אני מחליט להבליג על כבודי, ומודה לקמילה על ההודעה שמסרה לי על כך שבני קרטר יאחר להגיע למשרד, כיוון שיש לו 'פגישה קצרה'
אני תוהה האם זה קשור לבילוי הלילי שלו אתמול בפרמיירה של חברתה השחקנית של ג'וי. קיבלתי לא מעט הודעות הבוקר מחבריי ומכריי שראו את הידיעה שתפרסמה בכל מדורי הרכילות, בהן נראים קרטר וג'וי מביטים זה על זו במבט אוהבים. לו רק ידעו מה שאני יודע, וכי הכל הצגה לעיניי המצלמות.
'אני לא מבין מה כל כך קשה לך להודיע לי ישירות שתגיע מאוחר יותר למשרד,' אני חושב בליבי ומתמלא בכעס.
אני מנסה להכנס ללוח הזמנים של קרטר ורואה שהוא מוגדר כפרטי, מה שמעלה עוד יותר את מפלס הכעס שלי. בלית ברירה אני מתקשרת לקמילה. "את יכולה לומר לי מתי קרטר פנוי היום?"
"לוח הזמנים שלו ריק מפגישות היום," היא עונה לי, "הוא לא הרגיש טוב, ולא היה בטוח שיגיע היום, ולכן ביקש שלא תקבענה לו היום פגישות."
בסופו של דבר מה שהיא אומרת זה הגיוני, אבל כשהכעס מבעבע בתוכי, שום דבר לא מקובל עליי.
למרות זאת, כאשר קרטר מגיע לעבודה, אני מעמיד פנים שאני מאד עסוק, ולא מתעניין במה שהוא עושה.
השעה כבר שלוש וחצי אחר הצהריים.
"מר ג'ורדן," אומרת לי מרי רוז מזכירתי האישית, "מר סינקלייר מבקש לדבר איתך."
"אני לא זוכר שנקבעה לנו פגישה," אני עונה לו וממשיך לכתוב לעבוד.
"הוא אמר זה בקשר למשהו אישי, ואיננו מוכן למסור לי במה מדובר," היא אומרת. משהו בקול שלה לא נשמעה לי כתמול שלשום.
"אני מצטער, אבל דלתי לא פתוחה לקבל אנשים שלא תאמו איתי מראש," אני אומר, ומצפה לשמוע מה מרי רוז תאמר.
"מר סינקלייר נחוש בדעתו לראותך," היא אומרת.
"לאיפה אתה חושב שאתה הולך?" אני שומע אותה צועקת, ונקישה נשמעת על דלת חדרי.
אני מתלבט מה לעשות. כיוון שאינני רוצה לעורר מהומות, אני מאשר לו להיכנס.
"מר ג'ורדן," הוא אומר וניגש להתיישב מולי בלי שאישרתי לו.
'איזה גבר חצוף,' אני חושב לעצמי. אני מביט עליו בפנים חתומות. "אני לא זוכר שאישרתי לך לשבת," אני יורה לעברו.
"המסר שבאתי למסור לך הוא קצר. ג'וי דורשת גט מידי, ורבע מיליון דולר כפיצוי. יש לך ארבעים ושמונה שעות, מעכשיו."
הוא קם, ויוצא מחדרי, משאיר אותי המום.
אני מתקשר מייד לכריס ברוקלין. "אתה בעיר?" אני שואל אותו.
"אני במשרדו של אבי," עונה כריס.
"אני מבקש שתקבע פגישה דחופה עם עורכת הדין ליאה רוטשילד. אני מבקש שתזמן גם את ג'וי לפגישה," אני אומר לו.
"אני יכול לדעת במה מדובר?" שואל כריס.
"תדע הכל כשנפגש." אין לי כוונה לשתף אותו במילה ממה שנאמר לי.
כעבור כמה דקות מתקשר כריס ומאשר לי שהפגישה תערך בל.א.ר. , משרדה של עורכת הדין ליאה רוטשילד, בשעה ארבע.
אני ניגש לחדרו של קרטר, ומקיש על דלתו. אסור לי להרגיז אותו כעת, עליי לנהוג במשנה זהירות.
"יש לי פגישה בשעה ארבע מחוץ למשרד, אחריה אסע הביתה," אני אומר לו קצרות.
