אני פותחת את הההודעה שנשלחה אליי בצ'אט הפרטי, למרות שהמשחק עדיין מתנהל. שמתי לב ש M& Mהתחיל לדבר עם הפרפר הכחול, שמתברר שהיא גם בת ובגילנו.
האם נדמה לי, או שהוא מחפש אותי. הלב שלי רוקד משמחה כשאני רואה שההודעה היא ממנו.
M&M: חיכיתי לדבר איתך.
אני עונה לו מייד.
הפרפרית הביישנית: השיחה שלנו נקטעה באמצע.
M&M: אני שמח שלא נתנו לנו לחכות הרבה, והמשחק מתקיים היום.
הפרפרית הביישנית: ראיתי שקמה לי מתחרה, הפרפר הכחול. לרגע חשבתי ש…
M&M: חשבת שמה פרפרית?
הפרפרית הביישנית: שכבר לא תהיה מעוניין לדבר איתי.
M&M: איך את יכולה להעלות זאת על דעתך. את בשבילי מקום ראשון, אלא אם כן אני טועה במה שאני חושב לגבייך.
הפרפרית הביישנית: ומה אתה חושב עליי?
M&M: עוד תגלי.
הפרפרית הביישנית: אמרת שאתה מתכנת.
הלב שלי מחסיר פעימה. האם זאת באמת היא?
M&M: נכון.
הפרפרית הביישנית: אתה מעצב אתרים?
M&M: זאת לא העבודה היום יומית שלי, אבל למענך אני מוכן לחרוג מהשיגרה, ולעשות זאת.
הפרפרית הביישנית: זה בסדר. יש מישהו שמעצב זאת עבורי.
M&M: אז למה שאלת?
היא מקלידה ומוחקת, מספר פעמים.
M&M: אני מצטער, לא הייתי צריך לשאול אותך. חשבתי ש… בכל מקרה היה נעים לשוחח איתך.
הפרפרית הביישנית: חשבת ש…?
M&M: חשבתי שאני יודע מי את.
הפרפרית הביישנית: ואולי אתה כן?
M&M: את מבינה שלו היית רוצה שאעצב עבורך היית צרכה להסיר את המסיכה בפניי?
הפרפרית הביישנית: אולי יום אחד זה יקרה. כבר למדתי שאסור לאמר לעולם לא.
אלא שלפני שאני מספיק לקרוא את תשובתה, נכנסת לי הודעה אישית מהפרפר הכחול.
הפרפר הכחול: אני אוהבת את הדרך בה אתה משחק. אני לא כמו מי שאני מציגה את עצמי.
ההודעה הזאת בהחלט מסקרנת אותי.
M&M: תסבירי.
הפרפר הכחול: אני מודה ששיחקתי איתך עם התשובות שלי. במקרה מתמטיקה הוא דווקא המקצוע החזק שלי.
M&M: אז בעצם בחנת אותי, ואני זה שנכשל.
הפרפר הכחול: אני סקרנית לדעת למה דווקא שאלת אותי על מתמטיקה. מה זה מייצג עבורך.
M&M: אני מחפש כאן תשובות. חשבתי שיש לך את התשובה עבורי.
הפרפר הכחול: תסביר.
אני מתעלם מהשאלה שלה.
M&M: למה בחרת בכנוי פרפר כחול? מה הוא מסמל עבורך?
הפרפר הכחול: ומה מסמל עבורך ה M&M.
M&M: בימי בית ספר התיכון העליזים, זה היה החטיף האהוב עליי. היינו מרוקנים אותו על השולחן, ומסדרים את הצבעים בשורות.
אני מאלתר. אני לא בטוח שהיא תקנה את הסיפור שלי.
הפרפר הכחול: זה מזכיר לי איזה סרט על מארגנת חתונות שאהבה לאכול את הסוכריות לפי צבעים, או מהו כזה.
M&M: אני לא מכיר את הסרט, אבל אני בטוח שאנחנו לא היחידים ששיחקנו עם עדשי השוקולד.
אני מרגיש ממש מטומטם, ומסתבך בשקרים של עצמי.
M&M: אני מבין שהסיפור הזה על אהבת האוכל והמשקל, גם היה מבחן. אז מה את אוהבת לאכול?
