אני מכבה את המחשב. אני מכיר את ג'וי. אני לא חושב שהיא תגיב, אם בכלל, מייד.
אני מניח אותו על השידה ליד המיטה ועוצם את עיניי.
הטלפון מצלצל וגורם לי לפקוח את עיניי באיטיות. אני יודע בוודאות שזו לא ג'וי. כל אדם אחר לא מעניין אותי, ובכל זאת אני מסתכל לראות מי מתקשר.
'נו מה עכשיו קיינון?" אני מפטיר ועונה לשיחה.
"איזה יום מטורף," אומר לי קיינון, "ממש כמו רכבת הרים בפרק שעשועים. רגע אחד אני חושב שהיא כפתה עליה אבהות, רגע אחת היא נמצאת במצב מסכן חיים, ועכשיו היא מודיעה לי שזה נגמר בינינו. הייתי אמור להרגיש הקלה. אז למה אני לא?"
"מאיפה לי לדעת," אני עונה לו בקול עייף.
"מה יש לך, למה אתה עונה לי כך?" הוא מתרעם.
"שכחת שגם ג'וי עברה שעות לא פשוטות? אני מותש כעת ורוצה סוף סוף לישון," אני עונה לו בחוסר סבלנות.
"סליחה קרטר. אני כזה אידיוט," הוא עונה.
"לילה טוב," אני עונה לו ומנתק. הדבר האחרון שאני צריך כעת הוא שהוא ישאל איך ג'וי מרגישה. מה אומר לו? שאני אידיוט?
אני עוצם את עיניי והשינה מגיעה בחטף.
אני קם בבוקר ומביט בטלפון הנייד לראות אם ג'וי שלחה לי תשובה. אני מאוכזב לראות שהיא לא. גם ברשת החברתית היא לא העלתה כלום.
אני שולח לה מייל.
ג'וי,
אני מקווה שהתאוששת וישנת טוב בלילה.
מאחל שיהיה לך יום טוב.
שלך, קרטר
אני קמה בבוקר, וניגשת לבדוק אם יש לי הודעות במייל. אני אוהבת לנקות את תיבת הדואר שלי לפני שהיום מתחיל, כיוון שאני מקבלת הרבה דואר במשך היום.
דבר ראשון אני נכנסת לדואר המועדף, וקוראת את הדיווחים שסבא שלח לי. לשמחתי הוא מתמצת את הדברים, ובכך מקל עליי להתעדכן בכל מה שקורה במשרד.
אחר כך אני נכנסת לאחרים, בהם מידע מכל מיני אתרים שאני מנויה עליהם. אני קוראת בזריזות את המאמרים ורושמת הערות בצד.
אני יוצאת מהמייל ורואה שיש לי גם הודעות ברק.ג'וי, תיבת המייל שפתחתי כדי לשלוח הודעה לקרטר. אני חושבת לעצמי כמה מהר שכחתי מקיומו של המייל המיוחד הזה.
אני פותחת את תיבת המייל ורואה שמחכות לי בה שתי הודעות מקרטר, כשהראשונה נכתבת אתמול בלילה. גם אם הייתי זוכרת את קיומה של כתובת המייל החדשה, לא הייתי קוראת את ההודעה, כיוון שהיא נשלחה כשכבר ישנתי.
אני עומדת מול המילים שלו. יש משהו בי שמזהיר אותי לא ללכת שבי אחרי המילים שלו.
אני מחליטה לא להגיב.
השעה עדיין שעת בוקר מוקדמת ולמרות שביקשתי כמה ימי חופש, אני מוכנה לחזור לעבודה במלוא המרץ.
אני שולחת הודעה לסבא.
ג'וי ג'ורדן:
ניפגש לקפה ראשון של הבוקר?
רק אחרי שאני שולחת את ההודעה, אני שמה לב שאני עדיין נושאת את שם משפחתו. אני מסתכלת על טבעת הנישואין שעל ידי. אני מתלבטת האם להסיר אותה מאצבעי. חיי הפרטיים אינם עניינו של איש. כל עוד הנישואים בינינו בתוקף, אני אעמיד פנים שהם קיימים.
סמואל בורדו:
מחכה לך בשמחה.
אני שולחת הודעה לסבתא.
ג'וי ג'ורדן:
בוקר סבתא יקרה.
ישנתי טוב הלילה.
אני חוזרת לעבוד מהמשרד.
אוהבת, ג'וי
נשאר לי רק לכתוב לאימא.