לשמחתי הוא איננו שואל במה מדובר. הוא יידע זאת אחרי שאסיים לטפל בנושא. אני הכנסתי אותו בנגוד לרצונו לנישואים האלה, וזה התפקיד שלי להוציאו משם.
במחשבה לאחור, אני מבין שהייתי צריך לחקור מיהי ג'וי, ולא להקשיב לדבריו של מר בדמינטון שהיה להוט לחתום איתי על העיסקה כדי להציל את עצמו.
אני מבקש מהנהג שייקח אותי למגדל הנהר. אמנם המרחק ממשרדי לא רב, אבל אני רוצה להקדים. אני מנצל את הזמן שנותר עד הפגישה ללגום קפה בבית הקפה אצל בן בבניין.
בשתי דקות לפני ארבע אני עולה למשרדי ל.א.ר. כריס ברוקלין כבר מחכה לי.
אנחנו מוזמנים להיכנס לחדר הישיבות בו ממתינה לנו ליאה רוטשילד. "ג'וי אמורה להגיע כל רגע," היא אומרת בטון קר.
ג'וי מגיעה בדיוק בזמן ובכל זאת מתנצלת על האיחור. היא מופתעת לראות אותי, ומביטה על ליאה בשאלה.
"אני אגש ישר לעניין," אני אומר לה, "אני מבקש ממך מר ברוקלין שתנסח הסכם גירושין בין בני קרטר, לג'וי."
"סליחה??" היא מתפרצת. זה לא מפתיע אותי, לא הייתי מצפה להתנהגות אחרת ממנה כעת, כשנחשפו פניה האמיתיות.
"אני רוצה שיהיה ברור שהבקשה באה ממני, לא ממנה," אני ממשיך, "בסופו של דבר לא היה לג'וי האומץ לבוא לבקש את הגט בעצמה והיא שלחה שליח במקומה."
"אין לי מושג על מה אתה מדבר," יורה לעברי ג'וי.
"לא סיימתי לדבר," אני מהסה אותה, "את כנראה שכחת שחתמת על הסכם ממון. אבל גם אם לא היית חותמת, אני לא אתן לאיש לסחוט ממני כספים. אני אדאג שתשבי בכלא."
"אני רוצה לראות אם הבנתי אותך. אתה טוען שסחטתי ממך כספים??" היא שואלת ומעמידה פנים שהיא המומה.
"בדיוק," אני עונה לה בשלווה.
להפתעתי ג'וי מוציאה מכיסה את הנייד שלה. 'שכחתי שהוא כבוי,' היא ממלמלת.
היא מחייגת, וממתינה. "היי פיט, זו ג'וי. אני מבקשת שתגיע למשרדה של עורכת הדין ליאה רוטשילד במגדל הנהר. אני מבקשת שתיקח אותי לחקירה. אני מואשמת בסחיטה של…אין לי מושג כמה כסף."
ג'וי משאירה את הרמקול פתוח וקולו של הגבר איתו היא מדברת נשמע. "את צוחקת עליי? מי האידיוט הזה שמעליל עלייך עלילה דמיונית כזאת?" הוא צוחק.
"אני רצינית פיט. אבא של בעלי מאשים אותי בסחטנות. אני מבקשת שתגיע לכאן מייד," היא אומרת לו.
"אני בדרך," הוא עונה.
"את ידעת מהסיפור הזה?" היא פונה לליאה.
"אני המומה בדיוק כמוך," היא עונה לה.
"אם יורשה לי לשאול מתי כל זה קרה?" שואלת ליאה אותי.
"לפני כשעה הגיע למשרדי גבר שייצג אותה. לא היה בה האומץ לעמוד מולי," אני עונה לה באדישות.
ג'וי מסירה מעל אצבעה, את טבעת הנישואים. "תנסח הסכם מר ברוקלין ואחתום עליו. אין לי שום דרישות. מי כמוך יודע שהנישואים האלה נכפו עליי בלי הסבר. הייתי תמימה לחשוב ש…לא משנה."
ואז נכנסים לחדר כמה שוטרים. ג'וי קמה ומושיטה את ידיה. "אני מוכנה," היא אומרת.
"את לא הולכת לשום מקום. אני דורשת שמר ג'ורדן יגיש קודם תלונה," אומרת עורכת הדין רוטשילד.
"זה בדיוק מה שעמדתי לומר," אומר אחד מקציני המשטרה, "בואו נלך," הוא אומר לחבריו ומסתלק מייד.
