כשאני יודע שהיא אוהבת אותי, היא מבקשת שנדבר קודם. היא רוצה לספר לי הכל.
"מאיפה להתחיל?" היא מהרהרת בקול.
"אתה יודע כבר שהגבר שהיה בוועדה להפסקת הריון, הוא אבא שלי. אני מניחה שאתה תוהה לעצמך מדוע הוא נראה עויין כלפיי.
אבא שלי, פרופסור אדוארד הדסון, נשא לאישה את ג'יין. נולדו להם שני בנים, הריסון, וארי. אני אוהבת אותם אהבת נפש. הם מוכנים לעשות הכל בשבילי, ואני בשבילם. הם הלכו בדרכו של אבי, ושניהם בעלי תואר ד"ר בכלכלה ומנהל עסקים.
ואז נולד ג'וליאנו. אלא שהוא נולד מרומן שהיה לג'יין מחוץ לנישואין. מה שלטענתה היה מעידה חד פעמית, והתברר שהיה רומן ארוך.
אבי ידע שזה בלתי אפשרי שהיא בהיריון ממנו, כיוון שלא קיים איתה יחסים כבר זמן רב. למעשה הוא רצה להיפרד ממנה, אבל היא התחננה בפניו שלא יעזוב אותה כשהיא בהיריון. מדוע לא עשתה הפלה? אני מניחה שהכסף הרב של אבי, הוא היה הסיבה לכך.
אבי הסכים להקפיא את תהליך הגירושים, אבל לא היה מסוגל להישאר איתה. כיוון שהוא פרופסור באוניברסיטה, הוא לא התקשה למצוא משרת מרצה באנגליה.
באוניברסיטה הוא הכיר סטודנטית לרפואה. בהתחלה היו ביניהם שיחות על בסיס חברי, אבל בלי שהתכוון, הוא הלך והתאהב בה. אימי ידעה על המצב המורכב שלו, אבל הוא הבטיח לך שכשיתגרש הוא ישא אותה לאישה.
אימי נכנסה להיריון לא מתוכנן. היא נשאה בן ברחמה במשך שלושה עשר שבועות. בבית החולים, כשהייתה אחרי ההפלה, אבי הבטיח לה שיהיה לה ילד, הפעם מתוך רצון אמיתי לממש את אהבתם.
הוא כרע על ברכו, הציע לה נישואין, העניק לה טבעת יהלום, והבטיח לה לפעול לקבלת גט , גם אם יצטרך לוותר על הכל.
כל אותו זמן ששהה בלונדון, הוא היה מטיס את האחים שלי לבקר אותו פעם בחודש. הוא הכיר להם את אימי, אבל ביקש שישמרו על כך בסוד, כדי שיוכל לקבל את הגט המיוחל מג'יין.
אבל החיים לא חייכו אליהם, וכשהיית אימי בחודש החמישי, וכבר ידעה שהיא נושאת ברחמה בת, התגלתה בגופה מחלת הסרטן. הרופא דרש שהיא תעשה הפלה, אבל היא סרבה בתוקף. "זאת מתנת האהבה שלי, ואני לא מתכוונת לוותר עליה," היא אמרה לרופא. למרות שידעה שחיה בסכנה, והיא עלולה למות, היא לא הסכימה להפסיק את ההיריון.
כשהייתה בחודש שמיני, נאלצה אימי להסכים ללידה מוקדמת. וכך אני באתי לעולם.
יחד עם השמחה הגדולה על היוולדי, באה הידיעה הנוראה שמצבה של אימי אנוש.
היא ביקשה מאבי שיבטיח לה שהוא יגדל אותי, וכך הוא עשה. זה היה אחד הדברים הקשים ביותר שעשה בחייו. בעצה אחת עם אימי, הוא ביקש מג'יין שתסכים לגדל אותי יחד איתו. התנאי שלה היה שאני אהיה שלה, ודרשה ממנו להתחייב שלא יגלה לי את האמת.
אבי לא ידע מה עומד מאחורי הבקשה הזאת, אבל הסכים בלית ברירה.
כל חיי גדלתי עם הידיעה שלא ידוע מיהו אבי, ואולי נולדתי מלילה אסור של אימי.
רק היום, כשאני יודעת את האמת, אני יכולה להבין את היחסים שלי עם אבי, שמצד אחד אוהב אותי אהבת נפש, ומצד שני היה צריך לשמור מרחק.
אבי נהג לטוס לעיתים קרובות ללונדון לסעוד את אימי בבית החולים. שבע שנים נאבקה אימי במחלה וניצחה אותה. היא הבינה שכבר לא תחזור ללמוד רפואה, ולכן בחרה לעסוק במחקר של תרופות וזה מה שלמדה.
