"אני לא מבין למה אתה לא מדווח לי מה קורה איתך." אין ספק שאבי רותח כשהוא שואל אותי את השאלה בטלפון.
"מדוע נדמה לי שאתה שוכח שבנוסף לתפקיד הבכיר שלי בחברה שלך, אני גם הבן שלך? אני מניח שהמידע הזה נמחק מזכרונך ביום שבחרת לחתן אותי בכפייה.
הייתי מצפה מאבא שלי שיתעניין בשלומי לפני הכל," אני אומר לו, "אני מבין שהעבודה חשובה ממני. אני אשלח לך הודעה מסודרת בכתב מתי אחזור לעבודה." אני לא מחכה לתגובתו, ומנתק את השיחה.
כשהטלפון מצלצל שוב אני מתעלם ממנו. כשהוא מצלצל שוב אני מבין שעליי לפחות לבדוק מי מצלצל.
כשאני רואה את שמו של קיינון, אני מחליט לא לענות.
קיינון שולח לי הודעה ומבקש שאדבר איתו.
אני מתקשר. "אולי תבקש מג'וי שתדבר עם ניקול?" הוא מבקש.
"אתה שומע את עצמך? אחרי איך שניקול התייחסה לאישתי, אתה מבקש שהיא תדבר איתה?" אני עונה לו בכעס.
"לא חשבתי שהיא תחסר לי כל כך," הוא אומר בטון מיוסר.
"היית צריך לחשוב על כך לפני שהתנהגת כלפיה בכזה זלזול. זה התפקיד שלך לתקן את הדברים עבורה," אני אומר לו.
"אבל היא מסרבת לדבר איתי," הוא נאנח.
"אני מצטער, אין לי דרך לעזור לך," אני עונה לו.
'לו רק היית יודע איך אני מרגיש כעת,' אני חושב בליבי. אני כל כך רוצה להתקשר אליה, אבל הבטחתי שלא אעשה זאת.
"החברים נפגשים היום במועדון. אתם מגיעים?" הוא שואל.
"ג'וי עדיין מתאוששת ממה שקרה, אני לא יודע," אני עונה לו.
כשהטלפון מצלצל שוב אני פשוט זורק אותו על המיטה ומתעלם ממנו.
'מה אתם רוצים ממני היום!'
מי שמתקשר טורח להשאיר הודעה, ואני ניגש בחוסר רצון לקרוא אותה.
ג'וי ג'ורדן:
חברתי מיה רוטשילד עורכת היום חזרה גנרלית
למופע החדש שלה.
רוצה להצטרף אליי?
ג'וי
אני מתקשר אליה מייד. "סליחה שלא עניתי," אני מתנצל מייד, "היו לי כמה שיחות מעצבנות, וכבר לא היה לי כח לענות. כל כך הייתי בטוח שלא תתקשרי, שלא בדקתי מי מתקשר."
"אתה רוצה ללכת איתי להופעה?" היא מתעלמת ממה שאמרתי, "יש לי שני כרטיסים, ואני מבקשת לדעת אם אתה מעוניין או ש…"
אני קוטע אותה. "ברור שכן!"
"תודה," היא עונה לי.
"ג'וי, את לא צריכה להודות לי. אני רוצה להיות איתך כמה שיותר," אני אומר לה באיפוק. אני לא רוצה להעיק עליה עם פרץ רגשות.
"מתי אתה מסיים לעבוד?" היא שואלת.
"אתמול הודעתי בעבודה שאני לא מרגיש טוב. לא ידעתי איך להתמודד עם העזיבה שלך. אני לא מרגיש עדיין שיש לי כח לחזור. את יותר חשובה לי מכל דבר בעולם. אני אעשה הכל כדי להחזיר אותך אליי, ובזה אני מתרכז. אני כעת בבית שלנו. מתי לבוא לאסוף אותך?" אני שואל.
"אתה חייב ללמוד לדבר איתי קרטר. אם יש לך ספקות לגבי משהו, תשאל, אל תקבע עובדות. אני מרגישה שאני מתקרבת אלייך, אני רוצה להיות שם, ואז …"
אני לא נותן לה להשלים את המשפט. "התחייבתי בפנייך שזה לא יקרה יותר. אני לא מושלם, יש לי משא לא פשוט על הגב. כל השנים היינו אבי ואני, חברים הכי טובים. הרגשתי נבגד. לפחות הוא היה מסביר לי למה הוא עשה מה שעשה.