הפרפר הכחול: האמת היא שאני צמחונית. אני מאד רזה, אבל לא סובלת מבעיות משקל, אלא באמת אוכלת הכל.
M&M: אם כך בטח שחקני הבייסבול הם ההעדפה שלך.
אני זורק לה פתיון. אין לי מושג האם היא מתעתעת בי, או שבאמת איננה מי שאני חושב שהיא.
הפרפר הכחול: דווקא ממש לא. אני מעדיפה את שחקני הכדורסל. אני אוהדת מושבעת של הניקס.
M&M: אני מניח שאני לא הטיפוס שלך. אני לא גבוה, ומשחק בייסבול.
הפרפר הכחול: מסתבר שלא. גובהי חמישה פיט נקודה חמש (כמטר שישים ושמונה.) אני לעולם לא יוצאת עם גברים שנמוכים ממני.
M&M: איזה פיספוס. אני מאחלת לך שתמצאי את האחד שלך.
אני לא מספר לה שאני גבוה ממנה. את השיחה הזאת מיציתי.
אני סוגר את הצ'אט הפרטי איתה ורואה הודעה מהפרפרית הביישנית. איך זה ששכחתי ממנה?
הפרפרית הביישנית: אולי יום אחד זה יקרה. כבר למדתי שאסור לאמר לעולם לא.
אני רוצה לענות לה, אבל היא כבר עזבה את הצ'אט הפרטי וחזרה למשחק.
המשחק הוא כזה שהשיחות לא נשמרות, ואין לי מושג על מה הם דיברו.
הפרפרית הביישנית: מה שאני אומרת זה, ואני יודעת שזאת רק דעתי האישית, זה שכשאתה מסיים את התיכון, נפתחת לפניך דלת חדשה. עד היום צעדת בדרך שהוכתבה לך החל מימי הגן ועד שאתה מסיים שתיים עשרה שנות לימוד.
יש מי שיודע בדיוק מה הוא רוצה לעשות עם עצמו, ויש מי שמחפש את עצמו.
כמובן שגם לגיליון הציונים מהתיכון יש השפעה ישירה על האפשרויות שמונחות לפניך. אבל לא רק, אלא גם מצבך הכלכלי.
אני יכולה לספר לך שסיימתי את התיכון בהצטיינות, התקבלתי לאוניברסיטה, ועדיין בחרתי להתחיל לעבוד.
אתה יכול להבין מדוע החיים שלי שונים מחיים של סטודנט שלא פעם שם את חייו החברתיים, לפני הלימודים. משכך גם צורות הבילוי שלי שונות.
עניתי על שאלתך?
קרן: אני רואה דרקון לבן שאתה שאתה רוצה לענות, אבל מזכירה לך שכללי המשחק הם שיש לך רק שאלה אחת.
תורך לסובב את הכדור פרפרית ביישנית.
הפרפרית הביישנית: אני אוותר. כפי שהבנתם אני עובדת, ויש לי יום עבודה עמוס מחר. לילה טוב לכולם.
דרקון לבן: תיכנסי לפרטי.
הפרפרית הביישנית: כבר אחת וחצי אחרי חצות, עליי לפרוש.
אני רוצה לשלוח לה הודעה, אבל רואה שהיא כבר התנתקה מהמשחק.
אני מאד מאוכזב. אני בטוח כבר שהפרפר הכחול זו לא היא. מעניין אם תחושת הבטן שלי שהפרפרית הביישנית היא כן.
אני מאד מאוכזבת מהמשחק היום. באמצע ההתכתבות עם M&M בצ'אט הפרטי, הוא הפסיק לדבר איתי. אני מחליטה שלא משנה לי אם זה הוא או לא, אני לא רוצה לדבר איתו.
דווקא הדרקון הלבן נשמע לי מעניין, ואני מתכוונת לחזור למשחק בגללו. הפעם לא בגלל שאני מחפשת את האחד, אלא סתם כדי להשתעשע במשחק.
למחרת בבוקר אני מגיעה לל.א.ר., משרדה של ליאה, הנמצא בקומה החמישית במגדל הנהר. זה המשרד בו היא מנהלת את חברת עורכי הדין שלה.
"בואי נרד למיו מילאן. אני רוצה שתראי משהו,' היא אומרת בחיוך גדול.
