אני רוצה לשוב לחפש מקום לינה ללילה כאשר אני פוגשת את אקארי שלמדה איתי.
*
את אקארי היכרתי ביום הראשון ללימודים. היא הגיעה לניו יורק בגיל צעיר מאד. האנגלית בפיה הייתה מושלמת, אבל המראה שלה מסגיר את מוצאה.
"מה פרוש שמך?" שאלתי אותה בסקרנות.
"אקארי הוא יסמין לבן," היא חייכה אליי בביישנות.
סיפרתי לה שאבי מרבה לעשות עסקים במזרח הרחוק, ויפן היא אחת הארצות בהן הוא מרבה לבקר.
מאותו יום הפכנו חברות קרובות, ואף תכננו שעם סיום לימודינו נעבוד יחד.
מה יהיה כעת, אין לי מושג.
*
"את לא מבינה מה קרה לי. לפני יומיים הותקפתי על ידי גבר שקרע מעליי את התיק שלי. אל תשאלי מה לא היה בו," אומרת לי אקארי בהתרגשות ועיניה מצטמצמות עד שכל מה שנותר מהן רק שני פסים.
"אוי, זה נורא," אני אומרת.
"לשמחתי הספקתי לשלוח את העבודה המסכמת לפני המחשב שלי נגנב," היא מתחילה לספר, "ביטלתי את כרטיס האשראי, וכרטיס הבנק מייד, וגם הודעתי לחברת הסלולר שהטלפון הנייד נגנב. רק חבל על אלף הדולרים שהיו בתיק.
את מבינה, עם הטלפון, כל פנקס הטלפונים שלי אבד. זאת בדיוק הסיבה שהגעתי לכאן, כדי לבקש את מספר הטלפון שלך מאווה. שלך, וגם של דייב שאמר שהוא עובד בחברה למכירת טלפונים," אומרת אקארי.
"אני יודעת היכן דייב עובד. אני אקח אותך אליו. רק תני לי למצוא מקום לינה לפני שיהיה מאוחר," אני אומרת וחוזרת לנייד שלי.
"אין צורך. את ישנה אצלי. את עוד לא יודעת, אבל אנחנו הולכות היום למסיבה, ולכן רציתי להתקשר אלייך," היא מפתיעה אותי.
אני חושבת לעצמי במרמור שטוב שלוגן פיטר אותי, אחרת כל זה לא היה קורה.
"הוצאתי מזומן, כך שאוכל לתת לך עבור רכישת מכשיר הטלפון," אני מציעה לה את עזרתי.
"אני באה מהבנק, ויש לי כבר כרטיס חדש. עד שיגיע כרטיס האשראי החדש, אצטרך לשלם הכל במזומן, ולכן משכתי גם מזומן מהכספומט. בואי נלך לדייב, ואחר כך נלך לשתות קפה. אני רוצה לשמוע למה את לא באה לשיעורים בחודש האחרון," היא אומרת, והמבט בעיניה מבהיר לי שהיא לא מתכוונת להניח לנושא.
אני מרגישה צביטה בלב. הרי היא יכלה להתקשר ולשאול. אני מגרשת מייד את המחשבה הזאת, כשאני נזכרת שטלפון הנייד שלי כבוי כמעט כל היום. הפעם היחידה שהשתמשתי בו בזמן העבודה הוא כשהתקשרתי ללוגן לשאול אותו לגבי מסיבת יום ההולדת.
שוב אני חושבת עליו. 'אז הבנת שזו לא אני ששיקרה. יפה לך! זה רק מראה מה אתה חושב עליי, אם הגברת הנוצצת הצליחה לשכנע אותך שאני לא בסדר. למה לי לחזור למקום כזה?' אני מחליטה שאין לי מה לענות לו.
"על מה את חושבת סלין? נראה שאת רבה עם מישהו במחשבותייך," אומרת אקארי.
"נזכרתי במשהו שמישהו אמר לי," אני אומרת לה, " עכשיו הוא מתנצל, ואני לא בטוחה שאני רוצה לסלוח לו."
"יש לך מישהו חשוב בחייך?" היא מחייכת כממתיקת סוד.
ההערה שלה שוב גורמת לי להרהר מדוע אני כל כך רגישה ללוגן, הרי הוא הבוס שלי, וזכותו לנהל את המסעדה כרצונו.