הדבר מאד משפיע על מערכת היחסים שלנו בעבודה. אני כבר לא רואה בחברה את הבית שלי. מבחינה כלכלית אנחנו מסודרים עד סוף ימינו ויותר מזה, גם אם לא אעבוד יום אחד נוסף. כמובן שזה לא מי שאני. אני אוהב לעבוד, ליצור, לאתגר את עצמי.
לכן אני מרשה לעצמי כעת לקחת פסק זמן, ולהקדיש את כולי לבנות את היחסים בינינו נכון, כדי שתרצי להיות איתי לנצח."
"כעסתי עלייך מאד." היא מדברת לאט, שוקלת בקפידה כל מילה, "אבל כאשר רציתי להתפרק, לשחרר את המועקה מעל ליבי, אתה היחיד שידעתי שאני צריכה ויכולה לעשות זאת איתו.
אני רוצה שתהיה החבר הכי טוב שלי, ושאני אהיה כזאת בעינייך. אני באמת מתייחסת ברצינות לברית שנכפתה עלינו, ורוצה להפוך אותה לבחירה של שנינו."
"אני אוהב אותך כל כך ג'וי," אני לא מתאפק ואומר.
"גם אני," היא מפתיעה אותי.
"אני מת לראות אותך עכשיו," אני אומר, למרות שאני יודע שזה לא יקרה כיוון שהיא עובדת.
"אני חייבת לחזור לעבוד. אני מסיימת בחמש, נתראה בדירה," היא אומרת.
"אגיע בזמן," אני עונה, ומרגיש את הלב שלי פועם בהתרגשות.
גם אחרי שהשיחה מסתיימת, החיוך לא מש מפניי.
ואז נשמע צלצול של הודעה. 'מה עכשיו?' אני רוטן, אבל מייד מחייך
כשאני רואה שההודעה היא מג'וי. אני פותח אותה. היא שלחה לי תמונה שלה.
ג'וי ג'ורדן:
רצית לראות אותי, אז הנה אני.
לעינייך בלבד.
אני שומר את התמונה והופך אותה לשומר המסך שלי. 'כמה שאת יפה,' אני מדבר אליה ומלטף אותה במבטי.
אני נכנס מלא מרץ לחדר העבודה שלי, מפעיל את המחשב שלי. ומתחיל להעלות את הרעיונות שיש לי בראש על הכתב.
הכתיבה קולחת ממני, ואני ממלא דפים שלמים. 'כל מה שאני עושה, זה למען עתידנו אישה יפה שלי,' אני מדבר אליה, 'אני רוצה שתהיי גאה בי, שתראי מה אני שווה בזכות עצמי.'
הזמן חולף במהירות, והגיע הזמן להתארגן לקראת ההופעה הלילה. אני לובש חליפה, ועניבה, מקפיד להראות במיטבי. אני מצלם את עצמי ושולח הודעה לג'וי.
קרטר ג'ורדן:
אוהבת את בחיר הלבוש שלי מתוקה שלי?
היא עונה מייד.
ג'וי ג'ורדן:
התעלפתי!
מילה אחת ממנה, ושוב אני מחייך מאוזן לאוזן.
קרטר ג'ורדן:
אני יוצא אלייך.
יש משהו שאת רוצה שאביא לך מחדר הארונות שלך?
ג'וי ג'ורדן:
רק אותך.
המילים שלה מעודדות אותי מאד. אני מחליט לקחת איתי בגדים להחלפה, במידה והיא שוב תרצה שאשאר איתה.
אני יוצא לדרך ומתקשר אליה. "אני בדרך אלייך מתוקה שלי," אני אומר.
"כבר לא יכולה לחכות," היא עונה כאילו זה מובן מאליו, "אני יכולה לבקש ממך משהו?"
"כל מה שאת רוצה מתוקה," אני עונה, וסקרן לשמוע מה היא רוצה.
"הזמנתי למיה פרחים, אני אשלח לך את הכתובת של החנות," היא אומרת, "שילמתי כבר על הזר והם מכינים אותו כעת עבורי."
ההודעה מתקבלת מייד ואני מורה לאפליקצית הניווט שתעבור דרך חנות הפרחים.