אני יורדת איתה לקומת הכניסה בה ממוקמת חנות הדגל של מיו מילאן ניו יורק. כל פעם שאני נכנסת לחנות, פרפרי ההתרגשות גואים בי. אלא שהפעם, אני חלק ממנה, ואני מרגישה מוצפת רגשות.
ליאה לוקחת אותי לחדר של התופרות שעובדות במרץ על הדגמים שעיצבתי. כאשר אני מעלה את מה שעובר לי בדימיוני על הנייר, איני צריכה לראות אותו גמור כדי לדעת איך הוא אמור להראות באמת. הן לא מאכזבות ומדייקות את ההוראות שנתתי להן.
ליאה מתפעלת מהשמלות שהתופרת כבר תפרה, ואילו אני מאשרת לה שהיא דייקה את השרטוט שלי.
"חשבת האם את רוצה לדגמן אותן בעצמך, או שאת מעדיפה שאביא אחת מדוגמניות הבית של מיו מילאן?" שואלת ליאה.
"את מקשה עליי. אין לי מושג מה לענות לך. אני משאירה את ההחלטה בידייך. את יודעת שמה שמעניין אותי זה העיצוב, אולי כדאי, אם זה בסדר מצידך, להזמין את הדוגמנית שלך."
"אין בעיה, אבקש שיתאמו איתן יום צילומים."
"אבל זה לא מה שרציתי להראות לך," אומרת ליאה, ולוקחת אותי לכיוון חנות התכשיטים של קתרין לה בלנק מקבוצת מיו מילאן. אלא שבמקום להיכנס לחנות, היא פותחת את הדלת הנמצאת בסמוך לה.
על השולחן מונחות כמה דוגמאות של שלטים. האחד נושא את הלוגו שלי, ובאחר כתוב סטודיו פרפר בעיצובה של מ.מ.
"אני מכבדת את בקשתך, ולא רושמת את שמך המלא, למרות שקשה לי מאד לא לחשוף אותך לעיניי כולם."
ליאה מניחה לפני צרור מפתחות. "זה עם הלב האדום הוא המפתח לסטודיו שלך, זה עם הלבן שייך לדלת הכניסה לחנות."
אני בוחנת את שולחן העבודה הגדול, מוציאה את המחשב ומניחה עליו, לידו את בלוק הציור שלי, ואת הטבלט שבו תוכנת העיצוב.
אני בוחנת את המגירות של השולחן, ורואה שכולן ריקות. אני מתחילה לרוקן את הצבעים שלי לתוכן, ולבסוף מתיישבת על הכיסא. הוא בהחלט כיסא נוח לעבודה.
"השולחן שלך מתכוונן, כך שאת יכולה להשתמש בו גם בעמידה, או להתאים אותו לכל גובה שאת רוצה. אם יש משהו שחסר לך, תשלחי לי הודעה. פתחתי קבוצה שהיא רק של שתינו. כך יהיה לך קשר ישיר איתי."
"אני כל כך נרגשת, שאין לי מילים לתאר מה אני מרגישה כעת," אני אומרת לך, "תודה ליאה על האמון שאת נותנת בי. זה לא מובן מאליו."
"עוד תלמדי שאני זו שצריכה להודות לך שהסכמת להצטרף לקבוצה שלנו. תביני שאני רוצה בקידומך וטובתך, ולא רק חושבת מה מיו מילאן יכולה לקבל ממך, אלא מה אני יכולה לתת לך."
"אני חושבת שיש לנו מספיק שמלות. מה את מעדיפה אוברולים, או חולצות?" אני שואלת את ליאה כשהיא מתיישבת בכיסא מולי.
"אני ממש אוהבת את החולצות שלך. מעניין אותי באיזה בדים תבחרי," אומרת ליאה ומביטה עליי בסקרנות.
"אדום רובי עמוק, צבע קינמון, סגול, שוקולד, מוקה, אלה רק חלק מצבעי האביב הקרוב, בואי נבחר בדים בהתאם." אני מוציאה את קטלוג הבדים שקיבלתי מהחנות בה ביקרתי עם ליאה.
"אני מקווה שאני לא מפריעה לסדר יומך," אני אומרת לה.
"אגלה לך בסוד, שחברת האופנה היא האהבה הגדולה שלי. עריכת הדין היא מקצוע שנבחר עבורי. אני ממש נהנית לעבוד איתך. אני בעצמי מעצבת לא מעט מהבגדים כאן."