אבי רכש לה דירה בעיר, ופתח לה חשבון בנק שלתוכו הפקיד כל חודש כספים עבורה. עם החלמתה הוא הביא אותה לניו יורק, ומאז הוא חלק את חייו בין בית האחוזה שלו, בו גדלתי, לבין הדירה שבה התגוררה אימי.
שנים הוא נמצא בהליכי גירושין עם ג'יין. למרות שהיא חתמה על הסכם ממון, היא באה כל פעם עם דרישה חדשה. כל פעם שאבי ויתר עוד, היא דרשה עוד יותר.
אתה היית עד למה שקרה בוועדה להפסקת היריון. האישה הייתה שליחה של ג'יין, והמאהבת של ג'וליאנו הבן שלה.
יום אחד נקראתי להעיד בבית משפט על מקרה שקרה לי בילדותי. אבי הכין לנו ארוחת צהריים פסטה. הוא אחז בידו את הסיר כדי לרוקן ממנו את המים, כשג'יין דחפה אותו עליי, וקיבלתי כוויה שהשאירה בי צלקת על הבטן.
לא בדיוק זכרתי מה קרה, עד לרגע שעמדתי על דוכן העדים וראיתי את הפרצוף המרושע של ג'יין, והזיכרון של היום ההוא עלה לנגד עיניי בבהירות.
באותו מעמד אמרה לי ג'יין שהיא בכלל לא אימי כפי שחשבתי. בהתחלה חשבתי שאני מאומצת, אבל אז שמעתי את האמת.
היות וג'יין הפרה את הסכם השתיקה עליו חתמה, אבי אמר שהוא אינו מוכן יותר לנהל איתה משא ומתן, והוא ביקש שהשופט יפסוק שעליו לשלם רק את מה שהתחייב בהסכם הממון. וכך קרה.
רק אז נודע לי שהחברה הטובה של ליאה, אותה פגשתי פעם וממש התחברתי אליה, היא האימא האמיתית שלי. פרופסור מקנזי היא האישה שילדתי אותי, וחיכתה לרגע הזה כל השנים שאבי יקבל את הגט המיוחל, כדי שתוכל לומר בגלוי שאני בתה.
אני לא יכולה לתאר לך במילים מה אני מרגישה. סוף סוף הפאזל של חיי הסתדר. הכל מובן לי. אתה יכול להבין את זה שעד היום לא ידעתי מהי משפחה אמיתית, פרט לאחים שלי? ג'יין תמיד התייחסה אליי בצורה מזעזעת. לא יכולתי להבין איך אימא שונאת כך את הבת שלה, בעוד שראיתי שג'וליאנו הוא הבן האהוב שלה. אמנם אחיי הבוגרים מאד דומים לאבי חיצונית, וג'וליאנו שונה בכל מאבי, לא חשדתי שהוא לא בנו. היה לי ברור שזאת אני שהמיטה חרפה על המשפחה הזאת עם הגיעי לעולם.
"אתה יכול להבין את זה שלא רציתי לבנות בית משלי, אלא רק השתעשעתי עם גברים לצורך הנאה גופנית בלבד? רק כעת אני בשלה לזוגיות. השאלה אם עכשיו שאתה יודע, אתה רוצה בזוגיות איתי?" היא מביטה בי בעיניים עצובות.
"אני שמח בשבילך שסוף סוף את שלמה," אני אומר. אני עדיין נסער ממה שהיא סיפרה לי. ולחשוב שרק לאחרונה בגיל עשרים ושמונה, היא גילתה את האמת. איזה אישה רעה גידלה אותה, אם בכלל אפשר לכנות זאת גידלה.
"אז זהו," אומרת אליזבת, "עכשיו אתה יכול לשחרר אותי. מסתבר שאני לא מי שאני נראית."
"לי," אני קורא לה בשם החיבה שלה, "אני כואב מאד את מה שעברת, ואני אעשה הכל כדי לעזור לך להחלים. אני לא יכול לומר לך שהעולם חף מכאבים, מאנשים רעים, אבל אם את חושבת שמשהו נגרע מהאהבה שלי כלפייך, את טועה. אני לא יכול לדמיין את חיי בלעדייך.
"עכשיו תספרי לי מה קורה עם כל הנסיעות הליליות שלך?" אני שואל.
"חברה שלי ד"ר ברוק פורסייט עברה לעבוד בבית החולים בבוסטון. החבר שלה ד"ר שון מק'לאוד חלה בסרטן אלים בראש. הוא נוירולוג, ומבין היטב מה מצבו. ברוק ביקשה ממנו, לפני שהוא התחיל בטיפולים, שישאיר עבורה תרומת זרע.