כאשר אני מגיע לחנות הפרחים,אני מופתע לראות את המוכרת עומדת בחוץ עם זר פרחים לבן יפיפה. "אתה קרטר?" היא שואלת.
"כן," אני עונה ויוצא מהרכב.
"לאשתך יש טעם מעולה," היא אומרת בהערכה, "וזאת המעטפה ובה המילים שג'וי ביקשה שאצרף לזר."
"תודה לך," אני אומר ולוקח ממנה את הזר.
"אספתי את הזר. הוא פשוט מדהים ביופי," אני אומר לג'וי כשאני ממשיך בדרכי אליה.
"אני מחכה לך בכניסה," היא אומרת לי.
כעבור דקות ספורות אני נכנס לשביל הגישה של הבניין ורואה אותה. זה לא שאיני יודע כמה היא מדהימה ביופייה, אבל לראות אותה היום בשמלת ערב שחורה צמודה, המדגישה את מתאר גופה הנשי, גורם לי להחסיר פעימה.
אני ממהר לצאת לקראתה. "את כל כך יפה, אני מרגיש בר מזל להיות איתך," אני אומר לה.
היא מתרוממת מעט ונושקת לי על שפתיי. "זאת אני שברת מזל שגבר כמוך נמצא לצידי."
"בא לי לנסוע עם הג'יפ שלך," אני אומר.
"אם כך תכנס לחניון וקח אותו," היא אומר בפשטות.
"אני כל כך אוהב אותך ג'וי," אני אומר לה, "את מרגישה את זה?"
"חם לי ונעים לי איתך," היא אומרת ושולחת יד ללטף את עורפי. אני עוצם את עיניי.
אני כל כך מוצף רגשות, הלב שלי עולה על גדותיו. "את הבית שלי," אני אומר לה.
"כן," היא עונה ומגישה לי את המפתחות של הג'יפ.
ג'וי מכתיבה לאפליקציית הניווט את הכתובת ומניחה את ידה על רגלי בזמן שאני נוהג. אני רוצה לשאול אותה אם כל העננים שהיו מעלינו התפזרו, אבל מעדיף שלא, ופשוט נהנה מהמגע של ידה עליי.
אנחנו מגיעים למקום. מסתבר שאין בעיית חניה כפי שחששתי, ותוך דקות אנחנו עולים במדרגות מהחניון לתוך הלובי של התיאטרון.
"עבר טוב מיס בדמינטון," פונה אליה בחיוך הסדרן בכניסה, "היא מחכה לך."
"אני כעת ג'וי ג'ורדן, וזה בעלי," היא אומרת לסדרן, וממהרת ללכת לחדרי ההלבשה.
כל מי שאנחנו פוגשים בדרכנו לחדרה של מיה, מברך אותה לשלום ואומר שמיה אמרה שהיא לא מתחילה לפני שג'וי באה.
אנחנו מגיעים לדלת שעליה רשום שמה של מיה בתוך כוכב כסוף. ג'וי נוקשת על הדלת. "תכנסי כבר!" קוראת מיה בקול, כשברור לה שזו ג'וי, ולמרות זאת היא ממהרת לפתוח בפניה את הדלת.
"תראי איך החדר שלי מלא בפרחים. ולמרות זאת, היה לי ברור שהזר שלך יהיה היפה מכולם, וצדקתי. תודה יפה שלי, את אף פעם לא מאכזבת אותי," אומרת מיה ואז היא מבחינה בי.
"כבר פגשת את בעלי קרטר נכון?" שואלת ג'וי ואוחזת בידי.
"אני מקווה שאתה יודע כמה בר מזל אתה," היא אומרת לו.
"ג'וי כבשה את ליבי בסערה, אני בהחלט מאושר שהיא בחרה בי," אני אומר למיה, וגורמת לה לחייך.
"אני אוהבת לשמוע שכך אתה מדבר. ג'וי היא אוצר יקר מגיע לה את הטוב ביותר," היא מוסיפה.
אני מתלבט האם לענות לה, אבל מחליט לשתוק.
"שיהיה לך בהצלחה הערב. לפי מה שג'וי סיפרה לי, ההצגה תהיה להיט גדול. כמובן שהיא לא הפסיקה לשבח אותך," אני אומר למיה לשביעות רצונה. אני יודע לדבר עם נשים ויודע מה הן אוהבות לשמוע. אמנם אני לא מחזר אחרי מיה, אבל חשוב לי לשמח אותה בגלל ג'וי.