"ממש לא. אני עובדת שעות ארוכות מתי יש לי זמן להכיר גבר?" אני שואלת.
"אבל תמיד עבדת שעות ארוכות," היא עונה לי מופתעת.
אני ניזכרת שהיא לא יודעת מה עובר עליי. אני לא מספרת לה על הבית שנשרף עד אפר, אלא רק על העובדה שעזבתי את מקום עבודתי בחברת הפרסום בגלל 'חילוקי דעות'." אני מעדיפה להמציא תרוץ, מאשר להיכנס כעת למה שקרה באמת.
אמנם אני כועסת על אימא שלי שבחרה להתעלם מקיומי, למרות שלא הייתה לי יד ורגל בשריפה שכלתה את ביתנו, אבל אני עדיין לא מוכנה לשתף אף אחד במה שקרה, גם לא את אקארי שהיא חברתי הטובה.
"אבל למה בעצם את מחפשת מקום במוטל?" היא לא מוותרת. 'האם היא הייתה תמיד כזאת חטטנית ולא שמתי לב?"
"העבודה שלי כאן בעיר, ולכן נוח לי להישאר בעיר. המקום הקבוע שלי לא פנוי היום," אני מאלתרת.
"ואני עוד חשבתי איך אני משכנעת אותך לישון אצלי היום," צוחקת אקארי, "השותפות שלי נסעו לכמה ימים, ואני שונאת לישון לבד."
"אז הלילה את מסודרת," אני אומרת לה, למרות שאני יודעת שזו אני שמצאה סידור הלילה.
לאחר שרכשה את טלפון סלולרי, מבקשת אקארי ממני שנלך למיו מילאן להתחדש בבגדים למסיבה. אין לה מושג כמה אני אסירת תודה על כך שאין לי צורך להסביר לה שאין לי מה ללבוש למסיבה.
"ספרי לי היכן המסיבה?" אני שואלת בעודנו סוקרות את הבגדים בחנות,
"במועדון השחקים," היא עונה בטון כאילו שאלתי את השאלה הכי מגוחכת בעולם.
"ושל מי המסיבה, אם מותר לי לשאול?" אני שואלת.
"אני כל כך שמחה ששאלת," היא עונה לי, "של מאייר. הוא הזמין אותי, ומי כמוך יודעת כמה אני מאוהבת בו. הוא כמובן ציין שאני יכולה להביא אותך שארגיש בנוח. הוא יודע שאת החברה הכי טובה שלי. מאד מתחשב מצידו, את לא חושבת?"
"מה באמת קורה ביניכם?" אני שואלת. אמנם לא התראינו חודש, אבל לפי מה שאני יודעת לא קורה ביניהם הרבה .
"אני מקווה שהלילה יקרה משהו. כלומר אני לא מתכוונת שאני אשכב איתו, אבל שתהיה בינינו התקרבות." מהתשובה הזאת פחדתי. אני יודעת שהיא תצטרך אותי הלילה, ואני שמחה שהדברים התגלגלו כך שאני פה איתה.
אני נזכרת בעצב שרק לפני חודש הייתי במיו מילאן ורכשתי בגדים, במקום אלה שאבדו בשריפה. אני מניחה שזו הסיבה שהמוכרת שעזרה לי אז, מביטה לעברי בפליאה. "אנחנו מוזמנות למסיבה הלילה, ובא לי להתחדש בבגד חדש," אני אומרת לה , וכבר מבינה שאאלץ להסתפק רק בבגד אחד, כדי לא לגרום לאקארי לחקור אותי מה גורם לי למלא שקית שלמה בבגדים.
אנחנו חוזרות לדירה של אקארי ומתכוננות למסיבה הערב. אני עוזרת לה להתאפר, ומחמיאה לה על הבחירה שלה בשמלה. "את בהחלט עוצרת נשימה," אני אומרת לה, וגורמת לה להסמיק.
"את באמת חושבת?" היא שואלת.
"אני אומרת לה מה עיניי רואות," אני אומרת ולא מזכירה את שמו של מאייר במכוון. אני לא רוצה לטעת בה תקוות שווא.
אנחנו מעיפות מבט אחרון במראה, ויוצאות למועדון.
אני ממתין לשווא. סלין אפילו לא טרחה לפתוח את ההודעה. אין ספק שהיא מאד פגועה ממני.
אני מרגיש צורך להתפרק, ולכן נענה להזמנה לצאת היום עם חברים לפאב.