בזמן שאנחנו בוחרות בדים לחולצות, אני מתחילה לצייר את מה שעולה לי בראש למראה הבד.
הטלפון הנייד של ליאה, שמונח על השולחן לצידה, רוטט ומבצע מין ריקוד עליו. "יש לו חיים משלו כשהוא על רטט," צוחקת ליאה, ותופסת אותו, רגע לפני שהוא נופל על הריצפה.
"הגיעה הודעה עבורך מהמתכנת," היא אומרת, ושולחת לי עותק ממנה.
שלום לך פרפר,
תודה על הדגמים ששלחת לי כדוגמה,
זה בהחלט נתן לי השראה.
הייתי מבקש לדעת מדוע בחרת בפרפר כשם המותג.
זה יעזור לי לדייק את הרקע לאתר,
ואולי להכניס כמה מילות הסבר.
בתודה, המתכנת.
נראה לי קצת מוזר שהוא לא מזדהה בשמו, שכן הוא שולח הודעה לליאה, והיא יודעת מיהו. אני מתלבטת מה לענות לו, אבל כיוון שאני חסויה מעיניו אני מחליטה לומר לו את האמת.
שלום לך,
הפרפר הוא כינוי שמישהו יקר לליבי נתן לי.
עונה על שאלתך?
התשובה ממנו מתקבלת אחרי שעה ארוכה.
שלום לך,
אין ספק שהפרפר הוא יצירה מושלמת.
יש לו יופי נדיר ועדינות.
אני מניח שמי שנתן לך אותו, אוהב אותך מאד.
גם אני הענקתי פרפר לאחת שהתאהבתי בה.
תודה שענית לי.
המתכנת
ליאה משאירה אותי לעבוד לבד. "יש לי כמה תיקים שעליי לעבוד עליהם," היא אומרת.
בסיומו של היום, אני מניחה על השולחן ליין של חמש עשרה חולצות, בדיוק כשליאה חוזרת לסטודיו. "את מוזמנת לבחור את אלה שאת אוהבת במיוחד.
"את רצינית, איך אפשר לבחור? אני אבקש שיתפרו את כולן, ואז אולי אוכל להחליט.
שוב רוטט הטלפון של ליאה, ושוב זה הודעה מהמתכנת, שמועברת אליי בלי שהיא קראה אותה.
שלום לך פרפר,
אני שולח קישור של שלוש גרסאות של האתר שלך.
אשמח לשמוע ממך איזו מהן את אוהבת.
המתכנת
אני משתהה רגע לפני שאני לוחצת על הקישור. אמנם כבר עיצבתי ליין של שמלות, וליין של חולצות, אבל האתר הוא זה שהופך את זה למציאות עבורי.
אני לוחצת על הגירסה הראשונה, ומתפעלת מהמקצועיות שלה. האתר בהחלט משדר יוקרה. כך גם הגירסה השנייה. אני כבר מתקשה לבחור ביניהן. 'האם יש טעם שאפתח את השלישית ואהיה יותר מבולבלת?'
ובכל זאת אני עושה זאת, רק כיוון שהוא השקיע מזמנו עבורי.
נשמתי נעתקת כשאני רואה את הרקע של האתר. על הרקע בצבע לבן שמנת, מופיעים פרפרים בצבע זהב, שהם העתק מדוייק של הפרפר שלי.
שלום לך,
אני מודה לך על הזמן שהקדשת לעיצוב האתר שלי.
אני בוחרת בגירסה השלישית.
פרפרי הזהב מוסיפים לרקע יופי מיוחד.
מעניין אותי מהיכן ההשראה לכך.
תודה על הכל,
פרפר מקבוצת מיו מילאן
התשובה ממנו נשלחת מייד.
שלום לך פרפר,
הפרפר בו השתמשתי כרקע,
הוא הפרפר שהענקתי לאישה שאני אוהב.
שמחתי לעשות את האתר עבורך.
המתכנת.
אני מאוכזבת לגלות שזה לא מי שחשבתי. הרי אני לא סיפור אהבה עבור מיילו.
