M&M: אני מתגעגע אלייך. את מתעלמת ממני.
אני ממשיכה להתעלם ממנו. תורי לסובב את הבקבוק ויש לי תרוץ טוב להתעלם ממנו. אני מסובבת את הבקבוק ולצערי הוא מופנה לפרפר הכחול.
הפרפרית הביישנית: כשאישה נענית לבקשה של הגבר כשהם במיטה, גם אם היא איננה מעוניינת בתנוחה שהוא בוחר, האם לדעתך היא עושה זאת כדי לרצות אותו כי היא פוחדת לאבד אותו?
פרפר כחול: אף פעם לא חשבתי על זה. כשאת מציגה את זה כך זה גורם לי לחשוב מה באמת הסיבה לכך. אני מסכימה שאנחנו עושות את רצונו של הגבר, יותר משאנחנו חושבות על עצמנו. למה בעצם? כי אולי אנחנו מקשרות את האקט הזה לאהבה, מה שלא תמיד קורה מצידו של הגבר שרוצה רק להתפרק.
M&M: אני יכול לספר לך שעשיתי זאת מתוך רגש.
שוב הוא מחזיר אותי למקום שאני חושבת שזה הוא, ועדיין אני לא עונה לו.
הפרפר הכחול מסובבת את הבקבוק והוא מכוון ל M&M.
פרפר כחול: אני מעבירה את השאלה אליך. כגבר, האם לדעתך הגבר משתמש בזיון כתנאי לקשר עם אישה, שאם תסרב הוא יעזוב אותה?
M&M: אני אענה לך בכנות. רק פעם אחת עשיתי זאת מתוך רגש עמוק. רגש שעדיין גואה, ומציף אותי.
פרפר כחול: אם כך למה אתה לא איתה?
קרן: שוב עליי להזכיר שכל סיבוב של הבקבוק מקנה שאלה אחת בלבד. M&M תורך לסובב את הבקבוק.
הוא מסובב את הבקבוק ואני מתפללת, שהוא לא יצביע עליי. לגורל יש תוכניות אחרות.
M&M: פגעתי בך?
הפרפרית הביישנית: לא.
הוא נכנס מייד לצ'אט הפרטי ושולח לי הודעה.
M&M: אם כך למה את מתעלמת ממני.
הפרפרית הביישנית: אני חושבת שזה חצוף לדבר עם מישהי, להעלם, ולחזור כאילו לא נפסקה השיחה.
M&M: אני אניח את כל הקלפים על השולחן. אני כאן כי אני מחפש את האחת שגרמה ללב שלי לסעור, הפרפר היפיפה שלי. לעיתים אני בטוח שזו את, ולפעמים אני מהסס.
אני מנסה לחשוב בהיגיון. המילים שלו יכולות להצביע על כך שאני מדברת עם מיילו, ובאותה מידה זה יכול להיות סתם צירוף מקרים.
הפרפרית הביישנית: אנחנו פה עם מסכה כדי להגן על זהותנו. כנראה שלעולם לא תדע.
M&M: הלב שלי כולו שלה.
הפרפרית הביישנית: ומה זה קשור אליי? למה אתה לא אומר לה את זה.
M&M: את חושבת שאני לא?
הפרפרית הביישנית: כן, אתה מדבר איתי.
M&M: כשבאתי להתוודות בפניה על אהבתי, נאמר לי שהיא עזבה את הבית.
כמה שאנסה לשכנע את עצמי שזה לא הוא, אני מתקשה.
הפרפרית הביישנית: אני בטוח שקיימת דרך לאתר אותה.
M&M: ולכן אני משחק במשחק הזה, בתקווה שאמצא אותה. למה אני בטוח שכבר מצאתי?
הפרפרית הביישנית: אתה שואל אותי?
אם זה הוא, אני רוצה שיסיר בפניי את המסכה ויאמר לי.
M&M: יש סיבה שבחרתי בשם שבחרתי. יש בו את האות הראשונה של שמנו. נשמע לך מוכר?
הפרפרית הביישנית: השם שלי מתחיל ב'פ'. אני מתחכמת איתו, רוצה לראות מה יענה.