כשאני עומד להתיישב ליד הבר, הטלפון הנייד שלי מצלצל ושמו של אחי ג'קסון איסטווד מאיר את הצג.
"לוהט פה היום במועדון השחקים. גבר בשם מאייר גולד חוגג יום הולדת, השם מוכר לך? בכל מקרה לא תאמין מי פה," אומר ג'ק ומשתתק.
אני רוצה לומר לו שלא מעניין על מי הוא מדבר, אבל אז הוא ממשיך. "סלין שלך. תקשיב אח קטן, הילדה הזאת יודעת לרקוד. עיני כל הזאבים עליה, אבל היא לא רואה איש. אני מחכה לך."
"אני זז," אני אומר לחבריי שמביטים עליי בהפתעה.
"מה עובר עליו?" אני שומע שאומרים כשאני מתרחק לכיוון הדלת.
'באמת מה עובר עליי, שאני מעדיף לצפות בסלין רוקדת, ולא לבלות עם חבריי?' ברור לי שאלה לא רגשות האשם על כך שפיטרתי אותה באופן שכל כך לא מתאים לי. מצד שני ברור לי שזה לא המקום לדבר איתה. אז למה באמת?
"יפה לה לסלין שהיא יצאה לרקוד הלילה, אבל מה שיותר מעניין אותי זה מי נמצא איתך, כדי להחליט אם באמת שווה לי להגיע," אני אומר לג'ק. אני דובר את השפה שלו. אין לי ספק שהוא מוקף יפיפיות שנמשכות אליו כמו פרפר לפרח. הוא גבר יפה תואר, ואין ספק שהוא עשיר.
כמובן שאני לא אומר לו שאני עייף מהעולם הזה של זיון ללילה. בעיקר כשאני קולט שהיום היא איתי, ומחר עם אחר.
"ובכן… יופי לא חסר כאן," הוא מגחך.
מה אני אמור לענות לו? שאני מתאהב באופי, בחוכמה, לפני שאני מעריך את הגוף המושלם? זה הרי לא נכון. אלא ש…
"אני עייף מאד הלילה, אבל לא אני לא מוותר על בילוי עם אחי הגדול," אני אומר ונוסע למועדון.
עם הגיעי אני עולה ישר לקומת ה VIP. אני מחניק חיוך למראה אחי המוקף נשים יפות.
*
פעם שאלתי אותו אם לא איכפת לו שחבריו מבקשים לצאת איתו למועדון רק כדי לזכות באחת הנשים היפות שמחפשות את קירבתו.
"כל עוד אני בוחר את האחת שאני מעוניין בה ראשון, מה איכפת לי בעצם? הרי גם לי יש גבולות. אני לא נמצא עם יותר מאישה אחת בלילה, וגם זה לא תמיד. ואתה?" הוא שאל.
"בוא נאמר שישנם לילות שלא איכפת לי פשוט ללכת לישון," התחמקתי מלענות לו.
"אני מעריך זאת," הוא הפתיע אותי.
אני יודע שהלילה הזה עומד להיות כזה שאסיים אותו לבד.
*
אני מתיישב במקום הפנוי ומזמין בירה. "לוגן, מזמן לא היית כאן," אומרת לי מרסלה.
"לפי מיטב זכרוני זה היה דווקא לפני זמן לא רב," אני עונה לה, "מה לעשות שלפעמים אני עובד?"
מאז שחזרתי מבורה בורה לא יצאתי לבלות. הייתי עסוק בשינוי שקרה במסעדה, ובפרויקטים חדשים, כל זאת בנוסף לשלבים האחרונים של שיפוץ הקומה השלישית בדירתי, בה ממוקם חדר השינה החדש שלי.
אני לוגם בהנאה מהבירה הקרה, ומעיף מבט לעבר רחבת הריקוד, ושם אני רואה אותה, אי אפשר שלא להבחין בה. היא לובשת מכנס לבן ומעליו בגד עליון ארוך בצבע שחור.
היא רוקדת בתוך קבוצה, לא עם גבר מסוים. אין ספק שאלה שאיתה מאד אוהבים אותה, כיוון שהם מתאימים את עצמם לתנועות הריקוד שלה. היא בהחלט יודעת לרקוד! אני אוהב את מה שאני רואה, ובעיקר את העובדה, שלמרות שאין ספק שהיא בעלת גוף מושלם, אין בתנועות שלה טיפת פתיינות .