אני חייבת לשכוח אותו. בכל אחד אני מדמיינת אותו. במתכנת, במשתתף במשחקי הבקבוק M&M. הרי הוא לא הבטיח לי דבר. אני צריכה להבין שהשרשרת שנתן לי, הייתה כמחווה על שנתתי לו את בתוליי, ומבחינתו אין לה כל משמעות.
היום יש שוב משחק. זה דבר די נדיר שהמשחקים האלה מתרחשים יום אחרי יום. אני מניחה שיש להם דרישה מצד המשתתפים. כיוון שאני חדשה בקבוצה, אני עדיין לא מכירה את כולם. אני שוב מזכירה לעצמי להפסיק לחפש אותו, ולהנות מהמשחק החברתי של צעירים בני גילי.
הלילה מגיע ואני מכינה על השולחן עליו מונח המחשב הנייד שלי, צלחת של ירקות חתוכים, ובקבוק מים גדול. מאז שהתחלתי להתאמן, אני לא אוהבת יותר משקאות מוגזים. הסוכר בהם מרגיש לי מתוק מידי.
בדיוק בשנה שנקבעה, הסמל של משחקי הבקבוק של צעירי ניו יורק ממלא את המסך.
אחרי כמה מילות פתיחה, והצגת השאלה המרכזית, שהיא עוסקת במין בשלישיה, אני מקבלת הודעה מהדרקון הלבן.
הדרקון הלבן: זוכרת שבמשחק הקודם ניפנפת אותי בטענה שאת חייבת ללכת?
הפרפרית הביישנית: אל תהיה כזה דרמטי. הסברתי לך שאני חייבת לפרוש, לא אמרתי שאני לא מעוניינת לדבר איתך.
הדרקון הלבן: תודה על ההסבר. האמת שחשבתי שזה רק תרוץ.
הפרפרית הביישנית: עוד תלמד שאני שונאת שקרים. כלומר במשחק, כמו במשחק, לא תמיד האמת כולה נאמרת, אבל בחיי האמיתים, אני לא סולחת על שקרים.
הדרקון הלבן: אני מבטיח לא לך לשקר.
הדרקון הלבן: את חדשה פה. אם אני זוכר נכון את בת שמונה עשרה. אני בן עשרים ושלוש. זקן מידי בשבילך?
הפרפרית הביישנית: ממש קשיש. כבר יש לך מקל הליכה?
הדרקון הלבן: אני מקווה שהבנתי נכון, והפרש הגילאים לא מפריע לך.
הפרפרית הביישנית: אם למישהו זה אמור להפריע, זה לך. אני לא תינוקת מידי?
הדרקון הלבן: אני עוקב אחרי התשובות שלך, ואת בהחלט לא ילדה קטנה. את עולה על רבות מהמשתתפות, אם לא על כולן. אני אוהב את הכנות בתשובתייך, ואין זה משנה אם יש בהן אמת. מה שיש בהן בטוח, זאת השקפת עולמך, שאותה אני אוהב.
קרן מבקשת את דעתי על השאלה המרכזית. אני משאירה את הצ'אט פתוח ועונה לשאלה.
הפרפרית הביישנית: זאת שאלה קצת מורכבת. החלטתם לצרף עוד מישהו למשחק ביניכם. האם את תזמיני בן או בת? ואתה?
הפרפרית הביישנית: אני מבינה, כלומר אני יודעת שזה נעשה מתוך רצון לגוון, מתוך שעמום, אבל לי אישית זה לא מתאים. אני לא מאמינה שכשאת בזוגיות, ותרצי להיות עם גבר נוסף, שזה יתקבל במאור פנים. יש בנו את יצר הרכושנות. גם הקינאה יכולה להתעורר כשאת נמצאת עם גבר אחר, וזה טבעי. אם לעשות זאת עם עוד אחד, אז למה שלא תעשי את זה בלי הגבלה, עם מי שנראה לך. אני לא רואה את עצמי עם עוד אישה במיטה. לי אישית זה לא נראה טבעי."
מסתבר שתורי כעת לסובב את הבקבוק. אני נכנסת לכתוב הודעה מהירה לדרקון הלבן.
הפרפרית הביישנית: אני חוזרת למשחק.
דרקון לבן: אני נהנה לדבר איתך. נדבר אחר כך?
הפרפרית הביישנית: כן, גם אני.
ואז נכנסת הודעה מ M&M.
M&M: אני מתגעגע אלייך. את מתעלמת ממני.