M&M: אני מוקף בנשים מסתוריות…
M&M: את מכירה את מגדל הנהר?
אני תוהה מדוע הוא שואל אותי. הרי לא יתכן שהוא יודע היכן אני עובדת, אלא אם כן… הוא המתכנת שלי.
הפרפרית הביישנית: יש מישהו בעיר הזאת שלא מכיר? כל אדם בניו יורק שמכבד את עצמו, היה לפחות פעם בבית הקפה אצל בן.
M&M: אני משער שאת צודקת.
M&M: מחר אהיה בחנות הספרים הסמוכה למגדל הנהר בהפסקת הצהריים שלי. אני משאיר לגורל להחליט מה יקרה.
קרן: M&M נשאלת שאלה.
M&M: תעבירי את האלה למישהו אחר, אני פורש.
האור שלו כובה מייד. אבל אז אני מקבלת הודעה אישית מקרן.
קרן: קרה משהו שאני צריכה לדעת עליו?
אני מודעת לכך שיש מי שסורק את הצ'אטים הפרטיים, אבל אין לי מה להסתיר.
הפרפרית הביישנית: למה את מתכוונת?
קרן: אני יודעת דיברת עם M&M. אמנם השיחה היא לעיניכם בלבד, אבל מצויין אצלי שהייתם בשיחה. אני רק רוצה לוודא שהוא לא חצה את הגבול.
הפרפרית הביישנית: אני שמחה שאת בודקת. השיחה התנהלה באווירה ידידותית.
קרן: הוא שאל לעיני כל האם פגע בך.
זה די מעצבן אותי שאני צריכה להסביר לה. אם אמרתי שהכל בסדר, למה היא מציקה לי עם שאלות.
הפרפרית הביישנית: בפעם הקודמת הוא הפסיק את השיחה בינינו באמצע, כיוון שענה לשיחה אחרת. לכן הוא שאל אם נפגעתי. הכל בסדר בינינו.
קרן: לא התכוונתי להתערב במה שקורה ביניכם, רק רציתי להיות בטוחה שהכל בסדר.
אני מותשת מהמשחק היום.
הפריפרית הביישנית: אני מעריכה את הדאגה. מחר יום עבודה, אני פורשת, ומחכה להודעה לגבי המשחק הבא. לילה טוב.
בוקר של יום חדש
אני ניגשת לראות איך מתקדמת עבודת התפירה. רק כעת אני קולטת כמה עבדתי עם הצוות הלא הנכון. "אל תעצבי על ליבך," אומרת לי ליאה, "למרות הכל בנית לך שם, ומכרת לא מעט בגדים. אני ראית את הפוטנציאל שבך, למרות שאת רואה כעת כמה התפירה לא הייתה מושלמת כפי שרצית."
אני מראה לה את השמלה של 'מארי.' אני לא מציינת בפניה מה שאני רואה, אבל היא מייד מצביעה לי על המקומות שיכלו להעשות בצורה מדוייקת יותר.
"שלא תביני לא נכון. השמלה יפיפיה, אבל אם היא הייתה מושלמת, לא היית יכולה למכור אותה בסכום כזה נמוך.
עכשיו אני יכולה לגלות לך ששמתי את עיני על השמלה הזאת. הייתי רוצה שתעצבי ליין של שמלות לארועים. השילוב של הבדים, והדגם המיוחד שלה, זה משהו שלא ראיתי בשום מקום, גם לא אצלנו," אומרת ליאה.
"אם כך אעצב לך שמלה לארוע הבא. תני לי ללמוד אותך, ונראה אם צדקתי," אני אומרת.
"אם כך אומר לך שהארוע הבא שלי, הוא ארוע ההתרמה ביבת החולים. תעופי במחוזות הדימיון," אומרת ליאה, "אני כבר לא יכולה לחכות."
אני מחייכת. אני יודעת בדיוק מה הייתי רוצה לעצב עבורה, מהסיבה הפשוטה, שכבר העליתי זאת על הנייר.
ליאה מפגישה אותי עם מי שאמורה לעצב לי את הפינה שמוקדשת לפרפר, מעצבת הפנים מייפל סקיי (משחקי הבקבוק/מעצבת את חייה, ב.א.)