אני מסתכל עליה מהופנט, הכוס שבידי היא רק הסחת דעת, בעוד שכולי מרוכז רק בה.
"נו מה אתה אומר עליה?" שואל ג'ק.
"אני תוהה בני כמה הם. הם נראים מאד צעירים וחסרי דאגות, לא כמונו," אני עונה לו לא לעניין.
ג'ק מסמן למלצרית לבוא. "אני מבין שהילדים האלה חוגגים יום הולדת. יש בינינו התערבות בני כמה הם," הוא מפתיע אותי.
"כולם סטודנטים. אני מניחה שהם בשנה האחרונה ללימודים. אני לא זוכרת בדיוק בן כמה בעל השמחה, אני מודה שהוא ממש לא עניין אותי, אבל אני יכולה לומר שהם בשנות העשרים המוקדמות," היא עונה לו.
"זה מה שחשבתי. הם רוקדים כאילו אין מחר," הוא עונה לה בחיוך שגורם לה להסמיק.
מאייר מתקרב אליי. הוא חודר למרחב הפרטי שלי, וזה הדבר האחרון שאני רוצה שיקרה. אקארי חשובה לי, ואני רוצה להגן על הלב שלה. פתאום אני מבינה שההזמנה שלו שאבוא הייתה מכוונת אליי, כיוון שבי הוא מעוניין, וזה לא עומד לקרות.
"עוד לא ראיתי שאתה מזמין את אקארי לרקוד איתך," אני אומרת לו.
"ולמה שאזמין?" הוא מגחך. אם היה לי ספק שאני צודקת, עכשיו אני לגמרי בטוחה.
"הזמנת אותה לחגוג איתך את מסיבת יום הולדתך," אני עונה לו.
"אל תעמידי פני תמימה. את מבינה טוב מאד שאני רוצה אותך. חשבתי שליום ההולדת שלי את…" הוא מתחיל לומר.
"אני מציע לך לא לסיים את המשפט," אני מסננת לעברו בכעס, "אני לא יודעת מאיפה עולה לך מחשבה כזאת בראש בכלל. למה הזמנת את אקארי אם אתה לא מעוניין בה? אתה הרי יודע מה היא מרגישה כלפיך."
"כי בא לי אותך," הוא עונה, "וידעתי שאם היא תזמין אותך, את תבואי."
אני מעיפה מבט לצד, ורואה שאקארי קולטת שאנחנו משוחחים.
"מציתי את הערב הזה," אני ניגשת אליה, "הוא לגמרי מחוק, אין לנו מה לחפש פה."
"על מה דיברת איתו?" היא שואלת.
"הוא סתם אידיוט. הוא כל כך הסריח מאלכוהול, שפשוט לא רציתי לדבר איתו. ביקשתי שלא יעמוד לידי. אם את שומעת לי, עדיף שתתרחקי ממנו, לא נראה לי שמשהו טוב יכול לקרות כשגבר כל כך מחוק," אני אומרת לה.
"את צודקת. בשביל מה הוא בכלל הזמין אותי, אם הוא אפילו לא אמר לי מילה אחת?" היא עונה לי. אני מרגישה הקלה כשאני מבינה שהיא לא קלטה מה הוא באמת אמר.
אני נכנסת לאפליקציה של חברת המוניות, ומקבלת לשמחתי הודעה שהמונית כאן עוד שלוש דקות .
אנחנו ממהרות לצאת. האוויר בחוץ קריר, אבל נקי. אני נושמת אותו מלוא ריאותיי.
"סלין," אני שומעת את קולו של לוגן ומסתובבת מופתעת לאחור. "שלחתי לך הודעה ולא קראת," הוא אומר באיפוק.
"אנחנו בדרך למיטה," אני עונה לו, "זה לא הזמן לדבר."
"תבטיחי לי שתדברי איתי מחר. אני יודע שהייתי לא בסדר, אני חייב לך התנצלות גדולה," אומר לוגן. הוא עומד מולי, ידיו בכיסיו, והמראה שלו משפיע עליי בצורה שלא הייתי מוכנה. הוא מקרין עוצמה, ויפה עד כאב, ואת זה אני לא יכולה לקחת ממנו, עם כל הכעס שלי.
"אם את רוצה להשאר, אני אסע לבד," אומרת אקארי.
