היא תמיד כתבה
מילים כועסות,
מילים שורטות,
עם תמונות זועקות.
כך החליט,
ותמיד כשראה את שמה
דילג מעל המילים
ולא קרא אפילו
אות אחת.
*
יום אחד צירפה למילים
תמונה אחרת.
היא משכה את תשומת ליבו
והוא קרא את המילים.
הוא היה המום.
הוא שב וקרא את כל מה שכתבה
ומאז קורא כל מילה
בשקיקה.
*
באה לומר-
אל תסתכל בקנקן
אלא מה שבתוכו.
הבנו?