שבוע עבר מאז
החלטתי שאין טעם שאדבר עם ד"ר רובינס. דווקא בגלל שאנחנו עובדים באותו בית חולים, ואנחנו נפגשים לא פעם. לא שחלילה אני חושבת שהוא ישתף מישהו בשיחות. שלנו.
אני מנסה להרים את עצמי, אבל לא מצליחה. אמנם אני מתפקדת, אבל קשה לי לעטות חיוך על פניי.
אני מקפידה להתלבש יפה, אפילו התחדשתי בבגדים במיו מילאן, שני זוגות מגפיים, ושרשרת זהב חדשה עם טיפת יהלום, וגם האיפור שלי תמיד מוקפד.
ד"ר קימברלי לא משובצת כבר שבוע, ולצד שמה מופיעה הערה שהיא בחופש, אך לא מוזכר דבר על מה שאמר לי ד"ר רובינס לגבי עזיבתה.
“פרופסור בלאו זימן ישיבת בוקר מיוחדת, ואמר שהעברת המחלקה תעשה בחדר הישיבות," מעדכן אותי ד"ר לורנס, " זה לא נשמע לך מוזר?"
"עוד מעט נדע מה הסיבה," אני עונה לו בעודי תוהה מה יכולה להיות הסיבה לכך.
"הוא ציין במפורש שהוא מבקש שתהיי נוכחת בישיבה," הוא ממשיך.
עכשיו אני כבר ממש סקרנית מה קרה, ולא יכולה לחשוב על הסיבה לכך. "אתה מתחיל או מסיים משמרת?" אני משדרת חוסר עניין.
"לשמחתי, אני במשמרת איתך ועם ד"ר בנדרס," הוא עונה לי, "אני יכול לשאול אותך שאלה אישית?"
"תשאל, מה כבר יכול לקרות, שאבחר לא לענות לך?" אני מושכת בכתפיי.
"מה קרה לחיוך היפה שלך שתמיד מאיר לנו את היום?" הוא שואל.
דווקא כעת מגיעה קאיה למחלקה ומסתכלת עליי. "אני מותשת. הרי הובטח לי שהעומס עליי יפתח. זה עדיין לא קורה."
"הכל בסדר קאיה?" אני שואלת, "עדיין מאד מוקדם."
"קמתי הבוקר עם החלטה שעליי לקחת את עצמי בידיים ולתפקד. יש לי תינוקת, ואותה לא צריך לעניין העובדה שבן הזוג שלי עזב. מגיעה לה אימא במשרה מלאה," היא עונה לי.
"אני ממש שמחה בשבילך. אני בטוחה שתהיי לה אימא נהדרת. היא תינוקת כל כך מתוקה, אי אפשר שלא להתאהב בה," אני אומרת, ומקווה שמילותיי מעודדות אותה.
"תודה על האמון שאת נותנת בי," אומרת קאיה והולכת לחדר של אליאונורה.
אני נושמת לרווחה שהיא לא מזכירה במילה את ברנדון.
"יש לך מושג מה קורה?" שואלת אותי קיטי.
"ממש לא. ד"ר לורנס שיתף אותי כעת לגבי הישיבה. את במשמרת איתנו?" אני שואלת.
"לשמחתי כן. את יודעת שאני מעדיפה לעבוד איתך," היא עונה לי, "תראי איזה השפעה יש לך על מיס קנדי. היא נראית אישה שונה לגמרי הבוקר."
"העובדה שיש לאישה חודשים לעכל את העובדה שהיא עומדת להיות אימא, לא תמיד אומר שהיא באמת מבינה מה זה אומר לגדל תינוק. יש נשים שנכנסות לתפקיד בטבעיות, כאילו התינוק היה חלק מהן מאז ומתמיד, ויש כאלה כמו קאיה, שעדיין תקועה בעובדה שבן זוגה נטש אותה, ושם היא משקיעה את האנרגיה שלה. שלא ישמע שאני מבקרת אותה חלילה, לא הייתי רוצה להיות במקומה," אני ממהרת להוסיף.
"ההבדל ביניכן, שאת לא היית נקלעת למצב כזה," אומרת קיטי.
"לעולם אי אפשר לדעת אם ואיך תגמר מערכת יחסים בין בני זוג," אני עונה.