"נראה לך שאני נותנת לך לנסוע לבד?" אני עונה לה מייד, "זה הבוס שלי, והשיחה הזאת יכולה לחכות למחר."
"אז נדבר מחר?" הוא שואל.
"אני אגיע למשמרת כרגיל, תבוא כשתבוא," אני עונה לו בטון חסר רגש.
"תודה סלין," הוא עונה לי. אני מרימה את עיניי אליו, המבט שלי נמשך לעיניו. יש בהן אש לא מוכרת לי. זה לא המבט הקשוח שאני מכירה, גם לא מבט מתחנן. יש בו עוצמה, אבל לא רק. מה פרוש המבט הבוער הזה?
המונית מגיעה. אני לא טורחת להיפרד ממנו, אלא ממהר להיכנס לתוכה.
"את לא מספרת כלום," מתלוננת אקארי.
"אמרתי לך מאייר הסריח מאלכוהול, ולא הייתי מסוגלת להתרכז בדבריו, בא לי להקיא," אני ממהרת לומר ומקווה שהיא לא מתכוונת לדבר על כך כל הלילה. עוד אתחרט שהסכמתי לישון אצלה.
"לא טיפשונת, אני מדבר על האלפא הזה, זה שאת קוראת לו הבוס שלי. את ראית איך הוא הסתכל עלייך? אני מבינה שהוא אמר משהו שלא היה צריך לומר, אבל האופן בו הביט עלייך סיפר סיפור מאד ברור. סלין, הוא רוצה אותך כאישה," היא אומרת את מה שאני לא רוצה לשמוע.
"את יודעת שאני לא כזאת. אין לי כוונה לשכב עם הבוס שלי," אני עונה לה בכעס יותר משהתכוונתי.
"אני לא דיברתי איתך על זיונים. היה לו מבט של גבר שמעוניין בך, ולא כזה שרוצה רק להשתמש ולזרוק," היא אומרת ומביטה בי כאילו ניצחה בתחרות.
"אני אהיה כנה איתך. אין לי מושג אם הוא נשוי, או במערכת יחסים. המידע הכי אישי שאני יודעת עליו, הוא שהוא נפש לאחרונה בבורה בורה. מה שאני מנסה לומר לך שאני עובדת במסעדה שבבעלותו במטרת להתפרנס, ולא כדי לחפש אהבה," אני אומרת לסוף.
רק אחרי שאני מסיימת את דבריי אני נזכרת שהיא לא יודעת מה עובר עליי בשבועות האחרונים, ולכן לפני שהיא תתחיל שוב לשאול שאלות, אני מחליטה לספר לה שזו העבודה הראשונה שמצאתי אחרי שעזבתי את משרד הפרסום.
"אני לא מבינה, מה קרה עם העבודה בחברת הפרסום? הבנתי שיש לך משכורת מעולה, ועבודה מרתקת," היא מקדימה אותי.
"כן, אבל זה לא מסתדר עם הרצון שלי לעסוק בתחקירים עבור התקשורת. העבודה שלי כעת היא לא במשרה מלאה," אני עונה לה, "מה שמאפשר לי להקדיש זמן גם לכתיבה."
אני לא משקרת. המשרה שלי אמורה להתחיל בצהריים, איש לא ביקש ממני להתייצב בעבודה בשבע בבוקר.
אנחנו מגיעות לדירה. "נכון שעשיתי נכון? אני כבר מרגישה שאני לא באמת מאוהבת בו כמו שחשבתי. את צדקת. ההתנהגות שלו היום הייתה ממש דוחה. אין ספק שהוא גבר שמשחק עם נשים, ומשתמש בהן לצורכי פורקן בלבד. אני שמחה שבאת איתי ומנעת ממני לעשות שטויות," היא אומרת בעודה מחליפה בגדים.
"ויותר מזה," אני עונה לה כשאני לובשת עליי שמלת טריקו שאיתה אני מתכננת לישון, "שמרת על הלב שלך שלא ישבר. ואני שמחה שאת מבינה שהוא לא בשבילך. את עוד תמצאי את האחד שיגרום ללב שלך לשיר."
"בדיוק כפי שאת," היא אומרת ומחניקה חיוך.
"מה אני אעשה איתך?" אני שואלת.
"מה תעשי עם עצמך," היא עונה לי, "לילה טוב סלין."