ג'וי ג'ורדן:
בוקר טוב מאמי.
אני מרגישה טוב
וחוזרת לעבוד מהמשרד.
שיהיה לך יום נפלא.
אוהבת, ג'וי.
סבתא מתקשרת. "אני שמחה לראות שחזרת לעצמך ma petite . יש משהו שאת צריכה?"
“הדירה מושלמת. הרבה יותר ממה שאני צריכה. לא חסר לי כלום. אפילו המקרר שלי מלא. אני יוצאת בקרוב לשתות קפה עם סבא," אני משתפת אותה.
“את באמת נשמעת טוב," אומרת סבתא.
“קרטר שלח לי הודעות. הוא כותב מילים של אהבה, אבל הלב שלי לא מרגיש כלום כעת. אני מפחדת ליפול שוב. לא עניתי לו." למרות שסבתא לא שאלה עליו, אני יודעת שהיא רוצה לדעת. אני מרגישה שמגיע לה. “כתבתי לו אתמול שזה לא עובד בינינו, אבל הוא לא מוכן לוותר. ועדיין, אני לא מרגישה בטוחה איתו."
"קחי את הזמן. אם הוא אוהב אותך, הוא יחכה. אי אפשר להאיץ בדברים. הייתה סיבה שעזבת, הוא יודע מדוע. זה המחיר שעליו לשלם כדי לרכוש את אמונך מחדש, אם בכלל."
"תודה סבתא שאת מבינה אותי. אימא לא רואה את הדברים כמוך. היא בדיוק מתקשרת, כדאי שאענה לה," אני אומרת ומסיימת את השיחה עם סבתא.
“בוקר טוב מאמי," אני אומרת לה בעליצות קצת מוגזמת, וחושבת מה לענות לה כשתשאל היכן ישנתי.
“דיברת עם קרטר?" היא ניגשת ישר לעניין.
“נכון שהוא גבר מעלף, חכם בטירוף, וכריזמטי?" אני שואלת אותה באיפוק.
“בהחלט," היא עונה לי בהתלהבות.
“אני מבינה שהפגישה איתו מאד השפיעה עלייך, אם את לא שואלת אותי לשלומי כשאת יודעת מה עברתי אתמול.
אני בטוחה שלא תהיה לו בעיה למצוא אישה מדהימה שתעניק לו חיים טובים. אני חייבת לצאת, יש לי פגישה בוקר עם סמואל."
אני מאוכזבת מאימא. 'איך היא יכולה לראות אותו ולא אותי?'
אני מסיימת להתארגן ויוצאת למשרד.
“אני שמחה שאת פה," מקבלת מיני את פניי, "אני כבר מכינה לך קפוצ'ינו, או שאת מעדיפה היום תה צמחים?"
"אני מרגישה בסדר גמור. אשמח לשתות קפוצ'ינו. את מכינה אותו כל כך טעים."
מיני מחייכת אליי בביישנות. "תודה ג'וי."
אני נכנסת לחדרו של סבא, שקם מייד לקראתי ואוסף אותי לחיבוק.
“דיברתי עם סבתא. תודה שהתקשרת אליה, היא מאד דאגה לך," אומר סבא והולך להתיישב ליד השולחן העגול שליד החלון. בחירת המילים שלו אומרת הכל. סבתא עדכנה אותו בקשר לשיחה, ואין צורך שאחזור על דבריי. הוא לא אומר לי זאת, אבל אני כבר מבינה שהוא יודע.
מיני נכנסת עם מגש של קרואסונים שיצאו זה עתה מהתנור, והריח שלהם ממלא את החדר. אחרי יום של מאכלים דלי קלוריות. כדי להקל על מערכת העיכול שלי, זה בהחלט שינוי מרענן.
"אז כפי שראית, היה אתמול יום שקט, כאילו שמישהו ידע שאת לא במיטבך," אומר סבא ונוגס בהנאה בקרואסון הטרי. "מממ…"
אנחנו לא מרבים לדבר על עבודה, אלא נהנים מהחברה אחד של השניה.
"אל תכעסי על אימך," אומר לבסוף סבא, "היא כל כך רוצה לתקן את הדברים עבורך. מול עיניה עומד כשלון הנישואים שלה. למרות שהיא נתנה לאביך כל מה שרצה, מילאה אותו בכסף, היא לא הצליחה לכבוש את ליבו. היא רוצה שעבורך זה יהיה אחרת. אני יודע שאת חושבת שהיא תומכת בקרטר. את טועה. היא רוצה אותך מאושרת, וקרטר הצליח לשכנע אותה שאת חשובה לו וזה מה שהוא רוצה עבורך."