"בהצלחה יפה שלי," ג'וי, אוחזת בידי, "בוא נלך לשבת. מיה צריכה להתכונן."
ג'וי לא הגזימה. מיה היא שחקנית מדהימה, ונהניתי מכל רגע. לא פעם הבחנתי במבטים החטופים שמיה הגניבה לעברה של ג'וי שסימנה לה בראשה שהיא גאה בה.
בסיום ההצגה הקהל עומד זמן רב על רגליו ומחיאות הכפיים גורמות לשחקנים לבוא פעם אחר פעם לקידמת הבמה, ולהודות לו בקידה.
רגע לפני שהמסך נסגר בפעם האחרונה, מיה מסמנת לג'וי באצבעה לעבר חדרי ההלבשה. "מחכה לך," היא אומרת ללא קול.
"איך הייתי?" אלה המילים הראשונות ששואלת מיה את ג'וי, ואני תוהה איך היא לא ראתה את הערצת הקהל.
"מושלמת, כוכבת גדולה מהחיים," היא עונה לה.
"מאד התרגשתי," משתפת אותה מיה, "הנוכחות שלך עזרה לי מאד. אפשר לחשוב שבגלל שאני שחקנית ותיקה, אני לא מתרגשת יותר בערב הפרמיירה, זה ממש לא נכון. ראיתי שנהנית קרטר, אפילו צחקת לא פעם," היא פונה אליי.
"את אלופה, כוכבת אמיתית. קנית לך הלילה מעריץ חדש. את כל כך משכנעת במשחק שלך, גורמת למילים להיות כל כך מובנות. מאד נהניתי. וכן, צחקתי מכל הלב."
"אל תשכחו לחייך," אומרת מיה, לוקחת איתה את הזר שהבאנו לה, "הגיע הזמן לפגוש את הצלמים."
זאת לי הפעם הראשונה שבה אני משתתף באירוע כזה. נכון שתמונתי הופיעה בעבר במדורי הרכילות, אבל לא כשעמדתי מול הצלמים, אלא כיוון שצלם זה או אחר חיפש סקופ רכילותי.
אני לומד שאין זאת הפעם הראשונה שג'וי מצטלמת עם מיה, והצלמים נותנים גם לה הוראות היכן לעמוד. אני מחייך לעצמי כשאני רואה שלמרות זאת, ג'וי עושה מה שהיא רוצה.
הפעם היא מסמנת לי לעמוד לידה, בזמן שהיא בוחרת פוזה לצילום, עם חיוך קל על שפתיה, ומבטה מופנה כלפיי.
"את נראית מהמם ג'וי בדמינטון," מחמיא לה אחד הצלמים ומביט עליי בסקרנות, מנסה להבין מדוע אני מצטלם איתן.
"תרשה לי לעדכן אותך שאני ג'וי ג'ורדן כעת. קרטר ואני נישאנו לפני כמה חודשים," היא אומרת ומניחה את היד ועליה טבעת הנישואים על זרועי, כך שתהיה גלויה לעיניו.
באותו רגע אני יודע מה עליי לעשות. מחר בבוקר אני מתכוון להזמין לשנינו טבעות נישואין חדשות, כאלה שתסמלנה שהקשר בינינו הוא אמיתי ולא כפוי כפי שהיה.
אנחנו מסיימים את הצילומים, נפרדים ממיה, ונוסעים לדירה.
"תודה," אני אומר לה.
"על מה?" היא שואלת מופתעת.
"על שהוצאת אותנו לאור," אני עונה.
"אתה ואני זה לנצח," היא אומרת את המילים שמעבירים זרם חם בכל גופי, "לא כך נשבענו זה לזו?"
"את יודעת שאת אהבת חיי, מתוקה שלי, נכון?" אני שואל ומביט לתוך עיניה באהבה.
"התכוונתי לכל מילה," היא עונה לי.
את הלילה אנחנו מעבירים לבקשתה של ג'וי בדירה. "עד היום שעזבתי את הבית, לא היה לי מושג שסבי קנה לי דירה. איש לא יודע על כך. לא אימי, ולא אחי. הדירה נקנתה ביום שאבי ביקש שאתפנה מביתו. לו אימי הייתה יודעת את האמת על כך שאבי גירש אותי מביתו , היא הייתה נלחמת באבי, ואת זה סבי ביקש למנוע ממנה.