"רק מתוך סקרנות, לגבר הזה יש שם?" שואלת ג'וי
"השם איאן סינקלייר מוכר לך?" אני מגחך.
ג'וי שוב לוקחת את מהטלפון הנייד שלה ומתקשרת. גם הפעם היא משאירה את הרמקול פתוח.
"איאן יקירי מה שלומך?" היא אומרת בקול מתקתק.
"ג'וי, חיכיתי שתתקשרי," הוא עונה לה.
"אתה יכול להזכיר לי מתי נפגשנו לאחרונה. זה נראה לי כל כך מזמן," היא אומרת לו.
"את יודעת יפה מאד מתי. זה היה ביום שאמרת לי שאת לא רוצה להתחתן, כי את צעירה מידי. ותראי איזה פלא, את נשואה. מה חשבת לעצמך שלא אגלה זאת?" הוא שואל.
"וכי מה רצית? זה עדיף היה מלומר לך לעיני כל החברים ובני המשפחה שהזמנת, שאני פשוט לא אוהבת אותך. בטח תשמח לשמוע שהתוכנית שלך הצליחה ואני מתגרשת. עם זאת שיהיה לך ברור שאותך אני לא רוצה לראות יותר בחיים שלי. גם אם תהיה הגבר האחרון בעולם, לא ארצה להיות איתך לעולם."
ג'וי מנתקת את השיחה ולא מאפשרת לו לענות.
"אני מבקשת שתוציאי צו הרחקה נגד איאן סינקלייר. שלא יעז להתקרב אליי בחיים," היא אומרת לליאה. "ועכשיו את יכולה לבקש מהנהג שיחזיר אותי? בזבזתי זמן יקר."
היא יוצאת מהחדר, ואני מחייך לעצמי מרוצה.
"חכי ג'וי, אני אקח אותך," אומרת ליאה ועוזבת את אולם הישיבות.
השעה ארבע וחצי. אני כבר חסר סבלנות, ולא מסוגל להתרכז בעבודה. עוד חצי שעה ג'וי מסיימת את עבודתה. אני כל כך מתגעגע אליה.
אף פעם לא ידעתי שאפשר להיות שטוף געגועים למי שראית רק לפני כמה שעות. אני כבר רוצה לראות את המבט על פניה כשאענוד על אצבעה את הטבעות שקניתי לה, שמאשרות את רצוני להיות נשוי לה.
אני מרחף מאושר. שום דבר לא יוכל לפגום כעת בהרגשה שלי.
כשהטלפון הנייד שלי מצלצל, ואני רואה את שמו של כריס ברוקלין, אין לי מושג שחיי הולכים להשתנות מהקצה אל הקצה.
"אנחנו צריכים לדבר. אני בדרך לבית הקפה מול המשרד שלך. אגיע עוד עשר דקות," אומר כריס בקול רציני.
"אני רק סוגר את המשרד ומגיע," אני אומר מייד, "הכל בסדר?"
"אני חייב לעדכן אותך בשיחה שהייתה לי," הוא אומר וגורם לי להרהר מדוע אינו אומר לי במה מדובר.
אני אוסף את המחשב, מכבה את האור וממהר לצאת לפגישה עם כריס. האושר הגדול שעוטף אותי מתחלף במועקה.
אני מתקשר לג'וי, אבל הטלפון שלה עדיין כבוי.
אני מגיע לבית הקפה, ומבחין בכריס יושב ליד החלון והמבט על פניו מהורהר. הוא מבחין את בי ומפנה את מבטו לעברי הוא בהחלט גבר מרשים. אני מכיר אותו כאדם מופנם ורגוע, ולכן מתפלא לראות שהוא חושק את לסתו, ונושם עמוק. אני נדרך כולי.
"אני אגש ישר לעניין. אני חוזר מפגישה עם אביך במשרדה של עורך הדין ליאה רוטשילד. אביך טוען שאיאן סינקלייר, האקס של ג'וי, היה אצלו היום, וסיפר לו שג'וי דורשת גט מידי."
"היום?" אני שואל בטון מאופק.
"לדבריו הוא היה אצלו בסביבות שלוש," עונה לי כריס.
"אתה מבין שהייתי במשרד כל היום? למעשה עדיין עבדתי כשהתקשרת. אתה יכול להסביר לי מדוע הוא לא הפנה אותו אליי? הרי מדובר באשתי," אני מרגיש שקשה לי לא להתפרץ.