"סבא אני לא מוכנה עדיין לדבר איתו. כמה מילים שכתב, לא מוחקות את הכאב שהוא גרם לי. אני מעדיפה להיות לבד, ולא להיות במערכת יחסים שאני מרגישה שהקרקע לא יציבה מתחתיי."
“תקשיבי ללב שלך ג"וי " אומר סבא. “הוא יודע מה נכון עבורך."
אנחנו מסיימים לאכול ואני נכנסת לחדרי, מוציאה את המחשב, מפעילה אותו, והמסכים על הקיר מולי מתעוררים לחיים.
'אתה החלום שלי קרטר, בדיוק הגבר שרציתי, האם תהיה גם המציאות שלי?' אני שואלת אותו בליבי. ישנן שאלות שרק הזמן יכול לענות עליהן.
הצ'אט הפנימי מתעורר לחיים, ואני מתחילה לקבל פניות מהסוכנים במשרד.
כל פנייה מתחילה בשאלה בקשר לשלומי. מה שמשמח אותי. שכן הרעלת המזון הייתה הסיבה להעדרותי. ולא אי יכולתי לתפקד בגלל ליבי המרוסק לרסיסים.
אני שוקעת בעבודה, ולא שמה לב לזמן.
"את עובדת קשה מידי ג'וי," אומר סבא שבא לבדוק מה שלומי.
עכשיו כבר שעת צהריים. וחלק מהעובדים יוצאים להפסקת צהריים קצרה. אני מתלבטת מה לעשות. אמנם אין לי כבר בחילה, אבל אני עדיין מהססת מה לאכול.
נקישה על הדלת גורמת לי להרים את עיניי. "זו מיני " היא אומרת.
"כנסי," אני אומרת ומביטה על הדלת.
מיני נכנסת ושקית גדולה בידה. "ארוחת הצהריים שלך," היא אומרת ומניחה את השקית על שולחני.
"אבל לא הזמנתי עדיין," אני אומרת מופתעת.
"קרטר היה כאן. והביא לך." היא אומרת את מה שאני לא שמחה לשמוע.
"הוא עדיין כאן?" אני שואלת ומשתדלת להסתיר את מורת רוחי.
"הוא לא עלה לכאן, אלא השאיר את זה עבורך אצל השומר בכניסה," היא אומרת.
"תודה מיני. יש לו יום עסוק היום," אני מאלתרת.
כשמיני יוצאת, אני לא מתאפקת ומסתכלת לראות מה שלח קרטר.
אני רואה שהוא צרף גם פתק.
ג'וי,
אני מקווה שאת מרגישה טוב יותר.
ביקשתי שיכינו לך אוכל לא כבד מידי.
מקווה שתהני מהארוחה.
מתגעגע, קרטר.
נ.ב. לא יכולתי להתאפק והוספתי לך טרמיסו לקינוח
אני רוצה לפתוח את הלב, לתת למילים שלו מקום. אני זקוקה להן כמו אוויר לנשימה, אבל עדיין מהססת.
אני מוציאה את המנות, וחושבת כמה מחשבה הוא השקיע בארוחה היום. אני לא יכולה להתעלם מזה.
סבא אמר לי להקשיב ללב, וזה מה שאני עושה.
ג'וי ג'ורדן:
תודה על הארוחה.
אל תשלח לי יותר.
ג'וי
אני יודעת שאחד מהשניים יקרה. או שקרטר יענה מייד, או שישתוק.
התגובה מגיעה ממנו רק בלילה.
קרטר ג'ורדן:
תסתכלי בכף ידך, את רואה את הלב שלי שם?
אין לי רצון או צורך באישה אחרת.
אני יודע שפגעתי בך לא פעם, אני יודע שזה לא יקרה יותר.
כל דקה שאני רחוק ממך היא עינוי עבורי, אבל אני מבין שאת זקוקה לחופש שלך.
כשתהיי מוכנה. אני אהיה פה, מחכה לך עם חיבוק גדול, ויותר לא אתן לך ללכת.
לילה טוב אישה יפה שלי.
מתגעגע, קרטר
ג'וי ג'ורדן:
לפעמים נדמה לי שאני רואה את הלב שלך שם,
אבל אז אני מגלה שזו רק הולוגרמה.
אם איכפת לך קצת ממני,
תחוס על הלב שלי.