אחי לא היה בקשר עם אימי ומשפחתה במשך שנים. רק כשחזר מפריז ואבי לא הירשה לו לגור בביתו, גרמתי לו לחדש את הקשר עם אימי שקיבלה אותו לביתה.
אני רוצה להשאיר לנו את הדירה הזאת. אני חושבת שזה נחמד שיש דירה קרוב למקום העבודה. זה לא אומר שאני לא רוצה לחזור הביתה."
"אין דבר שאני רוצה יותר משתחזרי למקום שאליו את שייכת, ותקראי לו סוף סוף בית. הוא ריק מתוכן בלעדייך. אני קופא בלילות כשאינך לצידי. וגם, אני רוצה להראות לך את ההפתעה שהכנתי לך," אני לא מתאפק ואומר.
"עכשיו אני סקרנית לדעת מה, אבל יודעת שהפתעה לא מגלים," היא נאנחת בתאטרליות.
"אני רוצה לשנות את הסדר בבית. מה דעתך שאשחרר את צוות העובדים בשעה ארבע, אלא אם כן תרגישי שאת זקוקה להם? אני מבטיח לך שלא אגרע משכרם. אני רוצה להיות איתך לבד. להרגיש חופשי ומשוחרר מכל הפורמליות הכרוכה בהחזקת צוות עובדים. את שמחה עם ההחלטה שלי?"
"מאד," היא עונה לי, "ובעיקר מכך שאתה לא מתכוון לפגוע להם בשכר. זה מעיד המון עליך."
אנחנו מגיעים לדירה, וכשהדלת נסגרת, ג'וי כורכת את זרועותיה סביב צווארי ומנשקת אותי. "היה לי מאד כייף שבאת איתי. התהלכתי כטווסה גאה לצידך, הרי כולם יודעים מי אתה."
"אמנם התקלחתי לפני שיצאנו, אבל אני מרגישה צורך לשטוף את עצמי, תצטרף אליי?" היא שואלת ומתחילה להתפשט.
העובדה שהיא מרגישה שוב משוחררת לידי, גורמת לי להתרגשות גדולה. אני ניזכר שלא הבאתי איתי את התיק עם הבגדים להחלפה. כשאני אומר לה זאת, היא אוחזת בידי ומובילה אותי לחדר הארונות. אני מביט על הבגדים החדשים שלה, ולא מבין מה היא מנסה לומר לי. "זה מתנה מליאה. היא תמיד מפנקת אותי באופנה החדשה לפני שהיא מגיעה לחנויות," היא מסבירה לי, "אבל זה לא מה שהתכוונתי שתראה." היא מסובב אותי לצד השני של הארון. "הזמנתי את זה היום עבורך, שלא תוכל לומר לי שאין לך כאן בגדים להחלפה וכי עליך לחזור הביתה. למרות ש… בלילה אתה לא חייב ללבוש כלום."
ג'וי ניגשת לארונית הלילה ליד מיטתה, מוציאה מהמגירה את חפיסת הגלולות שלה, מוציאה גלולות, ובולעת אותה.
"הייתי רוצה שתפסיקי ליטול אותן. אם יש משהו שהבנתי, זה שאני משתוקק שיהיה לנו ילד," אני אומר לה.
אחרי מקלחת קצרה, אנחנו נכנסים למיטה, והאש בינינו נדלקת מייד.
"כמה התגעגעתי אלייך, כמה חסר היה לי הגוף המושלם שלך. כבר אמרתי לך, אף אחת לא תתפוס את מקומך במיטתי."
אני עוצמת את עיניי בציפייה למגע שפתיו על עורי. אני יודעת מה עומד לקרות כעת, ומשתוקקת בכל ליבי שזה יתחיל כבר.
"אני אוהב אותך," הוא אומר לי בקול חרוך, מניח את שפתיו על שלי, ומנשק אותי בפראות. "תבטיחי לי שלעולם לא תעזבי אותי." הוא אומר רגע לפני שהוא מתחיל לצייר נשיקות על עורי.
"לעולם לא אעזוב אותך יותר," אני מבטיחה לו.