אני רוצה להוסיף שגם לי לקח זמן לסיים מערכת יחסים חולה. כמובן שלא אומר זאת, אבל אני לא יכולה שלא לחשוב על כך. לפחות דבר אחד למדתי – אני לא בנויה למערכת יחסים עם רופא, אלא צריכה יציבות בחיי, לפחות מצידו, כי איני רואה את הסוף למשמרות הבלתי נגמרות האלה.
לבקשת פרופסור בלאו, הצוות מגיע לישיבה בחדר הישיבות ביחידה המשולבת, מהטעם הפשוט, שהוא גדול הרבה יותר מהחדר ביחידה לטיפול נמרץ פגים.
"בוקר טוב לכולם," פותח את הישיבה הפרופסור, "אני אגש ישר לעניין. ד"ר קימברלי פרשה מבית החולים, ועזבה את ניו יורק לטובת קולורדו.
אני רוצה להכיר לכם את ד"ר סידני גורדון שיגיע עוד מעט למחלקה. ד"ר גורדון הגיע אלינו מבית החולים בשיקגו, והוא רופא ילדים מאד מוכשר. יש לו ידע רב, אבל מעולם לא עבד ביחידה לטיפול נמרץ. הוא עבר מספר וועדות, ונקבע שהוא כשיר להצטרף לצוות שלנו.
ניפגשתי איתו באחת הוועדות, והוא בהחלט הרשים אותי. למי שמתעניינת, הוא רווק בן שלושים וחמש," הוא אומר ופולט צחוק קצר.
"מסתבר ד"ר לורנס, שקם לך מתחרה," אומרת קייטי וגורמת לו לחייך.
"בואו נעבור על התיקים," מתחיל הפרופסור לומר, אבל אז נפתחת הדלת, ובפיתחה עומד רופא שמתנשא לגובה של קרוב ל- 6 פיט (כ-מטר שמונים). יש לו שיער קצר בלונדיני, ועיני חתול ירוקות. הוא בהחלט בעל הופעה מרשימה, ו…מבט שחצני. הוא מודע להשפעה שלו על נשים, ומנצל אותה, אלא שעליי זה לא עובד.
"בוקר טוב, אני ד"ר גורדון," הוא אומר בקולו העמוק, וניגש להתיישב בכיסא בסמוך לזה של הפרופסור.
"ברוך בואך," מברך אותו הפרופסור, "בדיוק עמדנו להתחיל בהעברת המשמרת. באופן חריג אנחנו עושים זאת כאן, ולא במחלקה."
ד"ר גורדון מעביר את מבטו בין אנשי הצוות, מתעכב מעט על כל אחד, ובעיקר על כל אחת, עד שהוא מגיע אליי. אני מתאפקת לא להגיב כשהוא בוחן אותי. אין לו מושג מי אני, ולפי המבט שלו נראה שהוא בטוח שאני אחת האחיות.
"עבר עלינו לילה שקט," מתחילה האחות מגדה לעדכן אותנו, "זה הלילה החמישי ברציפות שלא הייתה לידת פג, מה שאיפשר לנו מרווח נשימה אחרי מבול הפגים בתחילת החודש.
ישנם כמה תינוקות שמועמדים לשחרור, ועל זה תוכלו להחליט כשתגענה חזרה הבדיקות.
הזמנתי את יועצת ההנקה, לערוך סיור בין החדרים. יש עדיין מי שמתקשה בנושא.
מה עוד? אני חושבת שאין הרבה מה לשתף," היא מסיימת את דבריה, ומתחילה להקריא את סיכומי הלילה מכל תיק.
"הזמנו אתמול כמה רופאים מומחים, היכן זה עומד?" שואל ד"ר לורנס.
הנייד שלי מצלצל, ואני מקבלת הודעה מרוז מחלקת הילדים. אני מסתכלת מייד, ונדה בראשי למראה רשימת של שלושת הילדים בוגרי היחידה לטיפול נמרץ פגים, שמשתחררים היום. רוז מפרטת לגבי כל אחד בנפרד, מה שגורם לי לענות לה ארוכות.
ד"ר גורדון לא מתאפק ומביט עליי בעיניים מצומצמות. אני יודע שאני חייבת לשים אותו מייד במקום. "רצית לומר משהו ד"ר… תזכיר לי את שמך?" אני יודעת בדיוק מה זה עושה לו כשאני מעמידה פנים שאיני זוכרת את שמו, להראות לו שאני לא מתרשמת ממנו.