ג'וי
התשובה מגיע מייד.
קרטר ג'ורדן:
אני לא אפנה אלייך יותר.
זה לא אומר שאני מוותר עלייך.
אני אמתין לך כמה שצריך.
קרטר
'אני לא מבינה אותך, למה אתה מתעקש? הרי תמיד קורה משהו ואתה רב איתי?'
אני יוצאת מדעתי. אני מרגישה שאני חייבת לדבר עם מישהו. ברור שאימא היא לא הכתובת. המבנה הנפשי שלה שונה משלי, והיא כבר הביעה את תמיכה בקרטר באופן מוחלט.
מאז שג'ונתן חזר מפריז, בולט השוני בינינו, כמו שלא היה אי פעם. אני יודעת שזו אני שהשתנתי, אבל זה לא משנה את העובדה שהוא נשאר מי שהוא, והעולם שלו סובב רק סביב עצמו.
יכולתי לדבר עם סבתא, אבל פתאום זה נראה לי אישי מידי.
השעה שתיים עשרה וחצי אחר חצות. ההודעה האחרונה הגיע מקרטר לפני שעה. כמה שזה נשמע לא הגיוני, אני מרגישה שרק איתו אני יכולה לדבר. אני לא יכולה לישון, ומחליטה לא להמתין לבוקר ושולחת לו הודעה.
ג'וי ג'ורדן:
בוא נדבר.
אני לא מבטיחה כלום.
הוא עונה מייד. מתבר שגם הוא לא ישן.
קרטר ג'ורדן:
אני יכול להתקשר?
ג'וי ג'ורדן:
אני ערה.
הוא מתקשר מייד. "אני בדרך אלייך. תאמרי לי לאן להגיע," אני שומעת אותו יורד בריצה את המדרגות.
"אתה האחרון שרציתי שתדע איפה אני," אני עונה לו.
"לא ביקשתי שתאמרי לי היכן את, רק איפה את רוצה שנפגש," הוא עונה בטון שקט.
"אני שולחת לך את הכתובת. תבטיח לי שזה לעיניך בלבד," אני אומרת, "אני לא רוצה שאימי או אחי ידעו היכן אני."
"אני מבטיח," הוא אומר ואני שומעת אותו מקריא לתכנת הניווט את כתובתי.
"עשרים דקות אני אצלך," הוא מעדכן אותי.
"זה מהר מידי. סע בזהירות, אני לא הולכת לשום מקום," אני מבקשת ממנו. רק זה חסר לי, שיקרה לו משהו בגלל נהיגה מופרזת.
"אני אנהג במהירות המותרת, אני מבטיח לך," אומר קרטר, "למרות שני לא יכול לחכות כבר לראות אותך. אני לא נושם בלעדיך."
"אני אשאיר את הדלת פתוחה, למקרה שארדם," אני אומרת לו.
הידיעה שהוא בדרך, גורמת לי להירדם מייד.
אני מתעוררת למגע שפתיו על עורי הוא מפזר נשיקות על צווארי ופניי.
"אני כל כך אוהב אותך," הוא לוחש לי, "תגידי לי שאת רוצה להיות אם ילדיי."
העיניים שלו מוצפות ברגש.
"בוא תישן איתי," אני מבקשת.
“ אנחנו לבד בדירה?" הוא שואל מסתכל מסביב.
“רק אתה ואני,"אני עונה.
"הוא פושט את בגדיו, נשאר רק עם תחתוני הבוקסר שלו, נשכב לידי על הספה, ועוטף את גופי בזרועותיו החסונות. "אני הבית שלך, ואת שלי," הוא לוחש לי וגורם לשטף של דמעות לזלוג לאורך לחיי ללא שליטה.
"אני מבטיח לשמור עלייך. אני לא אתן לאיש לפגוע בך, בטח לא אני. עכשיו אני שלך מרצון, לא מתוך כפייה. גם את שלי?" הוא שואל בקול חנוק.
"הייתי כל כך עצובה, והבנתי שרק איתך אני יכולה לדבר. אני רוצה שתהיה הבית שלי. אני רוצה שתהיה החבר הכי טוב שלי," אני אומרת ומושכת באפי.
"אני מבטיח לך," הוא אומר ומחבק אותי חזק.
אני מניחה את ראשי על חזהו, ונרדמת מייד.
ריח של קפה טרי מעיר אותי, מדגדג את אפי, עטוף בריח המתוק של קרואסון בקרם שקדים.