"איזה מין גבר הוא חושב שאני? בהתחלה הוא החליט שהוא צריך לשדך לי מישהי נגד רצוני, וכעת הוא קובע שעליי להתגרש ממנה? אין לי ספק שלג'וי אין קשר למה שאמר סינקלייר. אני יכול לומר לך בביטחון שהיחסים שלנו מעולם לא היו טובים יותר."
"הוא טוען שג'וי דורשת רבע מיליון," אומר כריס ומצפה לתשובתי.
"היא דורשת? בא אליו גבר זר, אחד שעמד להציע לג'וי נישואים, אבל היא סירבה לו, ואמר מה שאמר, ולרגע אבי לא עצר לחשוב האם זה באמת מילים שלה? איך הוא גרם לי להתחתן עם אישה שמסוגלת לעשות מעשה כזה?
אני לא יודע מה אתה יודע על ג'וי. את מה שאני עומד לומר לך, אני מבקש שתשמור בסוד. ג'וי היא היורשת של סמואל בורדו, הבעלים של ריידר. הוא העניק לה מניות ומינה אותה כממלאת מקומו.
בנוסף, הוא קנה לה דירה בעיר, באחד המגדלים הנחשבים ביותר. אין לה צורך בכסף שלי."
"אני שמח לראות שכך אתה מרגיש. הסיבה שביקשתי להיפגש איתך, היא העובדה שגם אני לא האמנתי שיש לה קשר למה שאמר סינקלייר.
ג'וי הוזמנה לפגישה עם אביך, והיא הורתה לי להכין הסכם גירושים. עכשיו אני שלם עם החלטתי, לא לעשות כבקשתה." אני מרגיש הקלה שכריס חושב כמוני.
"אני מבקש שתכתוב מכתב התפטרות בשמי, שיבהיר לאבי שבזאת הסתיימו הקשרים בינינו, ותדאג לבטל את כל זכויותיי בחברה שלו. אין לי כוונה להיפגש איתו, לא בענייני עבודה, ולא באופן פרטי.
ג'וי היא המשפחה שלי, והנאמנות שלי היא כלפיה בלבד. אני מתכוון להקים איתה משפחה. כבר הבעתי בפניה את רצוני שנביא בקרוב ילד לעולם, והוא רק הראשון.
אני מבקש שתעביר לעורכת הדין ליאה רוטשילד את ביטול הסכם הממון עליו ג'וי חתמה, ואת ההסכם שחתמתי עבורה.
אני מתקשר שוב לג'וי, אבל הטלפון שלה עדיין כבוי. אני כבר מבין שהסיבה לכך, היא שאיננה רוצה לדבר איתי.
"אני חייב לדבר עם ג'וי, אבל היא לא עונה. אתה מוכן לקשר אותי עם ליאה?"
כריס נענה לבקשתי מייד.
"תקשיבי לי בבקשה," אני מבקש ממנה, "לא היה לי מושג מה אבי מתכנן. ג'וי אהבת חיי, היא הנצח שלי. אני לא מאמין למילה שסינקלייר אמר. אני מבקש ממך שתדברי איתה. אני חייב לראות אותה."
“אני מאמינה לך קרטר. הייתה לי הרגשה שאביך פעל על דעת עצמו, וכי לך לא היה מושג. סמואל בורדו עבר תאונת תאונת דרכים," משתפת אותי ליאה.
"למה היא לא סיפרה לי?" אני שואל ומרגיש כאב מפלח את חזי.
"היא פועלת כאוטומט מרגע שהיא קיבלה את ההודעה," עונה ליאה.
"ובתוך כל זה היא הייתה צריכה להתמודד עם הטרוף של אבי. אני מקווה שהיא תאמין לי שאין לי חלק בזה, שאני המום בדיוק כמוה," אני אומר בקול שבור, "אני לא יכול לנשום בלעדיה."
"אני יוצא כעת אליה," אני אומר לליאה ונפרד מכריס.
"אחכה לך בכניסה ליחידה לטיפול נמרץ. ג'וי אסרה את הכניסה לחדרו של סבה," מבטיחה ליאה.
כעבור זמן שנראה לי כנצח, אני נכנס לבית החולים ועולה לקומה של היחידה לטיפול נמרץ. ליאה עומדת בדיבורה, והיא מחכה לי בחוץ.