"האתר שלי עדיין לא עלה לאוויר," אני משתפת אותה, "אבל זה הלוגו שלי."
"אני אוהבת את השלוב בין הלב, לפרפר, וגם את החומרים הטבעיים שממנו הוא מורכב. מאיפה הרעיון ללוגו הזה?"
"ישנה חנות קטנה בסוהו, שמוכרת כל מיני דברים שאין ביניהם קשר. אם זה כלי אוכל מיוחדים, פרטי לבוש. או תכשיטים מיוחדים. זה היה המיצג שלה בחלון הראווה. רכשתי זאת מהם, ומזה הרכבתי את הסמל," אני משתפת אותה בנסיבות הרכבת הלוגו. כמובן שאני לא מפרטת מדוע חיפשתי דווקא פרפר, ודווקא לב. אני מניחה שזה יראה טיפשי אם אספר שהתאהבתי במישהו שאין לי סיכוי איתו, ואינני מצליחה לשכוח אותו, עד כדי כך שאני מנציחה את הקשר בינינו בלוגו של החברה שלי, שהיא מקבוצת חברת האופנה הידועה מיו מילאן.
"אם כך אני מניחה שיש לך את הפרפר והלב," היא אומרת, "הייתי שמחה אם תביאי אותם, כך שנוכל לשלב אותה בתצוגה של הליין שלך.
אני מבינה שאת עובדת על ליין ספורט-אלגנט לנשים בשנות העשרים. האם את מתכננת גם לעצב שמלות ערב?" מייפל מביטה עליי בתקווה שאומר כן.
"מה הארוע?" אני שואלת אותי, והיא מחייכת מייד.
"ערב התרמה לבית החולים הר סיני," היא אומרת ואני כבר מתחילה להפעיל את דימיוני, אבל אז ניזכרת שבעצם במיו מילאן מוכרים שמלות ערב.
"הסתכלת במחלקת בגדי הערב שלנו?" אני שואלת.
"ליאה היא זו שהציעה לי לדבר איתך. היא גילתה לי שאת השמלה שלה לארוע ההתרמה, את מעצבת," היא אומרת, "היא הראתה לי את השמלה שעיצבת בעבר. אין ספק שהיא גאה בך מאד. מה הפלא, הרי לא סתם היא צירפה אותך לקבוצת מיו מילאן."
"אני מציעה שנלך לראות את שמלות הערב שהגיעו מאיטליה, וכך אוכל ללמוד מה את אוהבת, ולראות אם קלעתי לטעמך," אני אומרת ומסמנת לה בידי לכיוון המחלקה.
כשאנחנו מגיעות למקום בו תלויות שמלות הערב, אני עוברת ומרפרפת בידי עליהן, מתוך רצון ללמוד את הבדים בהם משתמשת המעצבת במילאנו.
"תראו מי פה," אומרת בקול מתנשא מרגרט או'הרה, חברתה הטובה של אימי, "תראי אותך, מה זה הרזון החולני הזה? טוב מה אפשר לצפות ממך אחרי שעזבת את הבית. אז את מוכרת בחנות, ממש כבוד גדול. היה ברור שלא תגיעי לכלום בלי התמיכה של הורייך. את רק יכולה לחלום ללבוש את אחת השמלות האלה."
"תתפלאי מיסיס או'הרה," אומרת ליאה ומעיפה עליי מבט רב משמעי, "שמיס מק'ריאן היא מעצבת במיו מילאן. הליין שלה כבר בהכנה, ותצוגת האופנה הראשונה תערך בקרוב.
כפי שאת רואה מעצבת הפנים מייפל סקיי, היא המעצבת שבחרתי שתעצב את הפינה של מדיסון בחנות.
מדיסון עומדת לעצב שמלות ערב לארוע ההתרמה של בית החולים, למספר מצומצם של נשים, ביניהן מיסיס סקיי ואני. את כבר מבינה שהיא יכולה להרשות לעצמה ללבוש כל מה שהיא רק רוצה," אומרת ליאה.