"ד"ר גורדון," הוא אומר לא מרוצה, "את מבינה שאנחנו כעת בישיבה וזה לא הזמן לפטפט עם מי שזה לא יהיה."
"עם רוז, ממחלקת ילדים, שמעדכנת אותי ששלושה מבוגרי היחידה לטיפול נמרץ, שעברו לתקופה מעבר למחלקה שלה, צפויים להשתחרר היום," אני אומרת באדישות, וגורמת לחבריי להחניק חיוך.
"מאד נחמד מצידה לעדכן אותנו," אומר בהדגשה הפרופסור, "זה בהחלט בשורה משמחת, הגורמת לכולנו סיפוק רב."
ד"ר גורדון כמובן לא יראה שהוא לא מרוצה, כשהוא מבין שהערה שלו לא הייתה במקום, ואולי זה מה שידרבן אותו לנסות למצוא בי פגמים.
"תצטרפי אליי?" שואל ד"ר לורנס.
"גם אני אשמח להצטרף," אומר מייד ד"ר גורדון.
"בשמחה, אני ד"ר לורנס,"הוא מציג את עצמו.
"אז עכשיו את יודעת," אומר לי הפרופסור, "אני שמח שזה בא מצידה."
"אני עדיין אומרת שהיא רופאה מעולה, אבל יש לה בעיה ביחסי אנוש, וחבל. אני מאחלת לה שתמצא את עצמה במקום החדש." אני באמת לא שמחה לאידה שכך זה נגמר.
"את יודעת שהיא הייתה בהיריון מ…" הוא מתחיל לאמר.
"אני יודעת, וזה לא ענייני. אני ממש כבר לא שם. אני שלמה מאד עם ההחלטה שלי לסיים את הקשר הזה," אני מאשרת לו את מה שהוא רוצה לשמוע.
למורת רוחי יש מי שמקשיב לשיחה ולא מסכים איתי. "חבל שהוא לא חושב כמוך," אומרת קים, "הוא עדיין חושב שאת…"
"זה בעיה שלו," אני קוטעת את השיחה ומסמנת לה במבט שיש מי שמקשיב לשיחה הזאת, מישהו שאני לא מעוניינת שישמע אותה.
"אופס.." היא אומרת בטון מתנצל, "לפעמים אני…"
"את תעשי הכל כדי לעמוד לצידי," אני משלימה את המשפט, לא בדיוק כפי שהיא התכוונה לסיים אותו.
"סיימתן לפטפט?" יורה לעברינו ד"ר גורדון, "כי נראה לי שיום העבודה כבר התחיל."
'גננת, זה מה שאני,' ממלמל הפרופסור. כמובן שלרופא החדש אין מושג על מה הוא מדבר, והוא מפרש זאת לא נכון.
אני ניגשת לחדרי, לובשת עלי את החלוק, ומצמידה עליו בהפגנתיות את התג הנושא את שמי ואת התואר שלי –
ד"ר אריאנה ג'יין דלתון, רופאה בכירה,
היחידה המשולבת
ד"ר גורדון נועץ מבטו על התג דקה ארוכה. "עצה קטנה ממני, לפעמים עדיף להתאפק, מאשר להתחרט על מילים מיותרות," אני אומרת.
הוא מביט עליי נבוך. "לא הייתי בטוח אם סיימת את בית הספר ל…אחיות," הוא אומר לבסוף.
"אל תתן למראה עיניים להטעות אותך. ירשתי מהוריי גנים טובים. אולי היום זה מכשיל אותי, אבל כשאתבגר, זה בהחלט יהיה לטובה." אני לא מספרת לו שאין לי מושג איך אראה כשאתבגר, כיוון שהוריי לא זכו לכך.
"אפשר להתחיל מהתחלה?" הוא שואל.
"קשה לך שלא כולן מתעלפות למראיך?" אני עוקצת אותו.
"את בטח יודעת שאני רופא ילדים מנוסה, אבל לא התנסתי אף פעם במחלקה כשלכם," הוא אומר לי בגלוי.
"הצוות שלנו, מלבד היותו מאד מיומן, אפילו אני למרות גילי הצעיר, מוכן לעשות הכל אחד בשביל השני. אני בטוחה שכל אחד מאתנו ישמח לעזור לך, ולהעשיר את הידע שלך. אין בינינו משחקי אגו. אני אשמח לענות על כל שאלה שלך, אל תהסס לפנות אליי או אל כל אחד מעמיתנו," אני אומרת לו.