אני פוקחת את עיניי באיטיות, מנסה להבין איפה אני. הבית כבר מוצף באור.
אני רואה את קרטר, יושב ברגליים משוכלות על הספה לידי. "את מבינה ג'וי, יש דברים שאי אפשר לזייף אותם, כמו אהבה. איזו סיבה יש לי להרבות במילות אהבה, אם הלב שלי לא מרגיש כלום אלייך?
אני מודע לטעויות שעשיתי, לא מרצון, אלא מתוך חולשה. אני לא יכול להסביר לעצמי איך גבר חזק כמוני, הושפע כך ממילים של אחרים. הייתי במאבק עם עצמי, עיוור מהכעס שלי כלפי אבי, אבל אסור היה שזה ישפיע על האופן בו התנהלתי מולך. זה לא יקרה יותר, כי את העולם כולו עבורי.
את אישה נדירה, ואני מקווה שתמצאי בליבך את הסליחה, ותרצי אותי בחייך. אני אתן לך את הזמן לו את זקוקה. אחכה לך כמה שאדרש."
קרטר קם, מתלבש, ורוכן לעברי לנשק אותי, אבל מהסס. אני כמהה לנשיקות שלו, אבל נשארת קפואה. המילים שלו נוגעות בי, אבל אני צריכה יותר.
אני עדיין לא מסוגל לחזור לעבודה. אמנם ביליתי את הלילה עם ג'וי. עטפתי אותה בזרועותיי, והיא הניחה את ראשה עליי, אבל אני יודע שאנחנו עדיין רחוקים מהמקום אליו אני רוצה להביא אותה. היא עדיין לא שלי.
אני מנצל את העובדה שאבי חושב שאני לא חש בטוב, ומתקשר לכריס ברוקלין.
לשמחתי כריס נמצא בביקור בניו יורק, ואנחנו קובעים להיפגש.
כעבור רבע שעה אני יושב במשרדו. "אתה נראה עייף," הוא אומר לי בדאגה, "נראה שחסרות לך שעות שינה."
"דווקא ישנתי מעולה הלילה," אני עונה לו, "זה הלב שלי שמותש."
"רוצה לדבר על זה?" הוא שואל.
"אני עושה כל הזמן טעויות עם ג'וי. בהתחלה זה היה מובן, כי כעסתי על כל העניין הזה שכפו עליי להתחתן. גם החברים שלי, באופן שלא אופייני לי, הכניסו לי רעיונות לראש. למרות שכל פעם הבנתי שהם טועים, זה עדיין השפיע עליי.
אני לא באמת מכיר אותה, כי מעולם לא נתתי לה סיכוי.
אתמול בבוקר מצאתי אותה מקיאה בחדר האמבטיה, והדבר הראשון שעלה לי בראש, זה שהיא בהיריון, למרות שידעתי שהיא נוטלת גלולות למניעה.
העניין הוא שקיבלתי טלפון מחבר שהחברה שלו הקיאה, והוא העלה את ההשערה שהיא בהיריון. מסתבר ששתיהן לקו בהרעלת קיבה במסעדת הדגים."
"כן, שמעתי על זה,"אומר כריס, "אז אם הבנתי נכון, אתה לא ידעת מה שקרה במסעדה, והאשמת אותה בגנבת זרע."
"בדיוק. ואני חושב לעצמי, ומה היה קורה אם היא באמת הייתה בהיריון? זה היה כל כך נורא?" אני שואל, "אני לא מאשים אותה שהיא עזבה אותי."
"ולמה אתה כאן?" שואל כריס.
"נפגשתי איתה אתמול. אפילו ישנו יחד. רק ישנו, לא עשינו שום דבר מעבר לזה," אני ממהר להסביר.
"ו…?" שואל כריס, "לא הסברת לי למה אתה כאן?"
"אני רוצה לבטל את הסכם הממון בינינו. תשאיר רק את מה שנכתב בקשר לפטור מחובות של אביה. וגם, אני רוצה לחתום על הסכם ממון לטובתה. גיליתי שהיא נכדה של הבעלים של ריידר. אני רוצה שהיא תדע שאני לא מתכוון לגעת בהון שלה."
"זה יפה שאתה רוצה לחתום על הסכם לטובתה," אומר כריס, "אבל למה לבטל את מה שהיא חתמה לך?" מתפלא כריס.
"כי אני רוצה שהיא תדע כמה היא חשובה לי. כל הכסף שלי לא שווה אם היא לא תהיה בחיי."