מרגרט לא יודעת איפה לקבור את עצמה, אבל היא לא תראה זאת לאיש. "את לא מבינה ליאה, אני זוכרת את מדיסון …מלאה יותר, ואני פשוט דואגת כשאני רואה כמה רזתה."
*
כמובן שאין למרגרט מושג שהיום אני הולכת לפגוש את M&M, וזאת הסיבה שלבשתי מכנס שצמוד במותניים, ומתרחב מעט כלפי מטה, וחולצה צמודה קצרה, שמגלה מעט את בטני והשרירים החטובים שלי, כשמעליה לבשתי סווודר ארוך שמגיע כמעט עד הריצפה. לזה הוספתי נעלי עקב, שמוסיפות לי מראה נשי יותר.
אין ספק שהמראה שלי הפתיע את מרגרט, שכנראה לא שמעה שרזיתי כל כך. ואימי, כמובן לא שמה לב לכך, ומשכך לא סיפרה על כך לחברות איתן היא מרבה לצאת לבתי קפה.
*
אחרי שאני עוברת עם מייפל על השמלות, אני כבר יודעת מה יתאים לה, ומבקשת שהיא תבוא איתי לסטודיו.
"הבנתי שאת לא רוצה עדיין לפרסם שאת המעצבת של פרפר, ובכל זאת ליאה סיפרה זאת," בוחנת מייפל את תגובתי.
"אכן זה מה שסוכם בינינו. ליאה קמה להגן עליי, ולכן חשפה מי אני. אם כי לא סיפרה שאני הבעלים של פרפר, ולא את העובדה שהמותג שלי קיים מספר חודשים." אני באמת לא כועסת על ליאה, בעיקר כשבל מקרה זה יתגלה מתישהו.
“לא יכולתי לשתוק," מתפרצת ליאה לסטודיו, "עוד הייתי מאופקת. ולא אמרתי לה את דעתי עליה.
אל תכעסי עליי. עלייך להיות גאה במי שאת.
אני מקווה שאת לא לוקחת ברצינות את ההערה שלה על הגוף שלך. אני גאה בך על הצעד שעשית. הגוף שלך מושלם ואת נראית בריאה ומלאת אנרגיה."
הייתי זקוקה לשמוע את המילים האלה. ליאה ברגישותה מבינה כמה הערה כזאת יכולה לערער אותי.
"היא חברתה הטובה של אימי," אני אומרת, "אני מניחה שאשמע ממנה בקרוב. בכל מקרה היא הייתה מגלה זאת. זה בסדר, אני מסוגלת להתמודד איתה, ומודה לך שקמת להגנתי."
"זו בדיוק הסיבה שאמרתי לה מה שאמרתי. ברור לי שזה יגיע לאימך. לא רציתי שהיא תספר לה שאת 'מוכרת עלובה' כדבריה," אומרת ליאה.
ואז מגיעה לילי. "מיסיס מק'ריאן שואלת עלייך," היא אומרת.
"היכן אני יכולה לענות לטלפון?" אני שואלת בקול רגוע.
"היא נמצאת כאן. היא אמרה שהייתה בפגישה בבית הקפה אצל בן, כששמעה שאת כאן," היא מסבירה לי את נוכחותה המהירה של אימי בחנות.
אם הבוקר התלבשתי יפה לקראת הפגישה עם M&M, עכשיו אני מודה על כך עוד יותר.
"את נראית נפלא," אומרת לי מייפל וגורמת לי לצאת עם חיוך.
"שלום אימא, איזו הפתעה נעימה," אני אומרת לה בחיוך. ברור לי שכולם מסתכלים עליי, ביניהם גם מרגרט.
"זה נכון מה ששמעתי?" היא שואלת אותי בשקט.
אני שמחה שהסטודיו שלי כבר מסודר, וכי הדגמים שעיצבתי תלויים על הלוח שעל הקיר. "בואי אראה לך את הסטודיו החדש שלי," אני פונה לעברו, כשליאה מגיעה מולנו.
"למה שלא תקחי אותה קודם לאולם התופרות, שתראה במו עיניה את הדגמים שלך בעשיה?" מציעה ליאה. אני מביטה עליה, והיא מהנהנת בראשה. 'מה אני אמורה להבין מזה?'