"את מדהימה. זה בהחלט לא מובן מאליו שאת מקבלת אותי כך, אחרי ה…" הוא מתחיל לומר.
"סיכמנו שמתחילים מהתחלה. על מה אתה מדבר?" אני מעמידה פנים שאין לי מושג מה הוא אומר.
"אני רק מכין אותך," אומר לו ד"ר לורנס שמצטרף אלינו בעודנו נכנסים ליחידה, "שלדלתון יש כלל ברזל, היא מסרבת למערכת יחסים עם רופא. סתם עצה ידידותית ממני."
ד"ר גורדון מחניק חיוך. אני רואה שהוא מתלבט מה לענות לו. "תודה על העצה. אני בהחלט יכול לראות איך אפשר להתאהב בה."
"היי, אני פה," אני מתערבת בשיחה.
"מה דלתון? אני רוצה למנוע ממנו שברון לב," אומר ד"ר לורנס, "כמו ש…"
"אוף איתך," אני אומרת, "אני מניחה שאני מיותרת פה כעת."
"אל תלכי," מבקש מייד.
אני שמחה שהעמדתי את ד"ר גורדון במקום. היחסים בינינו טובים מאד, והוא לא מהסס לשאול שאלות כשאינו בטוח. למרות המראה השחצני שלו, הוא אהוב מאד על ידי אנשי הצוות, והאווירה במחלקה שוב מאד טובה.
האם זה החזיר את החיוך לפניי? ממש לא, שכן המתח שהיה מתחת לפני השטח במחלקה, הוא לא זה שגרם לכך.
פעמיים ביום ברנדון מגיע לביקור, ולא פעם בת הזוג שלו מצטרפת אליו. כשזה קורה אני מתרחקת מהחדר של קאיה, וכשהיא מבקשת שאגיע לחדרה, אני מוצאת תמיד סיבה לשלוח את אחד מעמיתיי במקומי.
"למה את מתעלמת ממני?" היא שואלת בוקר אחד כשאני באה לבדוק את אליאונורה, בדיוק אז ברנדון והחברה שלנו נכנסים.
"מתעלמת? ממש לא. את צריכה להבין שאת רוב העבודה עושות האחיות, שפועלות על פי הוראות שהן מקבלות מאתנו. אם המצב של התינוק יציב, אנחנו בדרך כלל מבקרים אותו פעם ביום. את ההחלטות לגביו אנחנו עושים בדרך כלל במשרד שלנו מול ממצאי התיק הרפואי שלו."
"ד"ר דלתון, אני רוצה להתייעץ איתך," אומר ד"ר גורדון שמציץ בפתח הדלת.
"נראה לי שהרופא החדש מאוהב בך," לוחשת לי קאיה.
'את מבינה שאני פה כדי לעבוד, לא במטרה למצוא חתן?' אני רוצה לענות לה, אבל כיוון שברנדון נוכח בחדר, אני מתאפקת ורק מושכת בכתפיי. "אני באה איתך," אני אומרת, ויוצאת מהחדר.
אני יוצאת לדבר עם ד"ר גורדון. אנחנו נעמדים ליד החלון ודנים בתיק שהוא אוחז בידו. אני רואה את ברנדון משקיף מבעד לחלון חדרה של אליאונורה עלינו. אני מסובבת אליו את גבי כל שלא אראה אותו. הדבר האחרון שאני צריכה כעת, זה לצאת מהריכוז בגללו.
"אני מבקש ממך שלא תגיעי לכאן יותר," אני שומעת אותו אומר למי שאיתו, "אני לא מבין כמה פעמים אני צריך לומר לך זאת."
יום שישי היום.
ברנדון מגיע לביקור הבוקר שלו. אלא שבמקום ללכת ישר לחדרה של אליאונורה, הוא נעצר לידי.
"אני מבין שאת לא עובדת בשבת," אומר לי ברנדון, כשהוא סורק את לוח התורניות על גבי המסך בתלוי על הקיר ליד תחנת האחיות.
"אני חושבת שעם כל התורנויות הכפולות שעבדתי השבוע הרווחתי את סוף השבוע הפנוי בזכות," אני עונה לו בטון אדיש.
