היא אהבה את השקט של הכפר, לקום עם ציוץ ציפורים.
העדיפה להשאר בביתם הקטן , מוגנת בטוחה.
היא אהבה להשכים קום לקטוף ירקות מהגינה ולהכין לו מטעמים.
היא פתחה את הרדיו, רקדה לצליליו והיתה יוצאת למרפסת לצייר.
הוא אמר לה שהוא חוסך כדי לבנות להם בית גדול ואז יתחתנו.
היא לא רצה בית גדול יותר, היא רצתה אותו בבית.
אבל הוא היה חוזר מאוחר, אומר שעבד בשבילה והיה בא מתנדנד שיכור למיטה.
סוף הקיץ הגיע, היא ציירה את הזריחות וחיכתה שתגיע גם הזריחה שלה.
הוא הודיע לה שהערב יש מסיבת חוף וביקש שתלבש משהו יפה, נועז,
ושלא תבייש אותו כי זו מסיבה עם חבריו לעבודה.
היא החליפה בגדים פעם אחר פעם והוא לא היה מרוצה.
לבסוף זרק לה שקית עם שמלת מיני שחורה ונעלי סטילו ואמר לה:
״תתאפרי, תתבשמי, ותשאירי את שיערך פזור, אני רוצה שתראי קלאסה,
אבל מהרי ,כי אני לא רוצה לאחר״.
הם הגיעו ברכב המפואר שרכש, הוא היה לבוש בצורה מהודרת והיא
הרגישה כל כך לא שייכת, אבל חייכה לכולם.
הוא הצביעה לעבר הנשים ״לכי תפטפטי איתן ״ וכבר הושיט ידו לכוס ראשונה.
לראשונה, גם לה היה צורך לשתות. האוירה היתה מחשמלת, החוף הואר באלפי
אורות קטנים והמוסיקה הטריפה את חושיה.
היא קלטה אותו, את הגבר הזר הבוחן אותה ומחייך. הוא היה לבוש חליפה
יקרה ועינייו הבהירות נצצו אליה מתוך החשיכה.
היא לא ידעה מיהו, מעולם לא קראה מדורי רכילות, היא חשבה שזה מטופש.
״את אוהבת את המסיבה שלי?״ הוא שאל מושיט לה כוס שמפניה.
היא היתה מופתעת והסתכלה לעבר חברה שכבר שתה כוס שלישית.
״הוא לא יזכור דבר מהלילה״ הוא לחש לה, אבל אני פרט לכוס הזו איתך,
לא אשתה, אני רוצה לזכור את הכל.
הוא אחז בידה בעדינות והוביל אותה לרחבת הריקודים .״אוהבת את המוסיקה?״
הוא שאל אותה והיא ענתה לו שמאד ועצמה את עיניה והתמסרה לריקוד.
ידו האחת שאחזה במותניה הזכירה לה כל הזמן את קיומו.
והם רקדו יחד, בתאום מושלם, עד כלות הנשימה.
היא אהבה את המוסיקה המטורפת הזו והשתחררה, היא לא ראתה איש מלבדו.
והוא ידע שיעשה הכל כדי שהלילה הזה לא יגמר.
הוא ידע מה שהיא לא ידעה, שהיא תהיה שלו.
הוא רקד רק איתה כמעט כל הלילה, הסיר את הז׳קט , קיפל את שרווליו
ופתח את כפתורי חולצתו.
הוא הקיף בידיו את מותניה, ליטף את פניה היפות,
הצמיד אותה קרוב , נישק אותה בתשוקה ולא היה איכפת לו מההוא.
והיא נענתה לו , כי לא היה שם איש מלבדו עבורה.
הוא גישש, מחפש הסכמה בעיניה, ושלח ידו תחתיה
ולקח אותה מעבר לסלע הגדול, הרחק מכולם.
ואהב אותה כמו שלא אהב אותה איש מעולם.
ואמר לה ״ כל חיי חיכיתי רק לך״ וגמר בקול חנוק שלא ישמעו.
בין שיר לשיר,בין ריקוד לריקוד,
במסיבת חוף סוערת שלא ידעה מימיה ,
היא ראתה את הזריחה היפה ביותר.
וידעה אהבה, וידעה מה הוא גבר שרוצה רק אותה.
ואחרי חודשים רבים של ציפיה,
שם על החוף המואר באלפי אורות,
בסיומו של קיץ, היא מצאה את ביתה.
בר אבידן
מאמינה באהבה