"רעיון מעולה!" אני קוראת בשמחה, לאחר שאני מבינה שלליאה יש סיבה לכך, גם אם עדיין אינני מבינה מהי.
אני הולכת עם אימא לחדר של התופרות. "אני כל כך מתרגשת," היא אומרת, "לא אמרתי לך, אבל את נראית ממש נפלא. אני לא יודעת איך העלית על דעתי שאת אנורקסית. את נראית בריאה יותר מתמיד."
אני מודה שאני מתרגשת שהיא שמה לב אליי. "תודה אימא, אני שמחה שאת מרגישה כך."
"אני כל כך מצטערת…" היא מתחילה לאמר, אבל אז אנחנו נכנסות לאולם, ואני זוכה לקבלת פנים נרגשת. "תראו הנה הכוכבת שלנו," הן קוראות בשמחה.
אני מביטה על מריה, אלכסה, ומירל. שלושתן תופרות את הליין בעיצובי.
"תכירו את אימא שלי. היא באה לראות את היצירות שלי," אני מציגה את אימא, שמביטה מהופנטת על הבגדים שמונחים על השולחן הגדול.
"כל אלה גבירתי, הן פרי עיצובה של הבת שלך," אומרת לה אלכסה בגאווה. "אני בטוחה שאת יודעת כמה הבת שלך מוכשרת. את בטח מאד גאה בה."
החיוך לא יורד מעליי פניי, אבל בתוכי אני מרגישה שאני לא נושמת.
"אני נפעמת מהכשרון שלה, ואת כל זה היא השיגה בכוחות עצמה. הלב שלי מלא גאווה," אומרת אימא.
כשאנחנו עוזבות את אולם התופרות, אימא מביטה עליי ודמעות מציפות את עיניה. "התכוונתי לכל מילה מדיסון. אני מלאת הערצה אלייך. אין לי מילים לתאר כמה את מוכשרת. איפה החבאת את הכשרון הזה?"
"את לא ראית אותי. ביקשתי ממך לקנות בגדים ואת סרבת. יותר מזה, לא שמת לב לשינוי שחל בי. משם התחיל הכל. תפרתי לעצמי בגדים והשתעשעתי בכך שיש מי שירצה לקנות אותה. המצאתי מחירים לא הגיוניים, ואיכשהו זה הצליח," אני אומרת. אני מרגישה שאני חייבת להוציא ממני את מה שאני מרגישה, למרות המילים המחמיאות שלה.
"איכשהו זה הצליח? אני לא חושבת שאת מבינה כה את מוכשרת. לא במקרה את כאן. את יודעת שאני אוהבת לקנות בגדים, אבל מה שראיתי כעת באולם התופרות, לא משתווה לכל מה שראיתי עד היום. המשחק שלך עם הבדים הוא פשוט… אין לי אפילו דרך להגדיר זאת, פרט לכך שאני מתרגשת וגאה בך."
כשאנחנו חוזרות לסטודיו שלי, אני מבינה מדוע ליאה עיכבה אותנו.
בזמן שלא הייתי כאן, היא דאגה שהשלט של פרפר יתלה על הקיר הסמוך לדלת, וגם פנים הסטודיו עבר שידרוג מידיה של מייפל. היא הוסיפו לו כמה עציצים, ופרטי קישוט שמשווים לו יופי מיוחד. אני שמה לב שגם דורי מקתרין לבלנק מקבוצת מיו מילאן, תרמה את חלקה, והוסיפה את החרוזים שלה כדי להוסיף לחדר צבע.
על הכיסא שנמצא מול הכיסא שלי, יושבת מייפל, ומשרטטת את הדוכן עליו יוצגו היצירות שלי. "אני מבקשת שתאשרי לי את התצוגה, כדי שאוכל לשלוח אותה לנגר לביצוע," היא אומרת לי בטון רציני. אין לי ספק שגם היא עושה זאת לעיניה של אימי.
"אני מקווה שאת אוהבת את שעון הקיר שבחרתי לך," היא אומרת ליבי, ואני לא נושמת כשאני רואה מה השעה. מחשבותיי נודדות ל M&M שחיכה לי לשווא בספריה.