לכן טסתי בסופי שבוע כדי לבצע את ההליך עבורם. מצבו הלך והחמיר, והיא החליטה להתחתן איתו בהתראה של יממה אחת. הייתי צריכה לראות את הסימנים על הקיר, אבל הייתי כל כך בטוחה באהבה שלהם, שלא פיקפקתי לרגע במה שקורה. הם היו יחד שנים, ולרגע לא חשבתי שאלה יחסים עקרים, בדיוק כפי שלא יכולתי לדמיין בכלל שברוק גררה אותי להליך הזה בידיעה שהיא עקרה.
בליל החתונה היא חגגה עם חבריה, ולא עניין אותה איך הוא מרגיש. הוא החליט שהוא לא רוצה שיעשה שימוש בזרעו, ונתן הוראה להשמיד אותו.
הוא הפתיע אותי כשהתוודה בפניי שהוא מאוהב בי. אני מספרת לך זאת, כיוון שהוא הסכים להיות מטופל בתרופה ביולוגית ניסיונית. הוא החליט להאבק על חיייו. את התרופה מספקת לו החברה של אימי, והוא אמור להגיע לבית החולים שלנו.
למרות שחשבתי שאין סיכוי שיקרה בינינו, בינך לביני, משהו, הלב שלי כבר הרבה זמן שייך רק לך. אני מבטיחה לך שלא קרה ולא יקרה דבר בין שון לביני. גם אם הוא יחלים, ויחזור לתפקוד מלא, הוא לא מהווה איום על היחסים בינינו."
"אמרת שהגידול שלו בראש," אומר אליוט, "מה שאומר שהוא עומד להיות מטופל במחלקה של אבי. אני אדבר איתו, ואדאג שהוא יקבל את הטיפול הטוב ביותר."
אני מסתכלת עליו מופתעת, "למה את מופתעת? אמרתי לך שאני אוהב אותך. את אמרת לי שאני הגבר שאת רוצה להיות איתו, ואני מאמין לך."
"חששתי שתשנה את דעתך עליי, אבל אני מקווה שאתה מרגיש מה אני מרגישה כלפייך, וזה לא עומד להשתנות. אני נכנסת להתקלח," אני אומרת וניגשת להכין בגדים לשינה.
"אני כבר מצטרף אלייך," הוא עונה, "אני רוצה להתקשר לאבי."
אני עומדת מתחת לזרם המים החמימים, והמחשבות שלי נודדות.
כל חיי הרגשתי שאני פגומה. מצד אחד גדלתי באחוזת הדסון, עם הריסון והארי שנתנו לי הרגשה של בית חם, מצד שני היה משהו ביחסים שלי עם ג'וליאנו, משהו מתחת לפני השטח, שערער את השלווה שהרגשתי.
כשאני חושבת על זה כעת, אני מבינה שזה הוא שהיה מסנן לעברי מידי פעם שאני בת לא חוקית ולא רצויה. פעם אפילו הגדיל ואמר אני טעות של רגע. כשנודעה לי האמת, שאלתי את אבא האם ג'וליאנו יודע את האמת עליי.
*
את הגעת לעולם כשהוא היה עדיין תינוק. אבל יותר מזה, אל תשכחי שאני ידעתי שהוא לא בן שלי, ולכן רק הריסון והארי היו מגיעים לביקור אצלי באנגליה. כשאימא ואני הפכנו לזוג, לא הסתרתי אותה מהם. את יכולה לראות שהם מתייחסים אליה כמו לאימא.
סיפרתי להם שאני מתכוון לספר לך את האמת, וכשזה קרה בבית משפט הם אמרו לי שאמנם זה נעשה בצורה אכזרית, אבל הם מרגישים סוף סוף הקלה שאת יודעת.
אמרתי להם שאני מתכוון לשאת את אימא לאישה, והם ביקשו להיות בטקס. זה ממש לא מובן מאליו. את כבר יכולה להבין שהם יותר ילדים שלי, משל ג'יין, שתמיד העדיפה את פרי האהבה האסורה שלה, על פני האחרים.
יכולתי להשחיר את פניה ברבים, לספר לכולם שעד היום היא בקשר עם האיטלקי שלה. לא רבים יודעים על נסיבות בואו לעולם של ג'וליאנו."
"אבל בעצם גם אני נולדתי כתוצאה מרומן מחוץ לנישואים," אמרתי לו.
"איך את יכולה להשוות? את באת לעולם מתוך אהבה גדולה, לא להט יצרים ריגעי. חייתי בנפרד מג'יין, ופעלתי להשחרר מכבלי הנישואים שלי. הצעתי לאימא נישואין, והענקתי לה טבעת יהלום כסמל לרצינות כוונתי. את מבינה שעשרים שנה נמשך העניין של הסכם הגירושים בינינו?