"זה קרטר ג'ורדן," מציגה אותי ליאה בפני האחות בתחנת האחיות של היחידה.
"בעלה של ג'וי," היא אומרת מייד, "ג'וי אסרה להכניס איש לחדרו של מר בורדו, אבל ציינה את שמך אני מניחה שהיא תאשר את כניסתך. בוא אחריי."
אני הולך בעקבותיה במסדרון הקריר. אני מתקשה לנשום, אין לי מושג איך ג'וי תקבל את פניי.
האחות פותחת את הדלת וזזה כדי שאוכל להיכנס.
"לא יכולת להתאפק? תביא את המסמך ואחתום לך," היא אומרת לי בקור.
אני ניזכר שיש לי בתיק את המסמכים שחתמתי במשרד של כריס ברוקלין. אני מוציא את המעטפה ומגיש לה בשתיקה.
"איפה אני צריכה לחתום," היא מסננת לעברי.
"תקראי מה כתוב במסמך," אני מבקש בקול מתוח.
"לא מעניין אותי. אין לי כוונה לקרוא מה שהורית לעורך הדין שלך לכתוב," היא אומרת.
"אם כך אני אקריא לך," אני אומר לה.
"לבקשת מר קרטר ג'ורדן," אני מתחיל להקריא.
שקט משתרר בחדר. מר בורדו ישן, ואילו ג'וי עומדת סמוך לחלון, כשגבה אליה.
"הסכם הממון שעליו חתמה ג'וי ג'ורדן, לבית בדמינטון, בטל ומבוטל, למעט הסעיף בו מבוטלים חובותיו של אביה."
ג'וי מסתובבת אליי. "מה המשחק שלך קרטר?" היא מביטה בי בשינאה, "אם חשבת שסבי גוסס ו…"
אני לא נותן לה לסיים את דבריה. "לא סיימתי. יש כאן מסמך נוסף. זהו הסכם ממון שחתמתי לטובתך, לאחר שגיליתי שאת היורשת של ריידר. הסכם המגן עליך, ומצהיר שאין לי כל חלק בכספים שלך, גם אלה שיגיעו אלייך בעתיד," אני מסיים את דבריי.
היא מביטה עליי בבלבול. "מה שקרה במשרדה של ליאה לא היה על דעתי. אבי נתן לי להאמין שהוא הולך לפגישה עסקית שאיננה קשורה אליי. לא היה לי מושג מה עומד לקרות.
אני לא מאמין לאף מילה שאמר סינקלייר. אני יודע שהרגשות שלך כלפיי אמיתיים. מה שקרה בינינו ביממה האחרונה לא הייתה הצגה. אני התכוונתי לכל מילה שאמרתי לך, ואני מאמין שגם את. אלא אם כי אני משלה את עצמי. הפעם אני לא אוותר לך מתוקה שלי. אני כאן להישאר. תאמרי לי מה אני יכול לעשות כדי להקל עלייך."
היא עדיין מסתכלת עליי ארוכות.
אני מוציא מכיסי את טבעות הנישואים שקניתי מדורי. "רכשתי לנו היום טבעות נישואים. את שלי אני כבר עונד. תראי, הנה אותיות שמנו משולבות זו בזו." אני מושיט את ידי, אבל ג'וי לא מתקרבת אליי.
"אני מבין," אני אומר לה וכורע לפניה על ברכי. "ג'וי, את אהבת חיי, ואף מילה שתאמר על ידי מישהו, לא תשנה את מה שאני מרגיש כלפייך. אלה טבעות הנישואים שלך, תרשי לי לענוד לך אותן?"
היא עדיין מהססת.
"כריס ברוקלין נפגש איתי וסיפר לי על הפגישה שלכם. את חושבת שאם הייתי מאמין למה שנאמר הייתי פה כעת? אל תתני לאיש להרוס את מה שבנינו.
הוריתי לכריס ברוקלין לשחרר אותי מהחברה, והודעתי לאבי שאין לי כל רצון לראות אותו יותר. את המשפחה שלי, ואני לא אוותר עלייך. כעת הזמן להתרכז בהחלמה של סבא שלך. תאמרי לי מה אני יכול לעשות כדי לעזור לכם."
"תלכי לראות מה שלום סבתא," אומר סמואל שמפתיע את שנינו, "קרטר יישאר איתי."