"אם כך תבואי איתי למשחק בייסבול בשבת? אני משחק עם חברים. אני אבוא לאסוף אותך," הוא בהחלט מפתיע אותי הגבר הזה.
"גבר של אישה אחרת הוא מחוץ לתחום עבורי," אני עונה לו ופונה ללכת.
"אני בהחלט מעריך זאת. אני מניח שאת מדברת על שלי, זו שאמרתי לה שאני מבקש שלא תגיע לכאן. חשבתי שהבנת שאמרתי זאת בגללך, כדי שתביני שאין ביננו כלום," הוא אומר.
אני כל כך רוצה לשאול אותו מה קרה לאמירה שלו שהוא לא כלב שלי.
"אתה ידעת שאני לא אישה של זיון ללילה, שאני לא נכנסת עם גבר למיטה אם אין לי רגש כלפיו. ניצלת זאת להשביע את תשוקתך, ומיהרת לציין שזו הייתה טעות. אז כן, שברת לי את הלב . כל מה קורה איתך, לא מעניין אותי," אני אומרת לו בטון עייף. אני מותשת מהשיחות איתו.
"את בהחלט הבהרת זאת. אז הייתי עם שלי, שהיא יפיפיה, לא חכמה מידי, לא כזו שאפשר לנהל איתה שיחות עמוקות. אחת מוכנה לעשות הכל במיטה, וזה לא מה אני צריך. אני לא מחפש לולינית.
היא לא דומה לך בשום אופן, וזאת הסיבה שבחרתי בה. חשבתי היא תעזור לי למחוק אותך מהלב שלי."
"מעבר לעובדה שאני בשיאו של יום עבודה, השיחה הזאת משעממת אותי. אז יופי לך שמצאת לך מישהי שמגשימה את חלומותיך," אני אומרת.
"מה אני אעשה איתך? את לא הקשבת למילה שאמרתי," הוא אומר בטון מאופק.
“אין לי זמן לשיחות כאלה," אני אומרת לו באדישות. אני לא אראה לו ששמעתי על מילה ומילה, "קימי הבדיקות הגיעו?" אני שואלת ועושה את דרכי לתחנת האחיות.
“אם נדמה לך השיחה הזאת הסתיימה, את טועה," הוא קורא אחריי, וניגש לחדר של קאיה.
“מה הוא רוצה ממך?" שואלת קיטי בסקרנות.
“אומר לך בכנות, לא כל כך הקשבתי לו. הוא פטפט משהו על החברה שלו. אז מה קורה עם הבדיקות?" אני מסיטה את הנושא.
קימי לא מוותרת. "נו באמת דלתון, תראי איך המבט שלו מקובע עלייך."
“העובדה שאת מאוהבת מעל הראש. לא גורמת לכך שכל אחת צריכה להיות כמוך. החיים שלי סובבים סביב המחלקה הזאת. מתי יש לי זמן לצאת לדייט?" אני ממשיכה להעמיד פני אדישה.
“את הרופאה הכי מעצבנת שהיכרתי!" היא קובעת, אבל כשאני מרימה גבה ומישירה מבט אליה, היא מתקפלת מייד. "סליחה, זה לא היה לעניין."
“הבנתי נכון? אנחנו יכולות לחזור לדון בענייני המחלקה?" אני שואלת.
“כן," היא עונה, ובודקת במחשב אם הבדיקות כבר מופיעות.
אני מסובבת את גבי בהפגנתיות ונכנסת ליחידת המיוחדת, זו שכדי להיכנס אליה צריך שתדע את הקוד היומי.
כשהדלת האוטומטית עומדת להיסגר. אני שומעת את קים אומרת לקרן. "היום חציתי את הגבול איתה. אני והסקרנות הבלתי נשלטת שלי. תראי איך קנדי מסתכל עליה. יש במבט שלו יותר מסתם גבר שמתעניין באישה. אני מקווה שהיא תסלח לי ותתן לי להמשיך לעבוד איתה."
כיוון שאני מפרידה בין חיי האישיים לעבודתי, אני לא מתכוונת 'להעניש' את קים. אני מאמינה שהיא למדה את הלקח שלה.
קול התראת הודעה נשמע מכיוון הטלפון הנייד שלי. אני מוציאה אותו.
ברנדון קנדי:
אני אעשה הכל,
כדי שהשמש תזרח שוב מעינייך.
אוהב אותך,
בן