אני נמצא עם אימא הרבה יותר משהייתי בבית האחוזה. לג'יין זה היה נוח. כמובן שהתרוץ כלפי חוץ היה שאני עובד שעות ארוכות. אבל גם ג'יין לא ידעה את האמת.
באיזשהו מקום, עם כל הכאב על האופן בו זה נעשה, טוב שג'יין ראתה את תגובתך כששמעת שהיא לא אימך האמיתית. לו רק היה לה מושג שאני בקשר עם פיית' כל השנים, היא לא הייתה משחררת אותי לעולם.
"אני לא אשמה," אני ממלמלת לעצמי.
*
"הפנים שלך נראים מעונים. מה קרה לי?" שואל אליוט ומאמץ אותי לחיבוק. רק עכשיו אני קולטת שהוא עומד ערום לידי.
"אני לא אשמה," אני חוזרת על דבריי.
"במה?" הוא מתפלא.
"חששתי שתחשוב שאני פגומה, לא ידעתי איך תגיב. אני לא יודעת איך הייתי ממשיכה הלאה, אם לא היית רוצה להיות איתי," אני משתפת אותו.
הוא מחזק את אחיזתו בי. "את רואה שזה לא קרה. אהבה אמיתית לא גוועת בגלל מה שקרה בעבר, ביחוד שבמקרה שלך, לא הייתה לך שליטה על מה שקרה.
דיברתי עם אבי בקשר לשון. הוא סיפר לי ששון אמור להגיע מחר אחרי הצהריים, והתרופה עבורו כבר נשלחה לבית החולים. הוא התרגש לשמוע שאת הבת של פיית' , אבל יותר מזה, הוא התרגש לשמוע שאני כל כך מאוהב בך. הוא ביקש שנעבור במחלקה שלו בבוקר, הוא רוצה להכיר את האחת שגורמת לי לסערת רגשות כזאת.
אני יודע שאמרתי לך שאני רוצה לספר לך על עצמי, אבל אחרי מה שאת סיפרת, אני חושב שמגיע לך את תשומת הלב היום. אני רוצה שתהיי בטוחה שזה באמת לא משפיע על הרצון שלי להיות איתך.
אני יודע כעת שאת תכילי אותי." הוא מתרחק ממני, ומבקש שאביט על הקעקוע שעליו.
"את הראשונה, פרט למקעקע, אפילו לא אבי, שאני חושף את עצמי בפניה. עם כל הנשים שהייתי, הקפדתי להשאר עם חולצה, ולעשות מה שעשיתי בחושך מוחלט.
היום אני מלא חרטה על השגעון ההוא שגרם לי לעשות את זה. זה קרה כשלא יכולתי להכיל את רגשותיי. אם הייתי איתי בימים ההם, אני בטוח שלא היית נותנת לי להגיע למצב הזה," הוא משתף אותי.
"למה לא סיפרת לאביך?" אני שואלת.
"אבי הוא האדם היקר לי ביותר בעולם פרט לך," הוא אומר, "ידעתי שגם אם הוא לא יכעס עליי, הוא יהיה מאוכזב."
"אתה תמיד מזכיר רק אותו," אני אומרת. אני רוצה לשאול על אימו, אבל אני מרגישה שהוא נמנע במכוון לדבר עליה.
הלסתות שלו ננעלות בחוזקה, והמבט בעיניו משתנה. "תחבקי אותי," הוא מבקש, ואני עושה זאת מייד. לא רק אלא שאני מתחילה לנשק אותו, כאילו יש בכך להעלים את הכאב שאני רואה בעיניו.
אני תוהה מדוע המחשבה עליה גורמת לו לסעור כל כך, ואני רוצה לפזר ממנו את הכעס.
אני מנשק את הלב שלו, ואת הבטן, ויורדת עם לשוני למטה, אבל הוא עוצר אותי, מצמיד אותי לקיר והמבט בעיניו הופך להיות בוער כל כך, שאני מרגישה את הגוף שלי מתעורר ואני רוצה כבר להרגיש אותי בתוכי בטרוף.
הוא נצמד אליי חזק, ואני מרגישה את הזין הקשה שלו על הגוף שלי. "אני זקוק לך," הוא אומר לי בקול חרוך.
"כולי שלך," אני עונה לו, "מתי שאתה צריך, מתי שאתה רוצה."
"ככה אני צריך את זה היום," הוא אומר, חודר לתוכי וממלמל, " אני צריך אותך כדי לנשום."
